שמענו בין הגפנים 5.1.24: יקבים הולכים ונעלמים, אשת יין ישראלית בסין, ומרתף יין על גלגלים

'יינא' הוא מרתף יין על גלגלים בו נמזגים יינות ישראלים לכוסות ובקבוקים נמכרים בשולחן צדדי עם אוכל משתנה. בפסטה דלה קזה בכפר סבא נמכרו יינות מיקבי בוטיק בגליל ורמת הגולן ונזללו פוקאצ'ות מהתנור. קראו עוד בהמשך. צילום אסף צדיק
השבוע: אלון גונן על יקבים הולכים ונעלמים, יונתן לבני על 10 יינות ישראלים שאהב ב-2023, גליה ראוטנברג – אשת יין ישראלית בסין, יינא – מרתף יין על גלגלים, אלון גונן על "יין זה לא מים ויקב זה לא בית מרזח בשקל", שרגא גבהרד על פרשת השבוע ויער יתיר 2020, מנכ"ל חדש לרשת חינאווי Wine & More, בירה תומר לזכר תומר נגר שנפל בקרב וגולדסטאר במהדורה צה"לית, וכדאי לקרוא גם ארבע רשימות של 100 היינות הטובים ביותר ב-2023

אנחנו במערכת אכול ושאטו כואבים ואבלים על כל החיילים והחיילות שנפלו במלחמה, על כל האזרחיות והאזרחים שנטבחו, מאחלים החלמה לפצועים, ומייחלים לשובם של החטופות והחטופים

יקבים הולכים ונעלמים

צילום pixabay

אלון גונן: את הכתבה הראשונה לשנת 2024 חשבתי לפתוח דווקא במשהו אופטימי, אבל אז נזכרתי ביקבים שנסגרו בשנים האחרונות.

תעשיית היין הישראלית אומנם לא במשבר קטסטרופלי, אבל היא די מתקשה לשרוד, ואני מתייחס בעיקר ליקבים הקטנים והבינוניים שהם אלה שצובעים את תעשיית היין המסחרית. אלה יקבים שהוקמו בעמל רב, כאשר רובם התחילו כסוג של חלום או תחביב, ותוך פרק זמן קצר יחסית נכנסו לתודעה והפכו ליקבים מוכרים.

אירית וסנדרו פלגריני – סגרו את יקב לה טרה פרומסה (הארץ המובטחת) ב-2021. צילום מדף הפייסבוק

לאחרונה חשבתי על עשרות יקבים שבשקט בשקט חדלו לייצר יין ונעלמו, למרות שהיו חלק חשוב מענף יקבי הבוטיק במהלך העשור האחרון, ייצרו יינות שנתנו צבע לתעשייה, נאבקו קשות להכניס זנים וטעמים חדשים, והעניקו הרבה כוח ליקבים חדשים שבאו בעקבותיהם: יקב צ'ילאג, יקב לה טרה פרומסה, יקב ענבה, יקב צ'ימבליסטה, יקב כנף, יקב בן חנה, יקב אבשלום, יקב זיו, יקב ברקאי, יקב מונטיפיורי, יקב נחל עמוד, יקב נחליאלי, יקב סביון, יקב אבידן, יקב ססלוב, יקב מרום, יקב הילולים, יקב הרצברג, והרשימה עוד נמשכת.

אלה הם יקבים שכאמור ירו את יריית הפתיחה ליקבי בוטיק רבים שקמו בשנים האחרונות, וצריכים ללמוד מהטעויות שעשו היקבים שנסגרו. היקבים הקטנים הללו צריכים לדעת איך לתפקד ולשרוד במצבים משתנים של מדינה שעמוסה בבעיות כמו היעדר תיירות, דרישה לכשרות, מחירי מים, בירוקרטיה מעיקה, רגולציה מוגזמת ועוד.

קל להיות יקב גדול שנתמך על ידי קונצרנים וחברות ענק שיכולות להזרים ליקב כספים- למשל קוקה קולה ויקב תבור. צילום החברה המרכזית

תעשיית היין יכולה להיות מאתגרת, ויש מספר גורמים שתורמים לשיעור הגבוה של סגירת יקבים בתוך תקופה קצרה יחסית. בראש ובראשונה קיימים האתגרים הפיננסיים מהם אי אפשר להתעלם – הקמה ותחזוקה של יקב היא יקרה. בעוד שקל להיות יקב גדול שנתמך על ידי קונצרנים וחברות ענק שיכולות להזרים ליקב כספים, ויודעות לכבוש פלחי שוק, יקבי בוטיק רבים מתמודדים עם קשיים כלכליים עקב עלויות השקעה ראשוניות גבוהות, הוצאות תפעול שוטפות והזמן שעובר עד שרואים החזר על ההשקעה. מיתון כלכלי, תנודות במחירי הענבים ושינוי העדפות הצרכנים, משפיעים באופן ישיר על היציבות הפיננסית של יקב.

במדינה קטנה כמו שלנו, ענף היין כולל הרבה יקבים שמתחרים על נתח בשוק לא גדול, והקמת מותג וקבלת הכרה עשויות להיות קשות, במיוחד עבור יקבים חדשים או קטנים. אלה שאינם מסוגלים לבדל את עצמם או לשווק ביעילות את המוצרים שלהם, עלולים לא לשרוד. איכות עקבית היא חיונית בתעשיית היין, וכשיקב מייצר יינות באיכות לא עקבית, זה עלול להוביל לאובדן אמון ונאמנות הצרכנים.

יינות בוטיק ברשת אושר עד – בין מוצרי החלב לקולה. צילום פאפא רצי

יקב לא יכול להתקיים בלי למכור יין, לכן הבטחת ערוצי ההפצה חיונית להצלחתו. גישה מוגבלת לרשתות הפצה או קשיים בהגעה לשווקי יעד, מסכלים את המכירות. בנוסף לכך, כל שינוי בהפצה ובלת"מים (קורונה, מלחמה, לא חסרים), עלולים להשפיע על יכולתו של היקב לספק את מוצריו לצרכנים, שלא תמיד שומרים אמון. הדבר שהכי בא לידי ביטוי הוא שינוי העדפות הצרכן, שכן העדפות וטעמים מתפתחים עם הזמן. יקבים שלא מצליחים להסתגל לטרנדים המשתנים, עלולים לראות את המוצרים שלהם מתכסים אבק על המדפים. לכן תשומת לב לצרכנים ולמגמות השוק חיונית להצלחה ארוכת טווח.

שיווק ומיתוג יעילים הם קריטיים לבניית חוג לקוחות ושימורם. יקבים שמזניחים מאמצי שיווק או לא מצליחים לבסס זהות מותגית חזקה, ימצאו עצמם מחוץ לשוק.

מיקום, מיקום ועוד פעם מיקום, בעיקר אחרי תקופת הקורונה שבה יקבים רבים פרחו לעומת כאלה שקרסו. מיקומו של היקב ממלא תפקיד משמעותי בהצלחתו, ובשנים האחרונות האתגרים הרגולטוריים שנכפו על תעשיית  היין הורידו גיליוטינה על עשרות יקבים שלא היו מסוגלים לעמוד בדרישות ובכספים שהיו אמורים להוציא על מנת לקבל רישיונות.

