שמענו בין הגפנים 12.1.24: מכירת יקב עמק האלה – זה לא נגמר, ביקורת יינות נגרייה, הרהורים בעקבות תווית יין

ערן פיק מיקב צרעה שואל איך זה שאחרי 140 שנה של חקלאות יין בישראל אחת התוויות הכי יפות עוצבה לפני כ-120 שנה, ומעלה כמה מחשבות בעקבותיה. קראו עוד בהמשך
השבוע: אלון גונן על הסאגה המתמשכת של מכירת יקב עמק האלה, יונתן לבני בבית פתוח ליצרנים קטנים של יינות גדולים, ביקורות יינות נגרייה, ערן פיק מיקב צרעה בעקבות תווית של כרמל מזרחי מלפני 124 שנים, סטארט-אפ ישראלי-הולנדי בתחום יין ואלכוהול, החודש תחרות טרה וינו, וב-19.1 שישי חי של מוזיקה ויין ביקב עגור

אנחנו במערכת אכול ושאטו כואבים ואבלים על כל החיילים והחיילות שנפלו במלחמה, על כל האזרחיות והאזרחים שנטבחו, מאחלים החלמה לפצועים, ומייחלים לשובם של החטופות והחטופים

צולם ביקב טוליפ. פורסם בדף הפייסבוק

יקב עמק האלה – הסאגה נמשכת והנביא ישעיהו

צילום כרם של יקב עמק האלה שמופיע באתר שלו

אלון גונן: חשבתי שאפשר לברך על המוגמר בנושא מכירת יקב העמק האלה ליקב פסגות שבבעלות משפחת פאליק, אבל מתברר שהדרך עוד ארוכה ומלאה במהמורות, בהאשמות לחוסר שקיפות וחוסר תום לב, בבקשות לדיונים דחופים בבית המשפט, בתצהירים, ובעורכי דין לרוב.

אם חשבנו שיין ויקב במקום פסטורלי משמעותם רומנטיקה וריחות סמדר ותירוש משכרים, כנראה שעניין מכירת היקב הזה טובל בריח בואש עטוף יפה במילים של עורכי דין ממולחים ואנשי עסקים שחלקם מונעים ממקום טוב, וחלקם מחפשים איך לעשות אקזיט לצרכי מס. כשרואים מי מנהל את הדברים, מבינים היטב שהשיטה שעובדת במדינת ישראל עובדת גם ביקב עמק האלה, והמשפחות העשירות והמקורבות (ספרא, פאליק ושמרון) מנסות לשלוט, וכול האמצעים כשרים.

יוסי רוזנברג הבעלים של יקב ברק ויינות סדרת פט נאט שלו. צילום דוד סילברמן dpsimages

במהלך החודשיים האחרונים קיבלתי מידע רב על מכירת היקב ועל המתמודדים על רכישתו. התיק מתנהל בבית המשפט המחוזי בירושלים, ולעיתונאי מהשורה כמוני לא הייתה אפשרות לקבל לידיו את הפרוטוקולים או התצהירים שהוגשו על ידי המתמודדים. רק אחרי התערבות של ארגון העיתונאים הצלחנו לקבל גישה לתיק, ומה שהתגלה שם יכול לייצר סדרת מתח בנטפליקס. מתברר שמלבד משפחת פאליק, בעלת השליטה ביקב פסגות, יש בתיק שחקן מרכזי נוסף – יוסי רוזנברג הבעלים של יקב כרם ברק, שהגיש גם הוא הצעה בניסיון להתמודד על רכישת היקב.

על פי תצהיר שהגיש רוזנברג לבית המשפט, ההצעה שלו לא הגיעה כלל לדיון, ורק הצעת משפחת פאליק הועלתה להצבעת בעלי המניות ביקב עמק האלה, שקיבלו החלטה להמליץ עליה לבית המשפט. רוזנברג ביקש מבית המשפט לקיים דיון דחוף במעמד כל הצדדים כולל מנהל ההסדר, לצורך מתן הוראות בנוגע להליכי המכר והסדר החוב. כאשר לטענתו, החברות ובעל השליטה (ספרא ועורך הדין שמרון), מתיימרות להכתיב מראש את הצעת הסדר החוב באופן שמגביל במכוון את שיקול דעת הנושים להצעה אחת ויחידה (- זו של משפחת פאליק ויקב פסגות, או כפי שהם מופיעים במסמכים – חברתGWS , שבעל השליטה חפץ ביקרה.

רוזנברג שואל בתצהירו, מדוע בעלי השליטה לא מילאו אחר הוראת בית המשפט אשר חייב לבצע התמחרות, ואף הודיעו לבית המשפט "באמירה מקוממת ובלתי חוקית" לדבריו, שלשיטתן אין כל חובה לערוך התמחרות. על פי רוזנברג, עצם אמירה זו מצביעה על כך ש"יצא המרצע מן השק", ובעלי השליטה מעוניינים שרק גורם אחד מסוים ירכוש את היקב. מה גם שאף הצעה מלבד זו של משפחת פאליק לא עלתה להצבעה בפני הנושים, תוך התעלמות מוחלטת מהוראת השופט להביא בפני הנושים את כל ההצעות. רוזנברג אף מעלה טענה, לפיה לבעל השליטה יש עניין אישי וכספי עם משפחת פאליק, וטוען שהעובדה שהציגו בפני הנושים רק הצעה אחת גרמה למצג שווא, כאילו הייתה רק הצעה אחת על השולחן, מה שהפך את ההצבעה ללא ממש רלוונטית.

יריב שמרון מנכ"ל יקב עמק האלה. צילום יונתן לבני

ההאשמה המרכזית כנגד יקב עמק האלה והמנכ"ל עורך דין יריב שמרון שניהל את המשא ומתן, המובאת לעיון בפני השופט על פי התצהיר, היא "העדר פרסום, העדר התמחרות, העדר הזדמנות לשפר הצעות, ניהול הליכי מכר מוטים, והברחת מציעים (באמצעות זכות סירוב ראשון שנולדה בדיעבד). מבחינת רוזנברג, אם הייתה התמחרות על פי הדין, הוא היה מוכן לשפר את ההצעה באופן שהייתה  עדיפה עבור הנושים, ולכן יש לאפשר לו להביא את הצעתו המשופרת בפני אספת הנושים להצבעה. "לא ייתכן", אומר רוזנברג, כי "מצגים שגויים שניתנו על ידי בעלי השליטה בכול נושא הבקשה לעיכוב ההליכים, לא עולים בקנה אחד עם המציאות". בקשתו מבית המשפט היא, שהסדר החוב ינוהל על ידי מנהל ההסדר בעצמו ולא על ידי החברות הנשלטות על ידי בעל השליטה. עוד טען רוזנברג, כי בוצע מהלך של מכירת בקבוקי יין מלאים מהמלאי לחברת צור טרם הוגשה בקשת פירוק, וזאת על מנת לקבל הלוואה.

