1: יקב סוסון ים – אחרי עשרים שנה
יענקלה רוטבליט כתב לשמוליק קראוס את השיר המדהים אחרי עשרים שנה, ובו המילים 'עוד אותו הצליל עוד אותו הטעם שמור כמו יין, יין טוב'. ריצ'רד באך כתב את ג'ונתן ליווינגסטון השחף ואת תעתועים; אותו באך שטען בספריו שטבע האדם אינו מוכוון על ידי המרחב או הזמן, ושהוא חי ומתפקד כדי ליהנות, ללמוד ולחלוק חוויות עם אחרים, שהעיקרית שבהן היא חוויית האהבה.
אני מנסה לדמיין מה עבר בראשו של זאב דוניה כאשר רעייתו ככה זרקה לו לאוויר, תוך שהוא נוהג על הטרקטור המקרטע "חוגגים עשרים שנים השנה". הוא לא עצר, הוא לא הביט לאחור על אותה אישה המזקירה לו את לובן שערותיו, או שמא חשב על מרווין יודול, הסופר המיזנטרופי שמגלם ג'ק ניקולסון בסרט "הכי טוב שיש", לאחר שיריבתו לשעבר וידידתו בהווה קרול קונלי (הלן האנט), מגדירה אותו כ"בוי פראנד" שלה. "יש לי חברה", הוא מגחך כשהוא פוסע לבדו הביתה. דומה שזה משפט שהאיש העצור הזה מעולם לא הצליח להגות. ואוי, כמה שהמשפט הזה עושה טוב על הנשמה. "יש לי חברה". והטרקטור המקרטע משמיע חריקות של מוזיקה בלוזית מלנכולית, והאיש לבוש כטרובדור אבל בלי כל הנוצות, ואני מבקר היין הרוזן די לונה. תפקידי ללכוד לא פעם טרובדור זה בקלקלתו, והוא אחרי עשרים שנה ישחזר מפרספקטיבה בטוחה את הדברים שקרו, ואז ינסה להבין אותם קצת יותר, או לפחות לזכור אותם טוב יותר. לנו הוא ימזוג כוס יין, יניח את הבקבוק על השולחן, ישקע במחשבות ויתנתק מאתנו לרגע, ואולי לקצת יותר, ואולי הוא בכלל לא אתנו ואף פעם לא יהיה, ואני, "מר אגו", יושב מול השטן המדיח, כנערה בודדה מול סוכריית התות הנפלאה הזאת.
זאב, וזה מה שהם אמרו עליך: אלי בן זקן – אומן; ששון בן אהרון – איש קטן… אבל גדול; אילנית צמח – שהמנון היקב יהיה IMAGINE ויתנגן בכל אירוע יין שמכבד את עצמו, ושקאמי יהיה נצחי על המדף. SMALL MAN GREAT LEGEND; דורון רב הון – שעשרים השנים הבאות יהיו מלאות באותו עניין, יצירה וחיפוש תמידי, ואנחנו בינתיים נהנה מהיינות שאתה מספק לנו; פרופסור עודד שוסיוב: אני לא ממש טוב בקופי רייטינג, אבל הייתי מאחל לו שהיינות שלו ימשיכו לרגש אותנו כמו הסרטים של פליני; איציק כהן – יקב שלא עושה הרבה רעש אך עושה יינות מיוחדים; אבי פלדשטיין – שבעוד מאה ושמונים שנה יזכרו השנים האלה כשנות ההקמה, שמי שהחליף את אומנות הקולנוע באומנות היין, יימצא בזו מענה שלם ומלא ליצירתיות שלו.
צחי דותן – מזל טוב ליקב סוסון ים ולזאב דוניה, האיש והאגדה שידע לחבר בין אהבתו לקולנוע ואהבתו ליין, לעוד הרבה שנים של יצירת יין באהבה; כרמי לבנשטיין – זאב, אדם לאדם. שיקי ראוכברגר – זאב דוניה מצליח לבטא את אישיותו הייחודית ביינות היקב. בטעימת היינות ובביקור ביקב אתה חש אומנות, מקוריות מחשבתית, התנסות, חשיבה פילוסופית המשתלבים ביצירה האומנותית והמרתקת של פרי עמלו. המשך לעוד הרבה שנים פוריות; חיים גן – שועל ענבים, יינן חסר מנוח, אוונגרד על אש קטנה; מיכל אקרמן – האסוציאציה הראשונה שעולה לי בראש מגיעה מלא אחר מאשר פו הדב, ומגדירה במדויק את האיש – ״הדברים שגורמים לי להיות שונה, הם הדברים שגורמים לי להיות מי שאני״. מאחלת המון מזל טוב על 20 שנה מעניינות, ועוד יותר בהצלחה על השנים הבאות. תמשיך להיות מי שאתה, זה חשוב לנוף שלנו.