עלים נגועים בליפרול 3
עלים נגועים בוירוס ליפרול 3 – אויב הכרמים בארץ. צילום רמי בר-מאור

בסוף בסוף נמצאים הכרמים. לא כל היקבים מגדלים את הענבים שלהם. בכול מקרה הכרמים ומיקומם ממלאים תפקיד משמעותי באיכות הענבים, וכתוצאה מכך באיכות היין המיוצר. יקבים שממוקמים באזורים בהם האקלים אינו נוח, או בהם תנאי הקרקע גרועים, עלולים להתמודד עם אתגרים – ולא תמיד בהצלחה. אסונות טבע כמו שריפות, בצורת או וירוסים פגיעות מזיקים, עלולים להשפיע לרעה על הכרמים ולשבש את הייצור. אלה הינם גורמים חיצוניים שאינם בשליטת היקב, ועלולים להביא לסגירתו.

יקבים מצליחים מנווטים לרוב בין האתגרים הללו על ידי אימוץ אסטרטגיות עסקיות טובות, שמירה על כרמים בריאים, השקעה בייצור איכותי, התאמה למגמות השוק ושמירה על חוסן פיננסי.

אם לא קראתם את שמענו בין הגפנים 29.12.23 לחצו כאן

יוזמה של Bright Up – ציוד וחומרי עזר לענף היין

יונתן לבני על 10 יינות ישראלים שאהב בשנת 2023

העורך ביקש ממני לכתוב לקראת סיום השנה ותחילת שנה חדשה, על  עשרת היינות שאהבתי בשנת 2023 ובעיקר על יקבים שהכרתי לראשונה השנה. משימה לא קלה כלל, שכן יש יותר מעשרה יינות שאהבתי כמו בכל שנה, ומעט יקבים שהכרתי לראשונה רק השנה. עם זאת החלטתי לנסות לעמוד במטלה, ויסלחו לי ייננים ובעלי יקבים בהם ביקרתי על שלא כללתי אותם בכתבה. אגב, ניסיתי להתרכז ביקבים קטנים – יקבי בוטיק ויקבי גראז', ולא ביקבים גדולים.

עופר גידסי מיקב הר זמר וחיים גן איש הענבים. צילום מדף הפייסבוק

כרם הר זמר – ברברה מרלו 2020: כרם הר זמר שוכן במושב דישון, ובסמוך לו נטועים כרמיו. עופר גדסי, הכורם והיינן, ניזוק קשה במלחמה. בחרתי ביין שהוא שילוב בין שני זנים אלה, שאינו שילוב מקובל. יין אדום עם ארומות נעימות של פירות אדומים עדינים ועשבי תיבול ישראלים. טעים ושונה מיינות ישראלים באזור, ומאוד ייחודי. אלון גונן ידידי כתב עליו כי הינו "מאוד מאוד טעים ושונה בנוף, מהליגה של הגדולים". אמת לאמיתה. שאפו. 100 ₪.

יקב רב-דורי – אבא גדי ובן אדם שטרנבך. צילום ניצן שטרנבך

יקב הנס שטרנבך – ג'נבא רזרב 2012: יקב הנס שטרנבך בגבעת ישעיהו, של היינן גדי שטרנבך ובנו אדם, מוכר בעיקר בשל יינות מתיישנים מיוחדים ולא יינות שרק יצאו לאויר העולם. בחרתי את הרזרב 2012  שעשוי מענבי קברנה סוביניון מהכרמים של היקב. יין אלגנטי, עשיר בטעמים, ויחד עם זאת ללא הכבדות שמאפיינת את מרבית הקברנה סובניון שעושים בארץ. מאוזן ומתובל בעדינות, מה שאינו רגיל בקברנה. החבית לא מורגשת, ולמרות או אולי בגלל השנים שעברו מאז יצא היין לאויר העולם, הוא קברנה מהטובים ששתיתי בארץ. לא להחמיץ. 120 ₪.

ניצן סברסקי יקב אחת. צילום ליאורה קוריס
ניצן סברסקי ייננית יקב אחת. צילום ליאורה קוריס

יקב אחת – שנין בלאן 2021: יין של ייננית מוכשרת, ניצן סברסקי, אותו היא מייצרת יחד עם יינותיה האחרים ביקב שורק. ענבי היין מגיעים מכרם בכפר שמאי בגליל. שנין בלאן הוא מענבי היין האהובים עלי. יש לו בוקה נהדר, שמתאים מאוד לעדינות והמיוחדות של היין. בשנים קודמות נעשה השנין שלה מענבים שנבצרו במצפה רמון. ההתיישנות נעשית, כמו רוב היינות של סברסקי, במשך 9 חודשים, מחציתם בחביות עץ ישנות ומחציתם בנירוסטה. טעם חד ועדין וטעמים דובשניים ורעננים. ככול שהיין מתפתח בכוס, הוא הופך לעדין יותר ונעים לשתייה. 110 ₪.

עמיחי לוריא יינן יקב שילה. צילום איל קרן

יקב שילה – רזרב פטיט סירה רזרב 2020: עמיחי לוריא יינן יקב שילה, הוא כוכב עולה בעולם הייננות ואיש רוח כאחד. יינות היקב מצוינים לטעמי, והרזרב פטיט סירה שעשוי מענבי חלקות מובחרות של היקב, טוב עוד יותר. יושן במשך 18 חודשים בחביות צרפתיות. יש לו טעמי שזיפים שחורים, קפה, ומעט וניל בסיום. חווית שתיה כבר עכשיו, וזה יין שיתיישן נהדר. 120 ₪.

יוסי וענת צוובנר – יקב צוובנר. צילום שי גלבוע

יקב צוובנר – גרנאש סירה ומורבדר 2018: יקב משפחתי קטן של יוסי וענת צוובנר בשדה בועז, ליד נוה דניאל שליד אפרת.יוסי משרת במילואים מאז תחילת המלחמה. הענבים מגיעים מכרם בצורת קופיץ, דהיינו סכין קצבים, בו נטועים כל הזנים המשמשים את יינותיהם. אני אוהב את הבלנד משלושת הזנים, ובעצמי עשיתי בלנד כמוהו לפני שנה ביקב שורק. היין מורכב מ-42% ענבי גרנאש, 52% סירה ו6% מורבדר. יין מאופק, עם טעמים של פרחים עדינים, מאוזן ולא קליל כפי שהבלנד מייצג לעתים. היין שהה 16 חודשים בחביות עץ אלון, ואלה העניקו לו כנראה את העומק שאינו אופייני.  GSM במיטבו. 160 ₪.

לורי ושייקה לנדר – יקב צפרירים. צילום אייל פרנקו

יקב צפרירים – דוריף 2020: יקב בוטיק הממוקם בין עמק האלה להרי יהודה. הייננית לורי לנדר ובעלה שייקה מייצרים יינות טעימים משנת 2004. יין חדש ביקב, שמאוד אהבתי השנה. עשוי במלואו מענבי דוריף (הכלאה בין הזנים שיראז ופלורסין), או פטיט סירה כפי שהזן נקרא בדרך כלל. נפוץ בעיקר בארצות הברית, אוסטרליה וצרפת. לדברי השניים, צפרירים הוא היקב היחיד בארץ שמייצר דוריף זני (התברר בהמשך שגם יקב נווה ירק מייצר דוריף זני). ליין של לורי יש בוקה מדהים, טעמים של דובדבנים שחורים, עפיצות וטאנינים חזקים, עם מרירות נעימה בסיומת. 114 ₪.

