קלו דה גת – יקב עם עקרונות

ליקב קלו דה גת (Clos de Gat) יש לקוחות מעריצים שמבחינתם הגעה ליקב לטעימה השנתית וקניית היינות היא עלייה לרגל. הגענו לביקור ביקב, לא פגשנו את מייסדו והיינן אייל רותם, אבל כל משפט שנאמר הוסיף לדמותו נדבך

שטיח קיר של פקקים ומוזיקה קלאסית לעובדים ולחביות היין. קלו דה גת – יקב קצת אחר. צילום פאפא רצי
שטיח קיר של פקקים ומוזיקה קלאסית לעובדים ולחביות היין. קלו דה גת – יקב קצת אחר. צילום פאפא רצי

לפני מספר ימים השתתפתי בביקור ובטעימה מיוחדת של יינות יקב קלו דה גת ששוכן בקיבוץ הראל. הביקור אורגן על ידי עופר יוכלמן במסגרת מועדון החברים שלו Wine Style, ובצהרי היום החורפי הגיעה חבורה של חובבי יין למפגש עם איש היקב אורי פרי (היימן), ביניהם משה צוקר, אותו תפגשו בהמשך הכתבה. במהלך הסיור ביקב הלא כשר (צוין שוב ושוב ועל התוויות מודפס 'יין לא כשר'), ומדברים שאמר אורי פרי, בניתי בעיניי רוחי את דמותו של אייל רותם, בעלים והיינן, אותו פגשתי בביקור קודם ביקב לפני שנים רבות, אבל מי זוכר – אתאיסט, טבעוני, אזורי, משמר היסטוריה, ויינן לא מסנן.

יקב אסטייט שמוקף בכרמיו
יקב אסטייט שמוקף בכרמיו

רותם הקים את היקב ב- 1998, וכבר אז בלטו מספר עקרונות: יקב אסטייט שמוקף בכרמיו, ויינותיו מיוצרים רק מענבי כרמים אלה באזור שפלת יהודה עמק איילון – שהגתות הרבות בו מעידות על כך שהיה אזור עשיית יין בימי התנ"ך (זה בסדר לאתאיסט – לא דת אלא היסטוריה). מכאן ייצאו יין לאירופה, ואייל רותם עושה זאת גם היום: כ- 50% מ- 100,000 הבקבוקים המיוצרים כאן מיוצאים לארה"ב, בריטניה, וצרפת היא יעד היצוא השלישי בגודלו. אה, כן, וביקב מושמעת כל הזמן מוזיקה קלאסית – לעובדים, לחביות וליינות.

צילום Raymond O’canto מדף הפייסבוק
צילום Raymond O’canto מדף הפייסבוק

עוד עקרונות: הכרמים (זנים לבנים: שרדונה, סוביניון בלאן, ויונייה; אדומים: קברנה סוביניון, מרלו, סירה, מורבדר, פטי וורדו – ממצוצע 500 ק"ג לדונם) נטועים במה שאורי מגדיר כ"בלגן – כדי למנוע התפתחות מחלות". לא קונים ענבים ולא מוכרים ענבים, כל ענבי הכרמים מיועדים ליינות קלו דה גת. מאמינים בתהליכים ארוכים טבעיים מסורתיים – אין תוספים ביינות (שני לבנים והשאר אדומים), בתסיסה שימוש רק בשמרים טבעיים הקיימים על הענבים. הבציר ידני ומבוצע על ידי קבוצת בוצרות שעובדות עם היקב כבר 12 שנים, כשהגעת הענבים מהכרם ליקב מתבצעת תוך חמש דקות מהחלקה הרחוקה ביותר.

צילום דוד פרלמוטר
צילום דוד פרלמוטר

התססת היינות האדומים מתבצעת בסגנון אוסטרלי במכלים פתוחים של 8,000 ליטר, שהיו בעבר מכלי חלב לגבינות של תנובה – היחידים בארץ שעושים זאת, ונהנים משטח פנים גדול שנותן יותר צבע ויין יותר אינטנסיבי.  באדומים, בסיום התסיסה האלכוהולית מפרידים את היין מהקליפות, ומעבירים את היין ל'מכלי מנוחה' למשך חודשיים-שלושה, לשקיעה טבעית של כל מה שיש ביין. זה חשוב כי היינות לא עוברים סינון. אחרי ירידת המשקעים נוצרת שכבה תחתונה, וכל מה שיש מעליה יהיה יין.

צילום פאפא רצי
צילום פאפא רצי

מילוי היין לחביות מבוצע בגרביטציה בלבד. את החביות (300) מייבאים לבד, רק מאלון צרפתי משני יצרנים. כל חבית עוברת שניים-שלושה מחזורים, ואז נמכרת ליקבים אחרים. בחביות יש חריג לאתאיזם של רותם: חלק מהן נושאות בגאון את המילה 'כשר', והן אכן כשרות בייצורן כדי לאפשר מכירתן כמשומשות ליקבים כשרים. היינות מתיישנים בחביות בין 12 ל- 60 חודש. כן, לא טעות. 60 חודש הם זמן ההתיישנות של ה'פינו' – יין מחוזק בסגנון פורט, לו מוסיפים אלכוהול.

