שמענו בין הגפנים 10.1.25: מפגש הייננים בצפון הרחוק, פסטיבל היין בקיסריה – הבמה לקטנים, למה לייצר ולייצא יינות נחותים?

אנחנו במערכת אכול ושאטו כואבים ואבלים כבר שנה שנייה על כל החיילים והחיילות שנפלו במלחמה, על כל האזרחיות והאזרחים שנטבחו, מאחלים החלמה לפצועים, ומייחלים לשובם של החטופות והחטופים – עכשיו!

מפגש IPEVO – המסיבה הכי טובה בעיר?

אלון גונן: ברביעי 1.1.25 נפגשו יותר מ-80 ייננים ועוזרי ייננים – חברי IPEVO, המוגדר כארגון המקצועי הישראלי לייצור וגידול יין, או בשמו היותר "קליל" – עמותת הייננים הישראלים.

יקב רקנאטי הסמוך לגבול לבנון, שפתח את שעריו לציבור לפני מספר שבועות, אירח אותם לביקור ולמפגש הרצאות. אלה כללו: 'השקיה שלא בעונה'  שהעביר ד"ר ישי נצר ממו"פ מזרח ואוניברסיטת אריאל (קראו תקציר בסוף הכתבה), אחריו  'השפעת ייננות מקליטה ועד סחיטה על הרכב הטאנין ביין' שהעביר  דן שיינמן – יינן יקב צרעה. את ההרצאה  'עוד לא נטעתי כרם על כל גבעות הגיר' העביר ערן פיק – יינן ראשי ומנכ"ל יקב צרעה. אחריו הרצתה נועה מעוז – אגרונומית המועצה לגפן היין, על תוצאות תצפית ביוסטימולנטים ("חומרים המיושמים על צמחים או על סביבת השורש ומשפעלים תהליכים ומרכיבים טבעיים בצמח ובאדמה") בכרם שבו של גבי סדן בגליל העליון, וקינח ערן גולדווסר – יינן יקב יתיר, בהרצאה על וטעימה של יינות מורבדר.

מאחר וההרצאות נועדו לאנשי מקצוע, אין לי ספק שהשקיה שלא בעונה והשפעת ייננות מקליטה עד סחיטה, ובטח נועה מעוז גרמו להם להיות מרותקים, ואף אחד מהם לא נשלח לשטוף פנים (כך  מסרו לי יודעי דבר). מאחר והכנסים של הייננים סגורים לתקשורת, יצאתי להחכים ושאלתי את ערן פיק איך הייתה ההרצאה. תשובתו הייתה "לא משהו". וערן גולדווסר הפתיע אותי כשאמר לי שמורבדר גם כן לא משהו. מאחר ששני ייננים בכירים ענו לי "לא משהו", עלה בי רצון עז לבדוק את פשר העניין.

 נטיעות על אדמת גיר

נתחיל קודם כל עם מהי אדמת גיר: קרקע שמקורה באבני גיר, עם אחוז גבוה של מינרלים כמו קלציום קרבונט. התכונות של אדמה זו הן קודם כל ניקוז טוב שמאפשר למים לחלחל בקלות. כך השורשים נאלצים לחדור לעומק מאחר והקרקע יכולה לשמר מים בעומקים, והשורשים נאבקים להגיע לשם – מצב שמוביל להפקת פרי איכותי עם ריכוז טעמים גבוה. האדמה בעלת מינרליות גבוהה, ומעשירה את הענבים בארומות ובטעמים מורכבים שמתבטאים ביין, ה-pH בסיסי, ומשפיע על מבנה הענב ועל איזון החומציות ביין.

אזורי נטיעה מרכזיים על אדמות גיר בישראל הם כמעט בכל הארץ – אזור הרי יהודה, שם יש קרקעות טרה רוסה על סלעי גיר ודולומיט, כשעל פי הפרוטוקול מדובר בתנאים אידיאליים ליינות אדומים מזנים כמו קברנה סוביניון, מרלו וסירה; אזור הגליל העליון – קרקעות גירניות ואקלים קריר יותר, מצוין ליינות עשירים ומורכבים מזנים כמו פטי ורדו וריזלינג; רמת הגולן – קרקעות גיר ובזלת המעניקות ליינות טעמי פרי עשירים ומרקם מאוזן; נגב ואזור מצפה רמון – אדמות גיר מדבריות המפיקות ענבים ייחודיים עם טעמים מרוכזים.

