שני אמרונה בטעימה מחוץ למניין

במקרה, אולי בטעות, צורפתי לארוחת צהריים אצל אלי.
אלי הוא בשלן צמרת, צנוע, מבשל ומשרת בנאמנות חברים (זכרים) בלבד. יחד עם המאכלים הטובים, הוא שומר מספר בקבוקי יין משנים עברו, בקבוקים שתמיד מצדיקים את מקומם על המדף.

בכל ארוחה של אלי אני הסומלייה, מלצר היין הלא רשמי, בתפקיד מזדמן. לאחר הקוקטיילים, שהפעם היו וויסקי עם קרח בלבד, הגענו למנה הראשית, מנה שיין היה חלק מהתפריט שלה.
בלי משקפי קריאה מיששתי בקבוק במקרר, ושמתי ידי על בקבוק עם תווית רטובה ואכולת עש, שלא היה נראה כיין שתי כלל. ניסיתי לקרוא את התווית. בעזרת זכוכית מגדלת גיליתי את מקורו: יין אדום, טומסי ויטיקולטורי – אמרונה  (Tommasi Viticoltori Ca' Florian Amarone), שנת בציר 2000.

כידוע, יין האמרונה נחשב ליין מיוחד, יין שתהליך ייצורו ממושך וגם יקר.
היין עבר את מבחן הטועמים במחיאות כפיים, אך בקבוק אחד היה מעט מדי. המשכתי לחפור במקרר הצמוד, ומצאתי עוד בקבוק דומה בשמו אך לא בצורתו, למרות ששנת הבציר והיצרן היו זהים לחלוטין.
בקבוק מכובד, אמרונה טומסי דלה ואלפוליצ'לה קלאסיקו, שנת בציר 2000  – Tommasi Della Valpolicella Classico Amarone.

שני היינות אמרונה, הראשון בקבוק רזה דמוי בורדו, השני בקבוק שמן דמוי בורגונדי. שני יינות מאותו בציר, מידי אותו יצרן, בשם כללי זהה, אך שונים לחלוטין בטבעם וטעמם. איך זה קורה, או נכון יותר למה זה קורה?

שני היינות טעימים, פירותיים, עם תכולת אלכוהול שווה (15%), שניהם אדומים כהים, האחד הרבה יותר טוב מהשני, אחד התבגר טוב יותר מהשני.

נזכיר בכמה מילים את תהליך ייצור היין המיוחד הזה, בשמו המוכר אמרונה: ענבי קורבינה, מולינרה, ורונדינלה, זנים הגדלים באזור גבעות מפורסם הנקרא ולפוליצ'לה, מוגדרים כיינות ונטו (Veneto), שימשו כבסיס לאמרונה.
לאחר בציר מאוחר, הענבים מגיעים ליקב בנוי בצורת סככה הכוללת מחצלות, על דרגשי קש בגבהים שונים, שעליהם הענבים 'שוכבים לייבוש', עטופים ברוח קרה, במשך כארבעה חודשים, על מנת לרכז את התירוש, את הניחוחות, הטעמים וסוכר.
בחודשי החורף מלחיצים את הענבים הכמעט יבשים אך מרוכזים, ומתסיסים את התירוש. היין החדש נשמר בחביות עץ סלובניות (של 3500 ליטר) במשך שלוש שנים. עוד שנה בבקבוק, והיין מוכן לשתייה.

כל יין האמרונה עובר תהליך דומה. איך מצאתי שני יינות של אותו בציר מאותו יצרן, שונים בטיב ובטעם?
אם תשימו לב, היין הראשון, זה שבבקבוק דמוי בורדו, הוא אמרונה, אך לא מוגדר כאמרונה קלאסיקו; קרי, אמרונה מאזור קרוב או דומה לולפוליצ'לה, אך לא מהאזור המוגדר כ– DOC – איזור בעל ייחוס ויכולות.
זה הסוד. כמו הקוניאק והברנדי.

איך היינות? הראשון מעט שחצן, מתקיף בתחילה, אך עם הטעימה נרגע, עם הרבה פרי שחור בשל, לפתן שזיפים והרבה אלכוהול. גוף מלא, סיומת ארוכה, יין טוב מאוד.
היין הקלאסי בבקבוק דמוי בורגונדי, הוא קלאסי באמת. צבע ארגמן בוהק,
יין מורכב, בצבע ארגמן כהה, עם ניחוחות וטעימים של פירות יבשים עטופים בעץ שרוף, אך עדין. יין חביב, קל לשתיה עם גמר מעט מתוק. מאוזן.

שני יינות מיוחדים, הראשון טוב מאוד השני מצטיין. יינות בני תשע שנים, יכולים להמשיך לעוד כמה שנים טובות.

היבואן: המגש שקד בע"מ, קרי האחים שקד. מחירי היינות לפי טל שקד: אמרונה פלוריאן 250 ₪, אמרונה דללה ולפוליצ'לה 350 ₪ – אם במזל מוצאים אותם בשוק.

[email protected]






היו הראשונים להגיב...

כתבו תגובה