תמונת השבוע 2 – פרויקט קידום יצוא היין לארה"ב יוצא לדרך
ורד בן סעדון מיקב טורא פרסמה בדף הפייסבוק שלה: גאה להיבחר ולהיות חלק בוועדה המייצגת את היקבים בפרויקט יין ישראלי בארה"ב בהובלת מכון היצוא. תודה על האמון. בתמונה ורד (במרכז) עם יערה שמעוני – מובילת הפרויקט במכון היצוא יערה שמעוני (משמאל), ואושיית היין כרמית ארנרייך.
2: המופע של יקב סגל – תנו כבוד לייננים וליין
מספר פעמים בשנה אני מקבל הזמנה למסיבה בחסות משרד יחסי הציבור של יקבי ברקן סגל. בתכנית האומנותית יש תחושה שנקלעתי למסיבה בשנות השמונים. לא פעם אני מחפש את הכדור המנצנץ מעל ראשי ואת אוליביה ניוטון ג'ון מתלבטת אם לאפשר לג'ון טרבולטה לגאול אותה מייסורי הבתולין שקושרים אותה למציאות שכבר לא קיימת, אבל ממשיכה בפנטזיה של המארגנים שככה בונים חומה וככה צריך לשווק וליחצ"ן יין ישראלי.
לא מדובר במסיבת עיתונאים, לא מדובר בהצגת יכולות היקב או בתוכניות היקב, לא מדובר על יין בכלל או על מי שעמל על היינות ביקב הגדול הזה. ואחרי כל כך הרבה לא, אני מנסה לחשוב במה כן מדובר, וגם כאן אני בוש ונכלם בשביל הייננים המשמשים כסטטיסטים במציאות שזרה להם ואפילו משפילה אותם. מדובר בסוג של מופע אימים (מוזר, מעניין האם רק בראשי עכשיו מתנגן השיר Sweet Transvestite מ'מופע הקולנוע של רוקי'. אולי זה לא רק בראשי; אה, הנה גם עידו לוינסון מחייך כי זה גם אצלו). הקהל המוזמן שופע חיוכים, קהל שנקלע למסיבת כיתה שאין לו ברירה אלא להגיע אליה; עיתונאים ובלוגרים שאין להם שום קשר לענף היין, הם לא מכירים את הנפשות הפועלות ביקב, אין להם מושג וחצי מושג בניתוח וכתיבה ביקורתית אמינה על יין, רובם היו מעדיפים שימזגו להם לכוס איזה משקה קל, ובמקרה של סגל אז סוג של משקה של טמפו כמו פפסי קולה. מדובר באנשים שכותבים על מכוניות ואופנה, על קוסמטיקה ועל תיירות, וכל מיני כותבי עבר שמפרסמים שורה בפייסבוק וחיים בסוג של מציאות מדומה שהם משפיעים על משהו. כולם יהיו שם. נראה שגם אחרי כמה שנים ביקב, המנכ"ל לא קולט את הענף, כי הוא צריך אירוע נוצץ וגדול, ודווקא האירועים הגדולים האלה פוגעים בתדמית היקב, גורמים לייננים שלו להתכנס בתוך עצמם ולחכות שהאירוע יסתיים, כי האדמה לא תבלע אותם גם אם הם ממש מוכנים לכך.
עיתונאי היין מוזמנים לאירוע כחלק מהרשימה. חלקם מגיעים ומבינים שהם נקלעו לאמבוש מתוכנן היטב, ופשוט משחקים את המשחק ומחייכים. עיתונאי יין לא צריך אירוע נוצץ, לא צריך ארוחה מפוארת, לא צריך הבזקי מצלמות. אם אתה עיתונאי יין, אתה צריך קצת שקט בזמן שאתה טועם את היין. קצת יין בכוס, קצת כבוד וסימפטיה ליינן שעשה את היין ועמל עליו. היין של סגל במקרה הזה הוא יין פראי, עשוי מאשכולות שלמים; פרי יצירה של צוות ייננים מוכשר אותו מוביל יינן מרתק ושונה, שקיבל על עצמו משימה לא פשוטה ואני לא בטוח שהוא צריך את העטיפה המרשרשת של האירוע. אז עידו (במלעיל), קום, צא, עמוד על שלך, ובקש כבוד בשביל היקב והייננים, ובשביל היין שלך.
3: יצא המרצע מן השק – התגייסות כשרה לטובת משפחת רויאל-צור
רונן פרלמוטר פרסם בעיתון ישראל היום כתבה שכותרתה "בורדו הגרסה הכשרה", שמקריאתה נוצר הרושם כי הוא עיתונאי מגויס, שמנסה דרך העיתון בו הוא כותב לדחוף את היינות של חברת 'רויאל וויינס' ו'צור עולם של יין'. למעשה הם מימנו את נסיעתו לבורדו, אכן סיפק את הסחורה (בכתבה צוין כגילוי נאות שהכתב היה אורח של צור נציגי רויאל). הטיול ליקבים בבורדו אותו מימנה משפחת הרצוג, הוציא את המרצע מן השק, ופרלמוטר העניק עוד חותמת כשרות למפעל הלא אמין לכאורה של יינות כשרים בעולם. הכתבה מנסה לתת את התחושה כאילו כל היינות בבורדו כשרים, כאילו היהודים כבשו את היקבים הטובים ביותר, את כל השאטואים, והם עושים בשלהם בתוך היקב. "להסתובב בבורדו עם ישראלביץ זו חוויה בפני עצמה, גדולי השאטואים נפתחים בפניו והוא מסתובב שם כבתוך שלו – מרחרח פה, מציץ שם, מחליף רשמים עם היינן המקומי, מחלק הוראות לעובדים ומתלוצץ עם הבעלים, אחרי ככלות הכל הוא מנהל את הצוות היהודי – עובדים ומשגיחים – שמכין את היינות הדגולים של היקבים הללו". משפטים אנטישמיים כאלה מזמן לא קראתי (תחליפו את שם הכותב בכתב צרפתי או בבעל יקב צרפתי שיגיד את זה, וישר תראו בעיני רוחכם את האף הענקי של אותו יהודי מרחרח, ומכיסו מבצבצים שטרות של כסף שנופלים להם בין החביות).
