רק רוני ג'יימס לא הגיע

השמש עוד האירה פנים לפנות ערב אביבי בשלווה של גינת מרכז המבקרים של יקב צרעה. יאיר מרגלית נהנה מקרניה כשהוא לבוש בגופיה נטולת שרוולים וחמוש במשקפי שמש כהים. ברקע הכנות אחרונות בניצוחה של שולה – רשמית מנהלת מכירות אך בפועל הלב והנשמה של יקב צרעה, והמשתתפים התחילו לזרום; אנשי תעשיית היין ורבים אחרים; מגיעים לערב זיכרון והוקרה לציון שנה לפטירתו של רוני ג'יימס, עם סיפורים, דמעות בזווית היין, אוכל שהוכן בתשומת לב, והיין של רוני. רק רוני ג'יימס לא הגיע.

היו שם בני משפחת פלם – ישראל וגולן, אורנה צ'ילאג, יאיר מרגלית, אילן חסון – בנימינה, אדם מונטיפיורי וארנון גבע- כרמל, אירית וסנדרו פלגריני – לה טרה פרומסה, גיל שצברג – רקנאטי, אד זלצברג – ברקן, אלי בן זקן – קסטל, מוטי טפרברג, פרופ' עמוס הדס, מימי בן יוסף, אמנון פאר, עיתונאי יין כמו טל גל כהן, ישראל פרקר, אבי הלוי. רק רוני ג'יימס לא הגיע.

היו שם אנשי צוות יקב צרעה – נתן חברוני הבעלים, אורי רן המנכ"ל, ערן פיק היינן, שולה מנהלת המכירות, דור ג'יימס – בנו של רוני והכורם, רונית ג'יימס – רעייתו של רוני, ובני משפחה אחרים, ידידים ואנשי הקיבוץ. רק רוני ג'יימס לא הגיע.

מאחר שהקדמתי יחד עם חבריי מימי בן יוסף ואמנון פאר, סיפר לנו נתן חברוני, הבעלים של היקב, איך הגיע מעסקי הפיננסים בוול סטריט לרכישת יקב צרע ה- והסיפור מדהים בכמה ממדים. למשל, רוני הצעיר ואביו של נתן בן ה- 89 נפטרו בהפרש של חמישה ימים זה מזה. ההיכרות בין רוני לנתן החלה כשנתן, החי שנים ארוכות בארה"ב , אך הנו בעל שורשים עמוקים כאן (עם שם כמו חברוני זה אפילו מובן מאליו) הוזמן בעת ביקור בארץ לקיבוץ צרעה כדי להציע לו שותפות בעסקי נדלן של הקיבוץ בבית שמש. המפגש התקיים בחדר במרכז המבקרים של היקב בהשתתפות רוני. נתן לא התלהב, אבל אמר: "אם היה לך יקב למכירה, היה על מה לדבר"; ורוני ענה לו: "באמת יש יקב למכירה, ויש על מה לדבר".

אבל הסיפור מדהים עוד יותר, מפני שנתן תומך כבר שבע שנים בזמרת אופרה מצוסופרן הנחשבת לאחד הכוחות העולים בעולם בתחום. במפגש, תוך כדי שיחת התיידדות, התברר כי הוא תומך לא פחות מאשר בגל ג'יימס, בתו של רוני הנחשבת לכוכבת עתידית עולמית, ושרה היום באופרה של ברלין. נתן תמך בה בהמשך שבע שנים בלי לדעת מיהי. מדהים. 

חברים מספרים על רוני
שלב המינגלינג התארך, אנשים שביום יום מתחרים זה עם זה, או סתם עסוקים, מצאו את הזמן לטעום, ללגום, לשוחח. וכשהשמש שקעה התיישבו כולם לשיח חברים והעלאת זכרונות.

אורי רן, מנכ"ל היקב: "נפגשתי עם רוני פעם אחת בלבד, שבוע לפני מותו, אבל אני מכיר את רוני דרך היין, הכרמים, האנשים. רוני היה איש של אנשים וחברים, ורוני היה יזם. מהחוויה שלי, רוני היה איש של תשוקה – מילה החוזרת שוב ושוב בדיבורים על רוני".