שוקי ישוב (משמאל) ואייל דרורי יינני עגור ואלעד כץ המנכ"ל. צילום קרין ראבנה

יקב עגור – רוזה 2022: מיקבי הבוטיק הראשונים בארץ, הוקם על ידי שוקי ישוב, צנחן לשעבר, הלום קרב ממלחמת יום הכיפורים. 'רוסה' של היקב היה אחד מיינות רזה הראשונים שנעשו בארץ. היקב עבר לפני שנה שינוי דרסטי עם הצטרפות אלעד כץ כשותף ומנכ"ל, ואייל דרורי כיינן ושותף. שניהם שינו הרבה מהנעשה ביקב. הרוזה החדש של עגור מבטא שינוי זה. מעולם לא שתיתי רוזה המורכב מענבי מורבדר, גרנאש, מרסלן, וקברנה פרנק כזן המשפיע ביותר על היין. יש לו חומציות רעננה וטעמי פרי מינרלי, כשענבי המורבדר נותנים טעם מעושן וגבינתי, והמרסלן מוסיף טעם מינרלי ברור. אני, שאינני חסיד של רוזה, מכריז כי זה הרוזה הטוב ביותר ששתיתי. רוזה פרמיום במיטבו. 94 ₪.

ערן פיק יינן ראשי ומנכ"ל יקב צרעה. צילום יונתן לבני

יקב צרעה – הרי יהודה לבן 2022: אני יודע שיקב צרעה, בו היינן הוא ערן פיק, אינו יקב חדש ואינו יקב בו לא ביקרתי, אך לא יכולתי להתאפק לקראת הסיום, ובחרתי יקב שאינו חדש שאני חסיד שלו. היין של צרעה הוא בלנד של 50% ענבי שרדונה ו-50% סוביניון בלאן. כדי לשמור על המינרליות שלו היין לא עבר תסיסה מלולאקטית, ויושן במשך 7 חודשים על השמרים (Sur Lie) – חלקו בחביות עץ גדולות ולא חדשות וחלקו במיכלי נירוסטה. יין שימשיך למקומות טובים עוד יותר אם תשמרו עליו כשנתיים לפני השתייה. היין הישראלי היחיד ברשימת 100 היינות הטובים בעולם של  Wine Spectator   – יין מינרלי, פירותי, עם סיומת שלא מסתיימת. שאפו גדול. 120 ₪.

אור מרקוס יינן יקב מרקוס. צילום פרטי

יקב מרקוס – 50/50 2017: רק לאחרונה הכרתי את היקב שמתמחה ביינות מתיישנים וממתין שנים עד להפצתם, באירועי 'אחים ליקב' אותם יזם הבעלים-יינן אור מרקוס. באירועים אלה, המתקיימים בחצר היקב בכפר מונש שבעמק חפר, מתארחים יקבים קטנים שנפגעו במלחמה. היין עליו אני ממליץ עשוי מחציתו מענבי קברנה סוביניון  ומחציתו מענבי סירה, המגיעים מרמת הגולן ומכרם בן זמרה. שהה 24 חודשים בחביות עץ, ואחר כך בבקבוקים עד היום. יש לו טעמים עמוקים של קברנה סוביניון וסירה, עם "טוויסט" מיוחד ושונה. יין טעים עם סיומת ארוכה, שנשארת בפה זמן רב לאחר הסיום. רבים סבורים כי הינו הטוב שביינות היקב. 135 ₪.

אורנה לב – יקב אדם. צילום ישראל פרקר

יקב אדם – בלאן דה נואר 2022: אני מסיים עם יין של אורנה לב מכוכב יאיר, ייננית מוכשרת ובתו של האלוף אדם יקותיאל ז"ל, שנפל במלחמת לבנון. כמו ניצן סברסקי, גם היא מייצרת את יינותיה ביקב שורק, ועושה זאת מענבים המגיעים מהכרם המשפחתי ברמת צבאים, ליד גבעת המורה. הבלאן דה נואר הלבן מורכב מענבי גרנאש אדומים. הקליפות מוצאות בעת הסחיטה העדינה של הענבים, כדי שהקליפות האדומות לא ישפיעו על היין. 11% אלכוהול ביין שיש לו סיומת מעט מתוקה. לא קל ליצור יין לבן מענבים אדומים, שכן הם זקוקים להתערבות יינן משמעותית בהרבה לעומת יין לבן המיוצר מענבים לבנים במקורם. אורנה טוענת כי "יין לבן מענבים אדומים סובל מטעויות, ויש לשמור עליו כמו על עובר" – היא הצליחה ביותר. 120 ₪.

גליה ראוטנברג – להיות אשת יין ישראלית בסין

גליה ראוטנברג. צילום פרטי

רני רוגל: בקבוצת הפייסבוק 'יקבים ויינות בישראל', פורסם בסוף השבוע האחרון פוסט מסקרן זה של גליה ראוטנברג:  "שלום לכולם, מחפשת עבודה בתחום היין. קצת על עצמי: חזרתי לישראל לאחר שנים רבות בסין בהן עסקתי כשכירה ועצמאית בשיווק ומכירה של יינות, פתיחת חנויות, פתיחת שווקים חדשים, ניהול צוותי מכירות, שיפוט בתחרות בינלאומיות ועוד. WSET 3 ושנים של ניסיון. אפשר ליצור קשר ב-050-7910924".

הסתקרנתי, התקשרתי ושמעתי את סיפורה המעניין של גליה, שהגיעה לסין לפני 24 שנים בשנת 2000 במסגרת לימודי תואר שני בלימודי מזרח אסיה, לאחר שקיבלה מלגה לשנת לימודים אחת. מפה לשם, שנת לימודים אחת זאת הפכה לסיפור ארוך.

גליה ראוטנברג ויינות שמכרה. צילום פרטי

איכשהו התגלגלה גליה לתחום היין, לאחר שב-2003 כשלא ידעה הרבה על יין הגיעה לחברת 'טוֹרֵס'  (familia Torres) הספרדית, שפועלת גם בסין כחברת הפצה לא רק של יינות היקבים שלה אלא גם של יקבים משפחתיים אחרים בעולם, החברים בארגון בינלאומי  של יקבים כאלה. תחילה הייתה מנהלת מכירות, ואחרי שנתיים וחצי קודמה לתפקיד מנהלת הסניף בבייג'ין וצפון סין. "קיבלו אותי בלי שהיה לי רקע במכירות. בתפקיד זה למדתי הרבה ממה שאני יודעת על יין תוך הרבה עשייה, שתייה ומכירות. סין הייתה אז מקום בו הכול יכול לקרות והשמיים הם הגבול". מסתבר כי הצליחה בתפקידה וב-2008 קיבלה מסניור טורס את פרס העובד המצטיין מתוך מאות עובדים.

שופטת בתחרות יין בינלאומית. צילום פרטי

בשנת 2009 עזבה גליה את החברה, וכמה שנים לא רצתה לעסוק בתחום. "זו עבודה קשה ותובענית", היא אומרת, "אך אי אפשר להיפטר מזה". כך פתחה חברה שלה וחנות זיכיון של טורס בעיר בה גרה עם בעלה והבת שלהם. אחרי שנה וחצי עברה לעיר נאנג'ינג, לא רחוק משנגחאי, פתחה חנות יין עצמאית, למדה והוסמכה ל- WSET 3, והתחילה לשפוט בתחרויות יין בינלאומיות שהתקיימו בסין, עם שופטים מרחבי העולם. "בתחרויות השתתפו הרבה יינות סינים, אך לא רק אלא גם מארצות אסיה אחרות ומרחבי העולם. זו הייתה חוויה מרתקת נהדרת".

תערוכת ProWein סין 2018
תערוכת ProWein הבינלאומית בסין

ביקשתי לשמוע ממנה על תחום היין בסין כמדינה ענקית. "בסינית המילה ל'יין' ושיכר מקומי היא אותה מילה. הסינים אומרים כי הם מייצרים יין אלפי שנים, אבל מדובר בשיכר המקומי שעשוי משעורה.