כאמור השפעת הגיר היא בעיקר על המינרליות והחומציות הטבעית, והיינות מאופיינים ברעננות ובאיזון חומציות אידיאלי. אבל מאידך רמת בסיסיות גבוהה מדי עלולה לפגוע בזמינות ברזל, מה שמוביל לכלורוזיס (צהבהבות של העלים). ונדרשת השקיה מדויקת באזורים יבשים כדי למנוע סטרס מים קיצוני מדי, ותשומת הלב היא גם לגבי דישון מיוחד על מנת לשמור על מאזן תזונתי של הגפן.

אדמות גיר בישראל מהוות בסיס מצוין לייצור יינות איכותיים שמשקפים את הטרואר המקומי, אבל נדרש ניהול נכון של הקרקע והגפנים. התוצאות לרוב הן יינות מורכבים, מינרליים ובעלי פוטנציאל יישון מרשים.

אדמות גיר נפוצות גם בעולם. בבורדו מוצאים אדמות גיר מוצאים באזורים כמו סנט אמיליון, בו מפיקים יינות קברנה פרנק ומרלו שמשקפים את הטרואר המקומי; בבורגון (בורגונדי) – קרקעות גיר רבות באזורים כמו קוט ד'אור, עם יינות שרדונה ופינו נואר בעלי טעמים אלגנטיים ומינרליים; אזור שמפיין – קרקעות עשירות בגיר הידועות כאבן גיר צ'וק (Chalk) , שמעניקות  לשמפניה חומציות גבוהה ומורכבות.

בגרמניה באזור המוזל, ריינהסן ופלץ, יש קרקעות גיר ואבן צפחה (Slate) מהן מפיקים יינות ריזלינג שמפורסמים בזכות החומציות הגבוהה והאיזון; בריברה דל דוארו בספרד – הרבה קרקעות גיר ותנאי אקלים יבשים. שם מפיקים יינות עשירים ומרוכזים מזן טמפרניו; בטוסקנה שבאיטליה קרקעות גיר נקראות "גלסטרו" ונפוצות באזור קיאנטי – יינות סנג'ובזה בעלי חומציות מובחנת ומורכבות מיוחדת במינה.

בדרום אוסטרליה יש בעמק קונאוורה (Coonawarra)  קרקע גירית ייחודית הנקראת טרה רוסה, שמתאימה במיוחד לקברנה סוביניון ויינות אדומים עם גוף מלא; ארצות הברית – בעמק נאפה שבקליפורניה חלק מהאדמות, במיוחד באזורים ההרריים, עשירות בגיר ותורמות ליינות קברנה סוביניון איכותיים ומאוד מאופיינים; בפאסו רובלס (Paso Robles)  בקליפורניה יש קרקע עם תכולת גיר גבוהה, ויינות סירה, גרנאש וזינפנדל שמיוצרים שם הינם מאוד מורכבים עם טעמים עשירים ומפיקים מורכבות וטעמים עשירים. בדרום אמריקה – עמק אוקו (Uco Valley) מנדוזה שבארגנטינה, עם קרקעות גיר בצד הרי האנדים שמניבות יינות מלבק וסירה פנומנליים; בדרום אפריקה – בקייפ המערבי קרקעות גיר מעניקות ליינות פינו נואר ושרדונה מבנה ומינרליות שונים ומלטפים.

בסיכום: אין לנו מונופול, ולא מדובר במאות אלפי דונמים כמו בשאר העולם. אדמות גיר נמצאות באזורים רבים עם תנאים אקלימיים מגוונים, אך לכולן מכנה משותף של השפעה חיובית על איכות הענבים והיין.

בישראל דומות אדמות הגיר במאפייניהן לאלה שבאזורים כמו שמפיין או קונאוורה, עם הבדל בתנאי האקלים שמשפיע על אופי היין. השימוש בקרקעות אלו ליצירת יינות איכותיים הוא חלק ממסורת יין עולמית שיינני ישראל מאמצים בחום. לא אתפלא אם המיזם המשותף של ערן פיק ומשפחת פלם לרכוש כרמים ויקב בצרפת, לא היו מפני שהם מכירים את סוג האדמה ואוהבים אותה.

