בויקיפדיה נכתב כי זן הגוורצטרמינר (גוורץ למען הנוחות), הוא "מוטציה ארומטית של זן הסאבנין רוז, ומכונה גם סאבנין רוז ארומטי. הזן נוצר במאה ה-19 בחבל אלזס שבצרפת, ומשם נדד לגרמניה ולאוסטריה". בישראל מגדלים את הגוורץ בעיקר ברמת הגולן, משם יש תנאי גידול דומים לאלה של הזן באלזס.
היין המופק מענבי הגוורצטרמינר נחלק לשניים: אלה שהם מאוד ארומטיים הנוטים לחצי יבשים, ומאידך הצד היבש, הפטרולי – היינות שמתיישנים אפילו עשרות שנים ומשתבחים. יקב ויתקין הוא בין היחידים בארץ שמייצר יין דומה ליבש המתיישן, שמיועד לאוכלוסייה מאוד ספציפית שחובבת פטרוליות.
לפני שנתיים פרצה משפחת שקד עם הבקבוק הכחול שבתוכו היה נוזל עתיר סוכר וארומטי מאוד. הבקבוק הכחול הזה של ה'בלו נאן' פשוט התפשט כמו שריפה בשדה קוצים, ואין פיצוצייה בעיר שלא מחזיקה אותו. אלפי צעירים התאהבו באופן מידי, ומיליוני בקבוקים נמכרים כל שנה בישראל תחת כל עץ רענן, ומוגשים במסיבות, ברים, חופי הים, ובעצם איפה לא. התווית שעל הבקבוק זעקה 'גוורצטרמינר חצי יבש', אבל רב הלקוחות של היין הזה לא מסוגלים אפילו לומר את השם הזה כהלכה, ועד מהרה פשוט קראו לו 'היין בבקבוק הכחול'. מותג הגוורצטרמינר הפך פשוט ל'בקבוק כחול. לא התפלאתי כששמעתי שתי צעירות שמבקשות 'יין לבן מתוק, נו קוראים לו…", והמוכר פשוט שלח יד למדף הכחולים.
כאמור מדובר ביין עתיר מתיקות ופרחוניות, שבינו לבין הגוורץ אין כל קשר, חוץ מאשר הריחות האופייניים, כשאצל מי שמכיר גוורץ עולה המחשבה שמדובר במשהו כימי ותו לא. הבעיה העיקרית היא שהמותג בעצם הרג את היין האמיתי שמופק מהענבים הנפלאים האלה. החך של הישראלי שמעז ומסוגל לשתות את הנוזל זה, שבוי בקונספציה שאלו הטעמים והריחות האמיתיים של הגוורץ. המוח המעוות קודד בשקר גדול שעטוף במולקולות סוכר ותו לא. אין סיכוי לשום גוורץ אחר בארץ.
דור שלם הוכתם בקעקוע כחול ממותג מבחיל וחסר כל קשר לדבר האמיתי.
תגובות
0