יקבי עמק האלה – הכל התחיל עם כלב, פותחן קופסאות וטנדר

זה לא עמק נאפה, אבל הדרך מבית שמש לקריית גת היא דרך יין ישראלית, עם מספר הולך וגדל של יקבי בוטיק חביבים. בין יקבים אלה, בפאתי קיבוץ נתיב הל"ה, בסמוך למפעל מטהרי המים תמי 4 ולא רחוק מצלחות הלוויין הגדולות של הטלוויזיה הישראלית, שוכנים להם יקבי עמק האלה של דני ולרו המנכ"ל, עם שותף אמריקאי מסתורי ברקע, והיינן דורון רב-הון שלמד בבורגונדי.

פרויקט יקבי עמק האלה התחיל ב- 1998. ממש לא מדובר ביקב בוטיק, אלא ביקב המחזיק ב- 700 דונם כרמים, ונראה כי היד נטויה בכל ההיבטים: הרחבת הכרמים, הקמת יקב חדש, ועוד הפתעות מאמתחתו של ולרו, אותו פגשנו ביום שישי עם תוכי גדול על כתפו, מוטות ג'אגלינג בידיו, ודיבור המגלה טפח ומכסה טפחיים, בסגנון ירושלמי עשיר (ראו ערך יוסי בנאי).
מביקור ביקב מקבלים את הרושם שהטכנולוגיה מקליפורניה, הענבים מפה, ויש הרבה חזון ותוכניות בקנה.

ביקורנו החל בסיור ביקב הכשר, בו אסור לגעת בכלום, כאשר אל מנהלת השיווק החביבה והיעילה מיתר, נלווה עובד דתי שמוודא שאכן איננו נוגעים בדבר.
פגישה ראשונה היא עם השרדונה המיוצר בשיטת "סור-לי" – התסיסה והיישון על השמרים במשך 10 חודשים בחביות עץ אלון מצרפת.
"ליישון יינות אדומים אין זמן מוחלט מראש. טועמים, והיינן אומר מתי היין מוכן,, מציינת מיתר. כך, הקברנה סוביניון ומרלו 2002 שהו 12 חודש בחבית, קברנה 2003 – 13 חודש, ומרלו 2003 – 14 חודש.

ליקב שתי סדרות של יינות תחת מיתוג הגג Ella Valley: הסדרה הרגילה ו- Vineyard Choice – סדרה מובחרת (16 חודש בחבית), ממנה יוצרו ב- 2002: קברנה סוביניון – 3,900 בקבוקים, ומרלו – 8,000 בקבוקים.
בסך הכל יוצרו מבציר 2002: 90,000 בקבוקים, מבציר 2003 ו- 2004: 200,000 בקבוקים מכל שנה, והיעד הוא 500,000 בקבוקים. "אנחנו לא יקב בוטיק, אלא יקב שהיעד שלו לייצר יין איכותי ואקסקלוסיבי", אומרת מיתר.
קברנה פרנק 2003 – יצאה לראשונה כמות קטנה של 1,700 בקבוקים.
שירז 2003 בחביות – עוד אין תאריך יעד, ולא ברור אם ייצא לשוק. כך היה גם בשנה שעברה, כאשר הקברנה פרנק לא עמד בקריטריונים של ראשי היקב ולא שווק.
EverRed 2003 – בלנד של קברנה ומרלו. ב- 2003 התערובת הייתה 70% קברנה ו- 30% מרלו.
ב- 2002 היחס היה 80/20 – תלוי בענב ובחוזק היין.
טווחי מחירי היין הם בין 64 ₪ (מוסקט קינוח) ל- 165 ₪ (מרלו וקברנה Vineyard Choice שנת 2002).

הכרמים, המשתרעים על 700 דונם, יכולים להפיק 700,000 בקבוקים בשנה. ביקבי עמק האלה בוחרים את הענבים המובחרים, ומוכרים הרבה ענבים ליקבים אחרים.
בסך הכל יש ביקב כ- 1,000 חביות עץ אלון מצרפת, 700 יורו מחיר כל אחת, החיות ארבע שנים ועוברות שני סבבי בציר, תוך שילוב ין חביות ותיקות יותר לחדשות. אחרי ארבע שנים מוכרים את החביות ליקבים ביתיים או לריהוט ולעציצים (כך הופכים 700 יורו ל- 300 ₪…).

