שיבאס ריגל – מאברדין ללאס וגאס

בשנת 1801 חלו מספר אירועים שייזכרו בדפי ההיסטוריה. איחוד ממלכת בריטניה הגדולה ואירלנד, גילוי האסטרואיד הראשון, ובחירתו של תומס ג'פרסון לנשיאה השלישי של ארה"ב.
אך עם כל הכבוד לאיחוד ממלכות, אסטרואידים ונשיאים, האירוע החשוב באמת קרה דווקא בצפון סקוטלנד, בעיר אברדין, שם האחים ג'יימס וג'ון שיבאס פתחו חנות מכולת קטנה ואקסקלוסיבית – מעדנייה יוקרתית. המוטו היה לספק ללקוחות מוצרים מהאיכות הגבוהה ביותר – וכך עשו. פולי קפה מדרום אמריקה, תבלינים אקזוטיים, רום מהקריביים וברנדים צרפתיים, היו בין המוצרים שנמכרו. הקליינטים היו מאושרים, המזומנים זרמו לקופה, והעסק שגשג ופרח.

אך למרות ההצלחה, האחים שיבאס לא נחו על זרי הדפנה. מטרתם הייתה לדאוג גם לאותם לקוחות חובבי וויסקי שחשקה נפשם בוויסקי איכותי. להזכירכם, המאלטים של אותה תקופה היו קשים לשתייה, מחוספסים, ואיכות היישון הייתה ירודה. יתרה מזאת – טעמם של הוויסקי באותם הימים היה רחוק מלהיות עקבי, וכאשר היית קונה בקבוק, מדובר היה בסוג של הימור.

הפתרון נמצא ב-1840, כאשר ג'יימס החל לערבב סוגים שונים של מאלטים מהאזורים השונים בסקוטלנד, והצליח ליצור וויסקי עקבי ומאוזן בטעמיו, איכותי וטעים. הבלנד החדש הפך לפופולרי מאוד בקרב תושבי העיר, ושמו הטוב הגיע לכל רחבי סקוטלנד.

בשנת 1842 ביקרה בסקוטלנד ויקטוריה, מלכת אנגליה, וכחלק משהותה בארמון הנופש המלכותי – באלמורל, הוזמנו עבורה מוצרים מהחנות של שיבאס, כשבין המוצרים גם הוויסקי הפרטי של ג'יימס. המלכה התאהבה בבלנד האיכותי, ולאחר שנה קיבל ג'יימס צו מלכותי שהפך אותו לספק המזון והשתייה הרשמי של המלכה; עובדה שאפשרה לו להוסיף לשמו את החותם המלכותי – ריגל (regal).

ב-1909, יותר מ-100 שנים לאחר פתיחת המכולת של ג'ון וג'יימס באברדין, הגיע המשלוח הראשון של שיבאס ריגל לארה"ב. תוך זמן קצר הוא הפך ללהיט גדול, בעיקר במלונות יוקרה ובקרב אנשי החברה הגבוהה בניו-יורק, שראו בו וויסקי אקסקלוסיבי, להבדיל מהוויסקים האמריקאים הפשוטים שנמכרו באותם הימים בחנויות האלכוהול. גם תקופת היובש לא עצרה את ההצלחה, ושיבאס הלך ותפס תאוצה.

1949 הייתה שנה מכרעת עבור שיבאס ריגל. סם ברונפמן, הבעלים של תאגיד סיגראם הקנדי, הבין כי הוויסקי הסקוטי עומד להיות הדבר החם הבא בעולם האלכוהול האמריקני, והחליט לרכוש את חברת האחים שיבאס. 85,000 ליש"ט היה תג המחיר – עסקה מוצלחת לכל הדעות. שנה לאחר מכן רכשה החברה את מזקקת המאלט העתיקה ביותר בצפון סקוטלנד – "מילטון" מהספייסייד – ב-71,000 ליש"ט, ושינתה את שמה ל"סטרת'יילה"(Srtathisla).
המטרה היתה ברורה: להשתמש במאלט האיכותי של המזקקה על מנת ליצור ייחודיות לשיבאס עצמו. פרט לסטרת'יילה רכשה החברה עוד 14 מזקקות מאלט שונות, ביניהן גלנליבט, לונגמורן, גלן גרנט ועוד.

