נחמת שותים – מה פתאום רק חצי נחמה?

בשישי אביבי באמצע החורף, עם איום ל- 28 מעלות צלזיוס, המראנו במעלית המהירה לקומה ה- 64 במגדל משה אביב בפינת ז'בוטינסקי/אבא הלל ברמת גן, לדירתו המרהיבה של בני יפהר (" אני אוהב יין – יין ישראלי") שאולם המגורים בה (בטח לא סלון כפי שיש למרביתנו) הפך ליום אחד לפסטיבל היין של מועדון "נחמת שותים" – השיגעון הפרטי של צביקה אמיתי (בתמונה העליונה) ובן הדוד עמי ארליך, שהפך לקבוצת רכישה משמעותית של יינות; האמת: קבוצת רכישה תכליתית וכדאית יותר מחלק מהפרויקטים בקבוצות רכישה בתחומים איזוטריים כמו דירות.

 

העיקרון פשוט: צביקה ועמי מגיעים ליקב שיודע יותר לעשות יין ופחות למכור אותו, או כזה שנתקע עם עצמו ועם היין שלו, ויודעים לקנות בזול, לשלם במזומן, ולמכור לחובבי היין במחיר סביר ולפעמים מדהים, עם מארק-אפ קטן.
צביקה אמיתי, אפוף ב-150 אישה ואיש שצבאו על ביתו של יפהר באותו רגע, סיפר לי שבאירוע הפייסבוק שנפתח ליום זה נרשמו 700 כמצטרפים ועוד 100 כ'אולי'; 200 מחברי המועדון ו-500 מהפייסבוק (אמיתי: "אלוהים יברך את צוקרברג").

 

היקבים שיינותיהם נמכרו ביום זה, בעיקרון בשישיות שנהנו ממחירים מוזלים בכ-

10% לעומת בקבוק יחיד, היו ברעם, גוש עציון, גינתון (גם היינן הגיע), מונד, מדבר – מכל אחד מספר יינות, אסיף (ז"ל) של יעקב אוריה (חיים ארוכים. היום יקב פסגות, קודם פסאז' קצר ביקב מדבר) עם יין קינוח לבן בכשרות יוצרו, ומיקב מוני פרנץ' קולומברד.

 

ומיוחד ל"נחמת שותים" – היו גם יינות המועדון הממותגים כ'שותים' – אדום – יין מסתורי שפשרו המדהים בהמשך, דרום – יקב מדבר, צפון – יקב ברעם, לבן – מדבר). יינות אלה נבחרו בטעימות עיוורות של חברי המועדון.

באירוע נמזגו והוטעמו יותר מ- 20 יינות, וכמובן שטעמתי רק אחדים, והנה רשמיי. לפי הסדר על הדף, אתחיל עם יינות 'שותים': באדומים מלחמת השותים צפון (קברנה מרלו 11ברעם, 55 ₪) בשותים דרום (קברנה סירה 12 מדבר, 55 ₪) – הצפון ניצח עם טיפה מתיקות תורמת.

 

טעמתי ב'שותים' גם את הסנסציה של האירוע: שותים אדום – קברנה, מרלו ושיראז 12. בעוד ביינות 'שותים' האחרים צוין שם היקב ממנו הגיעו, ביין זה לא, מה שכמובן עורר את סקרנותי ואת חוש הבילוש (רוגל או לא רוגל?), ובכן: מדובר ביין של יקב בנימינה, תואם וטועם אבני החושן ספיר – לא פחות, שמחירו כ- 130 ₪ – לא פחות. מה מחיר שותים אדום? 60 ₪, כן, קראתם נכון (היין ששתיתי בקומה ה- 64 כבר התפוגג): 60 ₪, ובקניית שישייה מחירו יורד ל- 55.5 ₪ לבקבוק. say no more.

יקב ברעם – רוזה 13 – 45 ₪. הלו, יין מלוח? נראה שהחברים התבלבלו בחדר האוכל ושמו ביין מלח במקום קצת סוכר.
יקב גוש עציון – אדום עמק ברכה 08 – 65 ₪: טוב מאוד. שרדונה 12 – 55 ₪: כמו הרבה שרדונה אחרים, מה שאומר לא רע אבל לא יותר.
יקב מונד – בלנד קברנה, מרלו, שיראז – 55 ₪: לא. קברנה סוביניון ספיישל רזרב 09 – 65 ₪: מר מדי. אולי זמנו עבר.
יקב מדבר: סמיון סוביניון בלאן 12 – 75 ₪: מצוין. לא מתוק, אם חששתם. שרדונה 13 – 75 ₪) דווקא מתוק יותר, והרבה פלפל. לא ברשימה כי היו מעט בקבוקים ממנו: בלנד מבוסס גוורצטרמינר 12- יין מדברי, מעט מליחות מהקרקע ומעט מרירות. בטח לא גוורץ מאלזס.

 

סיכום: מאות אנשים נהנו מהמראה הפנורמי מרהיב העין של תל אביב ומרחבי ארצנו ("ביום בהיר אפשר לראות לנצח", כשם סרטו של וינסנט מינלי), טעמו יינות כחול לבן טובים עד משובחים, וגם הצטיידו ביין למקרר/מרתף/ארון/מתחת למיטה – כל אחת ואחד לפי העומד לרשותם. בהחלט נחמת שותים, ותודה לבני יפהר, צביקה ועמי על ההזמנה והאירוח.
הצילומים הנפלאים הם פרי מצלמתו של אלישע אבן-טוב. אלישע, תודה גם לך.






היו הראשונים להגיב...

כתבו תגובה