פעם אמרו שאין יין במערב הנגב. אז אמרו…

כתבה ראשונה בסדרה על היקבים, הייננים והאנשים שמייצרים יין בעוטף עזה ובנגב המערבי

יש אזורים בארץ שבהם מדברים על יין באמצעות שמות של זנים, ציונים בתחרויות ומחירים. במערב הנגב ובעוטף עזה צריך לפעמים להתחיל בשאלה אחרת: מי מייצר כאן יין, מה הסיפור שמאחורי הבקבוק, ואיך נראית עשיית יין באזור שהמציאות בו השתנתה מן היסוד?

מאז 7 באוקטובר 2023, קיבלו מילים כמו ״שגרה״, ״חקלאות״ ו״עסקים״ באזור הזה משמעות אחרת. אבל לצד הסיפור האנושי והביטחוני יש כאן גם סיפור יין: יקבים משפחתיים, ייננים, יצרני יין ביתיים ויוזמות קהילתיות – חיבור בין אדמה, עבודה ויצירה.

היקבים אינם דומים זה לזה. יש כאלה שפועלים כבר עשרות שנים, כאלה שמייצרים בכמויות קטנות, וכאלה שהוקמו מתוך רצון להמשיך את דרכו של אדם אהוב או לחזק את הקהילה. גם מקורות הענבים, היקפי הייצור ושיטות העבודה משתנים מיקב ליקב.

השאלות המקצועיות נשארות אותן שאלות ששואלים בכל אזור יין: מה מאפיין את היין, מה איכות העבודה, האם יש לו אופי משלו, ומה מקבלים תמורת המחיר? הסיפור שמאחורי הבקבוק חשוב, אבל הוא אינו תחליף ליין טוב.

חשוב לומר כבר עכשיו: ששת היקבים שיוצגו כאן אינם כל עולם היין של מערב הנגב. באזור פועלים יקבים ויצרני יין נוספים, שנחזור אליהם בהמשך הסדרה. בכתבה הראשונה בחרנו להתרכז בשישה בלבד, כדי לא להעמיס ולתת לכל סיפור את המקום הראוי לו. בהמשך נרחיב את המבט ונכיר גם יקבים אחרים באזור. כל הביקורים ביקבים בתיאום מראש. מומלץ לוודא טלפונית לפני היציאה.

שישה יקבים, שישה סיפורים שונים

יקב גלאי — ניר עקיבא: עשייה משפחתית מאז 2002

סיגלית ואסף גלאי הקימו את יקב גלאי במושב ניר עקיבא בשנת 2002, לאחר שרכשו משק מקומי והחלו לפתח בו כרם. מדובר באחד היקבים הוותיקים באזור, המשלב גידול ענבים מקומי עם ייצור יין בהיקף קטן יחסית תוך מעורבות אישית.

לגידול ענבים בנגב יש אתגרים משלו: חום, מיעוט משקעים וצורך בניהול מדויק של הכרם. תנאים אלה אינם מבטיחים יין טוב, אך הם מחייבים תשומת לב לבחירת הזנים, להשקיה, למועד הבציר ולעבודת היינן.

העניין ביקב גלאי הוא בחיבור בין חקלאות מקומית לייצור יין בקנה מידה קטן. כדי להעריך את היינות צריך להכיר את הזנים והבצירים, לטעום ולבחון את האיזון, המבנה והמחיר. אלה המדדים שיקבעו אם מדובר בבקבוק שכדאי לחזור אליו — ולא רק בסיפור מקומי מעניין.

יקב גלאי – משק 66, מושב ניר עקיבא. 054-2166321. לא כשר

יקב אוריאל — שדרות: מסורת משפחתית בעיר

יקב אוריאל הוקם בשדרות בשנת 2016 על ידי אורי אקיאן,  בהמשך למסורת משפחתית של הכנת יין ביתי. לפי פרסומי היקב הוא מייצר כ־5,000 בקבוקים בשנה. אקיאן למד ייצור יין וטיפול בכרם ביקב שורק, והפך את העניין המשפחתי לעשייה מקצועית.

