ספר התנ"ך מלווה את חיינו כבר מגיל ינקות. אנו גדלים על הסיפורים מהיום בו אנו יודעים לדבר. והם מהווים חלק בלתי נפרד מהנרטיב והזהות התרבותית של רבים מאיתנו. עם זאת, אסופת המקרא שאנו מכירים היום לא תמיד הייתה מרוכזת באגודה אחת. מדובר באפוס המורכב מ-24 ספרים, שנכתבו על פני תקופה של מאות שנים. כיצד נבחר אותו קאנון ספרותי שאנחנו מכירים היום ובאילו נסיבות? הנה כמה עובדות מרתקות על ספר הספרים.
מדוע דווקא 24 ספרים?
הספרים המרכיבים את התנ"ך אינם כוללים את כל הספרות הדתית והרוחנית שנכתבה באותם ימים. ישנם טקסטים רבים מאותם ימים שמצאו את עצמם מחוץ לתנ"ך, ומכונים עד היום "ספרים חיצוניים". תהליך הליקוט והמיון שיצר לבסוף את התנ"ך נמשך כ-300 שנים, מימי שיבת ציון לאחר גלות בבל ועד לחתימת התנ"ך על ידי התנאים.
באותם ימים של עריכת התנ"ך, מעמדו של העם היהודי, תרבותו ושפתו היה מעורער מאוד. בית המקדש הראשון חרב, ורבים מהיהודים חיו בגלות במשך מעל 70 שנה. השיבה לארץ ישראל אחרי משבר כה עמוק, הביאה איתה צורך עז לרכז את הספרות היהודית, המהווה אוצר בלום של השפה העברית בימים בהם הארמית נעשית שפה שלטת, לכדי קאנון אחד. יותר משמדובר בצעד למיסוד הדת, מדובר בצעד לשימור והצלת שרידי התרבות היהודית.
תורה, נביאים ואז כתובים
סדר הספרים בתנ"ך אינו מקרי. כיום המחקר מצביע על כך שגיבוש התנ"ך אכן החל בריכוז ספרות התורה לחמישה החומשים שאנו מכירים כיום. רק לאחר מכן, נבחרו ספרי הנביאים שייכנסו לתנ"ך, כאשר נביאים מסוימים כמו בן סירא, למשל, נשארים בחוץ. לבסוף נבנתה אסופת הכתובים הבנויה ממגילות ודברי שירה, שהפכו במובנים רבים לרוח החיה של התנ"ך. קשה שלא לתהות כשבוחנים את המפעל העצום הזה, כיצד הגיעו עורכי התנ"ך לדורותיהם למסקנה אילו מהטקסטים הם דברי אלוהים חיים ועל אילו אפשר לוותר.
אז מי עומד מאחורי חתימת התנ"ך?
העדות הראשונה שיש לנו לטקסט אחיד ומרוכז המכיל מספר ספרים, היא מספר עזרא, בו מתואר לנו כי עזרא מקריא לעם מ"ספר התורה". זוהי ככל הנראה תחילתו של התהליך לריכוז הספרות היהודית. ואכן, במסכת מגילה בתלמוד מצוין כיצד חיבר עזרא את ספר התורה על מנת שלא תשתכח תורה בישראל. גם כאן, אנו רואים כיצד הפחד הגדול ממחיקת התרבות ואיבוד המסורת עומד בלב המוטיבציה לערוך את הספרים לכדי אגודה אחת. לאורך הדורות שימשו שלל מועצות חכמים ומעגלי למדנים כ"ועדת הקבלה" שגיבשה יחד את הספרים. כך למשל, מפורסמות המחלוקות בתלמוד על כלילת מגילת אסתר או ספר יחזקאל בתנ"ך, וגם שיר השירים כמעט ומצאה את עצמה מחוץ לספרות המקרא. היה זה ר' עקיבא שלבסוף הפיס את דעת החכמים, באמרו "שאין כל העולם כלו כדאי כיום שניתן בו שיר השירים לישראל, שכל כתובים קדש, ושיר השירים קודש קדשים".
דיוק ועריכת התנ"ך עדיין נמשכים
על אף שכ"ד הספרים המרכיבים את התנ"ך נקבעו כבר בימי התנאים, התנ"ך כפי שאנו מכירים אותו כיום קרם עור וגידים במשך מאות שנים לאחר מכן. כך למשל, ניקוד וטעמי המקרא, המכונים גם "כתב המסורה", גובשו במשך דורות על ידי חכמי טבריה, עד שלבסוף הושלמו במאה העשירית לספירה. דיוקים והגהות על פי השוואת מקורות מספרי תורה עתיקים, ממשיכים להתבצע עד ימינו. תרגומים לספר התנ"ך ממשיכים להיכתב לאינספור שפות, ומתרגום השבעים שבימי בית שני ועד לתרגומים המודרניים, נראה שתהליך שימור והפצת התנ"ך הוא פרויקט שלעולם אינו נשלם.