יקב Chang Yu – היקב המסחרי הראשון שהוקם בסין ב-1892

במשך שנים רבות הופק בסין יין ענבים בכמויות קטנות, ובעיקר לאנשי אצולה. היקב המסחרי הראשון הוקם בסין בשנת 1892 – יקב Chang Yu. בשנות ה-80 וה-90 של המאה העשרים הוקמו יקבים מסחריים נוספים בבעלות פרטית או ממשלתית שמייצרים כמויות ענק. יקבי בוטיק הופיעו בעשרים השנים האחרונות, וכיום יש כ-300 יקבי בוטיק שמרוכזים במספר קטן של אזורי יין עיקריים, ומייצרים בסדרי גודל שונים מעשרות אלפים עד מיליון בקבוקים בשנה".

מסתבר כי הסינים עצמם פחות מעוניינים לקנות יינות אלה. "לא מאמינים שיינות בוטיק סינים יכולים להיות טובים, למרות שחלקם כן כאלה".

פנפולדס 407 ו-389 מאוד אהובים על הסינים

מה הסינים אוהבים? יינות צרפתים. "יינות בורדו היו הראשונים שהגיעו לסין, אז אוהבים יינות בורדו למרות שאלה לא עונים לפרופיל הטעמים שלהם, כמי שפחות אוהבים יינות חומציים ועפיצים. גם יינות פנפולדס אוסטרלים מאוד מצליחים בסין, ועונים לפרופיל: יינות עם גוף, חזקים ומרשימים, שהיו בעץ, קצת מתיקות אם כי יבשים, ואחוז אלכוהול יותר גבוה. לזה מתחברים והיינות נמכרים היטב".

מה הזן המועדף על תעשיית היין שם, או ליתר דיוק על ממשלת סין? "בגלל שאין בסין זן ענבים ילידי-מקומי מסוים, במשך הזמן התפתח זן כזה, וכמעט כל יקב מייצר יין מענבי מרסלן שהממשלה מנסה לדחוף כזן הסיני".

גליה ראוטנברג ושופטים בתחרות. צילום פרטי

לגבי טווח מחירי יינות, אומרת גליה ראוטנברג כי "השוק מאוד מגוון בגלל גודלו, ומתחיל ביינות מאוד זולים, עובר דרך מחירים בינוניים ומגיע ליינות יקרים מאוד. לסין יש הסכם סחר ללא מס עם צ'ילה, אז היינות משם מאוד זולים ונמכרים בכמויות גדולות. הייתה תקופה בה יינות הגיעו בבאלקים-תפזורת ובוקבקו בסין, אך היום פחות מבוקשים. אנשים רוצים לקנות יינות יבוא מבוקבקים".

כוכבי בורדו – בסין אוהבים אותם מאוד ומזייפים אותם מאוד

על עד לאן מגיעים המחירים, אומרת גליה: "המחירים יכולים להגיע עד 50,000 שקלים לבקבוק רומאנה קונטי. מחיר שאטו מוטון או שאטו לאפיט – שנחשב לטופ בסין, כ-7,000 שקלים. היין השני של שאטו לאפיט נמכר ב-3,500 שקלים, ואנשים קונים בלי למצמץ".

מחירים וקניות יין בסין משתלבים בתרבות המקומית: "הכי חשוב לאדם בסין זה הכבוד שלו. כשמוזמנים לארוחה צריך להביא יין שהמארח יידע את מחירו כדי להרשים אותו. לכן קונים ומביאים שאטו לאפיט או שאטו לאטור. למי שמסתפקים בפחות, פנפולדס 407 ו-389 מאוד אהובים, קברנה סוביניון וקברנה סוביניון-שיראז במחיר סביר יותר של כ-400 שקלים לבקבוק".

הזיוף הגדול ביותר של יין בורדו בסין – 46.5 מיליון דולר

והנה הערת אזהרה למי שרוצים לקנות יין בסין: "יש כאן שוק ענק של זיופי יין, אז צריך לקנות רק ממקומות מורשים ומכאלה שמאמינים בהם".

מה שהשפיע על החלטתה של גליה לחזור לישראל, מעבר לכך שמדובר בשוק מאוד קשה ותחרותי, הייתה הקורונה. "שלוש שנות הקורונה בסין הן טראומה נוראית לכול החיים. חשבו שכששנים אלה יסתיימו יהיה יותר טוב, אבל 2023 הייתה שנה מזעזעת בסין בתחום היין. זו אחת הסיבות להחלטה שהגיע הזמן לחזור".

גליה חזרה מסין לפני שבועיים ומחפשת תעסוקה בתחום היין למרות שיודעת שמספר האפשרויות מצומצם. מוזמנים לפנות או להפנות אליה – 050-7910924

יינא מרתף יין על גלגלים – מקדמים יינות ישראלים בימי מלחמה

העגלה המתניידת של יינא מרתף יין על גלגלים – אנשים פשוט אוהבים לשתות יין. צילום מיינא

רני רוגל: שישי בצהרים. מראה פסטורלי של שטח דשא ועצים רחב ידיים, בו פרושים שולחנות, ספסלים וכסאות, כשבהדרגה סביבם יותר ויותר א.נשים ועל כל שולחן בקבוק אחד או יותר מיקבי בוטיק ישראלים מובחרים.

זה מה שראינו ב'ארסוף קדם' בשישי חורפי שטוף שמש, כמה שעות לפני חורף גשום שהשתלט למספר ימים על רוב חלקי הארץ, כולל עזה וסביבותיה, לפני שנרגע ונזכר כי מלחמה וחורף לא הולכות טוב יחד כפי ששרה סי היימן בשירה "גיבור גדול".

בין בקבוקי היינות שנמכרו באירוע בארסוף. צילום פאפא רצי

בלב תחום המשקאות כאן ניצב 'יינא – מרתף יין על גלגלים' – wine truck מתנייד בו נמזגים יינות לכוסות, כשבקבוקים נמכרים בשולחן צדדי. בכוסות מזגו לנו רוזה של יקב ליבנה (פעמיים, אהבתי), מלבק של יקב פינטו (שני יקבים לא צפוניים) וקטיפה שחורה של יקב נעמן – שלושתם מצוינים (35 ₪ לכוס), ונמכרו בקבוקים של היקבים תל, ראש חץ, להט, חרשים, דלתון ונעמן – יקבים שמתחילת אוקטובר אי אפשר לבקר בהם ולקנות אצלם את יינותיהם.

הבשרים של מריאנו שיינקמן. צילום ממריאנו

האוכל משתנה בכול אירוע – כל פעם פוד טראק או שף אחר, ובהתאם פיצות, בשר, לחמניות באן עם מילויים. בתכנון גם שפים מוכרים, שמגלים עניין לאור התגובות הטובות לאירועי יינא. ביום ביקורנו הנושא היה בשר, לא סתם בשר אלא בסגנון ארגנטינאי על מנגלים גדולים מ'קייטרינג דרום אמריקאי' של מריאנו שיינקמן והצוות שלו, והכול בגדול כנהוג בדרום אמריקה ועם תוספות ראויות לבשר: בריסקט מושרה במלבק – 75 ₪,  צ'וריסוס ארגנטינאי (לא יכולתי להפסיק) – 60 ₪, עוף בלימון (מעולה) – 60 ₪, וגם פייג'ואדה ברזילאית טבעונית לנמנעים מבשר ולא רק הם – 50 ₪, ולקינוח פלאן ארגנטינאי – 40 ₪.

אנשי יינא קובי ראובני (מימין) ורועי בר. צילום מיינא

הכול מתבצע כאן בהנהגתם הרגועה והמקצועית של השותפים קובי ראובני ורועי בר שיודעים להרים אירועים כאלה שוב ושוב במיקומים ועם יינות, יקבים וקהלים משתנים.

