עצמאות היין הישראלי באיש הענבים ביפו

בית איש הענבים שביפו, מוסד היין של אושיית היין חיים גן, קיים היום, שישי 16.4.10, ויקיים גם מחר, שבת 17.4.10, את  מרתון יינות ישראל – יום העצמאות במסגרת אירועי בית פתוח שלו.

אירוע העצמאות של איש הענבים מתקיים זו השנה השישית ברציפות, והוא מהווה הצדעה ראויה ומכובדת ליינות ישראל ולחגה של המדינה, ולפיכך מספרם של יינות הטעימה הוא כמניין שנותיה של המדינה, והשנה מדובר ב- 62 יינות כחול-לבן.

ססגוניות של עיצוב, תאורה מזמינה והרבה עושר של טעם וצבע ובמיוחד אווירה משתלבים בבית איש הענבים וניכר כי העושים במלאכה, וחיים גן כמוביל את המהלך, נוסכים על המקום מרקם של אהבה ויצירה, אסתטיות, טעמים ושלל  ארומות.

מזה מספר שנים אני מלווה את אירוע טעימת העצמאות באיש הענבים, וכן כמה וכמה מהבתים הפתוחים; בכל פעם תחת כובע אחר. לפיכך יש לי הרבה הערכה לאיש ולמוסד איש הענבים, שהפכו לחלק דומיננטי רב משמעות באירועי היין היותר נחשבים במדינה. אירועים אלה הם חלק מסצנת היין בארץ, כשחיים גן מצליח באהבתו הרבה לתחום, במקצועיותו, בחום ובידידות ובפתיחות שהוא משדר, להטביע את חותמו, ללכד וליצור גרעין של ציבור שוחרי יין ואוהדים נאמן, שפעם אחר פעם מופיע ומפגין זיקה למקום ולהווייה.

יפו העתיקה וסמטאותיה הציוריות, כיכר השעון הסואנת, מאפיית אבולעפיה, שוק הפשפשים הומה האדם, הגלריות המטופחות, המוזיאונים הקטנים, חנויות המזכרות והיודאיקה, חנויות הנעלים, הדגים ובתי הקפה שצצו לאחרונה, מושכים קהל רב לכיוון הסמטאות. לראשונה מצאתי עצמי סובב פעמיים את מתחם איש הענבים בטרם מצאתי לי חניה כחוק. לרגע קט חששתי שאני רושם לעצמי איחור, ושחלילה "ישתו לי את כל היין"…

אם למישהו נדמה שאפשר לטעום 62 יינות בטעימה, הרי זו בגדר אשליה חסרת בסיס. אם מישהו חושב שאפשר לטעום עשרות של יינות ולעשות את הדרך כמה וכמה פעמים בין קומת הקרקע באיש הענבים אל קומת הגלריה, תוך שמירה על איזון במדרגות עם כוס יין אחת ביד ודף יינות לסימון טעימה ביד השנייה; גם כאן טעות בידו.

אבל מה; הפעם, וטוב שכך, לא היו בקומת הקרקע יינות "פשוטים" ובקומת הגלריה "יינות גדולים", כי אם יש איזון נכון בין שתי הקומות ומבחר היינות, ולפיכך הבחירה הייתה ונשארה בידיו של הטועם – איפה הוא עכשיו ולהיכן ילך אחר כך.

אז מה היה לנו ?
אציין את רשמיי מהיינות שבלטו לטעמי, אלו שהפתיעו ואלו שאכזבו:
יקבי רמת הגולן שרדונה קצרין 2006 – פתיחה עם יין לבן. לדעתי מהשרדונה היותר טובים בארץ. אף אגוזי עם מלון, הדרים ופרי טרופי. שמנוניות וחמאתיות. עץ נוכח תורם ותומך. סיומת טובה. מחיר בקבוק באיש הענבים: 100 ש"ח.

יקב אבידן שירז רזרב 2007 – זו לי הפעם השנייה שאני נחשף ליין זה בהפרש של ימים ספורים. הפעם הראשונה הייתה בעמדת ההטעמה של יקב אבידן בתערוכת מבשלים 2010 שהתקיימה השבוע. אהבתי את היין שם, אהבתי אותו גם היום. פירותיות עשירה עם מתיקות גבוהה יחסית של פרי בשל, פרחוני, עם ארומה מתובלת של פירות יבשים נוטים להזכיר יינות דמויי פורט שוקולדיים. 110 ש"ח.

