את החופשה החלומית הזאת בפיסת גן העדן היווני, לא אשכח לעולם: רבצתי לי באחד החופים הבתוליים של האי קרפאטוס, כשמסביב בלט מכל עבר הצבע הכחול-טורקיז של הים. שקט מופלא שאפשר לי לשמוע רק את רחש הגלים (ואת חאריס אלקסיו באייפון). מאחורי התנשאו צוקים פראיים, כפרים ציוריים, ומסביבם הרים ירוקים שהתחברו לחוף הקסום. פנינה של טבע ושלווה, יופי אקזוטי מהפנט, תחושת חופש ואושר עילאי. הרגשתי בר מזל שזכיתי להיות שם, ולחוות את הפנטזיה היוונית האותנטית בשלמותה.
הקיץ כבר כאן, ועם פתיחתו הרשמית אני ממליץ לבקר באחד משני האיים המקסימים והלא תיירותיים של יוון – קרפאטוס ולפקדה, וליהנות מגן העדן היווני במרחק של כשעה וחצי טיסה מישראל. הטיסות שיוצאות בימי רביעי ושבת בבוקר מנתב"ג, מאורגנות על ידי חברת אופק נסיעות ותיירות במחירים המתחילים מ- 439 אירו לנוסע, וכוללים גם בתי מלון 4-5 כוכבים, עם ארוחות בוקר והעברות משדה התעופה למלון וחזרה. תקופת התיירות באיים מתחילה בחודש מאי ונמשכת עד אוקטובר, ומזג האוויר ידידותי מאוד.
קרפאטוס הוא שם לא מוכר על מפת התיירות הישראלית, ולא במקרה. זהו אי בוטיק קטן ויפהפה השוכן בים הקרפטי בין רודוס לכרתים, ובמשך שנים היה סוד שמור היטב. בניגוד לשכניו, אי זה נשאר בתולי ונעים. בלי הפעלות בבריכה, בלי "הכל כלול", ובלי זיקוקים ומסיבות רעשניות. יעד שמזכיר את חופי תאילנד או חופי סיני בימים הטובים, רק בצבע טורקיז חזק. רק 5,000 יוונים מתגוררים באי בשיא העונה, והם שומרים באדיקות על חלקת האלוהים הקטנה שלהם. למעשה, בכל רגע נתון רק כ- 3,000 תיירים – מהם 200 ישראלים ברי מזל, יכולים ללון באי, וזאת גם בשיא עונת התיירות. באי יש מגוון רחב של אטרקציות, בתי מלון, חופים, וכן מסעדות, טברנות ומקומות בילוי, שמרביתם מרוכזים בעיר הבירה פיגאדיה – מרכז חיי הלילה של האי. לאוהבי הספורט יש אופציה לגלשני רוח במספר מועדונים, צלילה, סקי וספורט ים, טיולי אופניים, אופנועים או ג'יפים למכביר.
כך יצאתי לי מהר אדר ליד ירושלים, עם תיק קטן ובו שני בגדי ים, ספרים, קרם שיזוף ומלאי טישרטים לסוף שבוע מפנק וחלומי. הטיסה מנתב"ג נחתה באי קרפאטוס אחרי שעה וקצת, לפני שהספקתי לסיים את הפרק הראשון בספרה החדש של אלנה פרנטה. אוטובוס ממוזג ומדריך העונה לשם ספירוס, הובילו אותי למלון אלימונדה מרה שממוקם בפיגאדיה לחוף הים. תוך שעתיים וחצי מרגע ההמראה כבר השתכשכתי במימי הבריכה המדהימה ביופייה של המלון, ממנה נשקפים חופי האי. שעון גן העדן שלי החל מתקתק בקצב הריקוד היווני.
הנה כמה דברים שכדאי לכם לדעת על האי הקסום הזה. קרפאטוס הוא אי קטן, שטחו רק 324 קמ"ר, והכבישים בו קטנים ונעימים לנסיעה. אין פקקים וכמעט אין תנועה, וביום אחד של נסיעה בכבישים צרים ומתפתלים תוכלו להקיף את האי, וגם ליהנות תוך כדי משכשוך ורביצה במספר חופים לבנים, בין מפרצים שנדמה כי יד אדם מעולם לא נגעה בהם. תושבי האי מסבירי פנים במיוחד, ומתפרנסים בעיקר מתיירות – מלונות וטברנות, ומחקלאות – מטעי כרמים ובוסתנים, זיתים ושמן זית ודבש. קל מאוד להתמצא באי הקטן, ולמעשה כביש אחד מרכזי מוביל לאורך החוף אל הכפרים שמסביב. אי שומר על אופיו האותנטי, כולל שדות החקלאות, ספינות הדיג הקטנות, וכמובן הכנסיות הציוריות, הבתים הלבנים עם גווני הכחול, האוכל היווני המסורתי עליו עוד נדבר, הטברנות, המוסיקה והאוויר הצלול והנקי. כל אלה ועוד חיזקו את תחושתי היחס לבחירתי, והבנתי כי תמיד עדיף לבלות ולטייל הרחק מההמון הסואן.
את בוקרו של היום השני התחלנו בנסיעה של כשעתיים ברחבי האי הקטן והציורי בין המפרצים, מצוקי הפרא, יערות ירוקים וחופים בטורקיז, מפיגאדיה לכפר הקטן אולימפוס בצפון האי. הכפר ממוקם על צלע הר, מעל חופו המערבי וסחוף הרוחות של האי. במשך מאות שנים התבסס הכפר על חקלאות, וסיפק לעצמו את כל צרכיו באמצעות מערכת של טחנות קמח מסורתיות שנבנו בין בתי התושבים. בשנים האחרונות הוא חובר לרשת הכבישים המצומצמת של האי ונפתח לעולם, אם כי מרבית תושבי הכפר עדיין לובשים לבוש מסורתי. הגם שמרבית התושבים עזבו, עדיין ניתן למצוא מספר צעירים שמשרתים את התיירים בחנויות ובמסעדות, אך מי שמתגורר בבתים הישנים הן כמה עשרות נשים מבוגרות, שקיבלו אותנו בביגוד המסורתי ובסבר פנים יפות.