ביקבי עמק האלה משקיעים בתוויות, המעוצבות עם איור הגת העתיקה. כל בקבוק ממוספר, ובתווית האחורית מופיעים, מעבר לתכולה ופירוט, גם אייקונים (צלמיות) שעוצבו יקב, המעידות על משך השהייה בחבית, בציר לילי, בציר ידני (כל הענבים נבצרים בבציר ידני – כדי לא לפגוע בענבים, המתבצע בלילה – כדי לשמור על קרירות הענבים).
כל בקבוק נעטף בנייר משי ונארז בארגזי עץ כברירת המחדל, כאשר עבור מסעדות אורזים בקרטון. היינות המבוקבקים נשארים להתאוששות מהלם הביקבוק כחצי שנה לפני הכניסה למארזים והשינוע לשוק.

מכירת היין מתבצעת בחנויות יין ייעודיות, מסעדות, כ- 50% ליצוא (בעיקר לארה"ב, קצת לאוסטרליה ואירופה; לא רק לשוק הכשר), והרבה מכירה מתבצעת ביקב הנראה כמועדון עליז ותוסס שלאנשים כיף לבוא אליו, לצפות בדני ולרו המנכ"ל לבוש במכנסי שרוואל או סתם במכנסי שלושת-רבעי, מלהטט באביזרי ג'אגלינג והתוכי האהוב עליו ביותר מתוך האוסף הגדול שלו שחלקו בביתו וחלקו בכניסה ליקב – שוכן על כתפו וזוכה ללטיפות כמו חתלתול מפונק.
ליקבי עמק האלה מועדון חברים רחב, מפותח ומטופח המקיף 1,000 לקוחות ומרבה בפעילויות ותקשורת איתם, בין אם דיוור, אירועים, השקות, פעילויות, תערוכות מתחלפות ביקב, ימי אירועים בחגים שהנם נושא מרכז בשיווק היין.

הסיפור של יקבי עמק האלה התחיל עם כלב, פותחן קופסאות שימורים וטנדר, ומוטיבציה לטעת כרמים איכותיים בארץ. דני נסע במשך שנה ברחבי הארץ וחיפש היכן לנטוע כרמים. הוא הגיע לחבל עדולם, ושם, מתוך בדיקת קרקע, טמפרטורה ואקלים, גילה פוטנציאל גדול מאוד בנושא גידול ענבים וייצור יין מהם.
דני התחיל בנטיעת כרמים ב- 1998 באדרת, שנה לאחר מכן נטע כרמים בנס הרים, ובהמשך בקיבוץ נתיב הל"ה- בסך הכל יש 700 דונם כרמי יין.
כאמור, ברקע יש בעל בית בארה"ב עם יקב בעמק הנאפה . דני שהה אצלו ועבד ביקב ובכרמים, וכך רכש את ראשית ההשכלה האונולוגית.
90,000 הבקבוקים הראשונים שיוצרו ביקב היו מבציר 2002 , וכללו יינות לבנים: שרדונה, סוביניון בלאן; אדומים: קברנה סוביניון, מרלו, קברנה פרנק, שיראז, פטי סירה; ויין קינוח מוסקט.

לפני חודשיים זכו יקבי עמק האלה במכרז מנהל מקרקעי ישראל להקמת יקב בשטח של 40 דונם בצמוד לכרמים. עתה נמצאים בשלב התוכניות להקמת יקב עם מרכז מבקרים. מדובר בסיפור של מספר שנים והשקעה של מיליונים – דולרים או שקלים, אתם תבחרו את המטבע.

