יפו מתעוררת עם ערבי יין, ג'אז וסודות

מתחם האירוח Jaffa – ערבי יין, ג'אז וסודות, הוא תוספת חדשה לנוף הקולינרי המתעורר ביפו, יליד מוחו של דולב גבעון.
לדולב יש ניסיון בעבודה במסעדות ובחנויות יין, והוא גם בן דוד של יינן שטיפח את הערכתו לאוכל ויין, אותה הוא רוצה לשתף עם אחרים. הוא מארגן ערבים מיוחדים כחוויות אינטימיות לכ- 12-16 אורחים היושבים ליד שולחן מלבני גדול אחד, בדירת לופט הממוקמת מספר דקות הליכה ממגדל השעון של יפו.

 

בכל ערב כזה מזמין דולב יינן מאחד מיקבי הבוטיק הרבים בישראל, כדי לדבר עם אורחיו ולהוביל טעימות של היינות שלו המלווים את הארוחה.
עד כה דולב הצליח לגייס חלק מהייננים והיקבים היוקרתיים בישראל, כולל קסטל, צרעה וסוסון ים, וגם יקבים פחות מוכרים אך מסקרנים כמו שורק ועגור. בדרך כלל דולב מבשל בעצמו, אך מדי פעם הוא מזמין שף אורח.

 

הערבים מתחילים בדרך כלל בשעה 20.00 כשאורחים מגיעים, למרות שדולב סבלן ומאפשר לאורחים האחרונים להגיע לפני שהיינן מתחיל את המצגת שלו, והערב יכול להימשך עד 22.00 או 22.30 כבילוי של ערב מלא.

 

בערב בו השתתפתי, כיכבו היינות של יקב פלטר ברמת הגולן, עם היינן טל פלטר שהציג והטעים את היינות שלו. כאשר אנשים הגיעו, טל מזג להם גביע מלא של פלטר בלאן דה בלאן 2009 שלו (180 שקל, 94 נקודות).
היין, העשוי רק מענבי השרדונה של טל פלטר, הנו באופן עקבי אחד היינות האהובים עליי בישראל. יש בו טעמים של רסק תפוח ירוק, גוף מלא של בועות זעירות זורמות, וסיומת פריכה אך לא נושכת. הבלאן דה בלאן התאים היטב לחטיפים מבוססי סלט ביצים שהוגשו, ודרך מבורכת להתחלת הערב.
זהו היין היוקרתי והיקר ביותר של פלטר עם רק כ- 3,000 בקבוקים המיוצרים ממנו, ואחד ממעט יינות מבעבעים בישראל המותססים בבקבוק – שיטת שמפיין. רק יקב רמת הגולן (תחת מותגי ירדן וגמלא) ותשבי מציעים את החלופות שלהם ליין כזה, בעוד כרמל, טפרברג ותבור מציעים מבעבעים המותססים במיכל.
כמו כל יין מבעבע ברוט טוב, קל יותר לרשום איזה מנות אוכל לא מתאימות לזה של פלטר, לעומת הרשימה הארוכה של התאמות אפשריות רבות.

 

הבאה בתור הייתה טעימה מוקדמת של פלטר גוורצטרמינר 2013 (90 שקל, 94 נקודות). זהו הגוורצטרמינר הישראלי הטוב ביותר שאני זוכר שטעמתי, וזה אומר הרבה, מאחר שנראה כי יש יותר ויותר יינות כאלה המופיעים בכל שנה.
היין חצי יבש ורב הבעה להפליא (6 גרם סוכר בלבד לליטר, עושים אותו בקושי חצי יבש בטווח של 4-15 גרם לליטר בקטגוריה זאת, ולא יין יבש). טל הפסיק תסיסה בשלב מוקדם, והשאיר מעט סוכר שיורי כדי לשמור על האלכוהול ברמה נמוכה יחסית של 12.8% – רמה צנועה יחסית בהשוואה לכמה יינות לבנים ישראליים שמפלרטטים עם 14% אלכוהול או אפילו יותר.

עם החומציות הנמוכה יחסית שלו, הגוורץ של פלטר הנו יין מאוזן שיש בו רמזים לאפרסק לבן, משמש מיובש, ליצ'י עם שמץ של לנולין, שקדים, ורדים ויערת דבש. היין התאים היטב למגשי גבינות הגורמה ולסלט קפרזה על השולחן, אבל אני יכול לדמיין את היין הזה של פלטר עם אוכל תאילנדי, הודי או סושי.

היין הלבן האחר שנמזג היה פלטר סמיון 2012 (120 שקל, 92 נקודות). היין, שהתיישן במשך שבעה חודשים בחביות עץ אלון (ועם זאת, ללא תסיסה משנית/מלולקטית או תסיסה על השמרים הנפוצה יותר עם שרדונה), נותן טעמי אגסים מעושנים עם גוף יפה שהיה יכול להתאים היטב עם דגים מעושנים (במיוחד סלט דג לבן או פורל), עוף בגריל או פסטה עם רוטב מבוסס על שמנת.

