קודם כל קצת רקע שלך
שמי עדיאל מזרחי (עדי), החודש בן 62, נשוי כבר 35 שנה לאוסנת, היפה בנשים ואהובתי היחידה, אב לשלוש בנות מרתקות במיוחד, כל אחת בדרכה, סבא לארבעה נכדים מדהימים, והיד, כך אני מקווה, עוד נטויה. גר בחולות ראשון, בקריית גנים השקטה – בין 'דרך היין' בנס ציונה ל'הרמיטאז" בראשון מערב. ובעיקר אוהב יין.
מה הביא אותך להתעניינות ביין?
כנראה שיין זרם בעורקיי עוד מילדותי, כאשר הוריי נשלחו לשנה לפריז, ואני כילד, נחשפתי ליין כאורח חיים יומיומי. בהמשך, כשעבדתי בפיאט ישראל, בנסיעות לטורינו, חבר מקומי לימד אותי תשוקה ליין מהי. יחד שוטטנו בכפרי פיימונטה ושתינו יין טוב, כאשר הוא מבין מה הוא שותה, ואני מבין כמה איני יודע יין.
היכן ואיך רכשת את הידע שלך?
ביולי 2017, כמתנת יום הולדת, נרשמתי ללימודי level II ב-WSET בתל אביב. היה קורס נפלא, עולם ומלואו התגלה לעיניי, ומאז אני במסע האינסופי להכרת היין.
מה עם ביקורים ביקבים?
אוהב לבקר ביקבים. מעבר להנאה שבלצאת קצת מהעיר הגדולה, אני חושב שצריך לפרגן לתעשיית היינות המתפתחת שלנו, וזו בהחלט דרך. לבוא, להקשיב לסיפור המקומי, לטעום, וכן, גם לקנות ישירות ביקב.
איך אתה מגדיר את עצמך בתחום?
אני חושב שהכניסה לתחום היין לימדה אותי את המשמעות של להיות עולה חדש. לוקח לי זמן רב ללמוד את השפה, המנהגים, המושגים, הבדיחות המקצועיות. וגם כשאני מרגיש שלמדתי המון והתקדמתי בקצב מזורז, אני מבין שעוד ייקח לי זמן רב עד שארגיש חלק, אבל ממש, מקהילת היין הסגורה בישראל. אז כן, אני "עולה חדש" בעולם היין. באנגלית זה נשמע אפילו יותר אותנטי – New comer.
כמה זמן בשבוע אתה מקדיש ליין בהיבטים השונים?
כרגע אני בתקופת ביניים בה אני כבר כמעט ואיני עובד, ועדיין לא פנסיונר. זו תקופה נהדרת להקדיש מעט יותר ליין. מבקר יותר, שותה יותר, מתעניין יותר, ולאחרונה גם כותב. על יין, על אנשים, ועל מה שביניהם. קראתי לקבוצה 'צימוקים (על יין ואנשים טובים)', כי על הענבים כולם כותבים, ואני מחפש את הצימוק, את הסיפור, את הממד האנושי שמאחורי היין. אני נהנה לכתוב, ונהנה מהתגובות שגורמות לי לכתוב עוד.
מי שותה איתך?
כולם. כל מי שלידי תמיד ישתה יין. את המחמאה הכי גדולה קיבלתי משני החתנים שלי, בליינים לא קטנים, אשר סיפרו לי שמאז שהיין הגיע לשולחננו, הם צורכים פחות ופחות בירה; תרומתי הצנועה להנגשת היין לדור הצעיר.
יין זו גם השקעה כספית לא קטנה אתה קונה יין בחנויות?
אכן. קונה יין בחנויות היין, בדרך כלל במבצעים. זה בהחלט יתרון לעולה חדש בתחום כמוני, שיש לו עדיין כל כך הרבה יינות לנסות. גם את אלה שבמבצע בדרך כלל טרם ניסיתי, ועבורי זו הזדמנות. המקום היחידי בו אני קונה ואיני מבקש הנחה כלשהי, הוא ביקבים.