ה"גבינות" הטבעוניות בקלו דה גת. צילום דניאל רוקח מהאינסטגרם
ה"גבינות" הטבעוניות בקלו דה גת. צילום דניאל רוקח מהאינסטגרם

קבלו עוד עקרונות: אייל טבעוני כבר 10 שנים, ולפיכך היקב טבעוני (גם הכיבוד במרכז המבקרים, עם ה"גבינות" הטעימות של אוטופי – בית מלאכה למעדני אגוז של שתי גבניות ממודיעין, עשויות ממיצוי של קשיו) – ללא שימוש בחלבון ביצה לסינון יין, אך לא ביולוגי ולא אורגני – מרססים, ומשתמשים בביסולפיט כי מחויבים לכך כיקב שמייצא, אך מוסיפים מעט לקראת סוף הייצור. מכל סוג של יין יש בשוק רק בציר אחד שנמכר מוכן לשתייה – יש יינות שמחכים ביקב אפילו 5 שנים עד שמחליטים שמוכנים. כאיש עקרונות, 2015 הייתה, כידוע, שנה קשה לענבים, ואייל שפך מהחביות חצי מהמרלו 2015 מענבים מהחלקות הפחות טובות.

מידע טריוויה לפני המעבר ליינות: מבנה מרכז המבקרים של היקב היה חירבה שאייל שיפץ. מסתבר כי כאן הייתה המפקדה של יצחק רבין כשפיקד  על חטיבת הראל של הפלמ"ח במלחמת העצמאות ב- 1948. ועכשיו רשות הדיבור למשה צוקר לתיאור היינות שטעמנו וחוות דעתו עליהם:

שנסון 2017 –  בלנד של שרדונה, סמיון ו-ויונייה. צבע זהוב שקוף מאוד. ארומיי אבל ללא ריחות חזקים. פירותי מאוד, נגיש ופריך, 12.5% אלכוהול המחיר 109 ₪. חייב להיות קר. נעים מאוד וכייף לשתייה.

שרדונה 2016 – 12 חודשי חבית, 14% אלכוהול, עבר תסיסה מלולקטית. צבע שקוף זהוב עם נגיעות של לימוניות. אף לימוני מאוד, עם קצת עץ נעים מאוד. בפה קליפות לימון ופרי הדר, ואגס. מאוד מאוד פראשי, המחיר 185 ₪. קצת יקר לטעמי.

הראל קברנה סוביניון 2014 – יין זני עם תוספת קטנה של פטי וורדו.  14 חודשי חבית, 14% אלכוהול. צבעים חזקים מאוד, אף מודגש מאוד, טאניניות חזקה. חמיצות נעימה ונגיעות עץ מעודן מאוד. אפשר להמשיך וליישן לעוד 3 עד 5 שנים לפחות. המחיר 139 ₪ – מתאים מאוד. שווה.

הראל מרלו 2015 – 12 חודשי חבית. זה היין שאייל רותם שפך חצי ממנו. כרגיל ביינות קלו דה גת, צבעים מאוד חזקים. ריחות האף מודגשים והעץ מאוד דומיננטי. קצת חסר אף פירותי, גם חסרה חומציות. הטעמים בפה מאוד מעודנים. נשאר טעם מר באפטר הקצר. המחיר 145 ₪ קצת גבוה.

הראל סירה 2013 – "הסירה גדל כאן באזור בצורה מדהימה", אומר מנחה הטעימה אורי  פרי.  16 חודשי חבית. 14.5% אלכוהול. ריחות חזקים מאוד של דובדבנים, ותוספת העץ יוצרת גוף מלא ורחב ונעים מאוד. טעמים חזקים מאוד, ללא טאניניות בכלל. נפתח בפה ואפטר ארוך. המחיר 149 ₪. יין מצטיין, לשימור ארוך עד 7 שנים ויותר.

סיקרא (אדום עז, בארמית) סירה 2014 – את הסיקרא מייצרים בקלו דה גת רק בשנים בהן הבציר נחשב בעיניהם מספיק טוב. כך, הסיקרא שרדונה האחרון יוצר בבציר 2013 ומאז לא עוד. לגבי הסיקרא סירא 2014: 20 חודשי חביות עץ חדשות בלבד, שמורגש מאוד באף. הרבה טחב וגוף רחב מאוד, עם אפטר קיים ולא מספיק. חמיצות לא חזקה אבל קיימת. יין נגיש מאוד ולא לשימור ארוך. המחיר 275 ₪ – קצת גבוה למי שטסים לחו"ל, שווה לקנות בדיוטי פרי.

ולסיום טעימה השוואתית: נמכר עד עכשיו עמק איילון 2012 – בלנד בורדולזי של קברנה סוביניון, מרלו ופטי וורדו, שלא משתנה משנה לשנה. 18 חודשי חבית. בשיאו – לשתייה כרגע. עכשיו יוצא לשוק עמק איילון 2013 – גם כן באותו הרכב זנים. 18 חודשי חבית. אפטר טייסט ארוך, גוף רחב וחמיצות מודגשת מאוד. היין מצוין ומתאים לשימור ארוך. המחיר של שניהם 205 ₪. מתאים מאוד.

לפרטים על מועדון החברים Wine Style: עופר יוכלמן, 050-6278934, [email protected]

 






תגובה אחת

כתבו תגובה