מרתף היין על גלגלים. צילום מיינא

השניים לא רק שותפים אלא חברים מגיל שבע בכפר סבא. רועי בר עוסק בתחום הפקת אירועים והיה לו קייטרינג. קובי בא מתחום הפקות טלוויזיה וגם תיווך נדלן. כחובב יין חיפש מה לעשות בתחום. כשהיה עם אשתו בניו יורק, הם ראו עגלת יין וחשבו לעשות דבר כזה בארץ. כשחזרו הוא דיבר עם רועי ואמר לו "מצאתי מה נעשה ביחד".  אשתו של קובי, מעצבת פנים במקצועה, עיצבה מרתף יין על גלגלים. בתהליך שנמשך כמעט שנה. למה? "זו עגלה מסובכת מבחינת משקלים. יש בה ארון עץ, שני מקררי יין ומקרר אחורי", הוא מסביר.

אייל דרורי יינן יקב עגור מוזג בעגלה. צילום מיינא

הרעיון שלהם היה לקיים אירועים פרטיים לאנשים וחברות, וכדי שיכירו אותם התחילו לעשות פופ-אפים – אירועי יין מתניידים ממקום למקום. "התחלנו את הפופ-אפים ביוני 2022 ללא הרשמה מוקדמת, ועברנו לעשות ערבי יין ויינן", הוא מספר. "מי שעזר לנו היה בעל השטח ב'קדם ארסוף', בו אירחנו ייננים כמו דרור אנגלשטיין, ליטל עובדיה מיקב תל, איתי מוניץ, אנשי יקב עגור, יקב פרשים, אורנה לב מיקב אדם, ענת אגמון מיקב טיוטא (מחיר בקבוק יין בין 120 ל-160  ₪).

אנשים באים לטעום יינות שאינם מכירים. צילום מיינא

מספר המשתתפים בערבי היין הלך וגדל, ו"אנשים באו במיוחד לטעום דווקא יינות שלא מוכרים להם". היום קובי ורועי עוצרים את ההרשמה לכל אירוע כבר ביום השני מתחילתה, עם 350-400 משתתפים בממוצע. עד המלחמה קיימו אירועי חמישי בערב, חזרו לפני חודש עם אירועי שישי בצהרים, ומתכננים אירועים מעניינים לקיץ 2024.

איש הבשר מריאנו שיינקמן בפעולה. צילום ממריאנו

וכמו שלקובי ורועי מ-יינא יש סיפור, כך גם לאיש הבשר מריאנו שיינקמן, שבארגנטינה היה פרסומאי בעל תואר שני בפרסום אסטרטגי. כשעלה ארצה עבד במשרד פרסום, אבל מאוד עבר ליין ועבד כשלוש שנים עם ברי ססלוב בעל היקב בשם זה. בתקופה זאת הכיר שפים, נדלק על אוכל ואירוע קייטרינג ראשון עשה אצל ברי ססלוב. כפרסומאי הוא מיתג את עצמו כקייטרינג דרום אמריקאי כשר, וכבר עשר שנים עושה אירועים קטנים וחתונות עד 500 איש.

ספריבס על הגריל ולידן פלפלים שיצטרפו בהמשך. צילום ממריאנו

מה אוהבים אצלו? בדרך כלל אסדו עם 12 שעות צלייה על מתקן שבנה, המתלבש על הגריל כמו סולם והנתחים תלויים עליו. הבריסקט מאוד מבוקש, והעוף בלימון שלו הוא הפתעה לכולם תמיד – "לא חושבים שארגנטינאי מכין בשר לא אדום", והמנות אצלו יוצאות גם עם ירקות מהגריל – תענוג נוסף.

שף משה בראל עם הפוקאצ'ות שזרמו ונזללו. צילום אסף צדיק

לא הסתפקתי במפגש אחד עם קובי ראובני מ-יינא, ושבועיים לאחר מכן נפגשנו בפורמט של אירוע 'תומכים ומעודדים את יינות הצפון' שהתקיים בחצר מפעל פסטה דלה קזה בכפר סבא השוכן בבניין בסגנון טוסקני, בלי העגלה אך כן עם היינות בכוסות ובקבוקים, כשככיבוד למשתתפים יצאו כל הזמן מהתנורים פוקאצ'ות מטריפות, נפרסו והוגשו למבקרים הרבים על ידי שף משה בראל הבעלים של גן עדן פסטות ומאפים זה, ובתו מיכל.

יינות יקבי הצפון שנמכרו בהצלחה בפסטה דלה קזה. צילום אסף צדיק

היינות כאן היו של היקבים דלתון (סדרת אסופה), להט, עמית טולדו, ראש חץ, חרשים, נעמן ותל, וקובי אהרוני סיפר לי שזה כבר אירוע שני כאן במתכונת זאת ושבועיים קודם נמכרו הרבה מאוד בקבוקי יין לקחת הביתה. גם לפסטה דה לקזה זה היה אירוע מוצלח, כי אי אפשר לעמוד כאן בפיתויים ולצאת ללא סלי קניות מלאים.

פרטים על יינא והאירועים כאן

פרטים על קייטרינג דרום אמריקאי והזמנות כאן

פרטים על פסטה דלה קזה והזמנות כאן

"יין זה לא מים ויקב זה לא בית מרזח בשקל"

אלון גונן: בשיעור הראשון של אילנית צמח בקורס "הקמת וניהול יקבים", תשמעו שלכול יקב יש השיקולים שלו, ומערך קבלת החלטות וניהול סיכונים שלו, והוא צריך לדעת מה הכי ממקד אותו מבחינת מכירת יין. כי אחרי הכול מטרתו של כל יקב, חדש או ותיק, היא למכור יין, להתפרנס ולהמשיך לייצר יין.

בשנים האחרונות השתרשה תופעה של ריבוי ירידי יין כמעט בכל מתנ"ס מקומי, וכמעט תחת כל עץ רענן. ובמהלך השנים כתבתי על כך לא מעט, התרעתי וניתחתי כלכלית למה השתתפות בירידים האלה לא משתלמת ליקבים, אבל כנראה שיש משהו שלא מאפשר ליקבים לומר לא.

אחת הבעיות המרכזיות היא שיקבים התרגלו למזוג יין חינם למאות רוכשי כרטיסים בירידים של מפיק זה או אחר, כאשר התמורה שהיקבים מקבלים היא הזדמנות למכור יין במהלך האירוע, ומבטיחים להם שהאירוע ייתן להם יחסי ציבור, חשיפה ו"ישים אותם על המפה". רוב המפיקים לא גובים מיקבים כסף עבור דוכן, ונותנים הרגשה שהם עושים ליקבים טובה גדולה כשבכלל מאפשרים להם להשתתף בירידים האלה. לא יכול להיות שגם כאשר יש אירוע בו לא גובים מיקבים תשלום על דוכן של מטר וחצי בתוך קניון, היקבים מחויבים למזוג חינם יין לטעימות, להביא צוות עובדים, ובעצם להוציא אלפי שקלים עבור יום כזה בקניון, בזמן שהמפיק מוכר כרטיסים ומשלשל את הרווחים לכיסו. כמובן שהמפיק לא משתף את היקבים ברווחים הללו, משום שמ"טוב ליבו" הוא מאפשר להם למכור יין ללקוחות שרכשו ממנו כרטיסים.