יקב בן חיים קברנה סוביניון גרנד רזרב 1999 – אודה ואתוודה שהלכתי על טעימת היין בשל הסקרנות והעניין. בעבר יצא לי לטעום יינות מתיישנים של היקב, ואני יודע היטב שלאיתי בן חיים מסורת ארוכה וגאווה על יכולת ההתיישנות של יינותיו. בהחלט מדובר ביין שידע ימים טובים יותר. הצבע חום, האף מלמד על הגיל, אבל בפה אכזבה, והיא רבה עד כדי אי יכולת לשתות מהיין. האם זה הבקבוק? תנאי האחסנה? או סוף הדרך של היין? לא הייתה לי הזדמנות לבדוק ולהשוות. 220 ש"ח.

יקבי ברקן קברנה סוביניון סופירייר 1996 – מגנום – שוב אני חוזר לטעימה שהסקרנות היא נותנת הטון. זו טעימה של יין שמחירו למכירה אינו מצוין, ולפיכך יש בה יותר משום העניין והאתגר, ופחות בהיבט המסחרי או כדאיות הרכישה. האף מעניין ומצביע על גיל מבוגר. היין שטוח, חמוץ, סוף חייו. גם כאן, האם זה הבקבוק? תנאי האחסנה? או סוף הדרך של היין? לא הייתה לי הזדמנות אחרת לבדוק ולהשוות. לא למכירה.

יקב הנס שטרנבך ג'נבא 2005 – אין מחיר. למה? חבל. יופי של יין. הרבה פירות יער שחורים עם ארומה טובה ועשירה באף. נגיעות של אקליפטוס, וניל וקלייה מתובלנת. גוף מלא ועשיר. אהבתי. לא למכירה.

יקב צ'ילאג קברנה סוביניון פרימו 2004 – מגנום – טעמתי את היין ביקב ואהבתי. אני מחזיק שני בקבוקים ממנו במקרר היינות בבית. אם יש משהו שהיין הזה יכול להתהדר בו, זו האלגנטיות וחוסר חנפנות מצידו – לא אגרסיבי מדי, לא פירותי ומתוק מדי, לא ריבתי מדי, אלא יין נעים, מהנה, בהחלט דומה לקו האיטלקי של יינות היקב, למרות שאורנה הייתה מעדיפה לכנות את הקו "אגן ים-תיכוני". יין עם הרבה אופי ואולי בכך ייחודיותו. האם העובדה שהוא הוטעם מבקבוק מגנום תרמה לחוויה או עשתה אותו מסקרן יותר, עמוק יותר, טוב יותר? מסופקני. לא למכירה.

יקב קסטל גרנד וין 2000 – יין עם 10 שנים "על הכביש". עייף? לא. בירידה? לא. הוא כאן והוא חי ובועט. באף ובפה שזיף שחור עם פרי עשיר ושוקולד, מעט קאסיס ומנטה. אהבתי. לא למכירה.

יקבי רמת הגולן קברנה סוביניון 2001 – כן. עדיין יש לו את זה. באף ובפה, ארומה וטעם של פרי יער שחור, דומדמניות ורמז לתבלינים. לא מאכזב.

יקב רמות נפתלי קברנה סוביניון מרלו דואט 2007 – מגנום – אהבתי בעבר. חזרתי ונהניתי גם היום. איזון לצד גוף מלא ועשיר. חיבור נכון של בלנד קברנה סוביניון ומרלו, כשכל אחד מהזנים תורם ולטובה את חלקו עם פירותיות שופעת. לא למכירה.

יקב אדיר טעימת השוואה של קברנה סוביניון פלאטו 2005 – ו- 2007 – לא בכל יום ומקום נופלת הזדמנות לדגום שני יינות מאותו בית ייצור, ולפיכך זה בהחלט המקום והזמן להתנסות.
2005 – עגול ומאוזן, שופע פרי, גוף מלא. פירות יער שחורים, תבלינים עם דגש על בשלות של שזיף שחור, סיומת אורכה ומושכת. 225 ש"ח.
2007
– לא שוכנעתי שהוא מוצלח כמו ה- 2005, אבל בהחלט עומד בזכות עצמו. גם כאן השזיף השחור נותן את הטון לצד פטל אדום, נגיעות של עץ חבית חדשה, פירות יער אדומים ושחורים, נגיעות של קפה לקראת הסיומת, שהיא עצמה פירותית ואפילו מתחנפת במתיקות מדומה. 175 ש"ח.

יקב אלכסנדר – אלכסנדר הגדול 2006 – כן. אין לי מילים אחרות. מורכב ושופע פרי עם נוכחות ועוצמה לצד אלגנטיות. עץ נוכח ועשבי תיבול. הרבה עניין ורבדים של טעם. אהבתי. 235 ש"ח.