בתצהיר נגדי שהגיש עורך הדין יריב שמרון, הוא מבקש מבית המשפט לדחות את בקשתו של רוזנברג מהטענות הבאות: "החברות יטענו כי, בכול הכבוד, טענות המבקש שגויות וחסרות בסיס, ויש לדחותן על הסף ולאפשר את המשך הליכי המכר כפי שנוהלו עד כה. הליכי המכר נוהלו בצורה שקופה ושוויונית לחלוטין מול כלל המציעים, כולל המבקש, בהתאם לדין, וזאת בפיקוח צמוד של מנהל ההסדר ודיווח לבית המשפט הנכבד. לא זו אף זו, הליכי המכר מצויים כעת בשלב מתקדם ביותר, וביום 4.1.24 כבר הוגשה לבית המשפט הנכבד על ידי החברות הצעה להסדר חוב וזו תובא בקרוב לאישור הנושים, הכול בהתאם למועדים שכבר אושרו בבית המשפט הנכבד, כך שאף בגלל עובדות אלה אין כל מקום להיעתר לבקשה ולדון מחדש בהליכי המכר. הצעת הסדר החוב וכלל הפרטים המצויים בה, שומטת את הבסיס מהטענות המוכחשות שהועלו בבקשה, ומבהירה את הפערים העצומים שבין הצעת הסדר החוב להצעת הרכישה שהגיש רוזנברג לחברות".

יקב ברג מנכ"ל יקב פסגות ופאנקו – אדריכל רכישת יקב עמק האלה מטעם משפחת פאליק. צילום איל גוטמן

בתצהירו של שמרון  לבית המשפט, נחשפים היקף החובות ועלות קניית היקב על ידי חברת GWC (משפחת פאליק). לפי התצהיר, "הצעת  GWS כללה גם התחייבות להשקעה בחברות בסך של 3.5 מיליון ₪ במשך 3 שנים, כולל 500,000 ₪ שיועברו באופן מידי, ואילו הצעת המבקש (רוזנברג) כללה התחייבות להשקעה בחברות בסך של 500,000 ₪ באופן מידי ובנוסף עוד 500,000 בהתאם לצרכי החברה, כלומר השקעה כוללת של 1 מיליון ₪. גם כאן קיים פער משמעותי ביותר של פי 3.5 בין ההצעות, פער שגם משקף היתכנות גבוהה בהרבה להמשך פעילות החברות באופן רווחי. גם זה כמובן מצב עדיף מבחינת הנושים ומבחינת הדין. הצעת הסדר החוב כללה בתוכה התחייבויות להעסקת 80% מעובדי החברות במשך 3 שנים. רכיב זה בהצעה לא נדרש על ידי החברות, אלא הוצע על ידי המציעה, אך לא נכלל כלל בהצעת המבקש. ברור שמציע שהתחייב להמשיך להעסיק אותם משפר את הצעתו באופן משמעותי, ומקל על החברות, מנהל ההסדר ובית המשפט לאשרה, ובכך יש כמובן גם תועלת לציבור. הצעת GWS כללה התחייבות לרכישה מלאה של מניות החברות, ואילו הצעת המבקש כללה התחייבות לרכישה של רק 80% ממניות החברה, מה שכמובן אומר שבעלי החברות יישארו עם 20% מזכויות וחובות החברות. הצעת GWS כללה התחייבות לתשלום של 2 מיליון ₪ לבעלים, ואילו הצעת המבקש לא כללה תשלום כזה, המהווה תמורה מובטחת לבעלים".

צבי צור (מימין) הבעלים של צור סוכנויות ואחד מבניו צבי. צילום איל גוטמן

בתצהירו של שמרון נחשפת עסקה שבוצעה עם חברת צור סוכנויות, מפיצת יינות יקב עמק האלה, במסגרתה קנתה החברה מלאי יין כנגד הלוואה שנתנה צור ליקב כחודש לפני שהוגשה לבית המשפט בקשה לחדלון פירעון. לפי סעיף 17 בתצהירו, "בניגוד לטענות המבקש, החברות לא הציגו מצג מטעה בעניין המלאי. החברות עומדות על כך שמלאי הבקבוקים הקיים אצלן נכון למועד זה עומד על סך של כ-81,000 בקבוקים, לא כולל הבקבוקים שבמרכז המבקרים של החברות, וכן בקבוקים המצויים כבר אצל המפיץ של החברות, ולא רק 56,000 בקבוקים כפי שטען המבקש ולא ברור על מה הסתמך. בכול הכבוד, אף טענתו בדבר מלאי זמין של 35,000 בקבוקים הינה שגויה לחלוטין, שכן כמות זו התייחסה רק לכמות בקבוקים מסדרה מסוימת, בעלי שווי נמוך יחסית, שתתאים לשמש כבטוחה לאותה הלוואה".

בהסכם בין חברת צור לבין יקב עמק האלה, כפי שנחתם והתקיים, נכתב כך: "הואיל ובין היקב ובין המפיץ (צור סוכנויות) קיים הסכם של שיתוף פעולה בדרך של מכירת יין מאת היקב על ידי המפיץ בישראל, והואיל והיקב מבקש להקדים את התשלום בגין הסחורה המיועדת למכירה בישראל על ידי המפיץ, והואיל והמפיץ מאשר בשלב זה ובאופן חד פעמי את הקדמת התשלום ליקב, באו הצדדים להסכם :המפיץ יעביר ליקב את הסכומים הבאים. 400 אלף שקלים עד 12 ליולי 2023 + 700 אלף שקלים עד 19 ליולי 2023. כנגד העברות אלו יעביר היקב למפיץ סחורה בשווי העברה ובתוספת של 30%. סעיף נוסף המצורף להסכם המכירה המצוי בידינו, מצביע גם על סעיף המאפשר לחברת צור זכות רכישה ראשונית של היקב . ופה מצביע רוזנברג על אי השקיפות וחוסר התחרות.

תם ולא נשלם. כאמור קיבלנו את כל התצהירים של כל המעורבים, והצגנו את עיקרי הדברים. מיותר לציין כי מדובר בתצהירים עם סעיפים רבים והכחשות רבות, ויש עוד מעורבים בתיק שהגישו הצעות. בית המשפט יקבל את החלטתו לאחר שיקבל גם את תגובת עורך הדין שביט, שמונה על ידי בית המשפט למנהל ההסדר, שלא ברור איפה הוא היה או מה הוא עשה בכל אותה תקופה של הפרשה. הרי הוא היה הממונה, והיה צריך להשגיח על מהלכים תקינים לפני הגשת הבקשה לאישור הסדר לבית המשפט.

כשקוראים את התצהירים מבינים כי המשפט "מגלה טפח ומכסה טפחיים" נכתב עבור תיק זה. גם בלי להיות משפטן דגול, לא ברור איך תיק פשוט יחסית, וכשלא מדובר בסופו של דבר בסכומי כסף גדולים, מגיע לכול כך הרבה בעיות ומהמורות, והאשמות הגובלות באי סדרים. כפי שכתבנו, מדובר במעורבים שלכול אחד מהם יש את האינטרס שלו – הבעלים רוצים כמה שיותר כסף, המנכ"ל רוצה לקבל את הנתח שלו, רוזנברג רואה פוטנציאל לגדול ולעשות את מה שהוא יודע הכי טוב – לעשות יין ולארח אנשים. העובדים לא נמצאים בסוד העניינים, והם הרי אלה שתמיד "חוטפים את הצינור".

