השבוע בענף היין 248: מה קורה עם הסדרת יקבי הבוטיק? והאם הגליל מגיע עד הרי יהודה?

השבוע: כמה מר המחיר למ"ר שרמ"י דורשת מיקבי בוטיק, ראיון וירטואלי עם ד"ר ארקדי פפיקיאן, יקב ויתקין ועמותת רוח נשית, בציר 2020 ביקבים רקנאטי, שירן, פינטו, וורטמן ובר-מאור, טעות מקור ענבים בתווית של יקב כרמל, ביקורת סדרת אקו של תבור, מכירות יין בימי קורונה, וזאב דוניה בכתבת אורח. קריאה מהנה

בשבוע שעבר נבצרו ענבי יין אדום ראשונים של יקב צרעה. ערן פיק, יינן ראשי ומנכ"ל היקב: "בתמונה ענבי מרלו מחלקת 'טרסות' בכרם שורש, אותה נטענו ב-2014. בדרך כלל היין שמופק מחלקה זו נכנס לבלנד של 'הרי יהודה'". צילום ישי שטקלר, מנצח בתזמורת הפילהרמונית, מייצר דבש ביודינאמי ובוצר חובב

1: סטטוס הסדרת יקבי הבוטיק – כמה זה עולה להם?

נכון, בשנה האחרונה נראה כי הנושא הוריד את עצמו מסדר היום. אתם יודעים, שנת קורונה, ובטח כל מה שנוגע למשרד הבריאות  ושמו אינו כולל 'קורונה' או COVID-19  פשוט לא קיים, כולל נושא  הסדרת יקבי הבוטיק,  התבשרנו השבוע כי תחילת הוראות החוק לעניין יבוא ויצור משקאות משכרים (העברת הפיקוח ממשרד הכלכלה למשרד הבריאות) נדחה, ותאריך היעד כפי שהובהר לנו הוא 1.1.2021 ועד אז יאושרו בכנסת תקנות על ידי משרד הבריאות, אשר יאפשר ליקבים תקופת התארגנות להסדרת רישיון יצרן ורישיון עסק.

קראו את העדכון מ- 2019 לבעלי יקבי בוטיק מטעם הרשות לתכנון ופיתוח החקלאות ההתיישבות והכפר

אז מצד אחד ניתנה ליקבי הבוטיק ארכה להתארגן על מנת לעמוד בתקנים, אבל מאידך ברור לכולם שיש בלגן גדול במערכת, כאשר משרד הכלכלה לא משחרר את הרסן ומשרד הבריאות לא ממש רוצה לקחת אחריות על כל הסיפור בזה (קורונה, אתם יודעים). מי שצוחק על כולם, ובעצם זה שעל פיו יישק דבר, הוא רמ"י – רשות מקרקעי ישראל, שלא מפסיק לשלוח שמאים לנחלות של היקבים ולבקש סכומים מטורפים. כך, שווי מ"ר אחד של קרקע לצורכי ייצור, אחסון ומרכז מבקרים ברמת הגולן, נקבע לסכום של  270 ₪ למ"ר ייצור ואחסון ו- 410 ₪ למ"ר מרכז מבקרים. בגליל העסק יותר יקר, ומגיעים ל- 400-600 ₪ למ"ר לייצור ואחסון ו- 600-950 ₪ למ"ר מבקרים או חנות. שווי מ"ר אחד באזור היין הנחשק הרי יהודה מטפס לכ- 850 ₪ למ"ר של ייצור ואחסון ומעל 1,200 ₪ למרכז מבקרים/חנות, ואילו במועצות האזוריות בשפלה ובמישור החוף המחירים מאמירים לסכומי עתק של  יותר מ- 1,000 ₪ למ"ר ומעל 1,400 למ"ר בהתאמה.

מפת יקבי יהודה נכון לדצמבר 2018. צילום ישראל פרקר

בעצם שומות אלה הן גזר דין מוות למרבית יקבי הבוטיק. יקב שיש לו למשל עד 100 מ"ר באזור הרי יהודה או הגליל,  יצטרך לשלם לרשות מקרקעי ישראל סכום שיעבור בקלות את ה- 150 אלף שקלים, וזה עוד לפני כל העלויות הנוספות שייפלו עליו בגלל דרישות משרד הבריאות, אגרות, היתרי בניה, אדריכלים, קבלנים, ועשרות בעלי מקצוע. ובתוך כל זה צריך לקנות חומרי גלם, חביות, בקבוקים, לשלם משכורות לעובדים ועוד ועוד. .

