לוינסון, עידו לוינסון

בחודש אוגוסט 2006 היה לי הכבוד להכיר, להתיידד ולכתוב לראשונה בארץ על היינן המבטיח עידו לוינסון, שהגיע זה עתה מצרפת.
בחודש מאי 2007 שוב כתבתי על עידו והפעם בטעימת יינותיו, אותם עשה בצרפת.

כתבתי אז על כך שעידו נמצא במו"מ עם מספר יקבים בארץ על מנת להשתלב בתעשייה המקומית, וכעת שכבר אפשר לחשוף כי העברתי מילה טובה בזמן הנכון ולאיש הנכון, על כוונותיו של עידו להשתלב ביקב מוביל בארץ. מאז הפכה עבודתו כמשנה ליינן הראשי ביקב רקנאטי, לעובדה מוגמרת.

פעמים רבות נפגשנו עידו ואני אחר כך באירועי יין, ביקב רקנאטי, בפאנל של טועמים; וכמו תמיד – המפגש שלי עם עידו שמח, מלבב, כן ואמיתי, וזאת בזכות היותו עלם חמודות חביב ונעים, מקצוען אמיתי, ומישהו שתמיד תשמחו לפגוש.

מה שהאבא לא ידע
הרעיון להקים יקב קטן בחצר הבית בהוד השרון היה חלום. נראה כי בתחילה ממש לא ידע אמנון לוינסון, אביו של עידו, למה הוא הולך להתחבר ולקחת על עצמו עם הבן.
כך הוא זכה במעמד מחייב של משקיע כלכלי, שליח, פועל ראשי, משנה ליינן, מנכ"ל ועוזר אישי צמוד, ומאוחר יותר גם נגזלה ממנו החנייה הפרטית של מכוניתו באותו שטח מקורה שהפך ליקב.

הוסיפו לכך את שעות השינה בלילה, בהן הוא חייב להתעורר על מנת לרדת ליקב ולערבב בעצמו את המיץ במיכלים, ואת החצר של הבית, שבעבר הייתה חצר וילה פרטית והיום תמצאו בה מלגזה וקרשר מכני, וגם ארגזי בקבוקים ריקים ממתינים למילוי.
ומה עם הצורך לרכוש כעשר חביות חדשות של יצרנים מהמובילים והידועים בעולם באיכותם, להפיק תוויות יין מצודדות עין, לרכוש מיכלי נירוסטה מבריקים ואפילו פקקי שעם סופר איכותיים, ולמעשה גם לעבור סטאז' הכי צמוד והכי מקצועי כדי ללמוד מהרגע הראשון עד האחרון איך עושים יין איכותי.

גראז' זה לא מוסך
אל תקלו ראש חלילה, ואל תעזו לכנות את ההשקעה של משפחת לוינסון ביקב הקטן בפרשנות של גראז' כמוסך. הכינוי 'יקב גראז"' מביא לידי ביטוי היקפי ייצור בסדר גודל קטן, ועובדה אחת לפיה משכנו של היקב נמצא בתוך החנייה המקורה של הבית.

היו סמוכים ובטוחים שהגראז' לא מקפל בתוכו מוסך מלוכלך, ולבטח לא ציוד שאבד עליו הכלח. ההיפך הוא הנכון: מדובר בציוד מודרני, חביות עץ אלון חדשות עם העדפה לחביות של היצרן סרוג (מחירה של חבית בודדת כ- 650 יורו), לרבות שתי חביות המכילות 300 ליטר, הקפדה על ניקיון והיגיינה במשטר הדוק מאוד, לבל חלילה איזה שהוא מיקרוב זעיר וישבש לעידו לוינסון את התוכניות להיות יקב מסוג אחר; חף מטעויות, חף משגיאות וחף מפגמים שיעיבו על הצהרת הכוונות המקורית שלו – לעשות יינות איכות.

בכניסה לווילה, במקום שעד לפני כמה זמן התנוסס שמה של משפחת לוינסון בקטן על הדלת ועל פעמון הכניסה, תמצאו היום לוח פח רחב ובולט, שעליו נחרט בלייזר שם המשפחה ושם המותג של היקב כמקשה אחת.