מורבדר כן או לא

לפי מועצת גפן היין ניטעו בשנים 2023 ו-2024 כ-20,000 שתילים של מורבדר. מבחינת דונמים, וזה כמובן תלוי מה צפיפות הנטיעה, אם נלך על נטיעה סטנדרטית של 220 גפנים לדונם אזי מדובר על כ-90 דונם. כל מי שמבין קצת בנטיעות רואה שמדובר בכמות זניחה ולא משמעותית ביחס לזנים אחרים. אין הרבה יקבים בארץ שמייצרים מורבדר זני, רובנו מכירים את הזן הזה כחלק מבלנד, כשהאות M היא על שמו בבלנדים בנוסח  GSM- גרנאש-סירה-מורבדר.

מאוסטרליה, קליפורניה, דרום אפריקה ועד לישראל, המורבדר משתלב נפלא עם הגרנאש והסירה, וכאמור לעתים נדירות הוא מתבקבק בגפו. הסיבה לכך: הגידול שלו קשה, היבולים נמוכים, אוהב להתמהמה בהבשלה ומבשיל מאוחר מאוד. גם אם רוצים לעשות בו שימוש לרוזה (כמו בבנדול למשל) כי שאין לו מספיק צבע וההבשלה לא אחידה, אז הוא לא ממש כלכלי כי היבולים נמוכים. לכן, בואו נאמר זאת בעדינות, הוא לא ממש משגשג כסוליסט.

כאן המקום להזכיר את ז׳אק קפסוטו זכרו לברכה שהלך לעולמו ב-2022, והוא נטע בכרם שלו בפקיעין שבגליל העליון גם כמה דונמים של מורבדר. אני חושב שמאירם הראל, היינן של יקב אמפורה נותן כבוד גדול לקפוסטו עם יין מורבדר הזני שלו – יין מאוד עשיר, מתובל, קשוח, אבל יחד עם זאת קשה להפסיק לשתות אותו. גם יקב נטופה חוטא עם מורבדר זני (תוספת קטנה של סירה), והיין מאוד קשוח, עסיסי, דורש אוכל, לא בשביל מתחילים זה בטוח. גם לערן גולדווסר יש בכרמי יקב יתיר נטיעות מורבדר, שענביהן שולבו ביין הרוזה שלו, ובשני בצירים גם בבלנד 'צל העלווה' של היקב, אבל כפי שהסביר לי: "מורבדר הוא זן מאתגר מאוד".

בטעימת יינות מורבדר לימודית אותה הוביל גולדווסר במסגרת הכנס, נמזגו ונותחו היינות האלה: מצרפת בנדול רוזה דומיין ד'אוליבט ומורבדר רזרב של פול מאס, מספרד אסטרד אל סקווה אליקנטה, ובישראלים  המורבדרים של היקבים טוליפ, אמפורה, כישור ושאטו גולן. וכך הוא כתב לי: "מטרת המצגת והטעימה הייתה לבדוק את הדיסוננס בין מה שציינת לבין המוניטין האיכותי של הזן במספר קטן של אזורים. אכן טעמנו כמה יינות מצוינים, כולל מהארץ, אך עדיין זה לא קורה ברוב המקומות וברוב הבצירים". בכל זאת בואו נהיה אופטימיים בכל הנוגע למורבדר ישראלי.

תקציר הרצאת ד"ר ישי נצר

"במחקר משותף יחד עם ד"ר נעה לוי, בחנו את ההשלכות של מגוון רחב של גורמי סביבה על גובה היבולים. מהמודלים המורכבים עלה שגשמי החורף והאביב הם גורם משמעותי ביותר.

התופעה מאוד מעניינת, כי הגפן נמצאת בתרדמה בחורף ואינה צורכת מי השקיה. למרות שעדיין לא ברור כיצד בדיוק גשמי חורף משפיעים על היבולים, החלטנו לבדוק קונספט מחשבתי חדש המיישם השקיית חורף משלימה, כך שתדמה חורף (היסטורי) אופטימלי.  מהתוצאות עד כה עולה כי יש שיפור מובהק ביבולים בעקבות השקיית החורף, אולם רק בשנים בהן היה חורף דל יחסית בגשמים.

המחקר קיבל לאחרונה תקצוב ממשרד החקלאות לעוד שנתיים, בהן נוכל להרחיב את הבדיקות לנושא תכולת המים בקרקע, תרדמה של הגפן, ומשק הפחמימות של הגפן לאורך העונה. המחקר נערך במשק מירב בכרם של משה הרניק, שתורם רבות להצלחת המחקר".

