מקובל הוא שתערוכות יין ארציות למקצוענים, באות להציג את היינות של אותה ארץ, ובמידה זו או אחרת את יינות היבוא מארצות אחרות.
תערוכת היין המקצועית "סומלייה" שבהפקת סטודיו בן עמי, המתקיימת מזה שתים עשרה שנים, באה למלא חלל זה בישראל.
למתמיד לבקר בתערוכה זו, המאורגנת להפליא ובטוב טעם, מתברר, כי עם השנים הפכה התערוכה לתערוכת היין המקצועית בהא הידיעה בארץ, ואין בלתה.

כמו בשנים עברו פגשתי שלל מציגים של יינות מקומיים וגם יינות יבוא מחו"ל.
מצערת העובדה, שבתערוכת השנה לא נחשף עיקר שלל היינות המיוצרים בישראל. מספר היקבים המקומיים, שהציגו בין אם בדוכנים "פרטיים" ובין אם דרך חברות שיווק גדולות וקטנות (כחברה הסקוטית ועוד), היה מצומצם יחסית למספר היקבים הפעילים בארץ. יקבים גדולים כיקבי כרמל, ברקן, טפרברג, רקנאטי נעדרו, וחסרונם הוחש בבירור.

קיום תערוכה כתערוכת "סומלייה", נועד להציג בפני קהל המבקרים המקצועי בארץ את מגוון יינות הארץ וכן שינויים במגמות וסגנונות היין, כמו גם להצביע על השיפור במיומנות והתמחות הייננים בחיפושיהם למאפיינים אישיים בבחירת זני הענבים ליינות, או הממסכים החדשים ועוד.

יתרה מכך, ישראל, אחת מיצרניות היין הקטנות ביותר מבין יצרניות היין בעולם, מיוחדת בכך שהיא עשירה במגוון הקרקעות וצירופי המיקרו-אקלים השוררים בה. בארץ הזעירה שלנו מגוון ייחודי וגדול של תנאי סביבה בכרמי הארץ השונים.
הצפי המתבקש מיצרני היין בארץ, ומייננים מקומיים וארציים, הוא שבנוסף ליינות טובים מאד שהם מייצרים, יחלו לפתח יינות המייצגים נכונה את מגוון צירופי הקרקע-האקלים המקומי והזנים, ביינות איכותיים עם מגע של "טרואר".

מהיקבים הגדולים הצפי הוא, שבשל שליטתם על רוב שטחי הכרם בארץ, יוכלו לברור חלקות כרם ייחודיות, מהן יוכלו לייצר יינות ייחודיים באיכות גבוהה.
העדרם של "הגדולים", למעט יקב רמת הגולן, מנע השנה לעמוד על צפי זה. בין היקבים הקטנים והבינוניים ניתן השנה לחוש שמשהו זז בביטוים האישי של הייננים כמשתקף מיינותיהם. אולם בהדגשה יש לומר, כי זו רק תחושה ואין בה כל הוכחה ברורה שהיא.

ההרגשה העולה משיחות עם הייננים המציגים ועם קהל הטועמים, היא שאין לנו להתבייש בפרי ידם של ייננינו.
המגוון הישראלי שהוצג כלל יינות רבים, לבנים כאדומים, שניתן היה להבחין בחלקם יינות המציגים סגנון מתהווה של יינן זה או אחר, יינות ניסיוניים מזנים חדשים, ומרקחות יין (ממסכי יין) מעניינות, מפתיעות ואף חדשניות.
כל אלה מוכיחים שהענף, על כל קשייו ונפתולי התנהלותו, הוא ענף התוסס לא רק במכלים וחביות, אלא גם בדמיונם של ייננים מוכשרים, המחפשים ביטוי נאות לסגנונות, חדשנות ומאפייני אזורים ביינותיהם.

רבים מהמציגים ומבקרי היין שנכחו בתערוכה תהו, האם צריכת היין לנפש לשנה עלתה בשנים האחרונות, והתשובה היא שאין נתון אמין המאפשר לומר בביטחון שאכן חלה עליה או שמא נותרנו דורכים במקומנו.
הערכות שהועלו בפני כאומדנים לצריכת היינות לנפש בשנה, נעו בטווח של כ- 3.5 עד 5.0 ליטרים (על בסיס אוכלוסין של 8.2 מיליון נפשות בישראל).
אין בכך כל חידוש, היות וזה מוכיח בפעם המי יודע כמה, כי צריכת היין השנתית לנפש בעינה עומדת מאז הסקר המבוסס האחרון, שערך פרופ' ארנון סופר על תעשיית היין בישראל ב- 1957.
עד כמה מדויקים אומדנים אלה? מדוע אין נתונים מסודרים במדינת היי טק וסטארט אפים? הלא "הראש היהודי ממציא לנו פטנטים", כדברי החוזר בתשובה אורי זוהר.

במהלך הביקור נהניתי מתחושות של רחבות, נוחות בגישה לדוכנים, שקט יחסי המאפשר ריכוז בעת הטעימות, או בעת שיחות עם מבקרים אחרים ומציגים כאחד. כל אלה תרמו לאווירה הכללית של נינוחות, וחוויה מהנה ורבת הפתעות לחך ולעין.
הנינוחות הרבה אפשרה ניהול שיחות עם באי התערוכה, צעירים ומבוגרים. מרביתם חיזקו את תחושותיי בדבריהם שנאמרו לא אחת בהתלהבות על התקדמותה של התעשייה המקומית, ביבוא זנים חדשים של ענבי יין, ובפיתוח ממסכי יינות מרתקים. חלקם הביעו ענין בכך שהבחינו בעליה בעניין ביינות לבנים בין הישראלים המבקרים והטועמים. על מגמה זו רק ימים יגידו.
לא מעטים העירו גם כי חסרים להם העדר האיזון במידת ההסברה וההדגשה לאיכות ומיוחדות היינות במסגרת התערוכה. האיזון, לדעתם, מתוקן במסגרות החברתיות הקשורות במרשתת. לטענתם הקהל מגיב לאמירות וקביעות המוכנסות למרשתת לגבי התערוכה, המציגים והיינות שנטעמו.

לסיכום אומר, שהביקור בתערוכה היה מועיל, מהנה וחינוכי גם לי המנוסה. תערוכה הממלאת את המבקר הוקרה והערכה למארגניה. כל שניתן להוסיף הוא לברך את מארגני התערוכה ולמציגים בה, ולברכם בברכת "יישר כוח", תוך הבעת משאלה שבתערוכות הבאות יגדל חלקה של תעשיית היין המקומית, וההיבט ההדרכתי-חינוכי יעלה ויובא כחלק מובנה בתערוכה.


צילום ישראל פרקר
פורסם באתר השער לעולם היין בישראל