fbpx

Beccafico: ציפור שיר חדשה בעיר

אפשר לומר בבטחה כי גרודה יודע מה הוא עושה. הוא מצליח ליצור מסעדה סמי-עממית, כזו שאפשר לבוא אליה לדייט, עם חברים או בני המשפחה, לקבל חוויה איטלקית עם חתימה אישית, וזאת בלי לקרוע את הכיס. כדאי
Share on facebook
Share on twitter
Share on pinterest
Share on whatsapp
Share on telegram
Share on email

אחד הנציגים הבולטים לטרנד הפיצה-שף שהחל להתפשט כמו אש בשדה חיטת דורום, הוא השף לירן גרודה. אחרי חשיפה משמעותית בעונה הראשונה של "משחקי השף", הוא השאיר בצד את החיבה שלו למטבח המולקולרי ופתח בנווה צדק בתל אביב את Beccafico (ציפור שיר באיטלקית), מסעדה איטלקית שהתפריט שלה משלב בין המטבח האיטלקי הקלאסי לבין כמה טוויסטים מודרניים/טרנדיים, כמו גם לא מעט פיצות העשויות מבצק שעבר יישון.

המקום עצמו מצליח לספק אווירה נעימה ולא מעיקה, כזו שאפשר לשבת בה בנינוחות ולדבר, לאחר שבוחרים בין החלק הפנימי לבין החצר המקורה. השירות אדיב ונעים, ממש כמו המקום, ויחד עם המלצות של המלצרית נבחרו המנות.

התחלנו עם פוקאצ'ה עשויה במקום, פשוטה וכייפית לאכילה, המוגשת עם שמן זית ורסק עגבניות (18 שקלים). לשמחתנו היא שמרה על גודל סביר, בשונה מפוקאצ'ות הענק שמציעים באחדות ממסעדות בארצנו, שנראות כאילו יצאו לאחרונה מהמעבדה של ד"ר פרנקשטיין.

אחר כך קיבלנו את הבקאפיקו – סרדינים ממולאים בגבינת עיזים עם עגבניות לחות ובזיליקום המוגשים על סלט תרד, צנונית ופרמז'ן (42 שקלים). בהתחלה עשינו טעות וטעמנו את הסרדין לבדו, שאמנם הייתה בו גבינה והמרקם שלו היה טוב, אבל הוא סבל מטעם ימי מובהק. בביס הבא הוספנו גם מהסלט הרענן, שיחד עם הגבינה איזן את הטעמים והפך את המנה למעודנת. מנה הראויה לקבל את השם של המסעדה בזכות הייחודיות שלה.

המלצת המלצרית הניעה אותנו כיוון הפיצה צ'יפולה – בצק דק, רוטב עגבניות ומוצרלה טריה, המוגשים עם פלא פחות מאשר בצלים מקורמלים, קונפי שאלוט, בצל סגול ובצל ירוק (48 שקלים). פיצה קריספית עם מתיקות דומיננטית שקצת כיסתה על טעם הרוטב, אבל גם סיפקה חוויה יחודית. חובב הבצלים שבינינו התענג עליה.

כשהגענו לפסטות החלטנו לבחור דווקא בפשטות. פסטה אלי אוליו היא פטוצ'יני עם שמן זית, זיתי קלמטה, עגבניות מיובשות, פלפל חריף ומיץ לימון (62 שקלים). הפטוצ'יני מצוין, עשוי במידה הנכונה, הרוטב שומר על המסורת ומעדכן אותה בו זמנית, ובכל ביחד היה פשוט טעים.

טרנדים לא חסרים גם במסעדה איטלקית, גם אם הם לא ממש קשורים במטבח הזה. לדוגמא, השימוש בלבנה, בקמח תירס ובפולנטה במנות שונות, כמו גם נוכחותה הכמעט מתבקשת מאליה של כנאפה בתפריט הקינוחים. כנראה שאי אפשר שלא להתייחס גם למה שנהוג בימים אלו. אבל שלא יהיה ספק: הכנאפה של גרודה מעולה, עם גבינת ריקוטה, זיגוג של זעפרן, קצת גזר, פיסטוקים וגלידת וניל (34 שקלים). התוצאה היא מנה עם מתיקות עדינה, גבינה מצוינת שמשתלבת היטב עם הטעמים השונים, מזכירה את הכנאפה המקומית אך לוקחת אותה למקום טוב יותר.

ענני היוגורט בהתחלה גרמו לנו להרים גבה – בופאלו על מרק מלון (34 שקלים) לא נשמע ממש מבטיח, אבל המלצרית המליצה אז ניסינו. מה שקיבלנו היה יותר שייק מלון מאשר מרק מלון, אבל יחד עם הגבינה התוצאה הייתה מענגת. השילוב בין המתקתקות של המלון לחמיצות של הגבינה עובד מצוין, וגם משחק המרקמים תורם לחוויה.

אפשר לומר בבטחה כי גרודה יודע מה הוא עושה. הוא מצליח ליצור מסעדה סמי-עממית, כזו שאפשר לבוא אליה לדייט, עם חברים או בני המשפחה, לקבל חוויה איטלקית עם חתימה אישית, וזאת בלי לקרוע את הכיס. כדאי.

Beccafico
רח' שבזי 49 תל אביב
טל. 03-6021111

א'-שבת, 12:00-00:00

צילום אנטולי מיכאלו

Share on facebook
Share on twitter
Share on pinterest
Share on whatsapp
Share on telegram
Share on email

כתבו תגובה