מלאכים בשמי ברלין ובהרי יהודה

When das kind ein kind ware.
המשפט הזה, הפותח את סרטו הנפלא של וים ונדרס, "מלאכים בשמי ברלין" (Wing of Desire), מהדהד לי בראש מזה זמן מה. אינני בטוח אם המשפט: "בזמן שהילד היה ילד", בתרגום שלי, חוזר על עצמו מספר פעמים בתחילת הסרט, אבל הוא בוודאי עושה זאת ביום-יום שלי.

מדי פעם שואל אותי אחד מהמבקרים ביקב, תמיד ממין זכר, אם אפשר להתפרנס "מזה". לקח לי לא מעט זמן להתאושש מעצם השאלה, שנראתה לי חדירה בלתי מנומסת לפרטיות. המום, הייתי מחפש תשובה אלגנטית, דרך החוצה מהמצור. מה שיצא לי מהפה היה: "אין לי מושג"…

עצם השאלה הטרידה אותי לא מעט. אני חושב שהבנתי סוף-סוף מאיפה היא באה. הרי אני משחק. ייצור היין הוא משחק. מצאתי דרך לחיות במשחק. ואם אפשר גם להתפרנס מזה, אז זו מהפכה קטנה ומאיימת. שהרי חיי המבוגרים הם חיים רציניים, מוקדשים ברובם לפרנסה: לעבוד על מנת להרוויח את לחמך. אין בהם מקום למשחק. אולי קצת. בסוף שבוע. ואם חס וחלילה הייתי עונה לשאלה כך: "כן, בוודאי, ועוד איך…" הייתי הורס את כל הקונספט של המבוגרים. מה פתאום מצליח פלוני להתפרנס ממשחק?…
When das kind ein kind ware…

לפני שנים רבות, בימי ניו-יורק, שכלל לא היו קלים ונעימים, אמר לי פעם חבר למקום עבודה: "אתה יודע מתי אתה מצטרף לעולם המבוגרים? כאשר המילה משכנתא נכנסת לאוצר המילים שלך".
When das kind ein kind ware…

באותם ימים קראתי מאמר על חיי הדולפינים. מסתבר שהם מקדישים את מירב זמנם למשחקי חברה, ורק חלק קטן מזמנם מוקדש לצייד. לדולפינים, דרך אגב, יש מוח גדול יותר מבני האדם, ומחקרים רבים טוענים שהם הרבה יותר אינטליגנטים מאיתנו…

הבוקר, יום חמישי 10.9.09 ירדתי לכרם בשעה 7:50 לפתוח את מערכת ההשקיה. כמה דקות מאוחר יותר, התגלה לעיני המראה הבא:


השעות הבאות הוקדשו לטיפול בצבי חסר המזל הזה. לאחר כמה ניסיונות לא מוצלחים לשחררו, חזרתי הביתה, הצטיידתי במספרי ברזל גדולים ופלייר, הזעקתי את העובד התאילנדי וחזרנו אל הצבי.
התאילנדי התכוון להכין לעצמו ארוחת מיוחדת מבשר הצבי. לאחר שהבהרתי לו שבשר קונים בסופר, והצבי הזה יחזור אל הטבע, חתכנו את חוט התיל, ושחררתי את הרגל הפצועה. במקביל התקשרתי לווטרינר, וזה הזעיק את איש רשות הטבע. הצבי המשיך לשכב על האדמה, ואני מלטף אותו ומנסה להרגיעו. החיה הייתה בהלם.
איש שמורות הטבע שהגיע יותר מאוחר למקום התלבט מה לעשות. אם יקח את הצבי לבית החולים של הרשות, הסיכוי הגבוה הוא שימות מדום לב. הטראומה שהחיה עברה היא קטלנית. אם ישאיר אותה כך, יטרפו אותה התנים עם רדת החשיכה.
שבנו אל הצבי כמה פעמים במרוצת היום, לבחון את מצבו. בפעם השלישית, כשהתקרבנו אליו, קם על רגליו וברח, גורר אחריו את גלו האחורית. סביר להניח שיצא מההלם. לא בטוח אם ישרוד את התנים.

ואני המשכתי להתרוצץ לכאן ולכאן, חוזר אל לקוחות ביקב, טלפונים אין סופיים, חבתן שבא לטפל בחביות, ומחשבותיי עם הצבי, מתרגש כמו ילד…
When das kind ein kind ware






היו הראשונים להגיב...

כתבו תגובה