מתי יתחילו היקבים להבין שלא צריך למזוג יין חינם? כמעט אין שום מקום בעולם בו יקבים מחלקים יין חינם. מעט מאוד יקבים יודעים לנצל את הפלטפורמה הזו, ואלה בעיקר יקבים גדולים ומוכרים שמוזגים יינות באיכות נמוכה, וזו עבורם אפשרות להיפטר ממלאי. יקבים קטנים שמייצרים כמה אלפי בקבוקים פשוט מנוצלים בירידים הללו, ועבורם מזיגת יין ללא קבלת תשלום מהווה בזבוז של הרבה מאוד יין והרבה מאוד כסף. המכירות באותם אירועים שוליות, בעיקר אם מדובר ביקב לא מוכר.

אחת הסיבות בגללן אני כותב עכשיו שוב על נושא זה, היא השימוש הציני שנעשה בנושא המלחמה והישובים המפונים. אלוף משנה שלמה עיני מיקב פאר, כתב לי מהחזית בה הוא נמצא במילואים כבר שבועות רבים: "יקב פאר השתתף בלא מעט ירידים. הפקות כאלה ואחרות שעולות ליקב אלפי שקלים, ויחד עם יקבים אחרים הם משקים מאות ואלפי אנשים יין חינם, כשבסופו של ערב המכירות הן מגוחכות אם בכלל. כאשר אתה עם עוד 30 יקבים ביריד, הסיכוי שמישהו יקנה קטן, אף אחד לא קונה 30 בקבוקים באותו ערב, מקסימום בקבוק או שניים מיקב נבחר. אז הטענה שהיקב מוכר יין ומרוויח מזה היא לא נכונה בעליל".

החיבוק של יקבים במרכז הארץ את אחיהם מקווי העימות, יקבים שפונו או נמצאים בסיכון, הוא מרשים ומרגש. כשיקב מאמץ יקב ויחד הם מארגנים טעימות ומכירות יין, אין סביבם עוד 30 יקבים שכולם רוצים למכור, והכסף ממכירת היין עוברת ישר למי שבאמת נפגע. לעומת זאת, ביריד שיתקיים בחמישי 11.1 בתל-אביב, ומופק על ידי נתי נעים מאתר MYYAIN, אפשר לספור שלושה יקבים מקו העימות, ולצידם יהיו עוד כ- 30 דוכני יין ומזקקות. נתי בחר לקרוא לאירוע "שותים ומחבקים", ואני חייב לשאול על מה ולמה? איך בדיוק אותם שלושה יקבים מקווי העימות, ירוויחו מהיריד הזה כשלצידם מציגים כל כך הרבה מתחרים? מחיר כרטיס כניסה ליריד 100 שקלים שמשולשלים לכיס ההפקה, ולא ליקבים שכאמור יטעימו יין חינם וינסו למכור יין למי ששילם עבור הכניסה.

בשיחות והתכתבויות שניהלתי עם מספר רב של יקבים שמופיעים ברשימת המשתתפים ביריד של נתי נעים, שאלתי אותם מדוע הם משתתפים, אבל רובם לא היו מוכנים לומר לציטוט את מה שרצו להגיד. לצערי, רוב היקבים ברשימה הם יקבי בוטיק קטנים שאין להם משרדי יח"צ וגופי שיווק, והם נופלים למלכודת הדבש של פרסום ומיתוג שההפקה מציעה להם. הפעם עם כותרת של "מאמץ מלחמתי", ומי רוצים להיחשב או להיתפס כמי שעוצרים לרגע ושואלים שאלות? 

השאלות הנכונות במקרה הזה הן: מי המרוויח העיקרי מהיריד? אילו יקבים באמת צריכים עזרה? ואיך זה שיש רק שלושה יקבים מקווי העימות?

שלא לציטוט נאמר לי על ידי מספר יקבים, שהם היו מעדיפים לא להשתתף ביריד, במיוחד בתקופה קשה כזו בה כולם עסוקים בהישרדות. הטענה הראשית שלהם היא שלא מדובר במי שעיקר עיסוקו הוא הפקת אירועים בהם בדרך כלל מתנהל משא ומתן לגבי תשלום ורווחים. כאן מדובר בבעל אתר יין שמתפרנס ממכירת יין, סיורים, ושירותי יין לאירועים, ובנוסף מציג עצמו ככתב ומבקר יין. הצירוף הזה שחוצה את גבולות כללי האתיקה העיתונאית, גורם ליקבים רבים לחוש שהם עוברים סחיטה תת הכרתית. גם אם יש תמימות בעשייה של נתי, לא ייתכן שהמצב הזה יימשך, ולצערי לא מדובר באירוע חד פעמי אלא בשיטה של ניסיון לתפוס את המקל בשני קצותיו.

לאחר בירור בארגון העיתונאים ובקשת תגובה מנתי נעים, התברר שהוא לא מחזיק בתעודת עיתונאי. לכן לא חלות עליו סנקציות עיתונאיות, אבל ריבוי הכובעים הוא בעייתי, וכתיבת ביקורות יין בעודך מקדם יקבים באמצעות המלצות בזמן שאתה עוסק גם ב"כתיבה עיתונאית ביקורתית", מנוגדת לכללי האתיקה מסיבה טובה.  מספר יקבים טענו בפניה שהם "מפחדים להגיד לא", בעיקר כשהכול ארוז יפה עם כותרת "שותים ומחבקים יקבים מקו העימות". נציין שוב שרק שלושה יקבים מתוך עשרות משתתפים, הם אכן מקווי העימות, וכך לצערי לא נראה שיהיה כאן חיבוק של יקבים מקו העימות.

אסכם עם משפט של ייננית ובעלת יקב שכתבה לי על תחושתה: "המבול של האירועים נולד מצורך אמיתי של היקבים למכור את היין שלהם, היות וכל שאר הפלטפורמות נעצרו או הואטו. אני מבינה את התסכול, אבל הכול צריך להיות מותאם ציפיות ומציאות. אירועי היין עם הטעימות החופשיות הם בעיה בכללי, אבל לצערנו זה מה שנפוץ".

אז את הנפוץ הזה צריך להפסיק. יקבים צריכים לקבל תשלום עבור מזיגת יין, ולא להשתתף בכל מיני אירועי התרמה או אירועים מסחריים בעלי כותרות כאלה או אחרות. בעת הזו אין ראויים יותר מיקבים שמחבקים יקבים מקו העימות, ומקיימים אירועים קטנים ואינטימיים עם חובבי יין אמיתיים, שלא באים רק למלא את הכוס ולשתות כפי יכולתם, ואף קונים  גם בקבוק יין. זו הזדמנות מצוינת להרבה יקבים לעשות חושבים ולנהל את עצמם נכון, ואסיים את הכתבה עם המשפט של שלמה עיני מיקב פאר: "יין זה לא מים ויקב זה לא בית מרזח בשקל".

 תגובת נתי נעים

"חבל לי שיש אנשים שמרגישים שזהו ניצול ציני של המצב, אני נמצא במילואים כ-80 יום (נכון ליום כתיבת התגובה), והעסק ללא הכנסות. הרצון הוא להתחיל וליצור. ביחד איתי ישנם כ-40 יקבים ומזקקות שבחרו מרצונם החופשי להגיע בידיעה שבאותו ערב הם ימכרו יין וישפרו את מצבם. ניתן לדבר עם המציגים ולראות שהם שמחים מאוד על האירוע ואין פה ניצול. ליקבים אין עלות והם מתוגמלים באותו ערב. ביריד יהיו יקבים מקו העימות, יקבים של מילואימניקים ויקבים שנפגעו מהמצב. חבל לי שהמערכת בוחרת להציג את הסיפור ככה, אבל זכותה המלאה, אנחנו נמשיך בעשיה גם במילואים וגם בתחום היין".