יקב בן חנה מדיטרנאו 2005 – בשביל 2 בקבוקים ב- 150 ש"ח, אתה מקבל הרבה עניין מיין. זו לי הפעם הראשונה שאני טועם את היינות של היקב, ואני חייב לציין שהרושם שנותן לי היין במצג שהוא הביא עמו בארומות שעלו ממנו לאף, יצרו לי המון סקרנות. כאן לא הפרי מדבר, אלא דווקא מה שמסביב. איני יודע בדיוק כיצד לתאר זאת, אבל הרושם שמתקבל הוא משחק של עשבים ותבלינים ועץ חבית, והכול עובד יחד ובהרמוניה.

יקבי בנימינה יהלום 2007 – לא הייתי בהשקה של היין, וממה ששמעתי מדובר נכון להיום ביין הכי טוב בסדרה של "אבני החושן". לפיכך כשניגשתי אל היין, רמת הציפייה שלי הייתה גבוהה. בהחלט לא רשמתי אכזבה, אבל היין סירב "לשחרר אף", ומכאן גם בפה לא נרשמה סערה כלשהי. חומציות ואלגנטיות ואיזון של חבית הם המפתח של היין הזה. 150 ש"ח.

יקב זאוברמן -לימיטד אדישן 2005 – טעמתי את היין בעבר. פעם אפילו "קטלתי" את המחיר. גם "הכעיס" אותי דאז שהמרלו לא דמה לאף מרלו שאני מכיר. גם "הרגיזה" אותי היהירות והגאווה (זכותו הלגיטימית) בשיחת טלפון שהייתה לי עם זאוברמן, עת ביקשתי להתארח אצלו ולכתוב על היינות של היקב, והתשובה שקיבלתי הייתה: "אני לא צריך ולא רוצה שיכתבו עלי. אני מוכר את היין שלי מצוין. תודה רבה".
אבל עם יין טוב אני לא מתכוון להתווכח. פשוט לא. זהו יין עשיר, אפילו מאוד. שופע טעם ופרי, עם גוף מלא. המון תאנים וצימוקים ופירות שחורים יבשים לכיוון טעמי הפורט, ריבתיות וליקר של דובדבנים, תבלינים, מוקה וקפה. מרקם עשיר עם מתיקות בולטת, אבל זה יין ולא פורט, ולא מחוזק באלכוהול. לסיכום – יין טעים. לא למכירה.

יקב ג'סקלה קברנה סוביניון רזרב 2006 – שם מעניין ליקב המגיע מגוש חלב בצפון. יין שלא בכל יום אתה פוגש, ולפיכך הוא מזמין סקרנות, לבטח כשהוא מציב תג מחיר של 130 ש"ח. אז מה היה לנו? הרבה פרי שופע, נגיעות של פירות יער אדומים ותבלין עם נימה מתובלנת מעושנת משהו, עם מתיקות שמאחוריה חסר גוף ושלד להחזיק את היין. כוונות טובות יש פה. הצדקה למחיר אין ואין.

יקב דלתון מתתיה 2006 – גם את מסיבת ההשקה של היין הזה החמצתי. כשפגשתי את משה חביב, מנכ"ל היקב, בתערוכת היין האחרונה, הוא היה גאה מאוד ביין הדגל, והציג בפניי בהתרגשות רבה את הבקבוק נושא תמונתו של מתי הרוני, אביו של אלכס בעלי היקב.
מדובר ביין הדגל של דלתון, הנושא תג מחיר מהגבוהים בישראל של 400 ש"ח. כשאתם יודעים שמחירו של יין, עוד בטרם טעמתם אותו, כל כך גבוה; האם תוכלו להסתלק מהציפייה הגבוהה, מהסקרנות, מהשאלה המתבקשת האם יש כאן תמורה למחיר?
יחד עם זאת, בין 62 היינות שהטעים איש הענבים בטעימה עשירה זאת, עמד הבקבוק היקר הזה בין הבקבוקים האחרים, שווה בין שווים, ללא ארגז עץ מהודר, ללא ויטרינה מוארת וללא גביעים ומדליות או יחסי ציבור, אלא פשוט מוצע לטעימה. אז מה היה לנו? שוב, לדאבוני האף עדיין סגור, מסרב לחשוף את מה שהיין מבקש לתת. בפה אלגנטיות, חומציות תומכת, תיבול, מורכבות ואיזון עץ נוכח אך הרמוני ומשתלב היטב. הנאה שלמה עכשיו? לא כרגע. לבטח בשנים הקרובות.