יונתן לבני ביקר וטעם בפסטיבל היין בקיסריה

בחמישי האחרון (2.1.25) השתלט זו הפעם השביעית פסטיבל היין בקיסריה על אזור התעשייה השומם בדרך כלל בלילות, עם מוזיקה (טובה) בווליום (גבוה) כשמכוניות הקהל הרב של חובבי יין שהגיעו גם ממרחקים (כ-900 כרטיסים נמכרו לפי המארגנים), חנו סביב מתחם האירועים YONO שבפארק העסקים החכם בקיסריה – אי אפשר היה לטעות בזיהוי המקום. את הפסטיבל ארגנו והפיקו שניים: דדי זהר ('רזי הכרם') ונתי פאוסט ('הבוטיק של נתי'). השתתפו בו יותר מ-65 יקבים. הרעיון שעמד מאחורי הפסטיבל היה לתת במה ליקבים קטנים, ואכן רוב המציגים והמטעימים את יינותיהם (וגם מוכרים אותם, לשמחתם) היו מיקבים קטנים.

רק לציין שבפסטיבל זה ניתנה, ובצדק, תשומת לב גם לנושא האוכל, מעבר למקובל באירועי יין כאלה. דיג'יי היה כמו במרבית האירועים, אך הכנרית בעמדה מעליו בהחלט הייתה אטרקציה. אבל אנחנו הגענו בעיקר בגלל היקבים ויינותיהם:

יקבי עמוס

היקב שוכן באזור התעשייה של הישוב תקוע בגוש עציון, לא רחוק מההרודיון שם נמצאו חרסים בהם אוחסנו יינות בזמנו של המלך הורדוס. היקב מייצר 30,000 בקבוקים בשנה, היינן שלו הוא אילן אביטבול – ד"ר לייננות מאוניברסיטת מונפלייה בצרפת, עוזרו הראשי הוא דוד יעקוביאן והוא נעזר גם ביועץ-יינן יעקב אוריה.

La Fleur 2017 – יין שהפתיע אותי באיכותו,  מורכב מ-38% ענבי פטי ורדו, 32% מרלו ו-30% קברנה פרנק. הענבים שהו 14 חודשים בחביות צרפתיות. שלושת הזנים תורמים ליין מורכב ומעוגל בטעמיו, ויוצרים יין עמוק ועדין בעת ובעונה אחת. הקברנה פרנק מוסיף ארומה נעימה בפה. נהניתי. 160 ₪ – לא זול.

Le clos du Puits 2017 – "שער הכניסה לבאר" בצרפתית. היין מורכב מ-60% ענבי מלבק, 30% קברנה פרנק ו-10% סירה, ששהו 18 חודשים בחביות עץ צרפתי. זנים צרפתיים בעיקר, שגדלים בהצלחה בישראל. החיבור בין שלושת הזנים  יצר יין עשיר בטעמים שונים ומגוונים  של פירות אדומים, תבלינים וריח של עשבים. כמו כן חומציות נעימה וטאנינים רכים. יין מהנה. 130 ₪.

יקבי עמוס – אזור תעשייה גוש עציון, 055-6681065

יקב בית אל

היקב בבעלות משפחת מן מבית אל. לפי היקב הוא שוכן "חמש דקות מהמקום בו חלם יעקב את חלומו המשפיע עלינו עד היום". היקב קיים משנת 1996, והייננים הם אבי המשפחה הלל מן ובנו שלום דוד מן.

סדרת חלום יעקב: מרסלן שירת הים  2023 – ענבי מרסלן מהגפנים של היקב ששהו 8 חודשים בחביות עץ. המרסלן נוצר בצרפת בשנות ה-60 כהכלאה בין  קברנה סוביניון וגרנאש, מתוך כוונה לחבר בין שני הזנים השונים וליצור זן אחיד. בטעימה יין שטעמו מאפיין את זן המרסלן הצרפתי עם גוף בינוני, טאנינים רכים, חומציות נעימה בפה וסיומת ארוכה. 120 ₪.

סדרת טל בנימין: מלבק 2023 – היין על שם  טליה ובנימין כהנא, שנרצחו על ידי מחבלים  בכביש עופרה – שילה בסוף שנת 2000. יין מענבי מלבק – הזן שהפך לסמל ההיכר של יינות ארגנטינה, ששהו שנה בחבית. בטעימה יין עם טעמי פירות שחורים וחומציות קלה. 140 ₪.

