אספרטיים (Aspartame) הוא הממתיק המלאכותי הנפוץ בעולם, ומצוי באלפי מוצרי מזון ומשקה, לרבות משקאות דיאט כמו דייאט קולה, דייאט ספרייט, מוצרי חלב דיאטטיים, עוגיות ומאפים דלי קלוריות, ואפילו בתרופות. ארגון הבריאות העולמי הודיע בשבוע שעבר, כי בחודש יולי 23 יכריז כי אספרטיים עלול לסרטן; הודעה שצפויה לטלטל את שוק המשקאות והמזון הדיאטטי שנאמד במיליארדי דולרים לשנה.
הודעה זו תתקבל לאחר שב-1981 הכריז ארגון הבריאות העולמי כי בצריכה סבירה אספרטיים בטוח לשימוש. להמחשה, נקבע כי יש לצרוך כמויות גדולות מאוד של משקה דיאטטי (12-36 פחיות משקה דיאטטי ליום) כדי להגיע לכדי סיכון בריאותי ממשי לאדם במשקל 60 ק"ג. כן נקבעה על ידי הFDA (מינהל התרופות והמזון הפדרלי בארה"ב) הצריכה המקסימלית של אספרטיים בקרב בני אדם, ככזו שצריכה להיות נמוכה מ-40 מ"ג לק"ג משקל גוף באירופה, ו-50 מ"ג לקילו בארה"ב.
בהודעה העדכנית שפרסם ארגון הבריאות העולמי, ושנקבעה לאחר פרסום של הוועדה לחקר הסרטן, אין התייחסות למינונים, ונקבע כי ועדה נפרדת תקבע את המינונים הבטוחים לשימוש באספרטיים. יש לציין כי הודעה זו התקבלה לאחר שבחודש שעבר פרסם ארגון הבריאות העולמי המלצה נוספת, לפיה ממתיקים מלאכותיים אינם יעילים לצרכי ירידה במשקל.
מבולבלים? בואו נבחן את ההיסטוריה של הממתיקים המלאכותיים ואת הרכבם כדי לקבוע כיצד לנהוג:
ההיסטוריה של האספרטיים
הממתיק המלאכותי הראשון שנתגלה במקרה היה סכרין, עוד בסוף המאה ה-19 ונעשה בו שימוש כתחליף לסוכרוז, אולם בשל טעם לוואי מריר הפסיקו להשתמש בו. אחריו פיתחו ממציאים את הסינלאמאייט – Cynlamate, שהיה טעים בהרבה וללא אותו טעם לוואי מריר, אולם הוא נאסר לשימוש בארה"ב בשנות ה-70 של המאה העשרים על ידי הFDA בשל חשש כי מגדיל את הסיכוי ללקות בסרטן.
על רקע זה החלו להשתמש בממתיק אספרטיים משנת 1981 ועד היום. הוא נחשב כפריצת דרך, ושווק בתחילה תחת השם Nutra sweet, ורק בהמשך קיבל את שמו הנפוץ – אספרטיים.
האספרטיים, ככל הממתיקים המלאכותיים, נועד להחליף את מולקולת הסוכר כתחליף דל קלוריות. מידת המתיקות שלו גבוהה פי 180-200 מסוכרוז – סוכר טבעי, ב"עלות" קלוריות אפסית. לא פלא, אם כך, שהפך לנפוץ ביותר ונמצא במוצרי מזון, ומשקאות רבים כל כך.
הרכב האספרטיים
האספרטיים מורכב משלושה רכיבים: פנילאלנין, חומצה אספרטית ומתנול. שני הראשונים הן חומצות אמינו (אבני הבניין של החלבון) שנמצאות במזון שלנו באופן טבעי. הן אינן מזיקות כאשר צורכים אותן בדרך הטבע – דרך מזונות, אך עלולות להזיק למערכת העצבים כאשר נצרכות לבדן. האספרטיים מתפרק מידית לשלושת רכיביו, עוד לפני הגעתו למערכת העיכול, ולכן קיים חשש שצריכה מוגברת שלו עלולה לפגוע במערכת העצבים.
הרכיב השלישי באספרטיים הוא מתנול, שמתפרק לרעלן בשם פורמלהייד, הידוע כרעיל ביותר. במחקרים רבים שבדקו את בטיחותו, נקבע כי הפורמלהייד עלול לשנות את מבנה הDNA, וכך לגרום לסרטן.
יתרה מכך, נמצא כי משקאות דייאט מועדים במיוחד להוות סכנה, לא רק בגלל הכמויות הגדולות של האספרטיים שבהם והעובדה כי קל יותר לצרוך משקה בכמויות גדולות מאשר ממזון, ובכך להגדיל את כמות האספרטיים הנצרכת, אלא כי במהלך ההובלה לחנויות מאופסנים הבקבוקים בתנאי מזג אוויר משתנים: חום או קור – תלוי בעונה. נמצא כי חשיפה ממושכת לחום גורמת למרכיב הפנילאלין להתפרק לחומר מסרטן ידוע ומוכר ואילו טמפרטורה נמוכה גורמת למתנול להתפרק לרעלן פורמלהייד. מכאן שהובלת הבקבוקים חושפת את המשקאות לטמפרטורות שעלולות לעודד שחרור רעלים מסוכנים.
בנוסף, ממסמך שפרסם ארגון הבריאות העולמי לאחרונה, עולה כי השימוש בתחליפי סוכר אינו מוביל להרזיה או מסייע בשליטה על המשקל בטווח הארוך, ואף עלול להגביר את הסיכון ללקות בסוכרת סוג 2. זאת בשל העובדה כי תחליפי סוכר אינם תרכובת טבעית. הגוף ומנגנון הפרשת האינסולין אינם יודעים כיצד להגיב להם, ובסופו של יום הם יוצרים בלבול במנגנון הפרשת האינסולין, וכך גורמים לעמידות לאינסולין, לסוכרת ולהשמנה.
כן מצאו החוקרים קשר בין תופעות בריאותיות שונות לשימוש בממתיקים מלאכותיים; ביניהן דיכאון, מיגרנות, תפרחות עור, בעיות נוירולוגיות שונות, אפילפסיה, וכמובן סכנה מוגברת ללקות בסרטן הגבוהה יותר אצל אנשים עם בעיות בריאותיות אחרות. מחקר נוסף שנעשה בנשים בהריון, קבע כי צריכה מוגברת של אספרטיים אצל נשים בהריון עלולה להגדיל את הסיכוי של הצאצא לחלות בסרטן.
השורה התחתונה
לאור העובדה, כי התפרסמה אזהרה חלקית, ללא התייחסות למינונים מומלצים, הייתי אומרת כי אין חדש תחת השמש. ידוע לכולם כי כמויות גבוהות של אספרטיים, כמו ממתיקים מלאכותיים שקדמו לו ומפורטים במאמר, עלולות להיות מסרטנות – השאלה רק באילו מינונים. עם זאת, דווקא ההכרזה הקודמת בדבר אי היעילות של הממתיק המלאכותי במניעת השמנה, ואף הסכנות הטמונות בשימוש בו בקרב חולי סכרת, נותנת תוקף למחקרים קודמים ומעלה את סימן השאלה לגבי הטיפול במחלות הסכרת שנפוצות ומתגברות משנה לשנה.
