קפה כמשל

זאב דוניה, בעלים יחד עם רעייתו אורלי והיינן של יקב סוסון ים, טס עם חבר לברלין לאירוע יין, אבל האבחנה החדה שלו ועברו כקולנוען העבירו אותו למחוזות אחרים, ואולי לא כל כך רחוקים

"השאלה למה רשת סטארבקס מצליחה כל כך וכאן שקט יחסית, נותרה ללא תשובה. השורה התחתונה היא שחרא מוכר, ואיכות שמורה לקומץ קטן של פיין-שמקרים. ואנחנו מפסידים בקרב לסטארבקסים של העולם"
"השאלה למה רשת סטארבקס מצליחה כל כך וכאן שקט יחסית, נותרה ללא תשובה. השורה התחתונה היא שחרא מוכר, ואיכות שמורה לקומץ קטן של פיין-שמקרים. ואנחנו מפסידים בקרב לסטארבקסים של העולם"

ברלין, מאי 2018 – במוצאי שבת נחתו שני גברים לא צעירים ולא חשודים במיוחד, בשדה התעופה טגל של ברלין, ומשם עשו דרכם לבית מלון בעיר. שמו של "הלא חשוד" האחד הוא זאב, והשני- חברו הטוב, יוני, שהפעיל את מכשיר הטלוויזיה זמן קצר לאחר שנכנסו לחדרם בקומה העשירית, ואז החלה ספירת הקולות של האירווזיון…

בימים הראשונים היה עליהם להשתתף במספר פ.ממים ("פקודת מבצע" בלשון חיל האוויר). הפעילות המבצעית כללה בעקר טעימות יין. חלקן כטועמים, וחלקן כמטעימים. בבוקר יום ד', אחרי שהמשימות המקצועיות היו מאחוריהם, יצאו השניים למשימות הביתיות, שהרי אין לצאת לחו"ל ללא רשימת מכולת. הם יצאו בשעת בוקר מוקדמת מדי, כך הסתבר להם בהמשך, ועשו את דרכם לאזור היוקרתי יותר של ברלין: קורפורסטנדאם (Kurfurstendamm). התחנה הראשונה הייתה בית קפה בשם Literaturhaus café, אחד המקומות האהובים על זאב בעיר הזאת. אלא שבשעה תשע בבוקר, המקום עדיין לא נפתח. מפלס הקפה בברומטר צנח מתחת לקו האדום. בעיה רצינית, וזה היה תירוץ טוב להיכנע למראה סניף של סטארבקס בפינת הרחוב.

 

רשות הדיבור לזאב:

הזמנו קפה בחוזק כפול. שתי מנות אספרסו. מה אומר? לאחר שני שלוקים עלה בתודעתי המשפט האלמותי מתוך הסרט קפה בגדד: das ist kain café, das ist shewarze wasser – לאמור: זה לא קפה, אלה מים שחורים… המקום, דרך אגב, המה ברלינאים צעירים בדרך לעבודה, ותיירים מזדמנים. כולם נראו מרוצים לחלוטין.

המשכנו בדרכנו לעבר חנות סכינים נודעת – ZWILLING. טעינו ברחובות, או שהחנות עברה כתובת, וכך מצאנו את עצמנו לפתחה של חנות ובית קפה בשם Berliner Kaffeerostrei. בחוץ עמד משטח עץ עמוס שקי יוטה מלאים פולי קפה. נכנסנו פנימה. ריח נהדר של קפה קלוי עמד בחלל המקום. מימין פעל מכשיר קלייה. נשמתי עמוקות. אמרתי ליוני: השכינה הכינה לנו חוויה מתקנת. צמוד לחנות, במעבר פנימי, היה בית קפה של פעם. עיצוב של שנות ה- 50-60 של המאה הקודמת. Old world. המקום היה ריק מאדם. בתפריט עשרות סוגים של קפה מארצות גידול שונות. הזמנו קנקן קפה ושתי פרוסות עוגה, ועברנו לגן עדן… אחר כך טרחה המוכרת בחנות להסביר לנו על סוגי הקפה, תוך שהיא מוציאה בכף הנחושת פולי קפה ומגישה אותם לאפי להריח… אההה…  הייתי ממלא את המזוודה בפולי קפה, לולא בעיית עודף המשקל והתחרות עם כמה בקבוקי יין….

השאלה למה רשת סטארבקס מצליחה כל כך, וכאן שקט יחסית, נותרה ללא תשובה. כן – כן, יחצנות, שיווק אגרסיבי – מכיר את כל ההסברים. השורה התחתונה היא שחרא מוכר, ואיכות שמורה לקומץ קטן של פיין-שמקרים… ואנחנו מפסידים בקרב לסטארבקסים של העולם… אני מגייס לי בראש תמיכה מכל מיני כיוונים. לאונרד כהן שר ב – waiting for a miracle to come: "המאסטרו אומר שזה מוצרט, אבל לי זה נשמע כמו מסטיק". נכון, אפשר לבטל את כל מה שנכתב כאן בטענה הגיונית שמדובר בטעם אישי, ולכן הכל לגיטימי ואין מקום כלל לוויכוח. אכן כך, ויחד עם זאת: האם יש לאיכות פרמטרים בלתי ניתנים להפרכה? והשאלה הזאת בדיוק עלתה בעקבות התופעה של היינות הטבעיים כפי שהוצגו ב- RAW WINE… המון זבל מסתתר תחת הכיסוי של טעם אישי…

רשות הדיבור ליוני:

המשכנו בדרכנו. מצאנו את חנות הסכינים. כאן אלה לא מחירי המילקי. כאן מחירו של סיר נירוסטה או קרמיקה לבישול הוא 300 יורו וצפונה. פותחן רגיל לבקבוק יין עם לוגו של :ZWILLING  60 יורו. זאב יצא והשאיר אותי לנפשי ולארנקי, ויצא ושוטט ברחוב. עינו צדה חנות צילום, והוא נכנס פנימה. על אחד המדפים היו מונחים סרטי צילום של אילפורד – הפילם של הצלמים המקצועיים. התגלית הקטנה שימחה את זאב מאוד, כמו בית הקפה של פעם. כשיצא זאב החוצה שוב לרחובות ברלין, העיר של אבא שלו, פניתי  ואמרתי לו שהוא מתחבט בשאלות מיותרות, פריווילגיה של אנשים שיש להם מה לאכול ולשתות, וגם קורת גג מעל ראשם… ואז הצטרף קהלת, החכם באדם לשיחה: "לך אכול בשמחה לחמך ושתה בלב טוב יינך כי כבר רצה אלוהים את מעשיך."

 






היו הראשונים להגיב...

כתבו תגובה