 

שלושה מהיינות האדומים של פלטר הגיעו לשולחן בהמשך, והיוו התאמות מסורתיות יותר למנה העיקרית של הערב, קדרה של אוסובוקו עגל שהוכנה על ידי השף האורח אלון גונן.
זו הייתה פעם השלישית שאכלתי אוסובוקו של אלון גונן באירועי יין שונים, ואת זה הכי אהבתי, עם השימוש בכמות נדיבה של פטרוזיליה טרייה שנתנה בוקס רענן לבשר הצלוי עם פטריות, בצל וגזר, ברוטב רווי יין.

 

פלטר פינו נואר 2009 (140 שקל, 93 נקודות) היה האדום המועדף עלי של הערב, והזכיר לי כמה יינות פינו הטובים ביותר מקליפורניה או אורגון אותם שתיתי בעבר.
רמזים עסיסיים לדובדבן, קולה, תה שחור, טבק לעיסה מתוק עם גוף קל, עשו את היין לקל לשתייה, אך עם סיומת מתמשכת שהורגשה עד הלגימה הבאה.

טל פלטר לא עושה כל שנה פינו נואר זני, אלא רק כאשר יש לו מספיק גוף כדי להתאים לטעמו של היינן. בשנים בהן הפינו נראה לו קל מדי, הוא ממזג יין זה לתוך היין המבעבע שלו, כך שזה כבר לא בלאן דה בלאן אלא שידוך "שמפניה" מסורתי יותר של פינו נואר ושרדונה.
היין מתאים היטב לעופות (במיוחד ברווז ברוטב דובדבנים), סלמון או צלי בשר בבישול ארוך.

 

פלטר קברנה-שיראז 2009 (105 שקל, 89 נקודות) היה יין נעים למדי, אבל פחות בולט ופחות כבד מאדומים אחרים של פלטר, ואולי רק סבל מההשוואה. זה יין מאוד פופולרי בישראל, עם קסיס ופטל בולטים וחבית נוכחת אך לא משתלטת. אולי עם מנות כמו בשר על האש או סטייק עתיר שומן היין היה יכול להיראות טוב יותר, ואולי בניגוד ליינות האחרים הוא היה זקוק למנה בריאה של חדרור בדקנטר כדי להיפתח ולהבריק.

 

פלטר קברנה סוביניון 2009 (140 שקל, 91 נקודות) היה הרבה יותר נגיש מאשר אחיו הקברנה-שירז, על אף 20 חודשים בחביות עץ אלון בניגוד ל- 15חודשים לבלנד. למרות שיין זה עשוי מ- 100% ענבי קברנה סוביניון, הוא היה קל יותר מרוב הגרסאות הישראליות של זן זה, ללא כל טאנינים מחוספסים בולטים, ועם גוף עדין אך בינוני המספק טעמים וניחוחות של קסיס, קרקעית יער, רמזים של מנטה, מוקה וטבק. אני אולי הייתי מגיש אותו לפני הקברנה-שיראז למרות שהוא יקר יותר, מאחר שהוא יותר מורכב.

 

החדשות הגדולות ביותר ביקב פלטר הן הקמת יקב-אח כשר חדש, שעדיין לא נקבע שמו, שיתחיל עם שלושה יינות לבנים ואדומים. יקב זה יהיה במתקן נפרד אך בשכנות לאח הגדול ברמת הגולן, וייצר תחילה 20,000 בקבוקים בניגוד ל- 110,000 הבקבוקים של פלטר. על פי תקנות הכשרות, ליקב החדש חייב להיות שם נפרד, מאחר שפלטר ימשיך את הקו הלא-כשר שלו, לפחות בינתיים. צפו לצאתם של יינות אלה לשוק ב- 2014.

 

המחיר של 220 שקל לאדם או 400 שקל לזוג נראה סביר לערב כזה של "Jaffa – ערבי יין, ג'אז וסודות", בהתחשב בכך שהוא כולל ארוחה טובה ואת כל היינות הנמזגים בכמות יפה.
הקסם האישי של דולב גבעון המארח החברותי , ארוחות נדיבות ומבוצעות היטב, ומפגש מקרוב עם אחדים מהייננים הטובים והמרתקים ביותר בישראל, בוודאי ימשכו רבים לערבים הבאים.

 

ליצירת קשר עם דולב בנוגע לאירועים עתידיים: 052-3180033
jaffawines@gmail.com,

ובפייסבוק:

www.facebook.com/jaffawineevents

 

 

צילום לי זלבה