ספרד – עולם של יין, מעדני אוכל ונופים מרהיבים

עוד כילד, ספרד תמיד נראתה לי מקום קסום ומלא בהיסטוריה קוסמת ומענינת כאחד. כיום אני גר בספרד, ולא כמו תייר. ככל שאני מכיר, ככה אני אוהב יותר; מה שמוביל אותי ישירות לסיבה לכך שאני כותב: המפגש בין תרבות, יין ואוכל – אלמנט פשוט שסובב אותנו כל הזמן אך פה מקבל מהות ציורית ואותנטית .

המפגש שלי עם ספרד התחיל בברצלונה בשנה שעברה. בהמשך חייתי במדריד במשך מספר חודשים, ואחרי כן עברתי לאליקנטה – המקום בו אני חי ועובד בימים אלו.
אליקנטה (Alicante) הינה עיירת חוף הנמצאת בדרום ספרד ברצועת הקוסטה בלנקה, נסיעה של 4 שעות ממדריד ו- 6 שעות מברצלונה. עיר זו מזכירה מאוד את הרצליה שבגוש דן. הים הכחול, שהוא אותו הים התיכון, מקיף פה כל חלקה אפשרית, ומבצבץ מכל בית קרקע או בניין קומות.

עניין של תרבות
אוכל ויין, כל אחד לחוד וביחד, היו תמיד משהו שאהבתי וראיתי בו פרי הדמיון של האדם היוצר. יין כבר נראה במצרים העתיקה בתקופת הברונזה וגם ביוון העתיקה. יין תמיד היווה משהו מסתורי ואהוב על מרבית בני האדם בכל מקום, ומעל הכול תמיד גורם לשמחה וצהלה . שתיית יין תמיד מהווה סיבה למסיבה, ומלווה אירוע רומנטי או סתם חגיגה.

כל האלמנט הקולינרי מקבל משמעות מאד חשובה בעיני העם הספרדי. בשילוב אין סופי של עמים ודתות – יהודים, נוצרים ומוסלמים, מכילה בתוכה ספרד תרבות של מאכלים ומנהגי אוכל שנשמרו לאורך השנים ורק השתבחו עם הזמן.
לכל חבל ארץ בספרד יש הייחוד שלו בתרבות האוכל. למשל: באזור החוף תמיד תמצאו את תבשיל האורז הידוע הקרוי פאייה, היכול לבוא בשילוב פירות ומאכלי ים, או בשילוב עוף. לכל עיר יש הנגיעה המיוחדת שלה בטעם הסופי של הפאייה. אזוריים אחרים ידועים בגבינות, כמו בצפון ספרד, ואחרים בתבשילי הבשר והקדרה.

יין כמו מים
עבור משפחה ממוצעת בספרד, יין הוא מוצר מדף בסיסי, כמו להגיד בארצנו מים או קולה, או ליתר דיוק ולמרות שזה ישמע מעט מצחיק: כמו שספורטאי מחזיק איזוטון (משקה אנרגיה) במקרר .
הרגל שתיית היין בא לידי ביטוי בארוחת הצהריים מדי יום, או בארוחת הערב בשילוב גבינות או טאפסים – ההגדרה למטעמים שונים הבאים על מצע של פרוסת באגט עגולה.

בעבר היה נהוג לשתות יין שולחן (Vino de mesa), שאין עליו כל השגחת איכות ע"י גוף מוסמך או בקרת איכות ומאפיינים.
כיום יש בספרד תעשיית יין ענפה. קיימים בה אלפי יקבים. כל אזור מוגדר מכיל בתוכו מאות חוות ויקבים המגדלים זנים שונים, אם לצורך מכירה ויצוא, ואם להנאתם הפרטית כחלק מתחביב.

בספרד קיימים זנים שונים של ענבים ליצור יין. ישנם אלו שמקורם הטבעי בספרד כמו המונסטרל (Monastrel) או טמפרנייו (Temppranillo), עד זנים שמקורם הטבעי בצרפת כמו סוביניון בלאן, קברנה סוביניון, שיראז, שרדונה.

הקשר בין ספרד לצרפת בתחום היין החל בשנים עברו, כאשר משלחת של צרפתים הגיעו לחבל הריוחה על מנת ללמד ולהעביר את קסם היין לעם הספרדי. זאת הסיבה לכך שריוחה הינו החבל הידוע ביותר בספרד, בו נשמרו במשך השנים ובו מוסדו עקרונות היין הקלאסי שנצטברו בצרפת.

נחזור להמשך החוויה האישית שלי:
אני מצאתי את זה יפה לראות, לחוש ולחוות איך האוכל על כל צדדיו והרמה שלו, מקבל חשיבות רבת ערך עבור העם הספרדי.
ארוחת צהריים בספרד משמעותה ארוחת צהריים. רוב האנשים עובדים במסגרת שמאפשרת להם לחזור בשעה 2 בצהריים הביתה, למעין חלון עד השעה 5 לפנות בערב. בזמן הזה חלקם חוזרים ויושבים לסעוד כולם ביחד, או הולכים לאכול במסעדות ולהעביר אחרי האוכל שיחה על החיים בשילוב כוס יין.

לכאן מצטרפת הסייסטה הידועה של הספרדים. מדהים לראות כמה השלווה והשקט מצויים מלידה אצל רוב העם הספרדי. 20-30 דקות של סייסטה אחרי האוכל הן ערובה להמשך יום מוצלח .
השילוב של התזונה הים-תיכונית וכוס יין ליום, הידוע כאלמנט חשוב ללב בזכות האנטי אוקסידנטים, משמר פה את האלגריה (עליצות, שמחה) ואריכות ימים.
ספרד מלאה באינסוף חגים ומסיבות, והחיים פה הם מסוף שבוע, לחג, למסיבה.

בפרק הבא ארחיב על תעשיית היין הספרדית הזוכה להכרה ברחבי העולם, ועל התנסותי האישית בענף.
יום טוב, ותמשיכו ליהנות מהדברים הקטנים שהם בסוף הגדולים – HASTA LA PROXIMA.
נתראה בקרוב, GRACIAS.

איב כהן, אליקנטה, ספרד
אשמח לתגובות: [email protected]







היו הראשונים להגיב...

כתבו תגובה