יקב בית אל – המסילה 1 בית אל, 054-7240935

יינות שיר

שיר שמולביץ, מנהלת קבוצת הפייסבוק 'שיר היין – מדברים על יין', החלה לפני מעט יותר משנה לייצר יינות, תחילה ביקב שורק. היום היא מייצרת שבעה יינות. יין 'פטיש' שלה מיוצר ביקב הדר במושב עגור, והאחרים נעשים על ידה ביקב השיתופי ברמת הכובש.

פֵטִישׁ 2023 –עשוי מ-85% ענבי סירה ו-15% פטיט סירה  מבקעת הנדיב. שיר מסבירה שהשם שניתן ליין הוא צירוף (הֶלְחֵם) של שמות הזנים – פטיט סירה וסירה שנקראת גם שיראז. השם גם מעיד על אהבתה הגדולה ליין. היין עצמו שהה שנה בחבית עץ משומשת. רצוי לפתוח את הבקבוק לפחות שעה לפני השתייה כי הוא עדיין סגור מעט, אך לאחר מכן זהו יין טעים המאחד את שני הזנים. יש לו ארומה נעימה, טעמי שכבות של פירות כהים כמו דובדבנים ושזיפים שחורים, טאנינים נעימים בפה וחומציות קלילה. 110 ₪.

אנימל 2023 – הדמות על תווית יין זה נקראת אנימל (חיה). היא נלקחה מסדרת הטלוויזיה 'החבובות', כשהשם כולל חלק משם זן המלבק והענבים הגיעו מכרמי יוסף. היין שהה בחביות שנה טרם הביקבוק. לאוהבי הזן זה יין מעט פרוע בטעמיו, המתאים לתמונת האנימל על הבקבוק, עם עושר טעמים  עוצמתיים. מזכיר את יינות ארגנטינה. יין כיפי. 140 ₪.

שיר שמולביץ – 050-2609310

יקב אייל

היינן אייל אוחיון מגבעת ניל"י ליד זכרון יעקב וואדי ערה, מייצר יינות מגפנים ליד היקב הביתי. כרמי מושב זה מספקים ענבים להרבה מאוד יקבים בארץ.

רוזה 2023 – רוזה מענבי מרסלן ששהו 7 חודשים בחביות. בדרך כלל רוזה אינו רואה חבית, ואילו הרוזה ששתיתי היה זמן רב יחסית לרוזה בחבית עץ. התוצאה: יין קליל מאוד, עם ריח נהדר של ענבים טריים  ומאוד מתאים לשתייה כשהוא קר, ביום קיץ – שעוד יגיע. 90 ₪.

מרסלן 2020 – יין ששהה 14 חודשים בחביות, חלקו בחביות עץ אמריקאי וחלקו בחביות עץ צרפתיות. מרסלן טעים עם ניחוחות של עשבים ופרחים וטאנינים נוכחים אך רכים. גוף בינוני עם חומציות נעימה מאוד בפה, עם טעמי שוקולד ווניל. לאוהבי הזן הוא חוויה.  110 ₪,

קברנה סוביניון רזרב 2019 – שהה 18 חודשים בחביות עץ צרפתיות. קברנה סוביניון הוא בדרך כלל יין כבד ומלא, אבל היין הזה למרות שבטעמו ברור כי מדובר בקברנה סוביניון, הוא אינו בעל טעם פרי כבד השולט בדרך כלל בזן. קברנה סוביניון שונה מאוד מיינות מסוגו המיוצרים בארץ, וממש שווה לטעום אותו. 150 ₪.

יקב אייל – דוכיפת 21 גבעת ניל"י, 053-7744135

יקב מראה מקום

יקב קטן השוכן במושב ביצרון ליד גדרה. הייננית היא נעמי אדר, והענבים מגיעים מכרם המלבק של היקב בביצרון.

רוזה 2023 – יין רוזה עדין ונעים לשתייה, עשוי מענבי מלבק מכרם היקב. שהה כ-7 חודשים במיכלי נירוסטה. לאוהבי רוזה הוא מוכיח את היכולת לייצר רוזה מענבים מהם מפיקים בדרך כלל יינות עמוקים. יין כיפי. 120 ₪.

מלבק 2023 – הענבים מכרם היקב, שהו 8 חודשים במיכלי נירוסטה. בטעמו הזכיר לי יותר מלבק מאזור בורדו, ולא מארגנטינה בה רבים מהיינות עשויים מזן זה. יין לא כבד עם חומציות נעימה בפה. מעניין להשוות אותו ליינות מלבק ששהו  בחביות עץ שנותנות ליין מורכבות רבה יותר. 140 ₪.

