לאחרונה פורסם כי באיחוד האירופאי עומד להיכנס לתוקף חוק האוסר על מכירת שווארמה ברחוב, בגלל הפוספטים אותם מכניסים לבשר המעובד, שבגללם הוכנס לרשימת חומרי המזון המסרטנים. ההבדלים בין השווארמה שנמכרת מחוץ לישראל (ברוב המקומות נקראת דונר קבב), וזו שנמכרת בארץ הם משמעותיים. מדובר, כמעט, במאכל אחר לגמרי. ברוב דוכני הדונר קבב באירופה משתמשים בבשר בקר מעובד או בשר כבש מעובד, שנחשב פחות בריא, ובוודאי שאינו טרי, מה שמקטין את הערכים התזונתיים, ומגדיל באותה עת את האפשרות למחלות שונות.
בישראל זה סיפור אחר לגמרי. קודם כל, ב-60 עד 70 אחוז מהמקרים שתזמינו שווארמה, תקבלו בשר הודו. ישראל מדורגת במקום הראשון בצריכת הודו לנפש. הישראלי הממוצע אוכל כ-13 ק"ג של הודו בשנה, כפול מהאמריקאי הממוצע, למשל. בייצור בשר הודו אנחנו מדורגים במקום השמיני בעולם, עם למעלה מ-125 טון בשנה, מה שאומר שבניגוד למדינות רבות באירופה, בישראל אין מחסור של הודו, וטוב שכך.
בשר ההודו נחשב הרבה יותר בריא ממקביליו, עשיר באבות מזונות החשובים לגוף האדם, ובהם בין היתר ויטמין B12 – במנה של 100 גרם תקבלו כמחצית מהתצרוכת היומית המומלצת), ויטמין B6 וסלניום (29-38 מיקרוגרם ב-100 גרם, לעומת 20-24 בעוף ו-30-35 בבקר. הצריכה המומלצת למבוגר: 55 מיקרוגרם ביום). למעשה, אם תאכלו הודו על בסיס קבוע, תקבלו את כל חומצות האמינו להן זקוק גוף האדם לתחזוקה ולבנייה. תכולת הברזל (כ-1.7-3 מיליגרם ל-100 גרם, ההמלצה לצריכה יומית של מבוגרים: 8 מ"ג) והחלבון בו גבוהות יותר משל שאר הבשרים, והוא רזה הרבה יותר ממקביליו (3-5 אחוזי שומן, בניגוד ל-6-8 אחוז בעוף, או ל-5-30 אחוז בבקר, בהתאם לנתח), מה שהופך אותו אטרקטיבי עוד יותר כיום, כשהמודעות לאכילה בריאה רק הופכת נרחבת יותר ויותר.
כל זה לא בא לידי ביטוי במחיר, מפני שהודו עדיין נחשב זול יותר מהבשרים האחרים, וזמין לכל משק בית.