משפחת פאליק רואה ברכישה זאת פוטנציאל עסקי ואפשרות להחיות את העסק הזה, ועל הדרך לנסות להשתמש בהפסדים הצבורים של יקב עמק האלה שעומדים על 100 מיליון שקלים, ולנצל את סעיף 28 לפקודת מס הכנסה הקובע כי ניתן לקזז הפסדים מול הכנסה חייבת במס (לרוב מאותו סוג), ובכך להפחית תשלומי מס שוטפים. על כן, גם חברה שכשלה בעסקיה, הפסיקה את פעילותה והתרוקנה מכול שאר נכסיה, עדיין יכולה להיות אטרקטיבית לרכישה, למיזוג, או למצער להימנעות מפירוקה, במידה וקיימת לה יתרת הפסד מועבר לצורך מס.

שופט בית המשפט המחוזי בירושלים אביגדור דורות, שאצלו מתנהל התיק, אמור לקבל החלטה בימים הקרובים. הוא יכול לעשות לעצמו חיים קלים ולהחליט שהוא לא מתערב, וחותם על ההסדר עם יקב פסגות, או לפתוח שוב את התיק ולשמוע את הטענות ולרדת לעומק העניין. סביר להניח שהתשובה ברורה, אבל רגע לפני שמתקבלת ההחלטה אני מציע לקרוא את משל הכרם בספר ישעיהו פרק ה', שהרי בכרמים ויין אנו עוסקים כאן, ולחשוב על הנמשל.

אָשִׁירָה נָּא לִידִידִי, שִׁירַת דּוֹדִי לְכַרְמוֹ: כֶּרֶם הָיָה לִידִידִי, בְּקֶרֶן בֶּן-שָׁמֶן. וַיְעַזְּקֵהוּ וַיְסַקְּלֵהוּ, וַיִּטָּעֵהוּ שֹׂרֵק, וַיִּבֶן מִגְדָּל בְּתוֹכוֹ, וְגַם-יֶקֶב חָצֵב בּוֹ; וַיְקַו לַעֲשׂוֹת עֲנָבִים, וַיַּעַשׂ בְּאֻשִׁים. וְעַתָּה יוֹשֵׁב יְרוּשָׁלִַם, וְאִישׁ יְהוּדָה–שִׁפְטוּ-נָא, בֵּינִי וּבֵין כַּרְמִי. מַה-לַּעֲשׂוֹת עוֹד לְכַרְמִי, וְלֹא עָשִׂיתִי בּוֹ: מַדּוּעַ קִוֵּיתִי לַעֲשׂוֹת עֲנָבִים, וַיַּעַשׂ בְּאֻשִׁים. וְעַתָּה אוֹדִיעָה-נָּא אֶתְכֶם, אֵת אֲשֶׁר-אֲנִי עֹשֶׂה לְכַרְמִי: הָסֵר מְשׂוּכָּתוֹ וְהָיָה לְבָעֵר, פָּרֹץ גְּדֵרוֹ וְהָיָה לְמִרְמָס. וַאֲשִׁיתֵהוּ בָתָה, לֹא יִזָּמֵר וְלֹא יֵעָדֵר, וְעָלָה שָׁמִיר, וָשָׁיִת; וְעַל הֶעָבִים אֲצַוֶּה, מֵהַמְטִיר עָלָיו מָטָר. כִּי כֶרֶם יְהוָה צְבָאוֹת, בֵּית יִשְׂרָאֵל, וְאִישׁ יְהוּדָה, נְטַע שַׁעֲשׁוּעָיו; וַיְקַו לְמִשְׁפָּט וְהִנֵּה מִשְׂפָּח, לִצְדָקָה וְהִנֵּה צְעָקָה.

הפרוטוקולים והתצהירים שמורים במערכת

יוזמה של Bright Up – ציוד וחומרי עזר לענף היין

אלון גונן: ביקורת יינות נגרייה ישראלים

האמת שהופתעתי, כי חשבתי שכבר מזמן הייננים הישראלים הבינו שהשימוש המסיבי בחבית עץ לא יהפוך את היין שלהם לאיכותי יותר. חשבתי שכבר מזמן הבינו שרוב חובבי היין הישראלי מחפשים יינות קלים יותר ולא מעיקים, יינות שהפרי נמצא בהם בקדמת החוויה, ולא טעמי הנגרייה או העיפוש שבאים מחבית לא נקייה או שימוש לא מושכל בחודשי יישון ארוכים.

אחד השיעורים הראשונים בקורס יין, זה ההסבר מהו קלקול מיקרוביאלי שעלול להתפתח מיישון ממושך של חבית שגורמת לצמיחה של מיקרואורגניזמים שונים. חלק מאלה עלולים להוביל לקלקול, ולגרום לטעמי לוואי וריחות מעופשים ביין. החבית אמורה להעניק טעמים רצויים ליין באמצעות מיצוי תרכובות מהעץ. אבל ביישון מופרז, העץ ישחרר עודף של טאנינים ותרכובות אחרות, וכתוצאה מכך נקבל יין לא מאוזן בעליל. סטייה מהאיזון העדין בין ההשפעה החיובית של העץ לבין מאפייני הפרי של היין, עלולה להיות בסופו של דבר קטסטרופלי מבחינת אובדן הפירותיות והאינטגרציה בין טעמי היין והחבית (איזון), מה גם שכולם מדברים על יינות אזוריים או "זהות אזורית", אז בכמה חודשי חבית מיותרים כל האזוריות נעלמת.

השימוש בחבית, פלחים או שבבים כנראה חזר אלינו בשקט בשקט בשנים האחרונות, ויש רושם שיש תחרות ביין יינננים מי מיישן ומכריז כי היין שלו מתיישן בחבית. אני מניח שאפשר לגבות יותר כסף בגלל השימוש בחבית, אבל אי אפשר להמשיך להעניק לנו מיצי נגרייה ולספר לנו על יינות אזוריים שבהם מנסים להגיש לנו חלקות מיוחדות ומובחרות. זה קשקוש בעליל, הרי קחו כל נתח של פילה בקר הכי משובח שיש ותייבשו אותו על הגריל. לא יעזור לאף אחד הסיפור שהפרה קיבלה מָסָז' לפני.

חצר מבקרים יקב מטר בעין זיוון. צילום tal m מאתר easy

יקב מטר – CB MATAR 2018

יין מהיקב הכשר של משפחת פלטר, עשוי מענבי קברנה סוביניון, שיראז, קברנה פרנק ופטי ורדו. צבע אדום כמעט אטום. ארומות מעושנות לצד ריבת פטל ואוכמניות. בקצוות אדמה ומעט פטריות. פה מאוד מאוד כבד – פטל, קקאו, ואת הכול עוטפים טעמי עץ, שלאחר כמה דקות בכוס מתברר שהוא מאוד משתלט על כל המורכבות, ולא נותן לפרי להיות במרכז. לא הייתי מגדיר את היין הזה עם טעמי נגרייה שולטים, אבל היה שם משחק בעץ לא טוב עם חביות שלא בטוח שהיו נקיות או מתאימות ליין שהיה אמור להגיע לבקבוק, וחבל כי הפוטנציאל קיים. מחירו 259 ₪. ציון 89. תמורה למחיר (VFM) – שערורייתית.