ישראל פלם: "רוני ואני צעדנו הרבה צעדים מקבילים בחיים. החיבור האמיתי היה כשרוני היה מרכז הכרם של קיבוץ צרעה בשנות ה- 70, בתקופה בה כורמים ויקבים היו שני קווים מקבילים שלא נפגשים. רוני היה אחר. הוא התעניין מה קורה ביקב (כרמל מזרחי). רוני היה פעיל בוועדה החקלאית, גוף שהוקם עבור הצעירים באגודת הכורמים, ונסע לאוסטרליה לראות תהליכי גידול. רוני הצטרף לקורס היין הראשון שהתקיים אז, כדי לראות ולהבין. ב- 1985 היה המשבר הגדול של תעשיית היין והכורמים, והתחילו לקום יקבים כמו תשבי עם יאיר מרגלית כיינן.
ב- 1991  רוני הגיע לתערוכת וינאקספו בבורדו עם המשלחת הישאלית, ובסוף התערוכה נסעתי עם רוני לסיור יקבים גדול באזורי בורדו, בורגונדי ושמפיין, וסיימנו בפריז.
רוני נדלק, ומייד אחרי זה יזם הקמת יקב בצרעה. כשהגענו עם יקב פלם ליער הקדושים ואשתאול, ורצינו להתחבר לטרואר, רוני בא ואמר: אנחנו נחלוק בפרי הכי טוב מכרם שורש. כל מה שתרצו תקבלו. דור, בנו הכורם ממשיך דרכו של רוני, גולן בני וערן הינן, מנהלים עד היום את הדיאלוג בין שני היקבים בחלוקת הענבים".

יאיר מרגלית – מי שליווה את היקב בראשיתו מהסוביניון בלאן והקברנה הסוביניון הראשון שיצא: "ב- 1992-93 הייתי בארה"ב, והתחלתי לקבל מכתבים ממישהו שלא הכרתי" רוני, שסיפר על חלומותיו להקים יקב וביקש עזרה וייעוץ. זה נראה לי הזוי לגמרי. לא היה אז אף יקב פרט לגדולים. אלי בן זקן התחיל ב- 1992. לא התייחסתי, כי לא הכרתי את רוני. המכתבים זרמו בהתמדה, כי רוני מסמן מטרה ומשיג אותה. חזרתי ארצה ב- 1993 אחרי שהבטחתי לרוני היפגש איתו. כשנפגשנו הבנתי שאם הייתי מכיר אותו קודם, הייתי מסתכל עליו אחרת, עם הנחישות והתשוקה לכל מה שעושה.
ב- 91993 הוקם היקב, ועבדנו בתנאים בלתי אפשריים. ליוויתי את רוני בבציר הראשון והשני ב- 93-94. אחרי שנתיים היה רוני מוכן ללכת לבד. עזבתי, ומאז שמרתי על פינה חמה בליבי ליקב צרעה, בזכות רוני. אני מרגיש שמותו של רוני הוא אבידה גדולה לענף היין. לא הכרתי בענף איש כמו רוני".

אלי בן זקן: "ב- 1993 לא הכרתי את רוני. הכרתי קצת את יאיר שטעם את היין שלי במיכל ואמר לי: אתה החובבן הכי מקצועי שאני מכיר. יאיר אמר לי שהוא הולך לעשות את הבציר הראשון בצרעה – סוביניון בלאן, ואני הסרטתי הם המצלמה שלי את הבציר הראשון. הסרט נמצא בבית, ואולי עכשיו הזמן למצוא אותו".

פרופ' עמוס הדס: "הביקור הראשון שלי בצרעה היה ביוזמת מימי בן יוסף, שאמר 'בוא ותראה ותטעם יין'. מפגש שני היה בביתו של מימי – מפגש עם רוני שמעטים כמוהו פגשתי בחיי: סקרן במידה רבה ביותר.
נסעתי אז ללימודים בדייויס בנושא הטרואר, וכשחזרתי באתי לביקור בחלקות השונות של רוני: גבעת החלוקים, שורש, נווה אילן. לפני שנה וחצי נפגשנו בבוקר עם מצגת שלי על איזורים עם פוטנציאל לטרואר בארץ, והצגתי לרוני את יינותיו מול מיפוי הטרוארים.
רוני ג'יימס דומה לפניקים ולחכמי התלמוד, שהיו מריחים וטועמים את הארץ, ידעו איזו חלקה מתאימה לגפן, איזו לזית ואיזו לתאנה. לאיש היה חוש לטרוארים שלא מצאתי כמוהו – והאדם הזה חי את הכרם. כשהוא נפטר תהיתי אם הוא שלם עם הטרוארים שלו.
רוני אמר לי שההחלטה לעבור ליין כשר באה מהבנה שהוא כבר יכול להדריך מישהו אחר – המשגיח- להכין את היין, בזכות החלקה ממנה בא היין, כי יינן הוא רק גורם משנה אחרי הטרואר".