פרשת השבוע: פרשת שמות – היין: יער יתיר 2020 של יקב יתיר

שרגא גבהרד בחנות היין שלו באלעד החרדית. צילום פרטי

שרגא גבהרד – איש יין ובעל חנות יין בעיר אלעד, מפרסם כבר יותר מחמש שנים המלצת יין לשבת מותאמת ומוצמדת לפרשת השבוע. קבלו כטעימה את פרשת שמות ואת היין אותו הצמיד אליה.  כל השאר באתר kosher-wine.co.il  שלו

בפרשת השבוע משה רועה צאן, מגיע להר ה', דהיינו הר סיני. בחז"ל כתוב שהוא לא נקלע לשם במקרה, אלא ידע שיש שם דברים מיוחדים והלך בכוונה תחילה לבדוק, לראות ולחוות. אכן הוא ראה סנה בוער באש, ה' התגלה אליו בלבת אש, משה התקרב, והנה ה' אומר לו: 'של נעליך', הפעם היה זה בלי לבת אש, פשוט קריאה. להיכן נעלמה האש? התשובה: משה התקרב לראות. ואכן שמע קריאה לעצור, זו לא הייתה קריאה בשביל השליחות, אלא "אַל תִּקְרַב הֲלֹם! שַׁל נְעָלֶיךָ מֵעַל רַגְלֶיךָ, כִּי הַמָּקוֹם אֲשֶׁר אַתָּה עוֹמֵד עָלָיו אַדְמַת קֹדֶשׁ הוּא" (שמות ג/ה). קריאה זו מלמדת שכדי להתקרב צריך להתכונן, לא קופצים מתוך הצאן את הר ה'. זהו הנאמר: "הִכּוֹן לִקְרַאת אֱלֹקֶיךָ יִשְׂרָאֵל" (עמוס ד/יב). אחר כך הטיל עליו ה' את השליחות ומשה סירב, בתורה יש פירוט קצר על הדין ודברים שהיה שם, אבל חז"ל אומרים שזה ארך שבעה ימים. זה לא ברור, שבעה ימים צריך הקב"ה 'לשכנע' את משה קבל את התפקיד? שבע שניות, או שביעית שניה, לא מספיק לה' לעשות זאת? התשובה היא שה' יכול לעשות כל דבר כהרף עין, אבל בלב האנושי נספגים הדברים לאט. משה צריך להפנים את השליחות, כך זה בכל דבר ודבר, לא קופצים לבית הכנסת, ולא קופצים לשום משום רציני. שלמה המלך מגדיר זאת: "אַף חָכְמָתִי עָמְדָה לִּי" (קהלת ב/ט), מבארים חז"ל: 'חכמה שלמדתי באף – בקושי, היא זו שעמדה לי'. שהרי מה שבא בקלות הולך בקלות. כלל זה אינו רק בנושאים רוחניים, אלא הוא חובק את כל מערכות החיים. חז"ל מתארים זאת כך: "מי שאביו הניח לו ממון רב, והוא רוצה לאבדו, ילבש בגדים עדינים ישתמש בכלי זכוכית שבירים, ישכור פועלים ואל ישב עמהם" (ב"מ כט/ב). מי שהרוויח בעצמו את הכסף, לא יעשה כאלה דברים פזיזים, כי הכסף שלו באמת.

צילום דוד סילברמן DPSimages

מכאן נגיע אל היין. באמת יש בו טעמים מעניינים, אלא שהם קצת חבויים, מי שעושה קידוש, לוגם בִּין-רֶגַע רוב כוס, מעקם את פניו מהחריפות והחמיצות, הוא באמת לא יבין מדוע צריך לקנות יין בחמישים שקלים, אם החמישה-עשר מגעיל באותה מידה, וכשהוא שומע שיש גם יין בשלוש מאות ובחמש מאות שקלים, הוא לא יכול להאמין שזה המחיר, כי הוא טעם כזה דבר פעם באיזושהי שמחה משפחתית, וזה 'מגעיל' בדיוק כמו האחרים. אני כיינן ותיק, מבטיח לכם שהוא צודק. כשאני פוגש אחד כזה, אני מספר לו שהיין המשומר בענביו מששת ימי בראשית, שמוכן לצדיקים לעתיד לבוא, גם הוא בנוי על אותו עקרון. מיין לא יוצא ליקר שוקולד, ולא מייפל דבש, יין זה יין.

ראיתי פעם מישהו ששתה בירה לבנה, נשאר לו  קצת פחות מרבע כוס, אחד מבני משפחת החתן או הכלה הסתובב בין השולחנות עם בקבוק של בסביבות שלוש מאות שקלים, ומזג לכל אחד קצת, והלה עם רבע כוס בירה הגיש את הכוס שלו, לתוכה נמזג יין בערך באותה כמות הבירה שהייתה שם. כשהאיש יחזור הביתה, הוא יהיה מוכן להישבע שאנשים שוטים! משלמים על הגועל ההוא שלוש מאות שקל לבקבוק.

הדרך להשתכנע שביין יש הפתעות מעניינות, היא להתכונן. צריך יין טוב. יש לי ברוך ה' שפע הצעות, ודרך אגב הרבה אנשים באים אלי ואומרים: "את זה אני אוהב", אני אתן להם, למה לא? אבל אני גם מציע: 'תנסה משהו אחר', באותה רמה של הדברים שאתה אוהב. לא כל מי ששומע בקולי חוזר מתלהב, אבל הרבה מרוצים מההצעה, הסיבה פשוטה, אנו קצת שמרנים, זוכרים 'מרלו', 'קברנה' ושאר הדברים שהיו פופולריים לפני שלושים שנה? אבל לאחרונה הייננים החלו לדרוש עוד זנים, שמניבים תוצרת מצוינת. תביטו בתוויות של הבקבוקים החדשים, תגלו שם הרבה שמות שלא הכרתם בעבר.

עכשיו לענייננו: כיצד ליהנות מהיין המומלץ? קודם כל לפתוח את הבקבוק לפחות שעה לפני השתיה. הכי נכון לפני שהולכים לתפילת מנחה וקבלת שבת, למזוג מעט יין לכוס, קוראים לזה להוריד כתפיים מהבקבוק, ומיד לסגור בקלילות. החמצן שחדר בשעת הפתיחה כבר יעשה את העבודה. השלב הבא לא ללגום רוב כוס בנשימה אחת, אלא לקחת קצת, לגלגל על הלשון, מתחת הלשון, להקשיב לטעמים, בלי לקרוא את התווית של הבקבוק, לנסות לזהות לבד, איזה טעמים נחשפים. דעו לכם שכאשר יושבים עשרה ייננים לטעימה, כולם מסכימים על אותם טעמים. אין המצאות ואין דמיון.

לסיכום, דבר טוב שבא בהפתעה, לא קולטים שהוא טוב. צריך לחשוב עליו לפני כן, להתרגל אליו ולקבל בדיוק את מה שהוא מסוגל לתת. כשאנו יושבים בסעודת שבת ולוגמים קצת יין, זה יכול להיות קרש קפיצה, על היין חשבת, המחשבה שִׁפְּרָה. עכשיו נחשוב על השבת, והמחשבה תשפר שבעתיים.

יעקב בן דור (מימין) מנהל יקב יתיר וערן גולדווסר היינן מהקמת היקב. צילום אסף צדיק

השבוע פרשת שמות, בני ישראל הופכים ממשפחה לעם. לכבוד כזו שבת מרוממת, הנה ההצעה: 'יער יתיר' 2020 הוא בלנד של 38% קברנה סוביניון, 33% פטי ורדו, 17% מרלו, 12% קברנה פרנק. מבוסס בעיקר על ענבי קברנה סוביניון ופטי ורדו, כאשר הקברנה תורם את ה'בשר' בעוד הפטי ורדו מהווה את 'שלד העצמות' – טאנין וגם את הצבע האדום-בורדו הכהה שנמצא בכוס.