בשנות החמישים קיבל השיבאס הכרה נוספת בקרב המעמד הגבוה בארה"ב, בעיקר בזכות פרנק סינטרה, דין מרטין וסמי דייוויס ג'וניור – חבורת ה- "Rat Pack" ששתו שיבאס בכל הזדמנות – על הבמה, מאחורי הקלעים ובמסיבות הנוצצות. בזכותם הפך השיבאס למפורסם ואהוב במלונות והאולמות של לאס וגאס, וההצלחה המשיכה להאיר פנים למותג. השיבאס הפך לאחד ממותגי הסקוטש החזקים והפופולריים ביותר בעולם.

סינטרה והחבורה, אגב, אינם האומנים היחידם ששמם נקשר עם שיבאס. קלי קלרקסון, זוכת העונה הראשונה של הריאליטי "אמריקן איידול" כתבה שיר בשם "שיבאס", רובי וויליאמס קיבל חסות מהחברה, ופרנק סינטרה, בערוב ימיו, קיבל חסות של שיבאס לסיבוב ההופעות שלו ב- 1990, כאות תודה על הפרסום הרב שנתן לוויסקי ארבעה עשורים קודם לכן.

תאגיד סיגראם התפרק בשנת 2001 וחוּלק בין שני תאגידי האלכוהול הענקיים דיאג'ו ופרנו-ריקאר. 38% הועברו לפרנו-ריקאר, ובין שלל המותגים גם השיבאס עצמו. פרנו-ריקאר השקיעו ומשקיעים משאבים רבים בפרסום ושיווק, על מנת להמשיך ולחזק את המותג האקסקלוסיבי ברחבי העולם.

פרט למותג הרגיל בן ה-12 שנה, הושקו השיבאס 18 ב-1997, ולפני שנה חידשה החברה את ייצור השיבאס 25.
כיום נמכר השיבאס ביותר מ-200 מדינות ברחבי העולם, עם מכירות של 4.1 מיליון ארגזים בשנה – בקבוק בכל שנייה. שיבאס נמצא במקום השני ברשימת הסקוטש בלנדד פרמיום (12 שנה ומעלה) העולמית.

חזונם של ג'ון וג'יימס התגשם, ולו יכלו היו ודאי שרים- “I did it my way”.

המאסטר בלנדר
אחד הג'ובים הנחשקים בתעשיית הוויסקי הוא המאסטר בלנדר.
במבט חטוף המקצוע נראה קוסם במיוחד: קמים בבוקר, שותים קפה, נוסעים למזקקה, שותים וויסקי עד הערב, חוזרים הביתה ומקבלים צ'ק שמן בסוף החודש. לא רע בכלל.
אך כשבוחנים לעומק את עבודתו של המאסטר בלנדר, ניתן לראות בבירור כי מדובר באחת העבודות הקשות, המורכבות והמלחיצות שיש, ולו בשל הידיעה כי רוב האחריות על התוצר הסופי מוטלת על כתפיו.
מורכבות זו רק מתעצמת כאשר מדובר במאסטר בלנדר המערבב וויסקי בלנדד. הערבוב בין הוויסקים השונים המגיעים ממזקקות שונות יחד עם וויסקי גריין, הוא תורה מורכבת ומסובכת לא פחות (אם לא יותר) מייצור סינגל מאלט.
סם ברונפמן, הבעלים של תאגיד סיגראם לשעבר, אמר את זה בצורה הפשוטה והנכונה ביותר: "זיקוק זה מדע, ערבוב זו אומנות".

קולין סקוט, המאסטר בלנדר של שיבאס ריגל, ביטח את אחד מחלקי גופו בסכום המוערך בכמיליון דולר. לעומת ג'ניפר לופז וביטוח הישבן שלה, סקוט ידידנו ביטח את… האף. מדוע את האף? משום שמאסטר בלנדר טוב נבחן בחוש הריח שלו. וכיוון שכך גם אורח חייו מושפע מעבודתו – הוא נמנע מעישון ומשהייה בקרב מעשנים. מאסטר בלנדר מעשן זה בדיוק כמו נהג פורמולה 1 עיוור.
רוב עבודתו של המאסטר בלנדר מתנהלת במשרד סגור ואטום, בו הוא מריח היטב מאות דוגמאות של מאלטים וגריין וויסקים שנשלחים אליו ממזקקות שונות ברחבי סקוטלנד. משרד וכוסות עם דגימות וויסקי, זה מה שיש.