צילום איל גוטמן
חצר המבקרים של יקב ברבדו. צילום איל גוטמן

יקב ברבדו – לנדמרק B2 2019

עשוי מענבי קברנה סוביניון ומרלו. צבע שחור אטום. אף ריבתי עם מעט אורן ומנטה. פה עמוס בעץ, שמאפיל על המורכבות המתבקשת. התחושה היא של משחק חביות גם אמריקאיות וגם צרפתיות, כשהכול מתערבב יחד – וניל, טבק, טחב. גם כאן פרי טוב שלא מסוגל להתמודד עם העץ, וחבל. מחירו 175 ₪. ציון 89. תמורה למחיר – לא.

מרכז המבקרים של יקב לה פורה בלאנש. צילום מדף הפייסבוק

יקב לה פורה בלאנש – אריאל 2018

בלנד של פטי ורדו וסירה. ארומות מאוד עוצמתיות. המון תבלינים והמון פרי טרי ונעים, אבל בפה שוב השתלטות מסיבית של עץ, מרירות לא נעימה, וטעמי עישון בקצוות שמגיעים מחבית מעושנת מדי או תוספת של שבבים ביד רחבה מדי. יין שקשה לשתות. מחירו 159 ₪. ציון 89. תמורה למחיר – לחלוטין לא.

מרכז המבקרים ביקב לוריא החדש שייפתח השנה. עיצוב פנים והדמיה רויטל אופיר

יקב לוריא – סירה 2019

באף ארומות מפולפלות, פרחוניות עם סיגליות. בפה פרי בשל, חריף, אלכוהולי מעט, ואז מתקפת עץ לא ברורה – לא נקייה, לא מאוזנת ומעיקה. גם אחרי חצי שעה בכוס, הפרי לא הצליח להתמודד עם העץ. מחירו 110 ₪. ציון 89. תמורה למחיר – 70 ₪.

יקב קטרון. צילום מדף הפייסבוק

יקב קטרון – שרדונה 2017

אף ופה שהקשר ביניהם לתווית שעליה כתוב 'שרדונה', לא שייך לזן האצילי הזה, שאפשר לשחק איתו בכמה וריאציות, בעיקר בסגנון הצרפתי או  הקליפורני. בקיטרון החליטו על סגנון העץ הקשוח, המשתלט, שלא מאפשר לפרי לבוא לידי ביטוי. מיץ נגרייה מתובל במעט הדריות. מחירו 249 שקלים. ציון 88. תמורה למחיר – מגוחכת.

בשנתיים האחרונות שאטו גולן עובר שינוי תדמיתי קליל
יקב שאטו גולן. צילום דוד סילברמן dpsimages

יקב שאטו גולן  – קברנה סוביניון אליעד 2020

100% קברנה סוביניון. אף עם ניחוחות של פרי עדין מעט תוקפני, שמעלה חיוך על הפנים. אבל אז הפה פשוט מקבל התקפת טעמים ריבתיים עמוסי עץ וכבדות. טבק בכל פינה, עישון וטעמי בשר אגרסיביים. מחירו 219 ₪. ציון 88. תמורה למחיר – דו ספרתי.

מרכז מבקרים יקב גוש עציון. צילום מאתר תיירות גוש עציון

יקב גוש עציון – עמק ברכה 2020

עשוי מענבי מרלו, קברנה סוביניון, פטי ורדו וקברנה פרנק. יין מאוד עוצמתי, סמיך. אבל גם פה משהו בחביות השתבש, ולאו דווקא בזמן היישון אלא בחביות עצמן – או שהיו קלויות מדי, או שהיה בהן יין אחר לפני, או שהן לא היו נקיות. לצערי החווה (פטריות, אדמה, ריח חציר וכולי) והעיפוש השתלטו. מחירו 220 ₪. ציון 89. תמורה למחיר – לא.

יקב טפרברג. צילום זאב שטיין מתוך אתר פיקיויקי

יקב  טפרברג – לגאסי פטיט סירה 2018

אני אוהב יין פטיט סירה זני, ותמיד מצפה למצוא בו פירות שחורים עסיסיים, קפה, טבק,  קרמל, וכן גם עץ אלון. כשהכל תקין ונעשה ביד עדינה אז הפטיט סירה הוא זן שילטף לכם את הפה והגרון. אבל לצערי לגאסי טפרברג עמוס עץ, לרגע יש תחושה אפילו של שימוש בשבבים או פלחים של עץ ולא חביות, בגלל העוצמה של הטעם המשתלט. מחירו 199 ₪. ציון 88. תמורה למחיר – דו ספרתי.

נוף אופייני לאזור השומרון מתוך כרמי יקב בית אל. צילום שלמה גרדמן

יקב בית אל – רבליישן בלנד אדום 2017

עשוי מענבי קברנה סוביניון, מרלו, מלבק ופטי ורדו. אף מאוד אלכוהולי. פה שאומנם יש בו טעמי פירות עוצמתיים ומורכבות בשילוב הזנים, אבל גם כאן לצערי החבית משתלטת, ומעניקה ליין מרירות וטחב לא נעים בפה. מחירו 199 ₪. ציון 89. תמורה למחיר – דו ספרתי.

יונתן לבני באיש הענבים: בית פתוח ליצרנים קטנים של יינות גדולים

חיים גן איש הענבים. צילום רן בירון

בשבוע שעבר השתתפתי בבית 'איש הענבים' ביפו, באירוע בו הוצגו והוטעמו יינות של מה שחיים גן הבעלים של המקום מכנה "יצרנים קטנים של יינות גדולים". כששאלתי אותו מדוע בחר ביקבים לטעימה זו, ובכלל מה דעתו על היקבים הקטנים בישראל, הוא השיב לי כך: "יש מבוכה במבחר, מפני שבישראל יש כ-450 יקבים, ואין איש שמכיר את כולם. לפני שפרצה מהפכת היקבים בארץ, היו כאן שישה-שבעה יקבים בלבד, שיצרו כולם יין באותו סגנון. לפני כחמש שנים החלו בארץ "'יקבי מו"פ" – ניסיונות עם יינות שאף יקב לא עשה עד אז. נוצר בארץ סגנון יין חדש – שיא חדש שמרגש כמו ההייטק הישראלי הייחודי".