יקב מרגלית מרלו 2000 מגנום – אף מעניין מלמד על גילו של היין. בפה אכזבה, והיין הולך ודועך ולא מחזיק נוכחות. לפני כמה שבועות השתתפתי בהשקה של יינות מרגלית, וושבוע מאוחר יותר גם ביקרתי ביקב בשבת בבוקר. רמי לבנה ידידי, עוזר היינן של אסף מרגלית, הגניב לי, "ככה בלי שאף אחד יראה", טעימות של מרגלית 1999, והיין שם היה חי ובועט והצהיר "אני כאן ואני קיים". מניסיוני עם יינות מרגלית, במיוחד מהשנים הללו, ה- 2000 של הטעימה היום אינו מסמל דבר. לא למכירה.

קינוח יקב טפרברג 1870 פורט 1950 – מאיפה להתחיל? בכל שנה כשאני טועם מהיין הזה, אני מנסה או לרמות או להתחבב על המטעים שייתן לי ממנו עוד. ככה כתבתי עליו בטעימת יום העצמאות ב- 2009: "פורט 1950 יקב טפרברג 1870 – גולת הכותרת. הכי טעים שיש, ועם זה ללכת הביתה, ולשמור ולזכור את הטעם הטוב הזה בפה. אולי תמורת 1,000 ₪ לבקבוק שווה לחשוב פעמיים אם זה כדאי ואם אתה רוצה, מוכן, או בכלל יכול להרשות זאת לעצמך, אבל זה יותר מאשר יין קינוח – זה שיקוי אהבים".
אז היום ב- 2010 המחיר הוא רק 850 ש"ח – אולי זה גם היה המחיר בשנה שעברה ואני רק הייתי שיכור, אבל ביין הקינוח הבוגר וההדוניסטי הזה מתממש הכול ומכול טוב: תאנים, חרובים, פלפל שחור ותמרים וצימוקים יבשים, ודבש ושוקולד ומתיקות מתובלת בעץ קלוי, והמון חיים טובים. הסיומת ארוכה, מושכת ומפתה.

מה חסר לי בטעימה? ובכן, איפה היקבים האלו עם המון יינות נפלאים שפשוט אי אפשר להתעלם מהם: יקבי כרמל, יתיר, עמק האלה, פלטר, ססלוב, הרי גליל, שאטו גולן, סוסון ים, סגל, הר אודם, בזלת גולן, צרעה, קלו דה גת, טוליפ, ויתקין ועוד ועוד.

גם גבינות כחול לבן וטאפאסים משתלמים
לראשונה, ובניגוד לשנים קודמות בהן עלו על שולחן הכיבוד הצבעוני, המזמין והעשיר גבינות תוצרת חוץ לצד פיסות לחם טרי, מלח ים גס, שמן זית טוב ומים קרים ומרעננים; השנה הופיעו גבינות מתוצרת הארץ (יום העצמאות או לא?).
אלה גבינות המיוצרות על טהרת חלב כבשים של מחלבת משק דותן מכפר שמואל.
אפרים דותן הוא הבעלים והגבן יחד עם ליאור בנו. ב- 2007 החלו במחלבה לייצר גבינות בשיטות מסורתיות, בעזרים טכנולוגיים מהארץ ומאירופה.
במחלבה מעבדים חלב כבשים ,ממנו מייצרים גבינות קשות ורכות כגון ריקוטה, קממבר, קשקבל, צ'דר, פיקורינו, מנצ'גו, צפתית קשה, חלומי, פטה. וגם כמסורת אבותיו של אפרים מרומניה – גם גבינות אורדה וברינזה. מדובר במחלבה כשרה למהדרין, ולפיכך אין בה חנות למכירה ואינה פתוחה לביקורים בשבתות. את הגבינות הנפלאות של המחלבה תמצאו בכל אירוע באיש הענבים, וגם למכירה ברשתות השיווק.
במחירים צנועים וממש שווים של 15 ₪ ו- 25 ₪, הפליא השף אלון גונן עם מנות טאפאס פשוט מרהיבות, טעימות ועשירות.

כדאי לכם להספיק ולהגיע לבית איש הענבים בשבת 17 באפריל – 14.00 עד 19.00 (כניסה עד 18.30).
מחירי כניסה: רגיל 120 ₪, מועדון כסף 100 ₪, מועדון זהב 80 ₪, מועדון פלטינום: 35 ₪. בהחזרת דף וכוס הטעימה יינתן זיכוי ע"ס 35 ₪ ברכישת בקבוק ראשון.

איש הענבים
רח' מזל שור 9 יפו העתיקה
טל. 03-5180533

צילומים: דני רובין






היו הראשונים להגיב...

כתבו תגובה