שרדונה – הזן הלבן המפורסם ביותר בעולם, הנו בין הזנים היחידים שמתיישנים היטב בחביות עץ אלון, ומצד שני יכול להיות מוכן לשתייה מהר מאוד. במזג אוויר קר נקבל יינות שרדונה חמצמצים, חדים ומינרליים, ובאקלים חם – ארומות טרופיות ומרקם חמאתי.
יקב קסטל: שרדונה C 2011 
יצירתיות 'מחוץ לקופסה' היא נדירה מאוד, ושמורה בדרך כלל ליצרנים קטנים ואקזוטיים. אלי בן זקן הוא יינן אקזוטי.
אלי בן זקן הוא אוטוריטה ובעל מעמד מורם. כאשר באים לבחון ולבקר את היינות שלו, צריך לעשות זאת במקצועיות ובפתיחות מחשבתית מעבר לערסול הכוס, ההרחה והלגימה.
צריך קודם כל להתבונן. למלא את הכוס ולהתבונן. מי שלא רואה דבר מעבר לצבע הצלול של היין, שפשוט יקום וילך.
מי שדוחף את אפו לכוס ולוקח נשימה עמוקה ולא פותח זוג עניים גדולות מתפלאות, שיקום בזה הרגע וילך. מי שלוגם וישר בולע, שיקום וילך. מי שמשאיר בפה ומסרב סתם לבלוע את הנוזל בעל טעם ההדרים הבוסריים, האננס הירוק וגרידת ליים הנפלאה; מי שעושה זאת – שיישאר.
עכשיו נתחיל לדבר על היין של קסטל.
צבע היין צלול קש מוזהב. ריחות של פרי הדר עם מעט פרי בשל בקצוות. באף יש 
מתקפה של ביסולפיט, ואנשי המקצוע מגדירים זאת כיין מחוזר (דהיינו, יין ששוחרר טרם זמנו – לפני שלפחות חלק מהביסולפיט התפרק. בדרך כלל ערסול הכוס או חדרור היין משחררים את הריחות הללו).
מרבית הלוגמים ירימו גבה לפשר הריח הביסולפיטי שתוקף את אפם, והמבינים ינסו להבין מדוע לא טופל העניין הזה טרם הביקבוק. הרי מאוד קל לסדר ריח של גופרית. הדרך הכי פשוטה היא ערבוב הנוזל באופן סדיר, והדרך המדעית היא הוספת נחושת ליין.
אלי בן זקן לא צריך עצות כאלה מאחרים. הוא מכיר את התורה. אז נשאלת השאלה: על מה ולמה העניק לנו בן זקן את ה"כתם" הזה ביין? אולי בדיוק בשביל הסיבה הזו שנוכל להבין מה מסתתר ביין באמת, כן להכריח אותנו לחדרר את היין, לתת לו זמן. לתת לו כמה זמן שהוא צריך. לא להגיש לנו על מגש של כסף אותו שטנץ שהשאר נותנים לנו, יהיו היינות טובים ככל שיהיו, וייתנו בדיוק צבע, ארומה וטעם להם מצפים משרדונה. לא בשרדונה קסטל של בן זקן. רוצים להבין אותו? תמזגו ותמתינו כמה שצריך. האם קאפיש, חברים?
המחיר 135 ₪
יקב ברבדו: שרדונה 2012
כמו כל שנה מעניק לנו יקב ברבדו – כרמי יוסף, שרדונה טוב ואפילו טוב מאוד.
היין מאוד אלגנטי מצד אחד, ומצד שני מעניק רמת חומציות מאוד טובה, שמאפשרת לפרי לבוא לידי ביטוי.
מעט טעם טרופי – וטוב שכך, והרבה פירות הדר מאוד נקיים ומאוד חדים. החמאתיות ביין מרתקת, והיא מורגשת גם בריח ועד האפטר טייסט. אני אוהב את זה מאוד, בעיקר עם הטאנינים העדינים. יופי של יין.
המחיר 85 ₪
יקב אלכסנדר: ליזה 2011
צבע זהוב צלול עם שוליים ירקרקים. ריחות מאוד חדים של פרי הדר בוסרי, בעיקר אשכולית ופומלה. בפה טעם לימון ירוק עם מעט מאוד טרופיות בקצוות.
יין חד ובעל אמירה מאוד מרשימה. קצת עץ, קצת חמאתיות, איזון טוב. יין מרשים. שאפו.
המחיר 110 ₪
יקב רמת הגולן: ירדן שרדונה 2011
צבע צלול, זהוב. ריחות של פירות הדר, פירות טרופיים בשלים, פרחי בר והמון עץ.
היין מאוד בומבסטי ויש בו המון מכל דבר. עדיין לא מוכן לשתייה.
המחיר 75 ₪
יקב רמת הגולן: ירדן שרדונה קצרין 2011
נו באמת, אבל זו אותה גברת בשינוי אדרת מירדן שרדונה 2011, מלבד משקל החבית והמחיר.
המחיר 115 ₪
יקב עמק האלה: שרדונה 2010
יין מאוד פרחוני. אפרסק ותפוח ירוק לצד טעמי החבית, העניקו איזון טעמים וארומות נפלא. יין אלגנטי ומאוד קלאסי. שייך לליגה של הגדולים ללא ספק.
המחיר 95 ₪
יקב קלו דה גת: שרדונה 2009
היקב מתפאר ששיטת הייצור של השרדונה שלו היא על פי מסורת שבלי בצרפת.
השיטה של קלו דה גת היא התססה אלכוהולית ומלולקטית בחביות עץ אלון צרפתי, ואחר כך יישון בחביות עץ – גם ישנות וגם חדשות, למשך 12 חודשים.
השיטה המסורתית בשבלי היא כדלהלן: קיימות שתי אסכולות עיקריות בתהליך ייצור היין. כל אחת מהן מתיימרת להיות המקורית, אשר היא ורק היא מפיקה את השבלי הנכון. האחת טוענת שיין שבלי אמיתי לעולם לא יבוא במגע עם עץ אלון, ובכל תהליך הייצור, מהתסיסה עד הביקבוק, ישהה היין רק במכלי נירוסטה. השנייה גורסת כמובן ההפך, ועל פיה יין שבלי אמיתי יתיישן אך ורק בחביות עץ אלון, לא חדשות כי אם ישנות.
קלו דה גת לא עוקב אחרי אף אחת משתי אסכולות אלה, אלא נוקט באסכולה המודרנית, שתמציתה יישון היין בחביות עץ חדשות. זו אולי הדרך הבטוחה ביותר לקלקל שבלי. כל החדות, הקריספיות והמינרליות אשר מעניקות לשבלי את אופיו הנהדר, נעלמות תחת מעטה עצי, ונילי, עד כדי שעמום.
ל"שבלי" של קלו דה גת יש צבע זהוב ירקרק מבהיק, ריחות של הדרים ותבלינים. עץ שולט עד כדי מרירות. החמיצות טובה, אבל מעבר לזה היין לא מרגש במיוחד.
המחיר 165 ₪