הרשות לתכנון ופיתוח ההתיישבות והכפר פרסמה מסמך לבעלי היקבים, בו היא כמובן מהללת ומפארת את ההתקדמות הגדולה בהסדרת רישיון ליקבי הבוטיק, אבל הסחבת גדולה ויקרה. אף אחד לא באמת מעז להתעסק עם מנהל מקרקעי ישראל, ולומר להם להפסיק לנסות לסחוט כספים מאנשים שרוצים להתפרנס מענף שאי אפשר להתפרנס ממנו גם ככה. אי אפשר להמשיך לנסות לעשוק ייננים ובעלי יקבים שמייצרים יין, מנסים לקדם דרך זה את התיירות לישראל ובישראל, וגם לייצג את ישראל עם יינות משובחים.

המנהל מזכיר לי מוכר בדוכן לוטו שאחד מקוני הכרטיסים אצלו זכה במיליון שקל, והוא דורש להיות שותף שלו כי האדם קנה את הטופס אצלו. הפקידים של רמ"י יושבים להם במיזוג, ומחליטים על שומות שחורצות גורלות של משפחות שלמות ושל תעשייה יפה. ארץ ישראל היפה כבר מזמן לא קיימת, על האי-קיום הזה יש לרשות מקרקעי ישראל חלק גדול מהבעלות.

מרסלאן בתסיסה ברקנאטי בדרך לגרי דה מרסלאן. צילום קובי אביב

יינות 2020 בתהליך – תסיסת הגרי דה מרסלאן של רקנאטי

קובי ארביב, היינן הראשי של יקב רקנאטי, צילם וכתב: "לאחר בציר ידני וסלקטיבי נסחטו בעדינות רבה ענבי המרסלאן כאשכולות שלמים, במטרה למצות נוזל איכותי ועתיר טעם, תוך שמירה על רעננותו ועל מאפייניו  הפרחוניים של הנוזל בצבע בהיר, שלימים יהפוך להיות "גרי דה מרסלאן" – רוזה הדגל שלנו ביקב רקנאטי. "גרי דה מרסלאן" לציון  צבעו הבהיר של יין זה המופק מענבי המרסלאן. בצילום חלקו העליון של המכל, עם כיסוי ראש הקצף הנוצר בתהליך התסיסה של מיץ ענבי המרסלאן. תסיסה זו, המתבצעת בטמפרטורה נמוכה של 12 מעלות, תוביל לשימור הארומות הייחודיות של יין זה. לא בצילום: הריח הפרחוני המטורף שמבשם לנו את הסביבה".

ארקדי פפיקיאן – לוחם בתחנות רוח או מפיק אנרגיה עבור יקבים? צילום אורי כהן

2: ראיון וירטואלי עם ד"ר ארקדי פפיקיאן

הבהרה לשאלות שקיבלנו מקוראים: וירטואלי פירושו כאן יותר דמיוני ופחות אמיתי, אם כי יש בו אלמנטים אמיתיים. מסובך. ד"ר ארקדי פפיקיאן הוא לא פחות מאשר אושיית יין. מרצה מלהיב, יינן, ויועץ ליקבים – הרבה יקבים. לא כולם היו בניו, אבל בהחלט רבים

סרט שמלווה אותך?

היו זמנים באמריקה.

זהו סרטו האחרון של הבמאי האיטלקי סרג'יו לאונה. סרט על גנגסטרים, בו שוט הסיום מציג את פניה המסוממות מאופיום של גברת מילר (ג'ולי כריסטי), בזמן שאהובה ושותפה העסקי מק'ייב (וורן בייטי) גוסס לאיטו בשלג לאחר קרב יריות ארוך. כמו גברת מילר, גם נודלס (רוברט דה נירו בתפקיד מאפיונר יהודי מברוקלין) מעדיף לשקוע בהזיות ולהתמסר לאידאה של הגדולה בבסיס החלום האמריקאי, אפילו במחיר הכישלון. ובמקרה של נודלס – בניסיונות להמשיך לחזור אל הכישלון ולשחזרו, בתקווה שהפעם אולי יצליח לשלוט בו, כך שיסור למרותו.

 

ספר שמלווה אותך?