אז כעיתונאי שנסע וראה בעיניו את המציאות כפי שהיא, איפה השאלות המתבקשות שהיו צריכות להישאל על ידי עיתונאי יין: אומנם אין בחו"ל מצוות התלויות בארץ כך שכשרות הכרם היא בעיה קטנה, אבל מה קורה החל מהרגע בו הענבים יורדים לבור? ובזמן דילול הענבים והסחיטה – מי עושה אותם? כמה יין כשר באמת מייצרים בכל יקב? ואותו מר ישראלביץ שעושה ביקב כבשלו: מה השכלתו הייננית? ואותם עובדים ומשגיחים: מה השכלתם הייננית? מדוע אין שום תמונה בשום יקב של היין הכשר בתהליך הכנתו ? איפה החביות מוחבאות? מי עושה טופינג? מי טועם במהלך כל השנה? ולמה לא לקחו אותך לראות איך כל העבודה הזו מתבצעת (בציר, סחיטה, בקבוק)? לקחו אותך לראות חביות בתוך חדר, ואתה נפלת לרשת שטוו לך. בעצם אתה חלק מהרשת שרוצה להשפיע על הציבור ולתת לו הרגשה שמייצרים ביקבים הללו את נקטר האלים, והיהודים השתלטו על תעשיית היין בבורדו.
ולמה אני שואל? כי לפני שבועיים ביקרתי בתערוכה של רויאל בפריז, ושם פגשתי את האנשים שטענו שהם משגיחי הכשרות ביקבים הללו, והם ישבו וסיפרו לי מה תפקידם. השכלה ייננית בטח אין להם, הם לא שוהים ביקב באופן קבוע אלא מגיעים פעם פעמיים בשנה לבדוק שלא נגעו בחבית החתומה, כי מעבר לזה אין להם מושג מה עושים. אז מדובר ביין שנעשה בשלט רחוק, ללא תשומת לב כפי ששאר יינות היקב זוכים לה, כי אחרת היית דואג לטעום יין צרפתי לא כשר שמיוצר באותו יקב. האם לא בזה מדובר בסופו של דבר? הזהות בין המותג הכללי ובין הגרסה הכשרה. זה הנושא הכי מעניין, וממנו התעלמת לחלוטין. הייתי שמח לקרוא רשמי טעימה השוואתית מקצועית בין הגרסה הכללית לכשרה, ולדעת אם ההבדל הוא בניואנסים והאופי של המותג נשמר, או שזה ניצול המותג כדי לכסות על יין שאינו עומד בסטנדרטים של היקב. אבל בכתבה חסר עוד גילוי נאות, שהכותב לא טועם יינות שאינם כשרים, כך שלא יכול לעשות זאת.
הכתבה נשלחה לרונן פרלמוטר להתייחסות, אך זו לא התקבלה עד פרסום המדור
לקריאה נוספת
כבר שנים מבטיחים שהיקב החדש של רקנאטי ייבנה במהרה בימינו באזור דלתון בגליל. אבל אצלנו בארץ רשויות הרישוי פועלות לאט ולא ברור מה יגיע קודם: המשיח או אישורי הבניה המיוחלים. בינתיים מוזמנים לקרוא את רשמיו של יונתן לבני בעקבות טעימת יינות חדשים של היקב.
אודי גולדשמידט – יועץ לתיירות קולינרית, יזם וממתג בתחום, כותב על אפשרויות שונות למכירת והגשת יין במסעדות שלא בפורמט בקבוק היין המוכר לכולנו. נותר לראות מה מזה, אם בכלל, ניתן ליישום בישראל. מוזמנים לקרוא.
דף הטלגרם של אכול ושאטו יצא לדרך
בדף תמצאו מבחר כותרות מאכול ושאטו והחדשות המעניינות של הענף – מי הצטרף, מי עזב או הועזב, יינות חדשים, אירועים ובכלל ברגע שאנחנו במערכת נדע אותם (כמובן שמוזמנים גם לדווח לנו ולעדכן אותנו). פשוט ציינו 'אכול ושאטוFoodis.co.il – ' והצטרפו. יהיה מעניין