יקב מראה מקום – מושב ביצרון, 054-4867035

יקב אִדְּרָא

יקב אדרא שוכן באזור תעשייה דלתון, אזור פגוע עקב המלחמה והקרבה לגבול לבנון. את היקב מובילים שלושה חברים: שי אזולאי, חזי שבת ורונן ביטון. החברות ביניהם התבססה בין היתר על אהבת יין, והם החלו לייצר יינות  תוך לימוד עצמי ואהבת הנושא.

רפאל 2022 – בלנד של פטי ורדו, קברנה ומרלו, ששהו 20 חודש בחביות עץ אלון. יין עשיר ומורכב, שכל אחד מהזנים תורם לעומק ולטעם. לאוהבי יינות עמוקים וכבדים הוא מצוין. 180 ₪ – יקר.

מאודרי 2017 – נקרא על שם אמו של היינן. היין עשוי מאשכולות שלמים של קברנה סוביניון. קברנה סוביניון עמוק בטעמו עם פרי כהה ובשל. 350 ₪ (באתר היקב 450 ₪) – מחיר מוגזם ביותר. אין הצדקה למחיר כזה כשמחיר יינות רבים מסוגו הוא מחצית ממנו.

מאודרי 2018 – בלנד של ענבי קברנה סוביניון, קברנה פרנק וסירה, ששהו 32 חודשים בחבית עם אשכולות שלמים. כששאלתי את חנן ביטון מדוע ליין מזנים שונים יש אותו שם,  הוא הסביר לי כי גילה כי בארץ אנשים אינם רוצים יינות כבדים כמו המאודרי הקודם. גם זה נימוק. 250 ₪ – גם כן יקר מדי.

יקב אדרא – אזור תעשייה דלתון, 050-8897414

יקב אכזיב

היקב שוכן בסדנאות אומנים בקיבוץ גשר הזיו. יקב בוטיק משפחתי שהוקם ב-2005 על ידי הצייר והיינן מרק גוברמן. היקב מייצר יינות מענבי קברנה סוביניון, מרלו ושיראז ממושב ספסופה, כרם בן זמרה ומרמות נפתלי. כל היינות מיושנים בחביות עץ אלון צרפתי.

קברנה סוביניון 2022 – מורכב מ-90% ענבי קברנה סוביניון ו-10% מרלו מכרם בן זמרה. ליין בוקה חזק מאוד של זן קברנה סוביניון, לאחר שהייה של 10 חודשים בחבית. יין עם מורכבות וטעמים עשירים ומגוונים כמו פרי כהה ובשל, תבלינים, ריח אדמה ושוקולד. זקוק לעוד התיישנות כדי שיהיה במיטבו. 100 ₪ – מציאה.

מרלו 2021 –עשוי מ-85% ענבי מרלו מכרם בן זמרה ו-15% קברנה סוביניון, ששהו 10 חודשים בחביות עץ אלון. לא מצאתי בטעם הבדלים משמעותיים מהקברנה סוביניון של היקב. 120 ₪.

יקב אכזיב – קיבוץ גשר הזיו, 050-7713687

יקב הארבעה

יקב ללא מטרת רווח בגוש עציון בנתיב האבות (אלעזר). הקים אותו מנחם גרטלר לזכר ארבעה לוחמים שנפלו בקרבות, בוגרי מחזור ב' במכינה הקדם צבאית בישוב עלי  – סא"ל עמנואל מורנו ז"ל מסיירת מטכ"ל, סגן עזרא אשר ז"ל – קצין צנחנים מגדוד 101, סרן יוסי אוחנה ז"ל וסרן נתי כוכבי ז"ל- שניהם מגולני. לצד הכרם הוקם אתר הנצחה עבור המבקרים במקום.

מרלו 2022 – עשוי מענבי מרלו מכרם בגובה 960 מטר. מרלו מאוד קלאסי, כהה בצבעו עם טעמי פירות אדומים, שזיף ודובדבן. ריח נעים של פרחים עם טאנינים רכים. יין עגלגל ונעים לשתייה, אם כי חסרה בו מעט חומציות. 120 ₪.

קברנה סוביניון 2020 – יין מענבים אורגניים, שלא הוחזק כלל בחבית אלא רק בדמיג'אן. טעם מוזר ולא נעים. 119 ₪.

