אחת ההזמנות הנחשקות ביותר על ידי יודעי דבר רבים בתחום היין הישראלי, היא ההזמנה לטעימה השנתית של יקב לוינסון בהוד השרון. היקב ממוקם בבית ההורים של היינן עידו לוינסון, בצמוד ל- Garage de Papa שמעטר את התוויות שלהם. עם 7,000 בקבוקים יקב זה אולי קטן בגודלו, אך גדול במעמדו.

 

פרט לאחיזתו בהגה יקב הבוטיק המשפחתי, עידו הנו כבר מספר שנים חלק אינטגרלי מצוות ייצור היין ביקב רקנאטי המייצר מיליון בקבוקים בשנה, ולאחרונה גם דיקן אקדמי של תוכנית לימודי עשיית יין של אוניברסיטת אריאל בשומרון, תוך שהוא לומד לקראת תואר Master of Wine.

 

הסדרה של לוינסון כוללת את שני יינות גראז' דה פאפא (אחד לבן – Blanc, ואחד אדום – Rouge), זיכו את עידו בשבחים, ולעתים קרובות הוכתרו ברשימות רבות כשניים מהיינות הישראלים הטובים ביותר בקטגוריות שלהם. נראה כי ככל שעידו צבר ניסיון, יינות אלה רק השתפרו בכל בציר, ויש לתהות לאיזה גבולות הם יגיעו.

 

האם אפשר לכנות שני יינות בלבד כ'סדרה'? ובכן, אני עושה זאת לגבי היינות של לוינסון, וטוב היה אם הרבה יקבים קטנים אחרים יעשו פחות יינות ויתמקדו בלעשות אותם טוב יותר, במקום להציע חמישה יינות או יותר.

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

לוינסון גראז' דה פאפא לבן 2013 (13% אלכוהול, 150 ₪, 94 נקודות)
ה- Blanc עשוי מראשיתו מ- 100% ענבי שרדונה. למרות שעידו פתוח לשלב בו ענבים אחרים, אין לו כיום תכניות להתווכח עם ההצלחה. הזמן בו בילה בנסיעות ובעבודה באקלימים קרירים יותר כמו בורגונדי וטסמניה, רק תרם לחיבתו לזן הענבים הלבנים הנפוץ ביותר בעולם בזמנו בטוסקנה-איטליה ולנגדוק-צרפת, ובהמשך רכש ניסיון בהתמודדות עם זנים ים-תיכוניים לבנים ואדומים.
שרדונה לוינסון, שמקורו בענבים מהגליל העליון, הוא דוגמה מוצלחת לזן זה, שאפילו שוחרי ABC (ראשי תיבות באנגלית של "הכל פרט לשרדונה") יכולים לאמץ.

 

תוך הימנעות מתסיסה מלולקטית משנית והחלפת גוף מלא יותר וחמאתיות בנימה פירותית יותר, שרדונה זה שהתבגר 10 חודשים בחביות עץ אלון צרפתי (20% מהן חדשות), שומר על פירותיות וחומציות פריכה, והעובדה כי התיישן על השמרים מוסיפה תחושת פה חלקה ומלאה יותר ומורכבות. הוא מזכיר יותר שאבלי מבורגונדי מאשר שרדונה מעמק הנאפה או מאוסטרליה. רמזים לאשכולית לבנה או אפילו פומלה ירוקה, אגס, ליים, פלפל לבן, ג'ינג'ר, אננס, מלון, וחריפות קלה של ציפורן, נותרים לאורך הדרך מההתחלה עד הסיומת הארוכה והנעימה.

 

לטעמי, התאמה אידיאלית של יין לבן זה לאוכל תהיה לסשימי של דג לבן איכותי או לברק צלוי בחמאה עם שקדים, למרות שאני מתאר לעצמי כי שוחרי שרימפס או צדפות יהיו מרוצים באותה מידה.

לוינסון גראז' דה פאפא אדום 2011 (14% אלכוהול, 165 ₪, 95 נקודות)
ה- Rouge הנו בלנד של סירה, קריניאן ופטיט סירה מאז שנת 2009, לאחר שעידו התנסה קודם עם יינות זניים (מרלו, קברנה סוביניון) ובלנדים אחרים. מהדורות עתידיות (2012, 2013 ו- 2014) של לוינסון אדום יחזרו על השילוב של שלושה זנים אלה.
ה- 2011 כולל 50% סירה, 25% קריניאן ו- 25% פטיט סירה, למרות שבכל בציר הבלנד עשוי להשתנות בהתאם לראיית עידו את התפקיד אותו עשויים למלא הענבים הזמינים, ובהתאם להתפתחותם בכרמים בגליל העליון, עמק האלה למרגלות הרי יהודה והגליל התחתון.

 

יין אדום גדול ונועז זו אינו מהסוג אליו נוטים אוהדי פינו נואר, כך שכל מחשבה על כך שכל יינות לוינסון יהיו בכיוון של יינות בורגונדי תופרך עם היין שנוטה יותר לאדומים של דרום צרפת, מה שעידו קרא לו בעבר בלנד אדום בסגנון ים תיכוני.
שלושת הזנים האדומים התיישנו ב- 30% חביות אלון צרפתי חדשות (חביות בורגונדי כמו אלה של היין הלבן) במשך 15 חודשים, כשכל יין עומד בקלות ברשות עצמו מול חביות האלון והטאנינים – חלק ומשתלב היטב.

היין נפתח מאוד מאוד לאט בשלב זה, ואם רוצים לשתות אותו עכשיו, צריכים להיות סבלניים מאוד או לחדרר אותו בדיקנטר כדי ליהנות ממנו במלואו.
הייתי רוצה לחדרר אותו במשך שעות רבות או מספר ימים, אך לאחר 4 שעות המתנה התחלתי לחוות את מלוא הפוטנציאל שלו, עם רמזים לשזיף שחור, אוכמניות, פטל שחור, דובדבנים שחורים, אניס, בשר ציד, טבק ועץ ארז. נדרשו הרבה ערבול וסחרור של הכוס כדי לפתוח את היין, אבל כאשר הוא נפתח גיליתי בו גל אחר גל של שכבות טעמים עזים.
האוכל האידיאלי שלי עם יין זה יהיה שדרה של צלעות כבש או סטייק עסיסי.

 

לוינסון אדום הוא יין שנהדר לקנות ארגז ממנו, ולפתוח בקבוק כל כמה שנים כדי לראות כיצד הוא מתבגר ומתפתח, איך הטאנינים והפרי מתחברים, ולקבל מה שאני מצפה שיהיה פשוט קסם של יין.

כל אחד משני יינות אלה יכול למשוך תשומת לב. במחיר של 150 ש"ח או יותר הם לא ימשכו הרבה שתיינים מזדמנים, העשויים לקנות 6 בקבוקים במחיר של לוינסון אחד, אבל אניני טעם שלעתים קרובות משלמים הרבה יותר עבור יינות בורגונדי או נאפה, עשוי לראות יינות אלה כמציאה אפילו במחיר כפול.

 

 

צילומים גלית שמשוני, יקב לוינסון