The story of wine, Hugh Johnson

ואם לצטט את רוברט דה נירו, השחקן הראשי מהיו זמנים באמריקה: לפי מחקר חדש לנשים יותר נוח להתפשט מול גבר מאשר מול אישה. הן טוענות שהנשים ביקורתיות מדי, והגברים פשוט אסירי תודה.

 משפט פילוסופי שמלווה אותך?

חבר אמיתי לעולם לא יעמיד אותך במקום של מבקש.

יום ללא חבר הוא כמו צנצנת בלי שום טיפת דבש שנותרה בתוכה (פו הדב).

האבא מיכאל והבן אדם אלפסי מיקב הר אודם
האבא מיכאל והבן אדם אלפסי מיקב הר אודם

יין שתיקח לאי בודד?

בלנד בורדולזי של יקב ישראלי (הר אודם, אור הגנוז, טוליפ, קסטל…)

פילה בקר הוא לא באמת בשר. הוא נתח עם יחסי ציבור מעולים, ולכן הוא הנתח שכולם אוהבים אותו.

ארקדי פפיקיאן עם אלון גונן. צילום אורי כהן

מאכל מנחם?

דג ים עם ירקות מבושלים.

אם מישהו חושב שהוא קיפוד, סביר להניח שצריך רק לתת לו ראי וכמה תמונות של קיפודים, ולהגיד לו לפתור את הבעיה בעצמו ולחזור כשירגיש טוב יותר. ( דאגלס אדאמס, מתוך הספר "היו שלום ותודה על הדגים").

במהלך התסיסה משלב אלי שירן מספר פעולות, בין היתר "דליסטאז" (הפרדת הנוזל מהקליפה לזמן מה והחזרת הנוזל תוך שבירת הכובע). התמונה צולמה על ידי אלי שירן במכל בו נמצא הנוזל ללא הקליפות

יינות 2020 בתהליך – תסיסת הגרנאש של יקב שירן

אלי שירן, יינן יקב שירן, צילם וכתב: "ביקב שירן הגרנאש הינו חלק מרכזי ב'הסופרן', וכן לוקח חלק קטן אך משמעותי ב'טריו'. לטעמי, זן זה, מעבר לתכונות האופי שלו העומדות בפני עצמן, משנה יינות אחרים גם כאשר הוסיפים אותו באחוזים קטנים, ומעניק להם עומק  ורובד נוסף.

כוח עזר חשוב בקליטת ענבי הגרנאש מעין דור: הנכדים נווה וארז. צילום סבא אלי שירן

השנה אני בוצר כמות גדולה יותר של גרנאש, ולכן יתכן כי בנוסף נעשה ממנו יין חדש. מאחר וצבעו של הגרנאש חלש משהו, אני מתאים את תהליך התסיסה כך שאוכל למצות באופן מקסימלי את פוטנציאל הצבע הגלום בו. לכן, לאחר הקראש וטרם תחילת התסיסה יוכנס היין לחדר קר, להשריה קרה במשך מספר ימים. לאחר מכן יותסס היין בטמפרטורה קרה יחסית, ובמהלך התסיסה נעלה את החום. עם תום התסיסה היין יישאר על הקליפות (וכך גם בזמן התסיסה המלולקטית), ובהתאם להתפתחות הטעמים  אחליט מתי היין ייסחט.

3: על המוקד – יקב ויתקין ועמותת רוח נשית

מזה מספר שנים, ובצניעות כמעט סגפנית, מלווה יקב ויתקין את עמותת 'רוח נשית'. היקב מוכר מארזי יינות לחברות ולארגונים, וכמובן לאנשים פרטיים וחברי מועדון, וסכום נכבד ממכירות מארזי החג נתרם לעמותה. 'רוח נשית – עצמאות כלכלית לנשים נפגעות אלימות' היא עמותה ללא מטרות רווח, החותרת לחולל שינוי חברתי לקידום כוחן הכלכלי של נשים נפגעות אלימות בישראל בראייה פמיניסטית. זאת מתוך מחויבות לצדק חברתי, ומתוך אמונה כי יציאתן של נשים ממעגלי האלימות כרוכה בביסוס עצמאותן הכלכלית. העמותה יוזמת ומפתחת פתרונות שיאפשרו לנשים לקבל הזדמנות שווה כדי לפעול לקידום עתידן הכלכלי, לרכוש כלים מקצועיים, ולהשתלב בתעסוקה תוך תכנון קריירה לטווח ארוך, צמיחה והתעצמות. פעילות העמותה מבוססת על יצירת תשתית של שיתוף פעולה וסולידריות בין נשים נפגעות אלימות לבין הקהילה והעולם העסקי. תשתית זו מבוססת על שורה של פעולות חברתיות שמופעלות על ידי מתנדבות, נשות עסקים ועסקים מקומיים. זה נכון תמיד, ובזמן שכבודן וגופן של נשים נאנס ונרמס אין מטרה נעלה מזו כדי לתמוך באותן נשים שלא עשו דבר מלבד היותן נשים. שני יינות חדשים הושקו ביקב ויתקין לטובת מארז ראש השנה תשפ"א 2020:

יהודית ואברהם פז ההורים של שרונה ואסף מיקב ויתקין. צילום אורי כהן

ריזלינג 2019 –  בציר 2019 המשיך את שיתוף הפעולה של יקב ויתקין עם היקב התאום שלו מאזור Pfalz בדרום גרמניה. במהלך הכנת היין למילוי נעשתה בניית היין לפי תוצאות טעימת פורום משותף שכלל את צוות יקב ויתקין בשיתוף עם סבין ויורגן, יינני יקב Georg Mosbacher התאום, וייננים נוספים מהאזור שלהם. לא פשוט לגבש דעה על הריזלינג של אסף פז. הוא שונה בנוף, הוא ריזלינג למיטיבי לכת, ולכאלה שיידעו להעריך אותו בעוד כמה שנים. אז נכון שעכשיו בטעימה החמיצות בשיאה, והמתיקות חבויה לה ועולה רק בקצוות. המון ליים ואשכולית, הגראנד סמיט מככב. כשטועמים ריזלינג ויתקין בן שלוש שנים ויותר, מבינים את השינוי שהיין עובר בבקבוק, הדבש, האפרסק הבשל וכמובן הפטרוליות האופיינית לריזלינגים גרמניים משובחים יוצאת החוצה. אז כן, לשתות עכשיו וליהנות מחוויה שתתפתח לעוד חוויה בעוד שנתיים שלוש. מחירו 100 ₪ – VFM  (תמורה לכסף – תל"כ). 2019  זו שנה מדהימה. שווה להשקיע ולשמור.

קברנה פרנק 2017 – הענבים נבצרו בגליל. עשיר בריחות של  עשבי תיבול כתושים (מרווה, זעתר, עלי זית). בערסול הכוס יוצא הטבק בכל הדרו. הפה עשיר בפרי אדום דחוס, מהודק, ממאן להיפתח במשך דקות ארוכות. החמיצות טובה, האלכוהול כמעט ולא מורגש, טעמי החבית מעניקים וניליות. גם פה היין מרשים, אבל ינוקא בחיתוליו. כן לשתות וליהנות עכשיו, אבל גם פה תנו לו כמה שנים וזה הולך להיות מדהים. מחירו 125 ₪ – VFM. זה יין להשקעה לעוד חמש שנים לפחות, והוא מהליגה של הגדולים במחיר.

מוסקט קנלי ממצפה רמון. צילום יעקב אוריה

בציר 2020 – מוסקט קנלי ממצפה רמון

היינן יעקב אוריה צילם וכתב: "אלה ענבי מוסקט קנלי ממצפה רמון בבציר מאוחר, שילוב של ענבים וצימוקים. נבצרו ליין קינוח של יקב פינטו".

4:  סימן רשום – האם הגליל מגיע עד הרי יהודה?

לפני שבועיים פרסמנו בכתבה השבועית 'השבוע בענף היין 246 – כינוי מקור להרי יהודה' את הודעתה של רשות הפטנטים, כי לאחר עבודה מאומצת של שנים נרשמו שישה כינויי מקור ישראלים על שם המועצה האזורית מטה יהודה. זו הגישה שש בקשות לרישום אזור "יהודה" בכללותו ואזורי המשנה "הרי יהודה ו"מורדות יהודה", ככינוי מקור עבור יינות וקישורם לאיכות שנובעת מהמיקום הגיאוגרפי, סוג האדמה, האקלים ועוד.