בציר מוקדם עם מרגלית
את הענבים ליין מביא עידו מהכרמים של מרגלית בקדיתא. אחוזי האלכוהול ביינותיו האדומים הם כ- 13.5%. בעוד שביין הלבן כ- 12%-12.5%.
ב- 2007 הגיעו מחצית הענבים ליקב מהכרמים של מרגלית, ומחציתם מהכרמים של משפחת שוסיוב בכרמי יוסף.

השינוי שעובר על יקב מרגלית, במסגרתו מתחילים יאיר ואסף לבצור את הענבים מוקדם יותר במטרה לשנות את האסכולה הייננית המוצהרת של היקב לאלגנטית ומעונבת ויותר בקו אירופאי, קרצה לעידו לוינסון מאוד, ולפיכך מועד הבציר המוקדם במתכוון של ענבי יקב מרגלית, הוא גם המועד של הבציר של עידו, תוך החלטה משותפת לבצור ענבים ברמות סוכר מאוד נמוכות.
הבציר של 2008 מעיד כי רמות הסוכר המאוד נמוכות נתנו מקום לרמות חומציות טבעיות מאוד גבוהות, שלא דורשות תיקוני חומצה מאוחר יותר – נתונים שיינות של מרכז וצפון צרפת רגילים אליהם.

הפרדוקס הלוינסוני
היינות של לוינסון הנמצאים עדיין בחביות, הם באופן פרדוקסלי אולי מתאימים לשתייה ונגישים, ובאותה נשימה הם בנויים למרחקים ארוכים בשל רמות החומציות הגבוהה. תמצאו בהם פרי אדום נפלא, חומציות גבוהה ותורמת, ועץ חביות שלא מאפיל, ובשום אופן לא גוזל את מצג הפרי.

אורי כפתורי, סומלייה ויבואן יין; ומשה רוזן, לשעבר הסומלייה של מול ים ולאחרונה מנהל חנות היין של טרואר בנחלת בנימין בתל-אביב – שני צעירים מביני דבר, היו ביום שישי האחרון אורחיו של עידו לוינסון לטעימת יין בביתו בהוד השרון. ואני השתתפתי יחד עמם בביקור ביקב ובטעימת היינות.
מסתבר כי בדרך כלל מגיעים ליקב בימי שישי במתכונת זו גם לקוחות פוטנציאליים, אבל גם אנשים מתעשיית היין שבאים לטעום, לפגוש ולפרגן.


שרדונה לוינסון 2008
את השרדונה של לוינסון פגשתי לראשונה בטעימת הסינגל ויניארד באיש הענבים שהתקיימה אך לאחרונה. יעל סנדלר, הסומלייה של מסעדת על המים בהרצליה, הייתה המטעימה באותו אירוע, והיא ידעה גם להסביר היטב וגם לייצג את שורת היינות שהטעימה; עם דגש, וכנראה גם חיבה יתרה, ולבטח היכרות מהמסעדה עם השרדונה של לוינסון.

זהו יין לזוג. יין למסעדה. תרצו תקראו לו יין של "פיין-שמקרים", כלומר בעלי טעם טוב, מאחר והוא לא מתחנף לטועם אותו,
האם יש בכך מהפכה? לא. האם יש כאן אמירה שהנה אני, עידו לוינסון, מבקש להביא לכם שרדונה אחר? מהפכני? כן.

הקהל שיטעם אותו יתבקש להתאים את עצמו ליין, לאפשר ליין להראות מה הוא יודע לעשות. זה לא יין של אפריטיף, אין כאן חמאתיות, אין כאן שרדונ-עץ, אין כאן וניל.
אל תגישו אותו לאדם שיושב על הבר ללא אוכל. הגישו אותו על השולחן לצד  פירות ים, אויסטרים, שרימפס, קוקי סאן ז'אק; ותחזיקו את האיש האוכל בטרם יעוף לעננים, שכן היין תואם ארוחה, ואחרי חצי שעה שהוא פתוח הוא לא פחות מאשר נפלא.

זהו לחלוטין יין לאוכל. ובאמת סליחה, אל תתנו אותו למי שלא מבין. לומר על יין שהוא יין של אוכל, זה בפירוש כבוד ליין. עם כל ההערכה לייננים הכי גדולים, אנחנו לא בוחרים את היין ואחרי זה בוחרים את האוכל שנאכל איתו.
אנחנו כן יודעים מה אנחנו רוצים ועומדים לאכול, ורק אחר כך מתאימים או מנסים להתאים לכך יין.