יקב הארבעה – נתיב האבות (אלעזר), 050-6221260

יקב נץ

יקב בוטיק בישוב הקהילתי כוכב השחר במזרח הרי בנימין. בעלי היקב והייננים שלמה קשת ושמואל פרנק משתמשים בענבים המגיעים מהרים מול המדבר, מול צפון ים המלח בגובה 620 מטר,  ומענבים מבכוכב השחר.

שנין בלאן 2024 – עשוי מענבי שנין בלאן ונגיעה של שרדונה מענבים שמגיעים מכוכב השחר. לשנין בלאן של יקב נץ יש טעם מצויין של הזן. היין שהתבגר רק בנירוסטה, ללא כל נגיעה של עץ, בוקבק כשבועיים לפני הפסטיבל בקיסריה, ועבורי היה אחת מחוויות הטעימה. ממליץ להמתין איתו קצת. אם כבר עכשיו הוא כל כך טעים, הוא רק ישתפר עם הזמן. 89 ₪ – מציאה.

בלאן דה נואר 2024 – יין בסגנון שמפנואז, נעשה מענבי קברנה סוביניון שנסחטו על הקליפות מיד עם הבציר – בציר מוקדם כשרמת הבריקס נמוכה והחומצה גבוהה. התבגר חודשיים וחצי בנירוסטה, ולא ראה חבית. פירותי ומיוחד. יין הדגל מבין היינות הבהירים של היקב. 119 ₪ – לא להחמיץ.

יקב נץ – כוכב השחר, 050-8540500

יקב שדות ים

קיבוץ שדות ים שוכן בין השדות והכרמים של בקעת הנדיב מדרום לקיסריה. יינני היקב הם שלושה קיבוצניקים שגדלו יחד – ירדן טנן, אמיר אלמוג ואלירן לוי, הם מייצרים למעלה מ-7500 בקבוקים של יינות מענבים מהאזור.

גרנאש נואר 2023 – עשוי מענבי גרנאש מגבעת הנדיב. הענבים שהו כ-4 חודשים רק במיכל נירוסטה. יין טעים, עם טעמים עשירים של פירות אדומים כגון דובדבנים ושזיפים שגם מורגשים בבוקה. חומציות בינונית טעימה. 95 ₪.

נוסאני 2023 – היין מורכב מ-50% ענבי קריניאן, 35% סירה ו-15% גרנאש. שהה 10 חודשים בחביות עץ אלון צרפתי. יין נעים לטעימה, הנותן תחושה נהדרת של יין מורכב ועשיר בטעמים. 90 ₪ – לא להחמיץ.

יקב שדות ים – קיבוץ שדות ים, 052-8795204

יקב פלך

היקב שוכן בקיבוץ פלך שבדרום מערב הגליל, לא הרחק מכרמיאל. היינן איתי ביי. יינות היקב נעשים בעיקר בתסיסה טבעית מענבים שנבצרים ידנית, ועוברים למיכלי נירוסטה אך לפעמים גם לחביות  עץ צרפתיות משומשות, כדי לדבריו של איתי: "לשמור על הפרופיל הטבעי של הזנים".

תומר 2023 – בלנד של ענבי רוסאן, סוביניון בלאן ונגיעה של סמיון. יין שעבר תסיסה עדינה של אשכולות שלמים, בחביות עץ אלון ישנות במשך 9 חודשים בהם הענבים שהו על המשקעים, ללא התערבות. יין לבן נעים מאוד לשתייה, עם טעמי אשכולית, אגסים ומעט לימון. 125 ₪.

שירה 2022 – בלנד אלגנטי המבוסס על ענבי קריניאן עם נגיעות של גרנאש נואר וסירה. היין התיישן בחביות עץ אלון גדולות וישנות במשך 18 חודשים, אך ביין אין כלל טעם של חבית, ויש טעמי דובדבן אדום ולבן. יין מאוד עסיסי בעל חמיצות נעימה, גוף קליל ומאוד שונה בטעמו מיינות מוכרים שעשויים מאותם זנים. חוויה של טעימה. 135 ₪.

יקב פלך – קיבוץ פלך, 054-3633657

כשיקב הופך למפעל פשרות או על יין גרוע ברשתות השיווק

אלון גונן: ישנם יקבים בישראל שמרשים לעצמם להוזיל (מלשון זילות) את ערכי היין ולהפוך אותו למוצר נחות, במיוחד כשהוא מיועד למדפי רשתות השיווק. אותם יקבים, שבמקרים רבים מציגים עצמם כבעלי מורשת ואיכות, לא מהססים לשווק יינות שלא עומדים בסטנדרטים מינימליים. מדובר בתופעה שפוגעת לא רק בצרכן, אלא גם בתרבות היין המקומית שנבנית פה בעמל רב.

