ביקב אמפורה בראשות היינן ארקדי פפיקיאן, קצת מרימים גבה כאשר שואלים אותו לגבי הג'אנר החדש של היינות הישראלים שמוגשים לנו בשנתיים האחרונות על ידי ייננים צעירים: יינות חומציים יותר, שכביכול מתאימים לאוכל ים תיכוני. פחות עץ, פחות אלכוהול, פחות פרי, ואולי גם פחות יכולת התיישנות (רק העתיד יגיד).

כששואלים את ארקדי מה זה יין, הוא משווה אותו לאדם: בהתחלה הוא ילד צעיר בועט ומתפרע, בהמשך נער מתבגר המנסה למצוא מקומו ולעצב את אישיותו, לאחר מכן אדם הנאבק כדי לשרוד ולהתקדם, ולבסוף איש מבוגר משובח, רגוע, מאוזן ואיכותי.

אולם בשביל כל זה צריך שיהיו חומר גלם טוב, חממה טובה ויד מכוונת אשר תיתן לאותו ילד או יין את האפשרות להיות הוא עצמו, ללמוד מטעויות,לנסות ולהתנסות. כאשר כל הזמן יש עין פקוחה שמשגיחה כי חלילה לא יקרה אסון.

ייננות היא מקצוע, מדע, אומנות ויצירתיות. כדי לייצר יין צריך להיות אומן בנשמה ולא טכנוקרט. יינן טוב צריך למזג את הידע הרב שצבר והניסיון, יחד עם אהבה אינסופית ליין כדי ליצור כל פעם מחדש יצירת מופת שתוכיח את עצמה.

בטעימה שערך יקב אמפורה בבר-יין 107 בחיפה, החליט ארקדי להגיש לפאנל הטועמים יינות שעדיין לא בוקבקו, ועדיין שוהים להם בחביות. ארקדי פפיקיאן, יקב אמפורה
לאחר שארקדי ראה את בר-יין 107, הוא הבין שלמקום כזה שמכבד יינות איכות ומגיש יינות ישראלים משובחים במחירים אטרקטיביים, מגיעה טעימה מיוחדת במינה; טעימה שתחשוף את יינות העתיד של היקב.

האווירה בבר הייתה מחשמלת, שולחן גדול שסביבו התקבצו חובבי יין לטעום ולשמוע את האני מאמין של היינן שמלווה עשרות יקבים כבר מעל עשור, בייעוץ ובלימוד ייננות.

קברנה פרנק 2010 (תוספת של 10% קברנה סוביניון)
היין נמצא כבר 22 חודשים בחבית. ארקדי מתלבט אם להעניק ליין הזה עוד חבית, ואפילו להגיע איתו ל- 36 חודשי חבית.
כבר בהרחה אי אפשר לטעות: מדובר בקברנה פרנק משובח. ריחות של סיגליות ופרי יער שחור מתפוצץ באף,
היין בעל מתיקות טובה, ובאפטר טייסט מקבלים המון פלפל שחור אופייני. אלכוהול מאוד מאוזן. היין עוצמתי ואלגנטי, גוף בינוני עם המון כוח ועוצמה.
בפני ארקדי עומדת התלבטות קשה, מאחר שהיין מוכן לשתייה והוא מרתק גם עכשיו. עוד תקופה ארוכה בחבית עלולה להשביח אותו כמובן, אולם גם עלולה לפגוע.
בשולחן הטועמים הייתה כמעט תמימות דעים שצריך לבקבק את היין ולשחררו לשוק.

מרלו ברברה 2009
זה ממש לקחת צרפתי שרמנטי עדין ומלוקק, ולחתן אותו עם איטלקייה חמה ומיוחמת.
זהו יין שאין הרבה אפשרויות לגביו (העולם מתחלק לשניים: כאלה שאוהבים כוסברה או גויאבה, וכאלה שלא מסוגלים לשאת את הריח או הטעם שלהם). אם אתם בין אלה שפתוחים לטעמים מרתקים, חזקים ומיוחדים, אתם תאהבו את היין הזה ותצאו מדעתכם כאשר תטעמו אותו.
אם אתם מסוג האנשים שרגילים לעולם הקלאסי הרגיל, ולפעמים המשעמם, לא תוכלו להבין את העוצמה ומכלול הטעמים שהבלנד הזה משחרר בפה.
בטעימה היין מאוד אינטנסיבי מצד אחד. הברברה מעניקה תוכן טאני חזק ועוצמתי עם פרי טוב, בעיקר דובדבנים שחורים ומעט פירות יבשים. לדעתי הפרי נבצר בשל מאוד, מה שהעניק לו מתיקות טובה וריכך את החומציות שהזן הזה משחרר. בענבי ברברה אני אוהב שילוב של עץ אמריקאי, על מנת כן לקבל מעט טעמי וניל. פה לא הרגשתי את זה.
המרלו העניק לברברה מעט, אבל רק מעט, איזון, ועושה הרושם שהוא לא רוצה להפריע לייחודיות שלה. זה טוב אפילו טוב מאוד.

קברנה סוביניון 2010
הענבים הובאו גם מהצפון (מנרה) וגם מפסגות שבהרי ירושלים.
גם פה היין מאוד בומבסטי. ארקדי מייעד לו עוד שנה וחצי בחבית, ואני חושב שזה הולך להיות היין הטוב ביותר של היקב.
הפוטנציאל מדהים. עושר של טעמים, חומציות וטאנינים בועטים. האלכוהול נמצא, אבל יודע להסתתר ולא להשתלט. החבית מעניקה טעמי לחם לבן קלוי. המון ריח חמאה מומסת ורוזמרין טרי, והמון תבלינים.
מרתק לחוש את טעמי השוקולד, ומדי פעם לקבל אקליפטוס שמוציא קצת מאיזון, ומזכיר לנו שחלק מהענבים נבצרו במקומות מאוד קרים, ולכן הטעמים הבורדולזיםהכל כך אופיינים קיימים ביין הזה.
אפטר טייסט עשבוני מאוד. נכון לטעימה הזו – היין בומבסטי. שאפו.

לסיכום: ארקדי פפיקיאן לא מתרגש מהאופנה החדשה של יינות חומציים. יין צריך זמן וצריך להיות מנוצל בצורה מקסימלית. יינות בומבסטיים הם היינות שמרתקים אותו.
יין זו גם מסורת, ועל מסורת צריך לשמור. נכון, יש מקום גם לאופנות ולגחמאת של יקבים כאלה ואחרים, אולם ממרומי שנותיו בתעשייה ארקדי רק יכול להביט על כולם, ולתת לנערים לשחק לפנינו.

צילום איילת קרביצקי