יין מלא עוצמה, חמיצות וגם פירותיות רעננה, ריחות של פירות אדומים בשלים כשברקע מריחים תבלינים ועץ עדין. היין התבגר 15 חודשים בחביות עץ (225 ליטר) שרק מקצתן חדשות, ומשווק לאחר התבגרות נוספת של כשנה וחצי בבקבוק. אלכוהול: 14.5% המחיר 310 ₪. כשרות: רבנות מקומית והרב רובין".

תוכן גולשים – שימוש לפי סעיף 27 א' לחוק זכויות יוצרים

עולֵלות בקצרה

(עוֹלֵלָה – פרי שלא היה בָּשֵל בזמן הבציר ונשאר על הגפן)

בירה תומר לזכר הגולנצ'יק תומר נגר ז"ל

תומר נגר ז"ל והבירה לזכרו. צילום מדף הפייסבוק

וכך פורסם אתמול (4.1.24) בדף הפייסבוק של ynet: "בחדרו של הגולנצ'יק תומר נגר ז"ל היה תלוי שלט ועליו הכיתוב, שלא משאיר שום מקום לספק: "כל יום הוא יום טוב לבירה". כשנפל בקרב על מוצב כיסופים ב-7 באוקטובר, משפחתו החליטה להוציא מהדורה מיוחדת של בירה לזכרו במבשלת גלנץ.

משה גלנץ, בעל מבשלת הבירה, סיפר: "תומר טייל באירלנד, ושם נחשף לעולם הבירות הכהות – והתאהב. אחרי נפילתו, משפחתו וחבריו פנו אלי בבקשה לייצר בירה לזכרו. יצרנו לזכרו בירה מחוספסת, ישראלית, כזו שמשאירה טעם של עוד. בדיוק כמוהו. בירה תומר".

קראו את הכתבה המלאה ב-ynet כאן

גולדסטאר – מהדורה מיוחדת ושחזור פאבים במקומות שקלטו מפונים

צילום גולדסטאר

ההקשר הצבאי מגיע גם לבירה גולדסטאר מבית טמפו, עם מארז הצדעה שכולל שישיית מיקס בירות של המותג, כשעל הבקבוקים סמלי חילות ויחידות לוחמות, ביניהן שריון, כפיר, גבעתי, חיל האויר, פיקוד העורף, גולני, נח"ל, חיל הים, משטרה צבאית, חיל הגנת הגבולות, צנחנים, הנדסה קרבית, מג"ב, מודיעין ותותחנים.

מעשה יפה של טמפו מעבר לאקט עיצובי על הבקבוקים, הוא שמותג הבירה תורם לחיילים, ובתקופה האחרונה קיים מספר יוזמות. ביניהן בולט פרויקט התנדבותי של שחזור הפאבים הקיבוציים באזורים אליהם פונו תושביהם. עד עכשיו שוחזר הפאב של קיבוץ כפר עזה במלון שפיים והפאב של קיבוץ מפלסים בים המלח, כאשר לפי החברה צפויים בקרוב עוד שחזורים עם קיבוצים נוספים, כשהכול ללא תשלום ובתרומה מלאה של מותג גולדסטאר.

מנכ"ל חדש לרשת חינאווי Wine & More  –  ניב הלוי

סניף חדש לרשת חינאווי Wine & More בנוף הגליל. צילום סוזי לוינסון

ניב הלוי מונה למנכ"ל הרשת הקמעונאית הוותיקה לשיווק והפצת יינות ומשקאות אלכוהול 'חינאווי Wine & More', לה יש עשרה סניפים בתל אביב, ראשון לציון, הרצליה, חולון, פתח תקווה, יפו, הוד השרון, איירפורט סיטי ונוף הגליל, ובמקביל מפעילה אתר מכירות באינטרנט.

סניף קרליבך תל אביב של רשת חינאווי Wine & More. צילום מהאתר

לניב הלוי עשרים שנות ניסיון בתפקידים ניהוליים בכירים בחברות מתחומי המשקאות, קולינריה וקמעונאות. בתפקידו האחרון היה מנכ"ל קפה לנדוור, ולפני כן מילא שורת תפקידים בתחומי שיווק, מכירות ופיתוח עסקי ב- IBBL CARLSBERG מקבוצת קוקה קולה ישראל.

את רשת  'חינאווי Wine & More'  מובילים כיום אנדרי, ואסים ותאופיק חינאווי, בניו של ג'ורג' חינאווי מייסד הרשת שממשיכים לעסוק בקידום המותג ופיתוח בשווקים חדשים.

כדאי לקרוא גם את זה

100 היינות הטובים ביותר לפי Wine Spectator ל-2023

100 היינות הטובים ביותר לפי Wine Enthusiast ל-2023

100 היינות הטובים ביותר לפי מבקר היין האמריקאי מהמשפיעים ביותר ג'יימס סאקלינג ל-2023

100 היינות הטובים ביותר לפי מבקר היין האמריקאי Jeb Dnnuck ל-2023

5 תגובות

  1. המלצה מוזרהמ תמוהה של "שרגא גבהרד – איש יין ובעל חנות יין בעיר אלעד"
    אחרי נאום ארוך ונכון, מגיעה המלצה לפתוח יין יקר שכזה הרבה לפני תחילת חלון השתיה שלו?! זה רק ישכנע את הלא מבינים שאכן אין דום סביה לשלם כל כך הרבה על "הגועל נפש" הזה כלשונו. אבן אם רק היו ממתינים כמה שנים. או פותחים עכשיו את אותו יין אבל מבציר 2015 פלוס מינוב כמה שנים – היו מגלים את נפלאות השתבחות היין בבקבוק ומתחילים להבין למה הפלצנים האלה מוציאים סכומים "הזויים" על בקבוק יין.

    1. זה מתוך האתר שלו. יש לו מדור שבועי הכולל התייחסות לפרשת השבוע והמלצה על יין – הפעם זה היה יער יתיר. לפי תגובתך לא רעיון מוצלח אז לא נפרסם נוספים

  2. *
    המלצה תמוהה של "שרגא גבהרד – איש יין ובעל חנות יין בעיר אלעד"
    אחרי נאום ארוך ונכון, מגיעה המלצה לפתוח יין יקר שכזה הרבה לפני תחילת חלון השתיה שלו?! זה רק ישכנע את הלא מבינים שאכן אין שום סיבה לשלם כל כך הרבה על "הגועל נפש" הזה כלשונו. אבל אם רק היו ממתינים כמה שנים. או פותחים עכשיו את אותו יין אבל מבציר 2015 פלוס מינוב כמה שנים – היו מגלים את נפלאות השתבחות היין בבקבוק ומתחילים להבין למה הפלצנים האלה מוציאים סכומים "הזויים" על בקבוק יין.

    *תיקון טעויות הקלדה.
    אפשר ורצוי למחוק את התג בה הקודמת הזהה בתוכנה אך משובשת עקב חוסר הגהה עצמית.

  3. ואיזה מסכנים הייננים שמנסים בסך הכל להתפרנס ,
    גם אני חוויתי את ההרגשה .
    כיום יקב אליגוטה לא משתתף בירידים , שווקים ובתחרויות יין .
    קמצנות שגורמת לי אושר ועושר .
    אגב , אירחנו בשבוע שעבר את יקב שטרן ,
    וזה באמת היה מרגש לעזור לג'וני .
    בהצלחה לכולם וזכרו : "פראיירים לא מתים , צודק אלון יין בחינם רק לצריכה עצמית .

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

מאמרים קשורים

הרשמה לניוזלטר

הרשמה לניוזלטר