בסרט "קאובוי של חצות" – Midnight cowboy, יש סצינה פשוטה בה דאסטין הופמן וג'ון וויט מדברים תוך כדי הליכה ברחוב. הסצינה צולמה ברחוב ניו יורקי "אמיתי", כאשר המצלמה, מצוידת בעדשת טלסקופית, מוצבת במרחק.

השניים מנסים להגיע לצומת המרומזרת בדיוק כשהאור יתחלף לירוק, כך שלא יצטרכו לעצור. בטייק ה- 13 או 14 זה מצליח, אבל אז, באופן בלתי צפוי, נכנס לצומת נהג מונית חסר סבלנות שלא ציית להנחיות עוזרי ההפקה.

דאסטין הופמן שנתקל במונית, דופק על כנף האוטו וצועק: I'm walking here! I'm walking here! וזה נמשך בחילופי קללות הדדי. כל זה כמובן לא היה בתסריט. זאת היתה 100% אימפרוביזציה, חד פעמית. מיותר לומר שהטייק הזה נכנס לסרט (ניתן לראות ב- youtube). הקטע הפשוט והנהדר הזה "עושה" את כל הסצינה. זה הופך אותה לאמיתית. אוטנטית.

בבציר 2011 קרה משהו מעניין לשנין בלאן שלנו. "הוא" החליט לשנות קצת סגנון, ולהשאיר מעט מתקתקות בסיום. במילים אחרות: היין סירב להיות יבש. זה לא יין קינוח. אני מגדיר אותו off dry. לא חצי יבש. אולי רבע יבש. והאמת-  אני אוהב אותו. יש בו חמיצות טובה שמאזנת את מעט המתקתקות והופכת את היין למאוזן ומענג. כך יצא. אימפרוביזציה מרתקת, במהדורה ניסיונית מוגבלת.

ב- 31 לדצמבר, יום שני בשמונה בערב תוכלו לטעום אותו ביקב. נקרין גם סרט. כן, קאובוי של חצות. עם תרגום. הכניסה ללא תשלום כרגיל, אבל אתם מתבקשים לאשר מראש במייל או בטלפון, כי מספר המושבים מוגבל (30). מי שרוצה להביא משהו, (מוצקים) להרגיע את הבטן, יתקבל בברכה.