כחלק מהשאלות ששאלנו את היוזמים, הדהדה שאלה רצינית אחת בה בעצם רצינו לדעת האם נקבעו סנקציות במידה ונמצא שיקב לא עמד בכך, והאם חוק היין  נתן דעתו בעניין. התשובה לכך הייתה: "אין בישראל חוק יין, אך קיימות סנקציות בדבר סימון אזורי מטעה, בין היתר מכוח תקן היין, חוק הגנת כינויי מקור וציונים גאוגרפיים, ופקודת סימני המסחר". ושאלתנו האחרונה הייתה: מה הסטטוס של יקב שממוקם בגליל, למשל, אבל מייצר יין מענבים רק מהרי יהודה? התשובה: "רישום כינויי המקור אינו בא לעניין ציון אזור הגידול, במקום תקן היין ו/או הוראת חוק אחרת, אלא בנוסף להם, והוא מתייחס רק ליקבים המצויים בתחומו. הכללים המחייבים לעניין ציון אזור היין על גבי התוויות, כפי שחלו עד היום על יקבי ישראל, ממשיכים לחול כבעבר. עם זאת, רק יצרני יין מהאזור הגאוגרפי של יהודה יוכלו להשתמש בכינויי המקור "יהודה", "הרי יהודה" או "מורדות יהודה" ולציין על התווית את כינוי המקור".

אז השבוע גילינו טעות של יקב כרמל שפרסם על התווית הראשית של יין גוורצטרמינר 2019 מהסדרה האזורית "הרי יהודה", ובתווית האחורית נרשם כי הענבים הגיעו מהגליל. יקב כרמל מיהר להגיב, ומסר כי "ברגע שהיקב גילה את הטעות בהדפסה בתווית הקדמית (הרי יהודה במקום גליל), כשהשקנו בציר חדש לפני מספר חודשים אספנו את כל הסחורה, והחלפנו את כל התוויות".

מדובר ביקב גדול ומכובד עם יכולות, וכמובן עם תקציב לעשות את זה. אני מניח שיקב בינוני וקטן יהיה בבעיה רצינית ואולי ינסה "להחליק" את העניין. ועוד דבר, רק בגלל שלקוחות שאלו שאלות הגיע המידע ליקב כרמל, ואז נאספו הבקבוקים מהחנויות.

לסיכום: הסנונית הראשונה יצאה מהבקבוק. זה הזמן לתת מענה לבעיות כאלה שיצוצו בעתיד, בין עם על התווית או "רק" במכלי וחביות היקבים. נכון, עדיין אין משטרת יין, כי גם אין חוק יין עדיין, אבל זה כנראה הולך להיות תפקידה של עיתונות היין: לעמוד על המשמר על מנת ששנים של עמל של אנשים טובים במטה יהודה לא ייראו כקוריוז עוד שנה שנתיים. וכמובן של אזורי יין אחרים שיצטרפו לרישום ברשות הפטנטים.

ביצה בסירה. צילום רמי בר-מאור

בציר 2020 – בכל סירה הס פן תעיר

רמי בר-מאור, יינן יקב בר-מאור, צילם וכתב: "ביצה זו מצאתי וצילמתי בכרם סירה ששטחו 10 דונם, הנטוע בנחל אלונה בקעת הנדיב, על אדמת רנדזינה גיר. ענבים אלה מרכיבים בעיקר את ה'לילית' שלנו וגם סירה זני, ששניהם אזלו תודות לקורונה".

שותפי האקולוגיה של יקב תבור על התווית

5: ביקורת יין – סדרת אקו של יקב תבור

יקב תבור השיק השבוע שני יינות מסדרת אקו (eco – אקולוגי). הסמלים המעטרים את תווית הסדרה החדשה הם אבן הבזלת, פרח החרצית, יעל, עלה גפן, בית קינון התנשמת ויונק דבש; המדגישים ומתארים את המגוון הביולוגי, איזון הטבע, מחזור החיים והצמיחה המאפיינים.

מיכל אקרמן מנהלת יקב תבור והיינן אור נדבך. צילום אורי כהן

eco לבן 2018: בלנד מענבי ויונייה, רוסאן ושרדונה מרמת הגולן. בלנד של שלושה זנים סוליסטים, שעושים טוב אחד לאחר. חמיצות טובה, רעננות טובה, מתיקות לא מעיקה, אלכוהול 13.5% אבל מסתדר מצוין בתוך כל הערבוביה. יופי של יין. מחירו 85 ₪ – VFM לחלוטין.

eco אדום 2016: בלנד מענבי קברנה סוביניון, מרלו, סירה וקברנה פרנק, שהגיעו מרחבי ארץ ישראל האקולוגית. 18 חודשי התיישנות חבית ו- 18 חודשים נוספים בבקבוק, 14% אלכוהול. היין שופע ריחות נקיים וטובים של דובדבנים בשלים, וניל, שוקולד מריר. בפה פרי בשל לצד חמיצות טובה וקרירה. טעמי החבית מעט משתלטים וקוטפים את ההובלה, וחבל. מחירו 85 ₪ – VFM לחלוטין.