לאחר כל הרחה הוא כותב את רשמיו על הארומות השונות, ואמור להחליט באיזה וויסקי להשתמש בערבוב הסופי, תוך מתן חשיבות עליונה למטרה הסופית: הכנת וויסקי שיהיה זהה, עד כמה שאפשר, לאותו וויסקי שייצרה החברה 20, 40 ו-100 שנים קודם לכן.

כשלוקחים בחשבון שוויסקי בלנדד ממוצע מכיל כ- 40 וויסקים שונים, ניתן להבין שמדובר בעבודה קשה ומאתגרת ביותר. סקוט נוחל הצלחה אדירה בעבודתו, ועשר שנים לאחר שהשיק את מותג שיבאס 18 המצוין, הצליח המאסטר בלנדר המוכשר לשחזר את המותג המקורי שיוּצָא לארה"ב ב-1909 – השיבאס 25. אמנם חלפה רק שנה מאז המותג יצא לאוויר העולם, אך הפרסים והתשבוחות נערמים.

ולנו לא נותר אלא להמתין בסבלנות עד לערבוב הבאה של המגן של שיבאס – The Guardian of Chivas.

הזוג המלכותי
אניאס קופי, ממציא הזיקוק הרציף (Coffey Still), לא שיער כי המצאתו החדשה תעשה שינוי כה גדול בעולם הוויסקי. הזיקוק הרציף נתן אפשרות לייצר תזקיקי אלכוהול בכמויות גדולות ובפרק זמן קצר מאוד, וזאת יחסית לזיקוק הדודי המסורתי. רק ב- 1853, כשסוכן של מזקקת גלנליווט בשם אנדרו אושר חשב שמעניין יהיה לערבב בין וויסקי מאלט לתזקיק דגנים מיושן שזוקק בשיטה התעשייתית החדשה, נולד המושג החדש "וויסקי בלנדד".

הוויסקי בלנדד הוא כמו ציור, ובשביל ציור יש צורך בדף ובצבעים. והצבעים במקרה של הבלנדד הם המאלטים.
צבעים שונים יוצרים ציורים שונים, כמו שמאלטים שונים יוצרים בלנדים שונים. בחירה של המאלטים בערבוב הבלנדד היא זו שתקבע את אופיו.

שיבאס ריגל 12 שנה וג'וני ווקר בלק לייבל הם שני מותגי סקוטש בלנדד מהידועים והמוערכים שיש. שניהם שייכים לקטגוריית הפרמיום (12 שנה ומעלה), שניהם ניצבים בגאווה בראש רשימת המכירות בעולם, ויחד עם זאת ההבדלים בין השניים גדולים ומשמעותיים.
השוני הגדול נובע בעיקר מהמאלטים המרכיבים אותם. בחירה של המאלטים, היא זו המעניקה את האופי הסופי לכל אחד משני הבלנדים האהובים.

הבלק לייבל, השייך לתאגיד דיאג'ו, ידוע בעיקר באופיו המעושן. מדובר בבלנד אשר המאלטים המרכיבים אותו מביאים יחד איתם את ריחות העשן.
לעומת הבלק לייבל, שבבסיסו נמצאים המאלטים המעושנים (שבראשם הקאול אילה), זוכה השיבאס ללב עדין ורך יותר – סטרת'יילה. מדובר במאלט ספייסיידי מובהק – פירותי, נעים וכמעט ולא מעושן, והתוצאה ניכרת בשיבאס 12.

שיבאס וג'וני הם שני וויסקים איכותיים מאוד אך שונים זה מזה באופיים. יהיו כאלו שיעדיפו את העשן בג'וני, ומולם יהיו כאלו שיחפשו את הפירותיות שבשיבאס.
האם אפשר לקבוע כי עשן כבול או גוף מלא הוא איכותי יותר מאופי פירותי? ודאי שלא, הרי ידוע כי על טעם וריח אין מה להתווכח.


פורסם במגזין הישראלי לוויסקי.
תודה למועדון הוויסקי הישראלי – [email protected]






היו הראשונים להגיב...

כתבו תגובה