חיים יוסף – צלם אוכל שמחפש את ההיגיון הקולינרי בצילום

בשיחה עם חיים יוסף אהבתי את יחסו לצלמים צעירים: "אני פתוח לצלמים צעירים, ומזמין לראות ולהתייעץ. אני משתדל להיות זמין ולעזור. אני נשאל הרבה ״איך לומדים לצלם?״. תשובתי תמיד תהיה: ״פשוט לצלם״"

הפגישה שלי עם חיים יוסף בסטודיו שלו בדרום תל אביב, התקיימה בפרהיסטוריה – אי אז בימים לפני הקורונה. חשוב לציין כי חלק מהדברים בכתבה יכולים להיראות לא מחוברים או רלבנטיים לימים אלה – נקווה שהכל, או הרוב, יחזור למה שהיה. נפגשנו במסגרת סדרת ראיונות עם צלמות וצלמים, שנועדו לתת כבוד למי שתורמים לכל כתבה בעיתונות ובאתרי אינטרנט. מאז שהתחלתי את הסדרה נפגשתי עם 15 צלמות וצלמים, שמהן ומהם שמעתי ולמדתי הרבה: אפרת אשל, אנטולי מיכאלו, אפיק גבאי, דוד סילברמן, איל גוטמן, דן פרץ, דן לב, טל סיון ציפורין, שרית גופן, תמוז רחמן, יולה זובריצקי, איל קרן, חגית גורן, ויהונתן בן חיים. חיים יוסף הוא ה- 16 בסדרה.

חיים יוסף, בן 39, גדל והתחנך בבת ים, תמיד היה בעניין אומנויות – מוזיקה, תיאטרון וצילום. בצבא היה בתותחנים, ואחרי הצבא השלים בגרויות ועשה קורס צילום בקמרה אובסקורה של אז, בלימודי ערב. הצילום הפך קרוב לליבו ודרך התבטאות מוצלחת עבורו, והוא החליט להירשם ללימודים אקדמיים במחלקה לצילום בבצלאל ירושלים.

צילום חיים יוסף

"לא הכרתי את ההבדלים בין בתי הספר האקדמיים שמלמדים צילום, אבל תמיד בצלאל נחשב לבית ספר מוצלח ששואפים להגיע אליו. ניגשתי לבחינות עם תיק עבודות והתקבלתי. התקבלתי גם לעיצוב פנים בשנקר, אבל בחרתי ללמוד בבצלאל. עברתי לגור בירושלים והתחלתי בגיל 25 ארבע שנות לימודים", הוא אומר. "בגלל שלא היה לי עבר מעשי בצילום, הייתי מהסטודנטים שהתנסו בסוגי צילום שונים, לעומת אלה שהגיעו מכווננים לז'אנר כזה "או אחר. הייתי מאוד מגוון, הרשיתי לעצמי להתנסות בז'אנרים שונים של צילום. לקראת שנה ד׳ התמקדתי בעיקר בפורטרטים מבוימים, וזה גם היה הכלי למימוש פרויקט הגמר שעסק בחיילים.

בלימודים הכיר חיים את בת זוגו רוני פרל – גם כן צלמת פורטרטים, ויש להם בת אחת. ב- 2009, עם סיום הלימודים, הם עברו לתל אביב. "כבוגר בצלאל לקח לי המון זמן להבין מה אני רוצה לעשות – איך לגשת לצילום, אם בכלל. במשך שנתיים עבדתי בחנות גדלה לצרכי צילום כיועץ ומוכר – לא צילמתי", הוא מספר לי.

צילום חיים יוסף

איך התחלת את דרכך בצילום, ואיך הגעת לאוכל?

חיפשתי לי פינה נוחה בעולם הצילום. היה לי ברור שיש לי הכלי – הידע, ואני מחפש נישה שיהיה לי בה נעים וארצה לעסוק בה. כשהתחלתי לפנטז על צילום אוכל בשנת 2010, היו בארץ מעט מאוד צלמי אוכל פעילים ביחס להיום. פייסבוק רק התחיל, היו כמה מגזינים, ספרי בישול ופרסום, זה לא דומה למה שקורה היום עם הרשתות החברתיות. צילום אוכל נראה אז או מאוד מרשים או מאוד משעמם וטכני. זו הייתה תקופה בה התחילו לצוץ פרויקטים שהיו עבורי השראה גדולה, כמו תערוכה גדולה מאוד של צילומים של השף אייל שני, שצילם במצלמות פילם צילומי אוכל מרהיבים. אחר כך הייתי בהרצאה שלו על צילומי האוכל מהתערוכה,  זה היה רגע בו הבנתי שהלב והראש נפגשו, ואפשר למצוא תחום בו יהיו לי גם עניין וגם פרנסה. זו הייתה פריצת דרך מבחינתי, יצאתי לדרך.

