פיטמאסטר - LET THE SHOW BEGIN

האדם הקדמון היה בטבעו צייד. צייד בכול רמ"ח איבריו; זה שדואג לצאת למסע הצייד, זה שמדליק את האש, וזה שדואג שסביבתו תשרוד. לימים, בתוך תהליך אבולוציוני מהיר ומבוקר, גם אנחנו צמחנו לציידים קטנים; קרניבורים כאלה שתאוות האש והבשר זורמת בהם, כאלו שסקרנים לחוות ולהעשיר את סביבתם. במהלך השנים שהאדם גילה את האש הוא חקר אותה, וכאשר הבין כי האש היא דבר אחד והעשן הוא דבר אחר, הבין כי האש מתפתחת.

כיצד מתפתחת? קראו את זה: שמונה בערב, ממש ליד ביתי (חוצות אלונים), תור מטורף של אנשים בכניסה לדלת אחת גדולה מזכוכית מבריקה – מסעדת פיטמאסטר (Pitmaster). קונספט ייחודי של קבוצת אנשים מבריקה, שצמחה לפני שנים רבות ברשתות החברתיות, ומשם לעוקבים, למפגשים, למתכונים לשטח ולחוויות. אג'נדת אירוח אין סופי של רצון להעניק לסועדים חוויה משותפת, עם מומחי הבשר על אש גלויה. יושבים על יד שולחנות אבירים ארוכים מעץ מלא. על השולחן נייר ארוך ארוך עם שמות האנשים המתארחים סביב השולחן, בלי לדעת מי לימינם ומי לשמאלם, ופעמון אחד גדול וזהוב. הבירה נמזגת חופשי, היין פתוח לרווחה – אין צלול, אין מתוק ואין מוגז – רוצים כזה? תביאו מהבית.

הפעמון מצלצל, המופע מתחיל. מולנו ניצבת מעשנה עצומה, שעובדת בטכנולוגיה אין סופית ובזרימה נכונה שרק מבעירה את האווירה, ועליה אחראי הערב דניאל בן מויאל – האומן של האומנות.

לשולחן מגיעות צלחות של אונטריב מפורק "chuck" – נתח אשר מתחיל בצוואר ומגיע עד לבטן, מתאפיין בטעמים חזקים ומעולים מכיוון שהוא שכנו הטוב של האנטריקוט. האונטריב נעטף בתיבול ממפיס דאסט וראב רב, כדי להוסיף ולהקסים בטעמים עזים וחזקים – 10 שעות מעשנה. שערות שערות שכבו על אורז אשפלאו. תבשיל מדהים ונימוח משובץ ביהלומים של קיצובי צלעות טלה.

מוסקה של גלילות חציל קלוי על אש גלויה, עם בשר צוואר בקר מעושן. מעל לאלו עטף מרקם DNA מרוקאי של מטבוחת הבית של דניאל. המנה חוותה את מיטב רגעיה במעשנה לצד טחינה גולמית וסלט משאוויה – סלט הפלפלים המפורסם של עדות המזרח. ביצוע מעולה ומנחם לידיים ולנשמה שעומדות מאחורי מנה כל כך פשוטה וכל כך מורכבת – שאפו!

ה'לחיים' נמזג, והמוזיקה קצבית -כמה אנרגיה, אור ואהבה במקום אחד. הפעמון הזהוב מצלצל, ואלינו יוצאת פיקניה בצלייה איטית (reverse sear) בבקרת טמפרטורה יוצאת דופן. אני אומר תמיד שפיקניה היא נתח "טריקי", ויש לדעת כיצד לפנות אליה בכבוד. יכולה להיות עסיסית וממכרת, ויכולה להיות גם לא. במקרה הזה הפיקניה תובלה רק במלח ופלפל, והוגשה לצד כרוב ערבי מעולה, צרוב ואף שרוף בקצוות, מה שהביא לידי ביטוי טעם קריספי ומרקם ממכר.

ברגע הזה עצרו את הכלים והורידו לשנייה את הרכבת מהמסילה. נכון, אנחנו נמצאים במשתה במסעדה, אבל מדובר כאן במופע. כל צלצול בפעמון מביא עימו עצירה ושיח, ויותר מהכול הזמנה רשמית אל הבוצ'ר – אל הממלכה, אל הבית של דניאל, כדי לחוות, לחתוך, לשרוף, להריח ולטעום – פשוט הצגה וקהל מטורף.

אנחנו ממשיכים למלך המלכים: אסאדו שעושן במשך 10 שעות בשתי טכניקות – עטוף ופתוח. כל אחת מהן הביאה רמת ביצוע אחרת – צלייה וריכוך. הנתח הוגש עם תפוחי אדמה. למרות שאני לא נמשך לפחמימות ריקות וחלולות, אלה היו מלאות בכול טוב וצופו בשומן בקר מהמעשנה, ליד קרם סריראצ'ה וצי'ימיצ'ורי תוצרת בית.

במהלך הצילומים שלי ראיתי כיצד נבנה כאן סיפור ונרטיב שמצדיק אותו. הניצוץ בעיניים של דניאל הזמין אותנו פשוט להיות חלק מההוויה, ובמקרה זה אף שותפים פעילים כמחלצי עצמות.

טעמי הבשר, הבירה והיין השתלטו על כל הבלוטות וחללי הפה, ונראה שגם הבטן. זה היה בדיוק הצלצול למשהו מרענן כמו גרניטה של תפוחים, ערק, ג'ינג'ר ונענע – לנקות ושנייה אחת גם לנשום.

מסחאן הידוע בכינויו מוחמר– מאכל אופייני למטבחי ארצות ערב, הגיע בצלייה מדהימה עם קירמולי בצל ושילוב ירקות שורש, והוגש על קרעי טורטיה. יכולת השליטה הנכונה של דניאל ברמת ביצוע אין סופית גם של עוף, מעוררת השראה. עצמות העוף כאילו התפרקו בטלפתיה. השומן נצרב וחיבק את הסוכרים שהופרשו מהבצלים, שכאילו נועדו להיות ביחד בדואט על הלהבות.

האחרון למשתה הזה כשהמעשנה עדיין צועקת, היה החזה אווז בראב צ׳ילי קפה ומייפל קנדי. צבעו המוכר של המייפל הקנדי, עם צריבת השומן שהייתה כמעטפת למנה בתוכה, היו סיום מדוקדק לערב מפואר שכזה.

מחיר הארוחה 270 ₪ לאדם, והיא כוללת שבע מנות, בירה, יין וסודה ללא הגבלה, קינוחים ושתייה חמה. במקום יש חדר לאירועים קטנים, ובכלל המתחם יכול לארח מעל 150 איש באופן הכי כשר שניתן.

לצוות הפיטמאסטר ולך דניאל באופן אישי: תודה על הכנסת אורחים שכזו. תודה שהצלחת לגעת ולצרוב בי זיכרונות. אני מסתובב שנים רבות בעולם, ומגיע לאחר שנים רבות בענף המסעדות. אכלתי בהמון מקומות בפנים בחוץ, למעלה, למטה – יש לך צבע ייחודי, יש לך ניצוץ שמדליק את האש, אך חשוב מכך שומר עליה דולקת.

זוהי אומנות וזוהי אמונה. אני בטוח שכמו ברכב כך גם אתה בחיים: מסתכל תמיד במראות ורואה את המאחורה כדי להמשיך ולנהוג קדימה.