קבלת פרס אשכול הזהב לקידום ענף היין, הנה אירוע מכובד ומחייב. מחייב לפחות את המקבל. מחייב להודות למעניקי הפרס – מחד, ולנסות ולבחון, לעצמך פנימה, על מה הוא ניתן ולמה.
אז ראשית – תודה למארגני "אשכול הזהב" על הפרס המכובד. אין ספק שעיקר תודתי מופנית אל חבריי ביקב, שבזכות עבודתם המסורה ורמת השנים, נעשה כל שאתם יודעים ומוקירים ביקבי רמת הגולן. וזה מתחיל באנשים בכרמים וממשיך באגף היין שלנו, ייננים מקצועיים ומוכשרים, אנשי יין מסורים וחרוצים. כל אלה אשר יוצרים מוצר שניתן להתגאות ולהתפאר בו. ובהמשך – אנשי השיווק וההדרכה והמכירות. אנשים אשר במודע, או לא כל כך במודע, עושים את העבודה, שהיום אני מקבל עליה את הפרס – לקידום תרבות היין בישראל.
וכאשר יש מוצר איכותי מעולה ויציב ברמתו הגבוהה והבלתי מתפשרת על פני שניים וחצי עשורים, שכובש ומרחיב שווקים בארץ ובחו"ל, ניתן להשקיע ב"תרבות היין". ומהי אותה תרבות?
זה אירוע השקה ליינות פרימיום של היקב, במהלכו עורכים סיור רכוב בכרמי הגולן, מבצעים טעימה מקצועית, מאורגנת למופת, ומחכים לכתבות אשר יביאו את בשורת היין לעם ישראל.
אך תרבות היין זאת גם תערוכת יין בגני התערוכה, או במוזיאון ישראל, או בבית הסקוטי או בכל מקום אחר, שבמהלכה מטעימים את עם ישראל, על אלפיו, במאות בקבוקי יין משובח.
זה אירוח כיד המלך של פורום אינטרנטי מכובד או עיתונאי נחשב, במרתף היין ברמת הגולן. טעימה מקצועית, בה הייננים מציגים את מרכולתם המפוארת, ע"י פתיחת עשרות בקבוקים מהודרים ומאובקים.
אך תרבות היין זה גם מכתב ארוך ומנומק, אותו כותבת מיקי, מזכירתי המסורה, ללקוחה זועמת מחולון, אשר לא מבינה מדוע יין חרמון לבן משנת 1998 אשר נפתח בערב יום שישי בשבוע שעבר, היה חמוץ ולא ניתן לשתייה.
תרבות היין זה לשבת שעות במסעדה תל אביבית, על מנת להכניס את הירדן מוסקט שלנו למזיגה בכוס לסיום הארוחה, פעולה אותה עושה צוות ההדרכה המסור שלנו.
ותרבות היין גם באה לידי ביטוי בסבלנות האין סופית, שמגלים המדריכים המנוסים שלנו בחול המועד פסח, לקבוצות של מאות מבקרים ביום, על זקניהם, טפם וסנדוויצ'יהם הכשרים, אשר רואים בפעם הראשונה בחייהם חבית יין.
תרבות היין זה פסטיבל מושקע ומצוקצק בתקציבים של מיליונים, אשר מזמן לחצרינו את טובי השפים מהארץ, עם נבחרת מכובדת של בשלני עילית מהעולם, עוד הרבה לפני שמסכי הטלוויזיה שלנו התמלאו בתוכניות בישול לרוב.
אך תרבות היין הן גם חגיגות הבוז'ולה הישראליות, בחנויות היין המובילות בארץ, בהבאת בשורת היין להמוני בית ישראל.
תרבות היין זה פרס ירדן, בו מעלים על נס עשייה במסעדות, תוך עריכת תחרות מקצועית מאורגנת היטב, למלצרים ולא רק להם, אשר מביאים את בשורת הין לקהל הרחב.
אך תרבות היין זה גם טעימות יין המוניות בסופרמרקטים, לפני החגים, ע"י דיילים ודיילות ובהנחיית צוות הדרכה מקצועי ומסור. טעימות שמתחילות בהסבר על ההבדל בין יין אדום ולבן.
תרבות היין זאת טעימת אורך של יינות ירדן מתיישנים, במהלכה מקנים ידע רחב וממצה על אפשרויות ההתיישנות של יינות שהופקו ברמת הגולן.
ותרבות היין זה גם הסבר ארוך ומנומק, לגברת מכובדת במרכז המבקרים של היקב ש- גוורצטרמינר זה שם של זן ענבים, ולא מחלה סופנית.
כל זה ועוד – מכונס תחת הכותרת: תרבות היין. ובזה עוסקים אנשים רבים וטובים. אנשים נפלאים ביקב שלי, יקבי רמת הגולן, להם תודה, להם ברכה על העשייה הנפלאה הזו.
אנשים רבים כאן בחדר עוסקים ביצירת יין והבאתו לידיעה ולהנאה לכל בית בישראל.
עיתונאים ואנשי תקשורת אשר הביאו את היין למודעות, ויצרו מצב בו בקבוק יין במסעדה הוא אקט לגיטימי. ששתיית יין איכותי בארוחת ערב טובה, גם בבית, זה דבר אפשרי ולא רק נסבל. מצב שבו, אולי פעם, פעם, נהיה מדינה נורמלית.
אז שוב תודה לסטודיו בן עמי. ברכותי לידידי ישראל פרקר, שמקבל גם הוא את הפרס המכובד. ותודה לכל חברי ביקבי רמת הגולן, שבזכות עבודתם המסורה והעקבית, אני זוכה לכבוד הזה.
(בתמונה: שלום בלייר נושא את דבריו באירוע אשכול הזהב 2008. צילום: דני רובין)
