ישראל היא מדינה קטנה, הכוונה – לפחות קטנה יחסית, עם המון סיפורים מרתקים ונָרָטִיבים (סִפֵּר בעברית) בלי סוף. ועם כל זה ניתן למצוא ולחוות בתוכה מקומות וחוויות שניתן לראות ולעבור רק בה.
אחת החוויות הקסומות ביותר שחוויתי בעולם הקולינריה, הייתה ביקורי במרכז 'נא לגעת' – מרכז תרבות ויצירה יחיד מסוגו בעולם (כך אמרו לי), המשלב אנשים עם מוגבלויות שמיעה וראייה.
מדוע אני מספר לכם על כך? כי בתוך מרכז זה פועלת מסעדת BLACKOUT שממוקמת על נמל יפו, הפועלת בעלטה מוחלטת.
אני חייב לציין שביקרתי במסעדות רבות בארץ וכמו כן בעולם, חלקן שכחתי וחלקן עדיין יושבות בזיכרוני ובליבי – כזה לא היה לי!
הגענו שניים. הישיבה מחוץ למסעדה לוותה בקוקטיילים על בסיס פירות יער וסיידר תפוחים. המטרה היא איסוף כל קהל הסועדים בערב זה, לכניסה חברתית כולם יחד ובאותה שעה.
מדד הסקרנות מגביר קצב, והדריכות קיימת. הרי כילדים החושך לא היה חבר, לפחות עבורי, וכאן מציעים לנו להרפות, להתחבר ולעזוב את האור ולו לזמן קצר.
בשלב זה הפקדנו את הטלפונים, השעונים החכמים, וכול מה שעלול לזהור ולנצנץ. אמרנו -עלטה מוחלטת!
זה זמן קסם וזמן להרהורים, הרי מי שמתוכננים לארח אותנו הם צוות של מלצרים עיוורים, ואני מעולם לא חוויתי את חושיי במקום שכזה.
שעת הכניסה הגיעה. זוגות זוגות אוחזים בכתפיי המלצרים אל מסע החושך הלא נודע. כבר בהתחלה מדהים לראות ולהרגיש את האדרנלין ברקע. הדופמין מתחיל להשתחרר אט אט ואיתו סוג של דריכות, ספק שחרור, וסקרנות בלתי פוסקת.
גופנו הוא מכונה הכי חכמה שיצא לי להכיר. הוא מחזיק את הרגשות הקיימים ואת אלו המשומשים, ובאופן אוטומטי מחליף אותם בחדשים ומחודדים, כאלה שלא ידענו אף שקיימים.
ישבנו. מסבירים לנו היכן לחם המחמצת ממוקם על שולחננו, היכן הצלחת והסכו"ם, היכן מטבל העגבניות – ממש כמו לסרטט עבורנו מפת זיכרון. הרי כאשר מבודדים לנו חוש אחד, האחרים ישר נשכבים מתחת לאלונקה ומתעצמים. אך לא די בכך, הזיכרון הוא זה שמכתיב את הקצב.
הגישו לנו שתי מנות ראשונות בהפתעה – אלו מנות שלא בחרנו אלא השף בחר עבורנו; עוד משחק חכם מבית היוצר כדי להעצים ולבחון את החוויה.
מדהים איך טעמי החך מתחזקים כאשר הם פוגשים טעמי לימון, ומתיקות; מרקמים שונים שבדיעבד אכן נפגשנו איתם אך לא כך: סלט עלים ובייבי מוצרלה, וריבועי גבינת חלומי מטוגנות בבלילה מתקתקה.
גם עם היין שנמזג לנו נפגשתי בעבר, אך בהחלט לא כך. החושך המוחלט העניק לי את היכולת לפרק את הטעמים ברזולוציות מאוד מאוד קטנות: וניל, קרמל פירות יבשים ועוד שלל ניחוחות בלגימת יין אחת וגלגולה בלשון.
ברגעים הקטנים והגדולים האלה ממש ניתן רגע להישען אחורה, להיות נוכח ולהקשיב. להקשיב לסיפור ולהקשיב למסע כיצד החיים נראים מהזווית שלהם, וכיצד זה עולם חי ובועט.
אלה היו רגעים משמעותיים עבורי, של קבלת השראה מכול כיוון וזווית אפשרית, על היכולת ועל החוסן האישי המנטלי של כול אחת ואחד מהצוות המופלא הזה, על הרצון לוותר ועל
הקול הפנימי בראש. פשוט לרגע התנתקתי מהפן הקולינרי שהפך להיות ליד החוויה, ולא ההיפך.
לעיקריות קיבלנו מנת לברק אפוי, על אורז תאילנדי בקארי וחלב קוקוס. שוב מנה מדויקת להפליא, שגם היא הגיעה אלינו במעטפת "עיקרית בהפתעה". כמעט והצלחתי לזהות את כל מרכיביה, אך החושך ניצח. ואתם יודעים מה, חשוב לתת לו לעיתים להוביל.
לקינוח הגיעו אלינו קינוח שערות קדאיף וגבינה כלשהי, ומוס שוקולד מריר.
חשוב לציין כי המסעדה כשרה, הארוחות כאן הן בשיטת תפריטים מלאים בסבבי ישיבה שונים:
18:30 – תפריט קלאסי (לחם, עיקרית וקינוח), 140-160 ₪.
21:00 – תפריט פרמיום (אפריטיף, לחם, ראשונה, עיקרית וקינוח), 180-195 ₪.
צוות 'נא לגעת' היקר, השארתם אותנו ללא מילים ועם שראה אין סופית. גרמתם לי לרגע להניח את הסכין והמזלג בצד, ולהתמקד בכם ובעולמכם. אתם מגלים תקשורת מקרבת, תיווך ועוד המון נוכחות בחסות העלטה, לצד אוכל מקסים.
מהאטמה גנדי אמר פעם "תהיה השינוי שאתה רוצה לראות בעולם". אתם בהחלט יוצרים כאן שינוי גדול בתודעה ובקרבה לאנשים עם מוגבלויות, ליצור שיח שונה בקבלת האחר. אתם מייצגים שינוי שהעולם עתיד לראות. ותודה על הספונטיות להזמין אותנו להצגה כל כך ייחודית שהעליתם במתחם התרבות.
מסעדת BLACKOUT במרכז 'נא לגעת' – חניון נמל יפו. רציף העלייה השנייה נמל יפו. 03-6330808. ראשון, שלישי, חמישי 18:30-20:30, 21:00-23:00