על שני יקבים מצוינים שהציגו באירוע את יינותיהם – יקבים של שתי נשים יינניות : יקב אדם של אורנה לב ויקב אחת של ניצן סברסקי, כתבתי בשבוע שעבר. יקב גלאי ויקב רוגלית הציגו גם הם את יינותיהם, אך גם להם הקדשתי לא מזמן כתבות שלמות. וליינות שטעמתי:

בני אריאל כורם יקב תלם. צילום יונתן לבני

יקב תלם

 יקב שהוקם לפני כשבע שנים על גבעה טרשית וקרחת בחווה חקלאית במרחק כ-7 ק"מ מראש העין, הכוללת 120 דונם כרמים. על אף האדמה הסלעית הקשה, מסתבר כי הייתה שם ייננות עוד בתקופה הרומית-ביזנטית. בני אריאל הוא הכורם שמייצר יינותיו בעזרת והנחיית יעקב אוריה. אגב, בני אריאל מייחס את המקום בו הכרמים גדלים כאפלסיון הראשון בעולם, כמופיע במשנה מנחות פרק ח' משנה ו'. על כל פנים, כשרואים את המקום המסולע בו הגפנים גדלות, מבינים כי הן חייבות להגיע עמוק לאדמה על מנת לצמוח. טעמתי שלושה יינות של היקב:                                                              

גוורצטרמינר 2022 – יש כנראה טעם מיוחד שסלעים נותנים לענבים לבנים, ושיעקב אוריה היינן יודע לנצל. זה גוורצטרמינר ברור בבוקה ובטעם, וללא ספק מאוד טעים ומהנה לאוהבי הזן הלבן שכול כך מצליח ביקבים טובים וקפדניים. הגוורץ של יקב תלם לא פחות טוב מהרבה מאלה שטעמתי לאחרונה בביקור באלזס, שם הוא זן נפוץ יחד עם הריזלינג. 89 ₪.

אדום 2022 – עשוי מענבי סירה עם מעט מאוד קברנה סוביניון לעיגול טעמים. היין לא ראה חבית אלא נעשה כולו בנירוסטה. הופתעתי מאיכותו, שכן אני מורגל לשתות סירה שעובר תהליך ממושך של התיישנות בחביות. היין ששתיתי היה חוויתי בלשון המעטה. סירה מאוד אופיינית, טבעית בטעמה, עם סיומת עדינה וממצה. כיף של יין. 89 ₪.

אבן & סירה 2021 – 94% ענבי סירה עם 6% קברנה סוביניון. ההיפך מהיין הקודם. כאן היין שהה 12 חודשים בחביות, שהעניקו לסירה עומק רב יותר וגימור ארוך וחד. ללא ספק יין מורכב יותר מאחיו הצעיר, אך מבחינת טעמי האישי לא טוב יותר ממנו. 159 ₪.

שלומי צור יינן כרם תל אפק. צילום יונתן לבני

יקב תל אפק

היקב של שלומי ולירון צור שוכן במרתף הבית שלהם בראש העין. שלומי הוא היינן המוכשר של היקב, וזוגתו לירון אחראית לחצר המבקרים, עם הגבינות והמטעמים שניתנים בזמן ביקור ביקב ששווה לבקר בו. היקב מייצר כ-4000 בקבוקים בשנה, ויינותיו הם מוצלחים לטעמי.

לירון סירה מהדורה מיוחדת 2020 – סירה אכן הופך לזן שיקבים רבים עושים ממנו יינות נהדרים. היין הוא מהדורה מיוחדת וטעימה של סירה, שהוספו לו 3% פינו נואר לעיגול טעמים. שהה במשך 14 חודש בחביות עץ, שנותנות לו עומק וטעם יסודי ועמוק של ענבי סירה. 135 ₪.

נדירה מרלו & גמאי 2021 – עשוי מענבי מרלו מכפר קיש, עם נגיעות ענביי גמאי מצפון רמת הגולן. שהה 12 חודש בחביות עץ אלון, ונקרא על שם אמה של לירון. אני נהנה מהמרלו בארץ, שטעמיו מאוד מיוחדים ושונים ממרלו צרפתי למשל. הנגיעות של גמאי עידנו עוד את טעמי היין המיוחד הזה. מרלו פשוט מקסים. 115 ₪.

ערן שלומי מיקב גלאי – יד ימינו של אסף. צילום יונתן לבני

יקב גלאי

יקב הבוטיק של צפון הנגב. אסף גלאי היינן והכורם הוא איש יין מובהק, שסבור כי ישנם מעט עיסוקים שהינם גם אורח חיים – יין הוא אחד מהם. על יקב גלאי כתבתי בעקבות הנזק שהמלחמה גרמה לו.

מרסלן 2020 ומרסלן 2019 – ענבי המרסלן אינם נפוצים עדיין בארץ. הזן הוא הכלאה בין קברנה סוביניון וגרנאש. הכרם ממנו באים הענבים ליין ניטע ב-2014, והיין הראשון נעשה ממנו ב- 2018. חלק מהיין התיישן 12 חודשים בחביות עץ צרפתיות ואמריקאיות, וחלק נוסף במשך 24 חודש. יין שאינו עובר תהליכי הצללה וסינון. במילה אחת חוויה ובשתי מילים חוויה חוויתית. שניהם יינות מאוד מיוחדים ושונים מיינות רבים המיוצרים בארץ. אהבתי את שניהם. מחירו של היין מ-2020 – 127 ₪.  ה-2019  הוא כאמור יין ששהה שנתיים בחבית – 220 ₪.

המטעימה של יקב לטם. צילום יונתן לבני

יקב לטם

היקב ששוכן בקיבוץ לוטם שבגליל המערבי ליד כרמיאל, הוקם ב- 2002 על ידי יניב קמחי ומייצר כ-90,000 בקבוקים בשנה, מענבים המגיעים בעיקר מהר מירון. לאחרונה הוא נקנה על ידי יקב אמפורה, שיינניו מייצרים גם את יינות לטם האורגניים. ייחדה את יינות לטם העובדה ששמותיהם מופיעים על גבי התווית גם בערבית – ייחודי ליינות בישראל.

לבן 2022 –  נעישה מענבי סוביניון בלאן מכרם שיפון במרכז רמת הגולן, ששהו במיכלי נירוסטה. יין אופייני לסוביניון בלאן, עם רעננות נעימה. 96 ₪.

לואנה 2022 – נקרא על שם גרושתו של קמחי, שמוצאה מסאן פאולו בברזיל. עשוי גם כן מענבי סוביניון בלאן. יין צהבהב עם גוונים מעט ירוקים. רענן עם טעמי פירות קיץ. מעט דשא קצוץ בולט גם כן בטעם. סוביניון בלאן ים תיכוני, שמזכיר בעדינותו גם מקומות קרירים יותר. שני היינות מאוד דומים זה לזה, אם כי יותר נהניתי מהלואנה. אולי גם כי היה קר יותר, ושהה זמן רב בכוס היין. 120 ₪.

המטעימה של יקב נבו. צילום יונתן לבני

יקב נבו

יקב משפחתי במושב מטע שבהרי יהודה. הוקם ב-2002 על ידי נבו חזן, שמשתמש בענבים המגיעים מהאזור. היקב מייצר כ- 14,000 בקבוקים בשנה מזנים שונים הגדלים בו, גם לבנים וגם אדומים. בטעימה היו גם יינות קברנה סוביניון ומרלו זניים, שלא הספקתי לשתות.

Summer 2020 – עשוי מ-60% ענבי קברנה סוביניון, 30% פטי ורדו ו- 10% מלבק. התיישן כ-14 חודש בחביות עץ אלון צרפתי בנות שלוש שנים. יין מאוד פירותי, גוף לא כבד, ולמרות היותו מורכב מיינות שבדרך כלל מהווים לטעמי יינות המתאימים לחורף, ניתן לשתותו גם בקיץ. 100 ₪.