הקריניאן של וורטמן. צילום יותם שרון

בציר 2020 – קריניאן ללא טפטפות ביקב וורטמן

היועץ יותם שרון צילם וכתב: "דיגום אחרון לפני בציר בחלקת הקריניאן הקטנטנה של חי וורטמן בעמק שפייה. חדי העין ישימו לב: אין טפטפות שורות של הגפנים הבוגרות. הענבים טעימים מאוד ונראים נהדר".

לי בולדס מנהלת השיווק של יקב ברקן. צילום שוקה כהן

6: ממקור ראשון על מכירות יין בתקופת הקורונה

רני רוגל מדווח: במסיבת העיתונאים הזומית של יקב ברקן להצגת יינות אסמבלאז' החדשים של יקב ברקן על ידי היינן הראשי עידו לוינסון, (קראו את הכתבה של יונתן לבני על מסיבת העיתונאים והיינות), נשאלה מנהלת השיווק של היקב – לי בולדס, איך היו מכירות היקב בתקופת הקורונה, כשהכוונה לתקופת הסגר שכללה את פסח. תשובתה של לי הייתה קצרה וכנה, ונכונה כנראה גם לימים אלה: "קנו יותר, וחיפשו יינות יותר זולים".

לי בולדס במסיבת העיתונאים בזום. תשובות כנות

לי בולדס ציינה שבניתוח המכירות צריך לנטרל את האין מכירות במסעדות ומלונות, אבל מכירות חג הפסח היו טובות יותר, כי בגלל ההסגר משפחות גרעיניות חגגו בפני עצמן בנפרד ולכן קנו יותר יין – אך זול יותר. "בסך הכול מצב המכירות יחסית טוב, בעיקר כמותית ברשתות השיווק, אך גם בחנויות היין עברו לדרגת מחיר נמוכה יותר" – לא מפליא כשקרוב למיליון מובטלים או בחל"ת וה- 750 שקל שהתקבלו כמענק נגוזו על דברים חיוניים יותר. שאלה מעניינת נוספת הייתה לגבי העדפת יין ישראלי בימים אלה. לי בולדס: "מדברים על זה הרבה, אבל מבחינת הצרכן לא ראינו גידול במכירות יינות שלנו על חשבון יינות יבוא". המחיר מנצח.

פטיט סירה ימית. צילום פאפא רצי

פטיט סירה במרינה של הרצליה

המצלמה המשוטטת תפסה במרינה של הרצליה יאכטה קטנה זאת, שהפכה את מידותיה הקטנות למיתוג: Petite Sirah. אז נכון שיין לא היה שם, לא פטיט סירה ולא אחר, אבל לפחות חייכנו.

אי אפשר להישאר אדיש אל זאב ואל יינותיו. או שאוהבים או שלא. צילום דוד סילברמן dpsimages
זאב דוניה בכרם סוסון ים בבר גיורא בימים טרום קורונה. טובים יותר? טובים פחות? אחרים. צילום דוד סילברמן dpsimages

7: כתבת אורח – מחשבות על כרמים, אזורי גידול, כורמים ובכלל

זאב דוניה מיקב סוסון ים כתב: "יקבים מסוימים רוכשים ענבים מכל הארץ, בניגוד להתמקדות באזור גידול ספציפי. הבון טון הוא כמובן הטרואר. כלומר אזור גידול מוגדר שנותן ליין אופי וזהות מדויק יותר. שלא יהיה ספק – אני בעד קונספט הטרואר. ויחד עם זאת אכתוב כאן כמה מילים בזכות המולטי טרואר. יצא שהטיימינג של הטקסט הזה יוצא בול על ההכרזה ההיסטורית של חבל יהודה כאזור היין הישראלי הרשמי הראשון. אין במה שיאמר כאן הפחתה כלשהי מחשיבות האירוע הזה.