הפרקטיקות לשם כך מגוונות, והן כוללות שימוש בענבים ירודים באיכותם, קיצורי דרך בתהליך הייצור כמו יישון לא מספק או הוספת חומרים לשיפור טעמים מלאכותיים. יינות אלו נמכרים במחירים זולים, אך מדובר ביינות  שמתגלים כחסרי אופי, שטוחים, ולעיתים אף בעלי פגמים חמורים.

התירוץ "הצרכן לא מבין" הוא תירוץ קלוש. יקבים שמספקים יין נחות מעידים לא על חוסר בהבנת קהל היעד, אלא על זלזול בו. במקום לראות ברשתות הזדמנות להנגיש יין איכותי לקהל רחב, הם מנצלים את פלטפורמת המכירה כדי להיפטר ממלאים שלא ראויים למיתוג גבוה יותר.

היינות:

 יקב בנימינה  – סדרת כרם מרלו 2024: לא כרם ולא מרלו. טעמים מוזרים ופגמים בסיסיים. מחירו 28 ₪.

 יקב בנימינה – סדרת כרם קברנה סוביניון 2023: גם פה יש תחושה של תיקונים ביד גסה. מחירו 28 ₪.

יקב בנימינה – גוורצטרמינר חצי יבש  2023: אכן המילה חצי מתאימה ליין הזה. לא ברור מה יש בו. מחירו 55 ₪.

יקב סגל – יין אדום 2023: אכן צבע היין אדום. מעבר לזה אין לי מושג. מחירו 23 ₪.

יקב ברקן –  Premieur לבן חצי יבש אמרלד ריזלינג קולומברד 2023: יין מוזר ומתוק להחריד. מחירו 25 ₪.

יקב טפרברג – סדרת אפרת פטיט סירה 2022: אכן פטיט (קטנה, בצרפתית). מחירו 20 ₪.

יקב היוצר – בראשית פטי ורדו 2023: מככב על מדפי רשתות מקרו וקרפור באירופה. פשוט בושה ליין בכלל וליין ישראלי בפרט. מחירו 35 ₪.

יקב היוצר  – בראשית שיראז 2023: גם זה יין לא ראוי. תיקונים על תיקונים, צורב. מחירו 35 ₪.

לסיכום: תעשיית היין הישראלית עשתה דרך מרשימה בשנים האחרונות, אך לצד ההצלחות מסתתרים יינות שמביישים את המוניטין שהמדינה מנסה לבנות. חלק מהיינות הללו לא ראויים להגשה – לא בבית, לא במסעדה, ובטח לא באירועים המייצגים את ישראל. יינות שהם לא פחות מאשר מבוכה בבקבוק.

אותם יינות מוגשים לעיתים באירועים רשמיים או מיוצאים לחו"ל, ומשאירים רושם רע על הקהל. במקום לקדם את תדמית היין הישראלי הם מציגים אותה כזולה וחסרת סטנדרט. היקבים המייצרים יינות כאלו מתעלמים מהנזק לטווח הארוך, כאשר אמון הצרכנים נפגע. צרכנים מתוסכלים, שיחוו אכזבה מיינות כאלו, ימהרו לפנות לאלטרנטיבות זרות.

יינות שלא עומדים ברף מקצועי לא צריכים להגיע לשוק, לא משנה המחיר או הקהל המיועד. היקב רוצה למכור והרשתות רוצות להתעשר יותר, הציבור רק יכול להצביע ברגליים ולא לקנות. ולגבי שימוש ביינות מהסוג הזה לצורך אירועים רשמיים בחו"ל, בגלל המחיר והתקציב שאין למשרד החוץ, אז המדינה פשוט מוכרת את כבודה עבור כמה שקלים נוספים. מאחר ששרי חוץ מתחלפים כאן לעיתים קרובות, אז אולי השר התורן ייקח את זה על עצמו ויטפל.

וממש בסוף הערה: היינות נרכשו ברשתות שיווק. אומנם ליקבים אין שליטה על אופי השמירה שלהם, ויכול להיות שיינות שנשמרו במצב אופטימלי ביקב יהיו שונים על המדף בארץ או בחו"ל.