פטי ורדו 2020 – פטי ורדו זני, ששהה 23 חודש בחביות בנות שנתיים. אין ספק כי טעם היין מושפע ומורגש מהעץ בו שהה זן ענבים עדין. יין עוצמתי, מאוד פירותי. לטעמי עדיין לא מוכן לשתייה, ויצטרך עוד זמן להירגע. 170 ₪.

ניסים עובד יקב נישקה. צילום יונתן לבני

יקב נישקה

יקב בוטיק ביתי הממוקם בהוד השרון. הוקם על ידי ניסים עובד שבילדותו קראו לו בשכונה נישקה, ומזה נולד שם היקב. לאחר שלמד ב-2015 לעשות יין ביקב שורק, הוא חיבר את אהבתו ליין עם עשייה ביקב משלו. היום הוא מייצר כ-5000 בקבוקי יין בשנה, מענבים המגיעים ממקומות שונים ברחבי הארץ – החל מרמת הגולן וכלה במצפה רמון.

קברנה סוביניון 2021 – מורכב מ-60% ענבי קברנה סוביניון מקריית ענבים בהרי יהודה, ו-40% קברנה סוביניון מכרם ננה במצפה רמון. היינות שהו בנפרד במשך 12 חודשים. הערוב של היינות יצר קברנה סוביניון מצוין, שממזג את טעמי שני האזורים ליין טעים ולעיס. לא להחמיץ. 100 ₪.

קברנה סוביניון 2019 – עשוי מ-100% ענבי קברנה סוביניון מקריית ענבים, ששהו 12 חודשים בחבית. מענין לטעום יין שכל כך דומה לקודמו, בהיותו עשוי מאותו זן ענבים אבל ללא התוספת של ענבי הנגב. בכך הוא הופך ליין הרבה יותר מורכב וכבד, ולמי שאוהב קברנה סוביניון הוא יהיה חגיגה של טעם. 160 ₪.

אליעזר בר שדה ביקב צוף המשפחתי בערד. צילום אורי כהן

יקב צוף

היקב שוכן בערד. אליעזר ודגנית בר שדה – מחלוצי התיירות לערד, מייצרים בו מדי שנה 12,000 בקבוקי יינות אורגניים טבעיים, ללא תוספות כימיות. ניתן להזמין אצלם גם אירוע בו שותים את יינותיהם עם ארוחה בשרית מצוינת המוכנה במקום.

שרדונה 2021 – עשוי תוך השריה עם הקליפות במשך 70 יום, ואז בחביות למשך שנה מענבים שמקורם מכרם שיזף במצפה רמון. אני מכיר היטב את ענבי השרדונה של הכורם צור שיזף. ענבי שרדונה מהמדבר שונים מאוד מענבי שרדונה מהרים ברחבי הארץ. השרדונה של צוף שונה מכל שרדונה ששתיתי בארץ; מאוד נעים לשתייה, ומזכיר לי שרדונה מצרפת, שגם הוא נמוג בפה ואין לו טעמי שרדונה רגילים כמו לזן המקובל בארץ בדרך כלל. בהחלט שרדונה מיוחד. 120 ₪.

קברנה פרנק 2021 – זן שהפך בשנים האחרונות לפופולרי בארץ, ולא בכדי. מזג האויר לגידולו אצלנו אידיאלי, והוא זן עמיד, חזק ומאוד מהנה בטעמיו. הענבים ליין הגיעו מכרמי יוסף, מכרם ביו-דינמי של הכורם משה אלול. היין שהה 6 חודשים בחבית חדשה, ו-6 חודשים בחבית בת ארבע שנים. יין כיפי למי שכמוני אוהב קברנה פרנק. 120 ₪.

ערן פיק: מחשבות על תווית יפה של יקב כרמל מזרחי מתחילת המאה ה-20

התווית משנת 1900

ערן פיק MW – יינן ומנכ"ל יקב צרעה פרסם פוסט זה בדף הפייסבוק שלו:

1. איך זה שאחרי 140 שנה של חקלאות יין בישראל, אחת התוויות הכי יפות עוצבה לפני כ-120 שנה?

2. היום ישנם מספר אזורי יין בהרי יהודה: הרי יהודה, מורדות יהודה, יהודה. "צלעות יהודה", תרגום של 'קוטו של יהודה' (Coteaux de Judée), נשמע הכי טעים.

3.  יין לבן מתוק מאליקנטה גרנאש (אפילו שנכתב כי הענבים מכנען) נשמע לא טעים.

4. המיתוג של סטארט-אפ ניישן אף פעם לא עשה לי את זה. זה הזמן לחזור ולהשקיע בחקלאות ובחקלאים. אחרי ביטחון, רווחה וחינוך צריך חקלאות שמשלבת גם את השלושה.

5. פלסטין כמחוז באימפריה העותומאנית, היום זה לא היה עובר את המנכ"ל.

6. אם ניקח את האגרונום של הכרם באיור ונביא אותו לכרמים של היום, הוא יוכל לתפקד יפה אחרי יומיים של חפיפה (במקום הגמלים סובארו פורסטר, צריך להשקות מדי פעם וזהו בערך).

7. דרך אגב גמלים, על פי מומחי אקלים והחורף הנוכחי, אנחנו דוהרים חזרה לגמלים.

8. הסהר עם שלושת הכוכבים בצד השמאלי התחתון מפתיע. סמל האיסלאם מכיל כוכב אחד, מעניין מה הסיבה.

נס בראשון לציון: באוגוסט 2016 הוגדלו זכויות הבנייה באורח פלא. צילום מאתר יקב כרמל
כאן בראשון לציון הכל התחיל. צילום מאתר היקב

התווית הוצגה בתערוכה ב-2016. מתוך קטלוג התערוכה:

״הלל לכרמל״ מציגה את יקב ראשון-לציון כסמל להגשמת חזון יישוב ארץ ישראל. היקב היה סמל ומגדלור להבטחת החזון לעתיד טוב יותר, הנוטע תקווה ומעניק כוחות אדירים להתמודדות עם הקשיים שבדרך. היקב ביטא את התגשמות החלום הציוני ואת שגשוגה של החברה היהודית המתהווה בארץ ישראל. דרך 120 מוצגים נדירים התערוכה חושפת את החדשנות של יקב ראשון-לציון בשנותיו הראשונות, כמפעל תעשייה חקלאית מודרני הבולט במרחב המזרח התיכון, ועוסקת בעיקר בעשורים הראשונים לקיום היקב, שבמהלכם היווה מודל תעשייתי חדשני ופורץ דרך בארץ ישראל.