איך אתה רואה את תעשיית היין הישראלית?
אני מאוהב בתעשיית היין הישראלית. ממש כמו בהיי-טק גם כאן החדשנות, קיצורי הדרך הכול כך ישראלים, ובעיקר ההעזה אותה מובילים יקבי הבוטיק, סוחפים אותנו בעקומת למידה חדה לכמה יינות נפלאים, עשויים מזנים חדשניים ובאיכויות טובות בכל קנה מידה. אני שומע המון ניסיונות להגדיר מהו יין ישראלי, ומחייך כשאני פוגש את נימת האכזבה של השואלים מול התשובה – עוד לא, סבלנות. כמו שהאוכל הישראלי עדיין בהתהוות, ואפילו את בחירת הציפור הישראלית אנחנו משנים מדי פעם, ככל שהזמן עובר כך גם כאן. התעשייה המקומית היא עדיין בהתהוות, בחיפוש אחרי מנועי-זני הצמיחה והמודל הכספי הנכון.
איך אתה רואה את שותה ואת חובב היין הישראלי?
אני חושב שחובב היין הישראלי צומח ומתפתח באותו קצב מהיר של התעשייה עצמה. הוא חוקר, לומד, פתוח למגוון העולמי העצום. הוא יותר ויותר דורש איכות, ובעיקר יודע להבחין ביין טוב. הוא גם יודע לפרגן, כך אני מאמין, לתעשייה המקומית. מבקר ביקבים, גם בקטנים שבהם וביקבים הביתיים, והעיקר קונה.
עדיין הישראלי הממוצע מעדיף יין סופרמרקט זול ופשוט יחסית, בדרך כלל 3 במאה, אבל שני כוחות פועלים במקביל לשיפור המצב. הכוח הראשון בא מכיוון הצרכן, החשיפה שלו ליינות טובים יותר נמשכת, וכך גם הביקוש. הכוח השני הם היקבים הגדולים עצמם, אשר משקיעים משאבים רבים בעידון ובשיפור איכות היינות הבסיסיים, דבר שדוחף למעלה את איכות כל היינות הנמכרים.
מי הייננים שאתה מעריך בענף?
זו שאלה שקשה לי לענות עליה. בכל זאת אציין את אלי בן זקן מקסטל, בעיניי פורץ הדרך, המגדלור של התעשייה, את ערן פיק מצרעה, שצניעותו מרשימה אותי כל פעם מחדש, יחד עם דבקותו בקו עדין ומקסים של יינות נפלאים לאורך זמן, ואת אסף פז מויתקין על החדשנות שהוא מביא עימו. על הניסיון להגדיר מהו יין ישראלי, תוך שימוש בזנים ים תיכוניים שלא תמיד היו מקובלים.
יקבים ויינות ישראליים שאתה אוהב במיוחד?
בהתאמה לתשובתי על הייננים, גראנד וין של קסטל, מיסטי הילס מצרעה והקריניאן של ויתקין. אבל לא יכול בלי הקברנה סוביניון של פלם וקלו דה גת, וגם הסירה של הר אודם אהוב עליי מאד.
מה עם יקבים ויינות מהעולם? כיוון וסגנון?
התחלנו את השיחה במקור היין בעורקיי, צרפת, ובמקום בו נולדה תשוקתי ליין, איטליה. אז כן, יינות איטלקיים אהובים עליי מאוד, במיוחד נביולו של פיימונטה וניו טוסקן, אבל בעיקר אני מתמוגג מיין צרפתי טוב. פינו נואר מבורגון, סנסר מהלואר, שאטונף מדרום הרון, ופומרול מהגדה הימנית, כשרק להגיד פומרול מכניס אותי לסחרור חושים.
פורסם במקור במדור 'השבוע בענף היין 292' באתר אכול ושאטו 2.7.2021
