הפירות של תאילנד

ממלכת תאילנד, או בשמה המסורתי "סיאם", מארחת מדי שנה מיליוני תיירים מכל רחבי העולם. ב-2016 בלבד ביקרו בתאילנד 32.5 מיליון אנשים, והתיירות מהווה כ-6.7% מהתוצר של המדינה. טיסות לתאילנד מישראל הן עניין שבשגרה, ותאילנד היא יעד חביב במיוחד על הישראלים. ההצלחה התיירותית של תאילנד נובעת מהעובדה שמדובר במדינה אקזוטית, נגישה ומיוחדת, וכמובן מהשילוב בין מגוון אטרקציות למחירים זולים. עם זאת, מסתבר שהתירוץ הכי טוב להגיע לתאילנד הם בכלל הפירות.

למה תאילנדים אוכלים הרבה פירות?

תאילנדים צורכים כמות פירות גדולה באופן משמעותי מזו של האדם המערבי, ויש לכך שורשים היסטוריים. קודם כל, רוב אזרחי תאילנד עדיין כפריים, ו-49% מכוח העבודה מועסק בענף הזה כיום – לעומת 70% בשנות ה-80 של המאה הקודמת. האוכל המערבי והמתועש לא נגיש לתושביה הכפריים של תאילנד, מה שמעודד אותם לצרוך פירות. את הפירות מגדלים תושבי תאילנד באופן אוטונומי, ובמודל שדומה למשק אוטרקי.

שנית, האקלים בתאילנד טרופי, ומקל על גידול של פירות מסוימים ומיוחדים. יש הרבה פירות שאפשר למצוא רק בתאילנד, והם זמינים לכל דורש אפילו באזורים התיירותיים. מלבד האורז המהווה מרכיב עיקרי בתוצר החקלאי תודות לתרבות ולאקלים של תאילנד, הענף כולו מייצא כמויות אדירות של קוקוס, אננס ועוד. נכון להיום מוגשים הפירות בשלל וריאציות בכל פינת רחוב, בשקיות קרח או בשייקים טריים.

את הפירות שלהם מגישים התאילנדים בשלבים שונים של הקטיף. אפשר למצוא אותם מתוקים ובשלים או כבוסר, לשלב אותם בבישול או לאכול אותם יחד עם מטבל של מלח, סוכר וצ'ילי חריף. השימושים העיקריים בפירות משתנים לפי המאפיינים שלהם ואזורי הגידול, אך התפקיד שלהם במטבח התאי מושפע מהתרבות המקומית.

איזה פירות אפשר למצוא רק בתאילנד?

הפרי הכי אקזוטי של תאילנד נקרא "דוריאן", ואין פלא שהוא מכונה "מלך הפירות התאי". דוריאן הוא זן מקומי שהגיע במקור מאזורים שונים בדרום-מזרח אסיה, והוא מתאפיין במצע גידול של מעטפת קשיחה וקוצנית. הבשר הפנימי של הדוריאן הוא בעל מרקם רך, עם מתיקות גבוהה וריח חזק. אמנם לא כולם מתחברים לריח של הדוריאן, כי הוא עלול להזכיר מי שופכין, אבל כדאי להתגבר על הסירחון ולטעום אותו. יש מוסדות ציבוריים ושדות תעופה בתאילנד שאוסרים על כניסה אליהם עם דוריאן. נכון להיום הוא לא גדל בישראל, אז חבל לפספס את ההזדמנות.

דווקא במטבח התאי הקלאסי לא ממש אוהבים להשתמש בפירות. זה מטבח שמפורסם בעולם בזכות שילובי טעמים מנוגדים כמו חריף, חמוץ, מתוק, מלוח ואפילו מר, וכנראה שהפירות לא נותנים מענה על הצרכים המסורתיים. אף על פי כן, יש לקחת בחשבון שקיימים גוונים שונים של המטבח הקלאסי בכל אחד מארבעת האזורים העיקריים בתאילנד. באזור הצפוני והצפון-מזרחי משתמשים לעיתים בדוריאן עבור חלק מהתבשילים, לעומת מרכז תאילנד ודרומה שבהם מעדיפים פירות עדינים יותר כמו קוקוס ומנגו. מעבר לכך, כמעט בכל דרום תאילנד מגישים סוגי קארי שכוללים חלב קוקוס וכורכום טרי, לעומת צפון תאילנד – שם מוסיפים מיץ ליים.

פירות מוכרים עם טעמים אחרים

את שאר הפירות הפופולאריים של תאילנד דווקא אפשר למצוא בישראל. אננס, למשל, מאוד מזוהה עם תאילנד – למרות שהוא הגיע במקור ממרכז אמריקה, לעומת הבננה שהיא עשב טרופי נושא פרי אותנטי לחלוטין. בניגוד לעצים בעלי גזע, צמח הבננה הוא גבעול שדומו לגלד של בצל, וגבעולים טיפוסיים בתאילנד יכולים להגיע לגובה של 2-5 מטרים. הם נושאים פרי לרוב בתוך שנה, ובתאילנד משתמשים בבננות למנות עיקריות וקינוחים.

אי אפשר לדבר על הפירות של תאילנד בלי להזכיר את המנגו. גם המנגו נולד בדרום-מזרח אסיה והגיע לתאילנד יחד עם התרבות המקומית, כאשר אל העולם החדש הוא נדד רק בזכות מסעותיהם של הסוחרים הפורטוגזים. המנגו מהווה מקור הכנסה משמעותי בתאילנד, ונעשה בו שימוש לרטבים וסלטים. כמו כן, תאילנדים מאוד אוהבים פפאיה, וזה אחד הצמחים הכי פופולאריים בארצות הטרופיות של אסיה. בצורתו הבוסרית מופיע הפפאיה בסלט המפורסם "טום סאם" ובמיני קארי שונים, אך הוא משמש באופן מסורתי גם כמרכך בשר טבעי במנות עיקריות.

בנוסף, הקוקוס בתאילנד הוא מהטובים בעולם. הסיבה לכך היא טעמו העשיר לעומת זה שגדל או מיובא לישראל, כמו גם המחיר הזול שלו ביחס לעובדה שמדובר בפרי טרופי , כמו גם המחיר הזול שלו ביחס לעובדה שמדובר בפרי טרופי קלאסי. בצורתו הבשלה משתמשים התאילנדים בקוקוס בתוך תבשילים וקינוחים, למעט אזור הצפון שבו מעדיפים לוותר עליו. מנגד, בדרום תאילנד מנצלים את הימים הארוכים של השמש כדי לגדל עצי קוקוס גבוהים, ולהפיק ממנו חומר גלם לרטבים ותבשילי קארי.

לסיכום, גם הפירות הנדירים וגם אלו שאתם מכירים מהבית מרגישים אחרת לגמרי בתאילנד. כדאי לזכור את זה כשנוחתים במדינה, ולהשאיר מקום לשייק אחד ביום לפחות.