יקב בהיקף כזה פועל בתנאים שונים מיקב גדול: הכמויות מוגבלות, להחלטות בנוגע לחומר הגלם ולתהליכי הייצור יש משקל רב, וכל הוצאה משפיעה על מחיר הבקבוק.

עצם הפעילות בשדרות מעניקה ליקב מקום בסיפור היין של האזור. אבל גם כאן המבחן הוא מקצועי: אילו יינות מייצגים אותו, מה מאפיין אותם, ועד כמה המחיר תואם את האיכות. זו הדרך הנכונה להכיר יקב קטן — דרך הסיפור, אך גם דרך טעימה והשוואה.

יקב אוריאל – משה זרח 3 שדרות. 054-6761410. כשר

יקב נחל גרר – עין הבשור: הדרך של ויטו ויצמן

צבי יעקב ויצמן, המוכר בשם ויטו, הגיע לעין הבשור לאחר פינוי חבל ימית, והקים במושב משתלה ולצדה את יקב נחל גרר. היקב מציע טעימות, אירוח וסיורים בתיאום מראש.

יקב נחל גרר מייצג גישה אישית לעשיית יין. לפי פרסומים על היקב, ויצמן מקפיד על תהליכי ייצור מבוקרים ועל בדיקות שנועדו לעקוב אחר איכות התוצר. בסופו של דבר צריך לבחון את היין בכוס: האם הוא נקי, מאוזן ומעניין; האם הוא מבטא סגנון ברור; והאם מחירו הוגן. ביקור ביקב קטן מאפשר לפגוש את היצרן ולשמוע ממנו ישירות על ההחלטות שמאחורי הבקבוק.

יקב נחל גרר – יקב בוטיק טבעי: אוגדה 12 מושב עין הבשור. 054-9424542. כשרות רבנות מקומית

יקב פאוקר – ניר עוז: להמשיך את דרכו של גדעון

סיפורו של יקב פאוקר מתחיל באמצע שנות האלפיים, כשגדעון פאוקר, חבר קיבוץ ניר עוז, ייסד יחד עם חברים נוספים את יקב ניר עוז. גדעון, כורם ויינן חובב, נרצח בביתו ב־7 באוקטובר 2023. לאחר מותו הקימו ילדיו ונכדיו את יקב פאוקר, כהמשך לדרכו ולכרם שיצר.

היקב מציע יינות מסדרת ״דרך״, ובהם יין לבן, רוזה ויין אדום. באתר היקב מופיעים גם יינות מסדרת הדגל ״פאוקר״. מחיר יינות מסדרת ״דרך״ הוא 105 שקלים לבקבוק, לפי המחירים המופיעים באתר בעת כתיבת הכתבה.

זהו סיפור של המשכיות משפחתית ושל ניסיון להצמיח פעילות חקלאית ועסקית מתוך אובדן. אבל היקב אינו רק אתר הנצחה: הוא מייצר יין, משווק אותו ומזמין את הציבור להכיר את עבודתו. הצלחתו לאורך זמן תימדד גם באיכות היינות, בעקביות בין הבצירים, וביכולתו לבנות לעצמו מקום בשוק.

במקרה זה, להרים כוסית פירושו לזכור את מי שאינם — וגם לאפשר לדור הבא להמשיך ליצור.

יקב פאוקר – קיבוץ ניר עוז. 054-6132745. לא כשר

אצל פפו בכרם – אור הנר: יין ביתי, אמנות ואירוח

בקיבוץ אור הנר פועל ״אצל פפו בכרם״, המקום של דן (פפו) מרציפר. פפו מגדל ענבים ומייצר יין ביתי בהיקף קטן, לצד עבודתו כאמן ברזל. בחצרו מוצגת גלריה פתוחה של עבודות המשלבות חלקי מתכת ומיכון חקלאי ותעשייתי. הביקור כולל היכרות עם הכרם, טעימות ושיחה על היין ועל החיים.

כאן החוויה אינה מסתכמת בטעימת יין. הכרם, עבודות הברזל והאירוח יוצרים מפגש אישי עם אדם שהפך את אהבתו ליין ולאמנות לחלק מהחיים בקיבוץ.