צילום חיים יוסף

איך קיבלת עבודות כצלם מתחיל?

במאי 2011 עזבתי את החנות בה עבדתי, והתחלתי לצלם באופן מקצועי. פתחתי בלוג בו סיפרתי על שיתופי פעולה עם אנשים שעוסקים באוכל. חלק מהאנשים שפגשתי אז עדיין רלבנטיים גם היום בחיים המקצועיים והאישיים שלי: פעם הגעתי אל אבנר לסקין שבישל ואפה בבית בתנורים גדולים. ביליתי איתו חצי יום בסשן צילומים, חזרתי הביתה עם תשלום עבור העבודה, לחם נהדר של אבנר ותחושת סיפוק גדולה מאוד. השני הוא שף יאיר יוספי, היום 'ברוט' ואז 'אלבה'. חבר חיבר בינינו, יוספי אירח אותי במסעדה לכמה שעות, צילמתי את המנות במסעדה ואת העובדים במסעדה, ומאז ועד היום אנחנו עובדים יחד.

צילום חיים יוסף

אז הבלוג היה הכלי שקידם אותך בתחום?

הבנתי שהבלוג יאפשר לי לפרסם עדכונים שוטפים, ולשמור על קשר עם העוקבים. פרסמתי פוסט כל שבועיים שלושה, הלכתי למסעדות להיפגש עם שפים, נוצרו חיבורים ולאט לאט קיבלתי הזמנות עבודה, עד שנוצר גוף עבודה טוב. אז סגרתי את הבלוג, הקמתי אתר אינטרנט, והתחלתי לעבוד יותר מסודר. בקיץ 2012 למדתי בישול בבית ספר 'בישולים', במטרה להבין את חומרי הגלם, את התהליכים, שיטות, מסורות, להבין מה עובר האוכל – להעשיר את היכולת שלי להתמודד עם העבודה. באופן טבעי זה חיזק את התשוקה למטבח. מלקוח שצילמתי עבורו קיבלתי הצעה לעבוד בחצי משרה כטבח בפס הקר – ועשיתי זאת. זו הייתה 'פופינה' בה עבדתי חצי שנה – חוויה מדהימה. עד היום אוראל קמחי ואני חברים קרובים. מאז כבר שבע שנים אני מצלם שם. אחר כך עבדתי קצת ב'בסטה' בסופי שבוע, ויתר הזמן צילמתי בסטודיו בבית, שבו גם עשיתי ארוחות – היה שם שמח, טעים וכיף כול הזמן.

צילום חיים יוסף

אתה מצלם רק אוכל?

אני מצלם לעיתים פורטרטים, אבל גם הם קשורים איכשהו תמיד לתעשיית האוכל והאירוח. צילום של אוכל אינו שונה מצילום אחר – צריך להיות מקצועי בכל דבר. כל צילום מצריך גם את התשוקה וגם את המקצועיות. לכן אני לא מצלם תכשיטים כי אני לא מתחבר לזה. אין לי תשוקה לתכשיטים, ואני לא רגיש לפרטים שמצויים בהם.

צילום חיים יוסף

פילם או דיגיטל? מה הגישה שלך?

הלימודים בבצלאל היו בפילם לגמרי. נכון שהיו גם מצלמות דיגיטליות, אך עיקר העיסוק היה בפילמים. רוני ואני היינו אחראים במעבדות, באנו בבוקר, רקחנו כימיקלים לעבודה במעבדה, עזרנו לתלמידים צעירים, הדפסנו רק אנלוגי. מדי פעם אני מצלם פילם, אבל רק בשבילי, לנפש. היום המצלמות הדיגיטליות מחוברות למחשבים כל הזמן, רואים את התוצאות כל הזמן, ואם לקוח לא נמצא בצילומים, שולחים לו בווטסאפ, היום הכל מאוד דיגיטאלי, לא רק המצלמה.

צילום חיים יוסף

מה אתה מחפש בצילומים שלך?

כל הזמן אני מחפש את ההיגיון הקולינרי בצילום – זה לטובתי וגם בעוכריי, כי לא תמיד יש היגיון בצילום. לפעמים זה פשוט צילום כייפי של אוכל בלי סיפור מורכב, ופשוט צריך לעשות עבודה. אני אוהב לצלם ממבט הסועד, ולנסות ליצור הנגשה של האוכל והחוויה, ותחילת חיבור הצופה עם התוצר.

צילום חיים יוסף

מה מבחינת שימוש בכלים?

אני משתדל לעבוד עם ציוד איכותי. יש לי מצלמה בה משתמשים רבים מהצלמים היום. פיתחתי עם השנים יכולת להתבונן באור ולעבוד איתו, היכולת להסתכל עליו, לראות ולהבין איך משתמשים בו. מעבר לכך, האוכל שאני מצלם אמיתי, אכיל, ובשאיפה טעים. כל הסיפורים על צילום אוכל לא בבית ספרנו, זה לא קורה באופן בו אני והחברים שלי עובדים. לא משתמש בקצף גילוח במקום קצפת, לא פירה במקום גלידה – אולי עושים את זה בפרסומות וידיאו של חברות מסחריות, בסטילס זה כמעט ולא קורה.