את המשך היום עם שובנו מהטיול בילינו בפיגאדיה – היישוב הגדול באי שמשמש כמרכז בילוי, ובו רחוב מרכזי בו מתקיימת עיקר הפעילות המסחרית בעיר, עם שלל מסעדות, בתי מלון, חנויות ביגוד והנעלה, טברנות ובתי קפה, וגם נמל יפהפה ואקזוטי. אחת החוויות הגסטרונומיות בטיול הייתה ארוחת ערב במסעדה של סופיה – Sofia's Place , הממוקמת בנמל על קו המים של המפרץ של פיגאדיה. כמו הרבה מתושבי האיף סופיה שמבלה מחצית מזמנה באי, בורחת בחורף לארה"ב, שם היא מבלה עם נכדיה, אוגרת כוחות, ושבה בתחילת מאי לשרת את אלפי לקוחותיה. את המסעדה המלאה תמיד, היא מנהלת ביד רמה ובחיוך כובש, ותמצאו שם תיירים מכל רחבי הגלובוס. החוויה הקולינרית שלי בהמלצתה של סופיה, כללה דגים ופירות ים טריים שזה עתה ירדו מסירות הדייגים בנמל לצד המסעדה, מלווים בכמה כוסות של רצינה, היין הלבן היווני המסורתי שבתהליך ההפקה מוסיפים לו שרף עץ אורן. עוד בתפריט מוסקה, עלי גפן, סופלקי, סלט יווני מושלם, פרחי קישואים ממולאים, צזיקי, וקינחנו באוזו ואבטיח.
את היום השלישי באי, בילינו בשייט של יום שלם בסירה גדולה לחופיו המרהיבים של האי (30 אירו כולל ארוחת צהריים), וירידה למים המזמינים צלילה בשנורקלים. המים אינם עמוקים, והשחייה מתבצעת סביב הסירה בכל פעם שמגיעים לאחד החופים. או אז, הקפטן עם השפם העבה, הטיל עוגן, צעק ביוונית "יאללה למים", וכולנו זנחנו את המצלמות והפלאפונים, וקפצנו ממרומי הסיפון למים הקרירים והנעימים. ניתן כמובן להגיע בשחייה לחוף, וכל עצירה כזאת בחוף נמשכת כשעה ומיועדת לשחייה, למנוחה ולהתרעננות. בחופים המוסדרים הציעו לנו שמשיות וכיסאות נוח תמורת 6 אירו. אחד החופים אליהם הגענו במהלך השייט הוא אפלה, חוף מהמם ביופיו שזכה באחרונה בפרס בינלאומי יוקרתי כאחד מחמשת החופים עם שילוב של איכות המים והנופים המרהיבים, שכאן כוללים מפרץ יפהפה המשלב צמחייה למרגלות הצוק שסביב.
בילוי נוסף מומלץ באי, הוא טיול יבשתי בג'יפים בכפרים ציוריים עתיקים (30 אירו לאדם). הטיול לא כולל ארוחת צהריים, אך כולל איסוף מהמלון וביקורים במספר אתרים, בהם כפר הדייגים הקסום פיניקי שבמרכזו כנסייה, ובו גם נמל סירות קטן ומסעדות מקומיות. אתר נוסף ששווה ביקור הוא הכפר אפארי בו חיה "האצולה" של האי – משפחות עשירות ששבו מחוץ ליוון לפני כעשרים שנה, ובנו בתים חדשים ומטופחים הצופים לים.
המלצה נוספת היא לא להחמיץ בשום אופן ביקור באחת הטברנות המקומיות של האי, בהן מופיעים זמרים ונגני בוזוקי, והאורחים רוקדים בשמחה ושוברים צלחות. לפני שנה ביקר כאן באי חברנו שמעון פרנס, והוביל תיירים בין הטברנות ואף הופיע בעצמו. בטברנות מגישים גם ארוחות ערב מסורתיות (המחירים נמוכים אפילו ביחס לברלין), אך השתייה, ובראשה בירת המיתוס – בירת לאגר יוונייה מחבית, המוסיקה והריקוד, הם לב העניין. מי שהוביל אותנו בין הטברנות היה המדריך ספירוס, שהפך ברגע לחברי לחיים. דמות המזכירה שתי טיפות אוזו את זורבה היווני, או נכון יותר את השחקן אנטוני קווין המגלם את זורבה. באהבתו לחיים, לריקוד הטוטאלי, למשקה ובכלל לבני אדם הוא הפך את הבילוי בטברנות ובמסעדות לחוויה מיוחדת. זמרי הטברנות, אגב, מכירים לא מעט שירים ישראלים של טריפונס, יהודה פוליקר, שרית חדד, ואפילו אייל גולן – רק תבקשו והם ינגנו עבורכם, אבל עדיף לשמוע מוסיקת רמבטיקו אותנטית.
אחרי ארבעה ימים בחופים המשגעים, בנופים הפראיים ובטברנות העליזות, בא הרגע להיפרד מהאי הקסום ומתושביו החמים. ספירוס, המדריך שהפך כבר לחבר קרוב, הגיע להיפרד, והביא כמובן בקבוק אוזו קטן להרמת כוסית לפרידה וחיבוק אחרון, ובברכת יאמאס עלינו לטיסה חזרה עד לביקור הבא.