דווקא במקומות כאלה כדאי להפריד בין שתי שאלות: האם הביקור מעניין ונעים, והאם היין עומד בזכות עצמו. אפשר ליהנות מהאירוח ומהסיפור, ובאותה נשימה לשאול על הזנים, הבציר וסגנון היין.

אצל פפו בכרם – קיבוץ אור הנר. 054-2260772. לא כשר

יקב הגבעה 112 – עין השלושה: יין כיוזמה קהילתית

יקב הגבעה 112 פועל בקיבוץ עין השלושה כפרויקט קהילתי־חברתי המופעל בידי מתנדבים. הרעיון נולד מתוך רצון של חברי הקיבוץ, לנטוע כרם ולייצר יין שהקהילה תוכל ליהנות ממנו. חברי הקיבוץ משתתפים בעבודות הכרם, ובהן נטיעות ובציר.

היקב מציע מגוון יינות ובהם אדומים, רוזה ויינות לבנים מענבים שחורים. ניתן להגיע לטעימות ולרכישת יין בתיאום מראש. זהו סיפור שונה מזה של יקב משפחתי ותיק: במרכזו עומדת יוזמה קהילתית שמחברת בין אנשים, כרם ומוצר מקומי.

גם כאן, כדי להכיר את היקב באמת, כדאי לברר אילו יינות זמינים, מאילו ענבים הם מיוצרים ומה מאפיין את סגנונם. כך אפשר לתת מקום לערך הקהילתי בלי לוותר על הסקרנות המקצועית של חובבי היין.

יקב הגבעה 112 – קיבוץ עין השלושה. 052-3764604. לא כשר

אז יש יין במערב הנגב?

בהחלט יש כאן עשיית יין, אבל לא סיפור אחד ולא סגנון אחד. יקב גלאי מייצג עשייה משפחתית שהחלה לפני יותר משני עשורים; יקב אוריאל מביא את היין אל שדרות; נחל גרר מבטא את דרכו האישית של ויטו ויצמן; אצל פפו בכרם נפגשים יין ביתי ואמנות; יקב הגבעה 112 נשען על יוזמה קהילתית; ויקב פאוקר ממשיך את מורשתו של גדעון פאוקר ז"ל באמצעות כרם ויין.

ואלה רק שישה מתוך עולם רחב יותר. במערב הנגב פועלים גם יקבים ויצרני יין נוספים, ובהם יקב נתיב ועוד יוזמות שנכיר בהמשך. בחרנו לפתוח את הסדרה בשישה יקבים כדי לא להכביד על הקורא ולאפשר לכל אחד מהם לקבל מקום, אבל בהחלט לא סיימנו את הסיור. אל היקבים האחרים נחזור בכתבות הבאות.

אלה אינם רק סיפורים על התמודדות. אלה גם יצרנים, עסקים ובקבוקים שראויים להיכרות ולבחינה רצינית. התמיכה בעשייה המקומית חשובה, אבל היא אינה פוטרת אותנו מלשאול את השאלות הנכונות: מה איכות היין, מה מאפיין אותו, כמה הוא עולה והאם הוא מצדיק את המחיר?

הדרך הטובה ביותר להכיר את יקבי האזור היא להגיע, לפגוש את האנשים, לשמוע על העבודה בכרם וביקב — ובעיקר לטעום. לא להסתפק בסיפור שמאחורי התווית, אלא לפתוח את הבקבוק, להשוות ולגלות אילו יינות אנחנו רוצים לשתות שוב.

כי תמיכה בעשייה המקומית ודרישה ליין טוב במחיר הוגן אינן סותרות זו את זו. להפך: הן הדרך להפוך סקרנות והזדהות להיכרות אמיתית עם היין שנוצר כאן. בכתבות הבאות בסדרה נמשיך לעקוב אחר עולם היין הצומח באזור, נחזור ליקבים שטרם סקרנו, נטעם את היינות ונפגוש ייננים נוספים.

הכותב צביקה אמיתי, לשעבר מבעלי יקב זמורה, הוא מייסד 'נחמת שותים' – מועדון צרכני יין, נגוסיאנטים בחביות פרטיות. 052-2636850