העקרונות המנחים את דני ולרו הם איכות, מיקום – טרואר, כשרות מטעמים שיווקיים, ומצוינות בגידול ובייצור. וכמובן המשך הניסיונות בשטח: "אי אפשר לעשות יין בלי אקספרימנטים של שיטות הרכבה, חלקות וכו'. במשך שנים דיברו בארץ על גידול והשקעה בכרמים אך לא עשו באמת. צריך להבין ש- 90% מהאיכות נמצאת בכרם: לא בבורדו, לא ביקב, ולא באוניברסיטה באדלייד. הפוטנציאל נמצא בכרם, צריך לחפור ולמצוא אותו", אומר ולרו, שלדבריו הכרמים שלו הם המתקדמים ביותר בארץ מבחינת החומר הריבוי הגנטי שלהם והאגרוטכניקה. חומר הריבוי הובא מאוניברסיטת דייויס בקליפורניה, ומורכב בארץ על המפרקים ההופכים לשתיל. זהו הבנק הגנטי של העבר והעתיד החקלאי של הגפנים.
אגרוטכניקה היא כל נושא משטר השקיה, משטר דישון, דילול שריגים ואשכולות. כל הקונספט של ולרו ואנשיו הוא בכרם ירוק – לא משתמשים ברעלים, אלא בעשביה כגורם תומך בטיפול.
"הסביבה שלנו מאוד אבנית. הבעיה כפולה, כי הגיר נשחק ע"י הכלים החקלאיים וכך עולה רמתו. אנו נותנים לעשביה להתפתח, זורקים עליה בדים שנאספים והריסוק מתבצע בגובה, וכך נמנעים מיצירת גיר נוסף. העשבייה גם קולטת עודפי מים", אומר ולרו.
בכרמי היקב יש גם חלקות אורגניות מאושרות, בהן נעשה שימוש בהורמונים של מזיקים כמו עש האשכול, ללא שימוש בכימיקלים. "זהו חלק ממהלך כלל עולמי לטיפוח כרמים בשיטות ירוקות ואורגניות, עקב הפנמה שהאיכות נמצאת שם – ונמנעת חדירת רעלים לפרי", דברי דני ולרו.

על תעשיית היין בארץ
"יש לנו תעשיית יין מהמשובחות בעולם. השאלה היא איך מביאים לחשיפה בינלאומית. הייצור בארץ גדל בקצב פי כמה מקצב הצריכה, לכן צריך להגדיל שווקים ע"י יצוא יינות לחו"ל.
כאן צריך להיעשות מאמץ משותף של היקבים, המגדלים, התמ"ת, משרד החקלאות, על מנת למתג את ישראל כפוטנציאל יין מגובש – כדוגמת אוסטרליה. היום יש ניצני פעילות כזאת של עבודה משותפת, ולדעתי בשנים הקרובות היא תקרום עור וגידים, וישראל תהיה אחת מ- 10 יצרניות היין המובילות מבחינת איכות בעולם".

על ציפיות מול מציאות
חשבת שיהיה ככה?, אני שואל את ולרו. תשובתו: "נהיה יותר טוב ממה שחשבתי. התחלתי לטעת גפנים, לא ידעתי מה יהיה. יש שינויים ותפניות. יש עלינו חובת הוכחה גדולה כי אנחנו חדשים בשוק, ומשווקים בעצם שנה וחצי. אלה לו"זים צפופים מאוד בטרמינולוגיה של יין".

על האתגר של פינו נואר
"האתגר שלנו הוא לעשות פינו נואר בנס הרים. עשינו הצללה ברשתות לכרם של פינו נואר, שיוצרת אקלים עם לחות של בורגונדי, ומנסה לדמות אזור זה וליצור פינו נואר איכותי. כך ממזערים הקרנה גבוהה של שמש ומונעים איבוד הבשלה פנולית – שם המשחק הקריטי בפינו נואר; ההבשלה של חומצות הטעם מעבר להבשלה הסוכרית. במדינות חמות היא מתבצעת מהר מאוד, המטרה למתוח אותה לאורך זמן כך שיתקבל סוכר טוב והגיוני, אך הרבה גוף, הרבה פרי, הרבה טאניות".

מה דני ולרו אוהב לשתות?
"אני מוכן להרוג בשביל יין לבן טוב – בעיקר סוביניון בלאן".

ולבסוף, וידוי
"קשה לי להיפרד מהבקבוקים. כשמגיע הזמן למכור אותם, אני אומר: 'רגע, אולי לא צריך'. במיוחד הסוביניון בלאן, או סדרת Vineyard Choice שהושקה לפני חודשיים".


יקבי עמק האלה
קיבוץ נתיב הל"ה
טל. 02-9994885
פקס. 02-9994876
[email protected]
www.ellavalley.com






היו הראשונים להגיב...

כתבו תגובה