מימי בן יוסף: "הייתי הראשון שאילפתי את רוני החבר שלי. כששאל אותי 'מה אתה אומר על היינות שלי', אמרתי 'היין מריח פרה'. כי מסביב היתה הרפת ולא היה ניתן להריח את היין.
זמן קצר לפני שרוני נפטר, הוא היה אמור לבוא אלינו לארוחת ערב יחד עם רונית רעייתו וזאב דוניה. רוני התקשר ואמר שהוא לא מרגיש טוב; הוא היה אז כבר עם חמצן. שאלתי 'אתה רוצה שנבוא אליך"', ורוני אמר 'כן'. העמסנו את כל האוכל על המכונית ובאנו לקיבוץ לאכול יחד. זה היה ערב מאוד מיוחד.
אני אוהב להכין דג מלוח, ורוני הוא המצרי היחיד שאני מכיר שאוהב דג מלוח".

חרא של יין
עודד שוהם מצוות ההקמה המקורי, מתמקד בסוביניון הבלאן הראשון מ-93: "רוני מצא את החלקה המתאימה, והיין החל את דרכו בפאב הסמוך בקיבוץ.
אמן מקיבוץ גזר צייר תמונה שהיתה בפאב, והחלטנו להפוך אותה לתויות של היין. הלכנו לשווק יחד את היין, והגענו למשה כרובי במסעדת דלידג, שהודיע כי למרות שקבענו מראש, אין לו זמן אלינו, אך הסכים לקבל אותנו רק כי באנו מהקיבוץ מרחוק,
הוא שאל מה הבאנו, אמרנו לו סוביניון בלאן. הוא שאל איך נשתה יין לבן לא מקורר, והפליא אותו שהוצאנו את היין מקירור. הוא פתח את הבקבוק, הריח, סובב את היין, טעם, ואמר: 'חרא של יין!..".
רוני היה המום. ברגע שכרובי אמר חרא של יין, זה השפיע עליו קשות. אני קמתי להיפרד, וכרובי אמר: 'לאן אתם הולכים? שבו. אולי על היד האוכל היין יהיה יותר טוב'. 
אמרתי לרוני: 'אני לא אוכל דגים ופירות ים. תאכלו אתם ונברח מפה'.
כרובי הביא סטייק לוקוס ושרימפס. הם מתחילים לאכול, ואני לא אוכל. כרובי שואל 'למה אתה לא אוכל?', אמרתי: 'כי לא אוכל דגים ושרימפס', וכרובי: 'לא אוכל – לא קונה יין'. אכלתי בכל זאת. כרובי שאל אותי: 'נו, איך האוכל?': עניתי לו: 'חרא של אוכל..'. כרובי ההמום ביקש מאיתנו את קטלוג שלנו, ונדהם לראות שיש לנו בו רק יין אחד: הסוביניון בלאן, והוא קנה".

נתן חברוני: רוני קנה לעצמו בתעשיית היין הישראלית שם של איש בעל חזון ואמונה. ביקב צרעה יצרנו לגאסי לרוני. כל מי שיישתה מיינות צרעה יראה את רוני על הקפסולה. רוני יהיה תמיד חלק מהיין לכל שותה ולכל אדם בעולם.

היינות שרוני היה שמח לשתות איתנו בערב זה
גבעת החלוקים 2001 – קברנה סוביניון
הענבים מהגבעה המשקיפה לעמק צרעה בעמק שורק. זהו כרם הטרואר הראשון של רוני, ובהמשך באו הכרמים בנווה אילן ושורש. 850 קילו לדונם, יוצרו 4,500 בקבוקים.
מימי בן יוסף אומר: "זה יין טוב מאוד שנשמר יפה. יש לו חוזק, אך הוא מאבד לאט לאט את הפרי".


קברנה סוביניון אילן 2003 
מכרם נווה אילן בגובה 700 מטר. הצבע סגלגל יותר מקודמו שכבר נטה לחום עקב הוותק. ריחות קסיס וריבת תותים. 500 ליטר יין לדונם, 20 חודש בחביות אלון רוני כתב בדף היינן כשהיין יצא, שיהיה במיטבו ב- 2010. אנחנו ב- 2009. כולנו כאן. רק רוני ג'יימס לא הגיע.
 

צילומים: רענן רוגל