השרדונה של לוינסון הוא יין שבפירוש לא מתיימר להיות משהו אחר. אם תטעמו אותו ללא אוכל לצידו, היין עלול שלא לחשוף בפניכם מה הוא באמת מסוגל.
זהו יין שמבטא את עצמו בצורה מושלמת. אולי לא תמצאו פה בשרדונה של לוינסון 100% אף שיהיה נגיש ל- 100% מהאנשים, ואולי לא תמצאו פה איזו מתקתקות אקספרסיבית, ואולי השאיפה הזו תהיה נכונה בהתנסות הבאה של עידו להביא את היין הבא שהוא יעשה לכיוון הזה.

אבל יותר מכל, הסממן של היין הוא הפה החומצי, והאף הדרי ומינרלי, ולא בהכרח שארומה טרופית ואקזוטית שרבים יחפשו בו, לא תסיט אותו מהמגמה שלו להיות שונה ולא בנאלי וסטנדרטי; פרמטרים שעידו לא רוצה להיות בהם.
ב- 110 ₪ לבקבוק, בסקאלת האיכות מול הקסטל ומול הקלו דה גת, אתם חייבים אותו לעצמכם.

קברנה סוביניון 2007
היין אזל למכירה. ביקב נותרו אולי כארבעה ארגזים אחרונים. הוא עשוי בתוספת של מעט ענבי מרלו מהכרם של יקב מרגלית בקדיתא, וקצת ענבי פטיט סירה מכרם בעמק יזרעאל,

היין שהה 12 חודש בחבית עץ אלון חדשה של יצרן החביות סרוג. הוא לא מסונן, ומהיין עולים ריחות של פרי יער שחור, תבלין וטפנד של זיתים שחורים, לצד טעם המזכיר מאוד שזיף שגיב שחור, כמו בקופסת השימורים של מנות הקרב.

יש ביין שילוב מעניין של עוצמות ארץ ישראליות של קברנה סוביניון, עם אלגנטיות בחליפה אירופאית; וזו בהחלט יומרה שהצליחה לו לעידו לוינסון: ליצור קברנה סוביניון מהכרמים של כרמי יוסף, ביין שהוא בפירוש לא היין של ברבדו.
התחושה המתקבלת ביין של לוינסון היא יין של אזור קר יותר. משהו שייקח אתכם למחוזות אחרים, וזו בהחלט הכוונה של עידו.

מרלו 2007
יוצרו ממנו 700 בקבוקים. ענבי המרלו מגיעים בחלקם מכרמי יוסף לאחר דילול מסיבי, ובחלקם מהכרמים של יקב מרגלית מבציר מוקדם, עוד יש ביין קצת קברנה סוביניון וקצת פטיט סירה כל אלה שהו בשתי חביות – אחת גדולה של 300 ליטר, ואחת קטנה רגילה בנפח 225 ליטר.

היין יוצר בשיטת הסורלי, שהה אחר כך 12 חודשים בחביות עץ אלון, וניכר כי הספיחה של העץ הרבה יותר גדולה ביין הזה לעומת קודמו. באף עולים הרבה ריחות ארץ-ישראלים, אם תרצו, של חורש ים-תיכוני עם תבלון וקוצים וירוק, ומינרליות גירית העולה מן הקרקע הסלעית.

אם הייתם אוכלים עכשיו סטייק אנטריקוט ממש טוב, היין הזה הוא החליפה הכי תואמת עבורו. הסיומת קצת מביאה עמה נימה של קפה אספרסו קצר ומוקה. אם תחפשו משהו בהיבט הכולל של הארוחה, אולי עם תבשילי בשר בקדירה הייתי הולך על הקברנה סוביניון הקודם. אבל מה? מהמרלו עוד נותרו בקבוקים למכירה, ולקברנה סוביניון אפשר רק להתגעגע, שכן קצב מכירותיו לא הותיר ולו בקבוק אחד ביקב למכירה.
המחיר לצרכן 130 ש"ח

יקב לוינסון
רח' יאיר שטרן 33
הוד השרון

צילומים: דני רובין






היו הראשונים להגיב...

כתבו תגובה