ד"ר ליאו (אריה) זוסמן, סבא של רני רוגל העורך, עבד בכרמל מזרחי 20 שנה, מתוכן ניהל את היקב בשנים 1947-1951. קראו כתבה זאת של מירה איתן מ-2014

סטארט-אפ ישראלי-הולנדי: זירה דיגיטלית משלבת בין רכישה קבוצתית לגיוס המונים בתחום יין ואלכוהול

משה וייזמן (מימין) ושותפו ההולנדי Jeroen Rammerswaal. צילום פרטי

רני רוגל: משה וייזמן, איש מכירות בינלאומיות בתחום ההייטק ובעל ידע בעולם היין (בוגר  WSET L3 וסומלייה מוסמך מטעם ה-Court of Master Sommeliers), הקים לפני כשנה יחד עם שותפו ההולנדי Jeroen Rammerswaal את Wineing – זירה דיגיטלית שמשלבת בין רכישה קבוצתית לגיוס המונים, ומאפשרת לסוחרים בתחום האלכוהול למנף הזדמנויות מכירה נקודתיות.

לפי וייזמן, שהוריו היו בשנות ה-70 וה-80 בעלי מסעדת 'גונדולה' הנחשבת באותם ימים ברחוב פינסקר בתל אביב, זירת המסחר שהקימו יוצרת אחוזי מכירות ומחזור גבוהים באופן חריג מהממוצע. "הדרך שהזירה עובדת היא שסוחר בעצם יכול להעלות עסקאות בכמות או עם הטבות (שבכול מקרה הוא מציע), כך שמספר אנשים ישתתפו  בהן בו זמנית ובזמן אמת, בלי שאותם אנשים יהיו יחד או אפילו יכירו האחד את השני. זה סוג של מכירה קבוצתית חכמה, שממנפת ממשק משתמש מאוד 'בורסאי', שמדמה משחק והמון מעורבות ומחויבות (engagement)", הוא אומר.

כדי שנבין יותר במה מדובר, מסביר משה: "הרעיון למיזם נולד מבעיה צרכנית וקמעונאית שחווינו בעצמנו, ושהחלטנו לנסות לפתור. לסוחרים (יקבים, מזקקות, מבשלות, חנויות, אתרי אינטרנט וכו') יש הרבה הזדמנויות בהן הם חווים התקהלויות של קהל (דיגיטלי או פיזי), עם כוונת רכישה גבוהה, ועם עסקה טובה המוצעת להם (הנחת כמות, הטבה ייחודית לאותו מועד וכו'). מדובר בנסיבות אחרי ביקורים ביקבים, אחרי טעימות, באירועים, השקות, מכירות מוקדמות או עתידיות, יבוא וכו; אנחנו קוראים ל'משולש' הזה – The WINEing Triangle. העניין הוא שאין לסוחרים כלים דיגיטליים למנף את המשולש הזה ולהפוך או להמיר אותו למחזור גבוה יותר. ממש כסף שנשאר על השולחן".

החברות בקהילת הסטארט-אפים La WineTech

לדבריו, מעבר למחזור הגדול יותר יש לזירה אותה פיתחו שלושה יתרונות מהותיים: היא מהווה קיצור דרך לכל פעילות דיגיטלית אחרת שהסוחר מבקש לעשות, שאולי נתפסת לו כמורכבת (העלאת אתר, קידום דיגיטלי וכו'); כלי לשימור נתונים מהמשתמשים שלרוב הולכים לאיבוד (שמות, מספרי נייד, מיילים וכו'); וכלי דיגיטלי 'כיפי' שפונה גם לקהלים צעירים יותר המאותגרים על ידי עולם היין, נושא שהוא אתגר גדול לתעשייה העולמית.

מה הם עשו בינתיים ב-WINEing? עברו מפתרון ידני לדיגיטלי שעובד ויוצר ויותר הכנסות, ויש להם 20 פיילוטים בארץ ובחו"ל שלדבריהם כולם הראו מחזור גבוה ב-25-40%. בתחום הכסף גייסו השקעה ראשונית של $120,000 משני אנג'לים זרים, וממשיכים במאמצי גיוס כסף. הם צירפו אליהם שלושה עובדים, וקיבלו אישור לפיילוטים ראשונים בתשלום בארץ במהלך הרבעון הראשון של 24, עם יעד של 20 פיילוטים נוספים בחו"ל במהלך רבעון זה.

להרגשה הטובה אך לא רק, הם התקבלו ל- La WineTech, לדבריהם קהילת הסטארט-אפים המובילים בעולם בתחום כל מה שטכנולוגי וקשור ליין, בה יש 130 חברים, והוזמנו להשתתף בתערוכת VinExpo שתתקיים בפריז בפברואר השנה. בהחלט התחלה טובה בציפייה להמשך.

עולֵלות בקצרה

(עוֹלֵלָה – פרי שלא היה בָּשֵל בזמן הבציר ונשאר על הגפן)

החודש תחרות טרה וינו – את המנגינה הזאת אי אפשר להפסיק

צילום איש הענבים

אלון גונן: אותי תמיד מרתקים הדברים הקטנים ומאחורי הקלעים של TERRAVINO 2024 (טרה וינו), התחרות הישראלית-בינלאומית ליינות וכהלים שמתקיימת משנת 2006 ביוזמת חיים גן, הלא הוא איש הענבים, ולמרות המלחמה בעזה ובגבול לבנון ובלי שופטים מהעולם, תיפתח בתהליך השיפוט שיתחיל ב-21.1 ותסתיים בטקס גאלה שיתקיים ב-25.1.24 – הכול בבית איש הענבים (דרך שלמה 4 יפו).

היקבים הגדולים שמשתתפים ושולחים לתחרות מגוון רחב של יינות, הם אלו שבדרך כלל קוטפים את המדליות בקטגוריות השונות. זה ברור ומובן, כי מדובר ביקבים שחוץ מאשר כמות היינות שהם שולחים, יש בהם בין הייננים הטובים ביותר בתעשיית היין הישראלית: ליאור לקסר מיקב ירושלים, גיא אשל מיקב דלתון, יפתח פרץ מיקב כרמל, ששון בן אהרון מיקב מוני, עידו לוינסון ואוליביה פרתי מיקב ברקן-סגל, שיקי ראוכברגר מיקב טפרברג  ואחרים. אלו היסודות של תעשיית היין הישראלית, ובין היסודות המוצקים הללו אנחנו מוצאים את היקבים הקטנים והמפתיעים, שמוציאים מדי פעם פנינים. ההשתתפות בטרה וינו מעניקה להם הכרה, ולא פעם דחיפה מאוד משמעותית בהשכלתם הייננית.

צילום רן בירון

מי שלא שולח לתחרות יינות כדרך קבע הוא ויקטור שונפלד, היינן הראשי של יקב רמת הגולן. בין כל המנכ"לים שהוא עבר, אף אחד לא הצליח לשנות את דעתו – אם בכלל ניסה או ניסתה. שונפלד מעדיף לשלוח יינות לתערוכות בחו"ל. הוא יקפיד לעטוף את כל יינותיו בעטיפה אמריקאית, אבל חלילה להתחבר להוויה הישראלית, לתעשייה הישראלית. הוא כיינן של יקב שנמצא כרגע בקו העימות; יקב שהקים את תעשיית היין הישראלית המודרנית, לא מסוגל ולא רוצה להתמודד מול יקבים אחרים. הוא תמיד הולך על בטוח בתחרויות שבטוח יעניקו לו ציון גבוה או מדליה. בעצם כמו היינות של היקב – על בטוח, שום דבר לא באמת מרגש.