צילום חיים יוסף

מה הסגנון שלך בצילום?

זה מאוד משתנה, כי העבודה מתחלקת לשניים: צילומים מסחריים ללקוחות, ופרויקטים אישיים שלי. לעיתים הם קצת מתערבבים אחד עם השני. בפרויקטים האישיים, מאוד מובהקת אצלי עבודה עם אנשים ואוכל. יש לי המון סדרות של אנשים אוכלים בסטודיו. בעבודה המסחרית, צילום למסעדות לצרכי יחסי ציבור ומדיה חברתית לסוגיה, עבודה למסעדות שבונות אתר אינטרנט חדש וצריכות בניית פורטפוליו על המקום. גם הרבה צילומי אוירה  – בדרך כלל מבוימים, וצילומים לחברות מסחריות – הפקות מתכונים, צילומי תדמית. לגבי סגנון, בתוך הנישה של ״צלם אוכל' יש חלוקה מעניינת למוצרים שונים, כך שהסגנון מתאים את עצמו למוצר. בהפקה מסחרית או למדיה חברתית, אני משתדל תמיד למצוא את ההיגיון בקשר בין הצופה לאוכל, כלומר למצוא מה הגיוני בצילום עבור הצופה ולא רק מה שהגיוני לשף, ללקוח או רק לי – זה מאוד מכריע את סגנון הצילום.

צילום חיים יוסף

אתה עובד גם בחו"ל או עבור חו"ל?

אני עובד מעט לחו“ל. נסעתי מספר פעמים ליעדים שונים לצלם ללקוחות שהכרנו ברשתות החברתיות, עבדתי עם מגזינים בדנמרק, ארצות הברית וגרמניה. היום יש התעניינות בעולם באוכל ישראלי ומחפשים חומרים. זו לא מטרת חיי, אבל זה כייף מרענן ונעים לקבל הכרה ממקורות חדשים.

צילום חיים יוסף

מה ההישג הצילומי הכי גדול שלך עד היום?

מבחינתי, הלקוחות החוזרים הם ההישג הכי גדול שלי. אם עשיתי עבודה שגרמה למישהו לחזור אלי, זה המון מבחינתי. בדרך כלל מדובר בלקוחות שהקשר בינינו מפרה אחד את השני. אנחנו גדלים יחד, מתפתחים יחד, משתפרים יחד, כל אחד בתחומו. כאלה שרוצים לעשות איתי דרך, הם הכי מרגשים.

צילום חיים יוסף

מה אתה רוצה בהמשך? מה יגרום לך את האושר הצילומי הגדול ביותר?

האושר שלי לא קשור רק לצילום עצמו – אלא לקריאייטיב כולו סביב האוכל. לעיתים מגיע לקוח שרוצה צילומים אבל אני מבין שאין לו אתר, לוגו, שפה עיצובית, השראות או כיוון, ויש לו מוצר מאוד מוצלח. אז אני חובש את כובע הקרייאיטיב ומחבר אותו עם האנשים הנכונים, מכוון אותו לאפשרויות שלו. זה עוזר לי להגיע איתו לצילומים בשל ומוכן, ומביא תוצאות הרבה יותר טובות בסופו של דבר.  זהו אושר מבחינתי.

צילום חיים יוסף

יש לך קשר עם הדור הצעיר של הצלמים?

אני פתוח לצלמים צעירים, ומזמין לראות ולהתייעץ. כולם בקשר כזה או אחר ברשתות החברתיות. הם שואלים לפעמים שאלות, אני משתדל להיות זמין ולעזור. אני נשאל הרבה ״איך לומדים לצלם?״. תשובתי תמיד תהיה: ״פשוט לצלם״.     צריך סבלנות, זה מקצוע תובעני מאוד, לטווח ארוך, מאוד… אני פוגש אנשים מהממים מאוד יצירתיים, שאוהבים את מה שהם עושים. בסוף זה סביב אנשים, ועבודה עם אנשים – לטוב ולרע.

צילום חיים יוסף

דיברנו הרבה על צילום אוכל. מה אתה אוהב לאכול?

אני מאוד אוהב לאכול חומוס, ’מבסוטה' בשוק לוינסקי, וכמובן בעכו – שם החומוס הטעים ביותר לטעמי. כל מה שקשור לאפיית לחם מאוד עושה לי את זה. אני מחובר לאוכל מקומי, האוכל הים תיכוני הכי טעים לי, תמיד בעדיפות עליונה.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

מאמרים קשורים

הרשמה לניוזלטר

הרשמה לניוזלטר