אייל דרורי
אייל דרורי מיקב סוסון ים

במשך השנים יצא לי לעבוד עם כרמים באזורים שונים בארץ: בדרום, במרכז ובצפון. למשל: סירה מרמת דלתון – סירה מבר גיורא. שנין בלאן מהשפלה, בר גיורא וכרם בן זמרה. סוביניון בלאן מהרי ירושלים וכרם בן זמרה. והרשימה ארוכה. היתרון הקונספטואלי הוא שבדרך זו אתה נחשף לכורמים שונים ולאזורי גידול שונים. אי אפשר להתעלם מהעובדה שהכורם הוא חלק בלתי נפרד מהטרואר. ככה זה. יש כורמים "חכמים" באמת, יש מקפידים, יש עקשנים, ויש שיודעים הכול. I have seen them all. אולי, ואולי לא.

אביטל שחר. צילום מעיין סיון מדף הפייסבוק

השורה התחתונה היא שאתה לומד איך כל זן מתנהג בכרמים באזורים שונים, עם כורם אחר. וההבדלים הם שמיים וארץ.  לדוגמה: אתמול ביקרנו, אייל דרורי ואנוכי, בכרם עם חלקה זעירהף 2/3 דונם של רוסאן. היה ממש מרגש. אולי הרוסאן עם הפוטנציאל הכי טוב בארץ.  רואים את הדברים מיד: גודל האשכול, בריאותו (רקבונות – כן או לא), ואחר כך הטעם בפה. מי שמגדל את הכרם הזה היא  אביטל שחר (כרם 9), שזה לא המקצוע שלה. אבל אכפת לה. אכפת לה מאוד. וראינו כרמים אחרים של רוסאן… לצערי אני נתקל לא מעט במקרים ההפוכים. כורמים שלא מקשיבים, והידע שלהם די מוגבל לחשבון הבנק…

אייל מילס עם "עוגת" קליפות הריזלינג מבציר 2020. צילום מדף הפייסבוק

אייל מילס מכרם בן זמרה, הוא דוגמה אחת לכורם נבון, מקצועי, שמצא את האיזון בין הטיפול וההקפדה המקצועית, לבין ההיבט הכלכלי (לפחות אני מקווה שההיבט הכלכלי סביר).  כך גם משה לוי מהדרום. את שניהם אני מכיר שנים ארוכות, שנים בהן התוצרת הלכה והשתבחה. וכשיינן מקבל ענבים "טובים", הוא מאושר.

היו זמנים: רוני ג'יימס מייסד יקב צרעה עם נימי יפה שהקים את תחום התיירות במועצת מטה יהודה. צילום מאוסף חני בן יהודה
רוני ג'יימס (משמאל) מייסד יקב צרעה ואבי אסכולת הטרואר בארץ עם נימי יפה שהקים את תחום התיירות במועצת מטה יהודה. צילום מאוסף חני בן יהודה

בסוף אני, עכשיו אנחנו, אייל ואנוכי, תמיד חוזרים לבר גיורא. הכרם שאני הכי…. נו, אני ממש אובייקטיבי… אבל היי – מותר לי. כרם שניטע לפי הנחיות של רוני ג'ימס ז"ל, מייסד יקב צרעה. בשתי מילים: אורגני וצפוף. צפוף זה אומר מרווח של כ-1.5 מ' בין השורות, ו- 0.75 מ' בתוך השורה. הצפיפות הזאת, 550 גפנים לדונם, היא לא המצאה של רוני או שלי. כך מקובל בהרבה מקומות באירופה. לא המצאנו את הגלגל. הצפיפות הזאת מתבטאת ביבולים נמוכים ברמות קיצוניות. יותר מזה: גודל הענב האינדיבידואלי קטן מהרגיל. וזה גורם לריכוז ועושר בטעמים.

אבל כל אלה מילים יפות. מילים אמתיות ונכונות, דרך אגב. אז מה מעבר למילים האלה? אני חושב, ואני אעז ואומר זאת, שלכרם הזה יש נשמה. והנשמה היא הביטוי האולטימטיבי לטרואר. הוא בטח לא הכרם הכי יפה בארץ. רחוק מזה, הוא ג'ונגל. אבל בג'ונגל הזה גדלים ענבים עם אופי. וזה מה שצריך".






היו הראשונים להגיב...

כתבו תגובה