לצערי יקבים כמו עגור, כמו גם צרעה, ספרה, קסטל ופלם (הקוורטט) לא משתתפים ומעדיפים את ההכרה הבינלאומית אף על פי שרוב מהיינות שלהם נמכרים בארץ. גם פה זה לא מכבודם, וגם הם פוחדים מלהבין שלא תמיד הם מייצרים את נקטר האלים כפי שהם בטוחים. 

צילום איש הענבים

נחזור לטרה וינו, בה מתחרים היינות מישראל והעולם על מדליות זהב וזהב כפול, כאשר כל אחד מהשופטים יבחן בטעימה עיוורת כ-100 יינות.

חיים גן, מייסד התחרות והבעלים של 'איש הענבים', אומר כי הוא נחוש לארגן גם השנה את התחרות שמהווה חלון ראווה של יינות ישראל לעולם. הוא אומר כי שופטים בינלאומיים שהיו מגיעים בכל שנה לשפוט ב-TERRAVINOלא יגיעו השנה. “לא לכולם מתאים להגיע כשמתרחשת פה מלחמה, ויש נציגים ממדינות שבמפורש אמרו שהם לא לצידנו, למשל מקסיקו. יש גם בעיות של תעבורה ימית שמונעות ממשלוחי יין מחו"ל להגיע לישראל לתחרות כמדי שנה. כך, משלוחי יינות מיוחדים מרוסיה ואוקראינה לא מצליחים לצאת לכאן. אבל התחרות חשובה, ואנחנו עובדים במרץ כדי שהיא תהיה מסעירה ומשמעותית כתמיד".

צילום מאתר איש הענבים

ב-25.1 יתקיים ערב הגאלה שיסכם את התחרות. בעקבות קוקטייל שיפתח אותו, יתקיים טקס חלוקת פרסים ליינות ולכהלים זוכי מדליות זהב וזהב כפול, ויוענק פרס מפעל חיים לאיש או אשת השנה בתעשיית היין, על תרומה וקידום תרבות היין בישראל. תמיד מסקרן מי יהיה או תהיה איש או אשת השנה. אז לסיכום: את המנגינה הזו אי אפשר להפסיק. בהצלחה ליקבים שישתתפו, וכמובן לחיים גן וצוות איש הענבים שאיתו.

כל הפרטים בעמוד התחרות באתר איש הענבים

19.1.24: שישי חי ביקב עגור עם הופעה חיה ויין במזיגה חופשית

נהר – נתנאל ותמר בהופעה. צילום מדף הפייסבוק

יקב עגור מזמין בשישי 19.1.24 בין השעות 11:00-14:00 ל'שישי חי' עם תמר ונתנאל במופע 'נהר' מול הטבע של הרי יהודה, פולק קלאסי ומוזיקה מקורית להרגעת הלב – "זוג חמוד מגוש עציון שכבר הופיעו ביקב מספר פעמים", אומרים ביקב, ועם זה יינות צעירים במזיגה חופשית.

הצוות המוביל של יקב עגור: אייל דרורי (משמאל) – יינן, שוקי ישוב – יינן ובעלים, אלעד כץ – מנכ"ל ובעלים. צילום חיים יוסף

כפי שאומר אלעד כץ מנכ"ל היקב: "אנשים מגיעים כי הם אוהבים יין, אוהבים את עגור, אוהבים מוזיקה. כבר שנתיים וחצי שיש מוזיקה חיה ויין בשישי, וזה דיל לא רע ב-100 ₪. מוזגים קסם, ענן לבן, קצת רוזה ועוד הפתעות".

הזמנת מקומות כאן

6 תגובות

  1. התייחסות לגבי (אלון גונן:) ביקורת יינות נגרייה ישראלים
    בתחילת דצמבר 2023 ערכתי טעימה של יינות בסגנון Red Bordeaux Blend
    בה נטעמו 2 יינות מבורדו (סנט אמיליון וסנט אסטף) לצד 3 יינות איכות ישראלים
    היין המפתיע של הטעימה הן באיכותו, בגרותו ודמיונו ליין טוב מבורדו היה Karmei Yosef Winery Bravdo Landmark 2B מבציר 2017
    שנטעם לאחר שני הצרפתים מבורדו – ואף אחד מהמשתתפים לא חדש שזה יין ישראלי. היין היה פשוט מצוין.
    והיה קשה להחליט מי הטוב בין יער יתיר 2015 לבין ברבדו לנדמרק 2בי 2017.

    הערה: אני מעדיף יינות אדומים ישראלים איכותיים בגיל 6 שנים ומעלה.

    1. היי יגיל .
      אני מבין שטעמת את בציר 2017 ואני מסכים איתך לחלוטין מאחר ובציר 2017 בישראל הוא אחד הבצירים הטובים של השנים האחרונות, לעומת בציר 2019 שהיה ברובו קטסטרופלי למרבית הייננים בארץ, זו לא שנה שתירשם בספר דברי הימים של ענף היין הישראלי, לא שנה מדהימה ואף רחוק מכך. אמנם זנים שהבשילו מוקדם היו טובים מאוד אבל באדומים שמבשילים מאוחר, קברנה סוביניון למשל, הבשלות סוכריות נתקעו, גפנים התעייפוולא היה לאף אחד מושג מתי באמת צריך לבצור, מי שחיכה קיבל יינות טובים מי שנבהל ובצר מוקדם בלי לרדת לשטח ולטעום את הענבים ולא להסתמך על בדיקות נאלץ לעשות אין ספור תיקונים ברמת חומציות ואלכוהול, כן וגם לשים את המיץ בחבית ולנסות לתת לזה סוג של גוף . כאמור מסכים עם כל מילה שלך לגבי 2017. 2019 לצערי הייתה שנה של ייננות טובה ולא חומרי גלם.

  2. מצד אחד אתה מלין על יקבים שלא סומכים על טרה וינו ותחרויות בארץ והולכים לתחרויות בחו"ל, מצד שני קראת בטור זה ליין שזכה במדליית זהב בטרה וינו ומדליית כסף באשכול הזהב (טפרברג לגאסי פטיט סירה 2018) מוצר נגריה. אולי גם הם כמוך לא סומכים על טעם השופטים שם. ובכלל מי שרוצה למכור יין לפרנסתו צריך לדאוג שהיין ימצא חן בעיני הצרכנים ולא בעיני כמה "מובילי דעת קהל".

  3. מסכים איתך לחלוטין לגבי המשפט האחרון , רק הצרכנים צרכים לעניין את היקבים. אבל טעמי עץ חזקים זה סוג של ג'אנר שהרבה שופט יין וחובבי יין אוהבים. וקח בחשבון שאם הפטיט סירה של טפרברג שזכה במדליה היה בטעימה לצד כאלה שהיו מינורים ללא בומבת עץ אז הוא היה שונה בנוף הטעימה והשאיר רושם אחר שאולי יש כאלה שנפלו למלכודת הזו.
    ודרך אגב ורק בנינו אני לא ממש רואה את עצמי מוביל דעת קהל . אתה ועד שניים שלושה קוראים אותי לדעתי. שיהיה רק יין טוב זה מה שחשוב

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

הרשמה לניוזלטר

הרשמה לניוזלטר