כן. חזרנו להתפרעות קלה על יינות בורדו במסגרת מפגש יולו 97 (YOLO). כולנו יודעים שבבורדו כמות יקבים עצומה ורובם מספקים יינות פשוטים יחסית, אך לצדם מספר יקבים מפורסמים ואיכותיים המעניקים מדי שנה יינות איכות. אז תסכימו איתי שלפגוש בערב אחד מגוון יינות בורדו גדולים, מהאיכותיים, ובגילאים שונים, מהווה בהחלט חוויה ייחודית.
המארח הכין לנו מקבץ יינות מרשים שאפשר להשוות שלושה זוגות יינות מגילאים שונים, משלושה יקבי צמרת, בתוספת יין לבן מצוין שפתח את הערב, ויין סוטרן שהחרה והחזיק אחריו. אני חייב לציין שזה בהחלט חוויתי לשתות יין בן 40 שנה ולשמוע לגביו טענה כי הוא עדיין "בועט".
בשונה מסגנון כתבות יולו המקובלות לא אציין הפעם את מחירי היינות, מכיוון שהיינות הגיעו כולם ממרתפו הפרטי של המארח, כך שהמחירים אינם ידועים לנו, ולהערכתי גם לא כולם ידועים לו עצמו.

 

 

 

 

Domaine de Chevalier, Pessac Leognan, 2005
יין לבן. רוברט פארקר רואה בו יין מדהים, המעניק חמיצות מעולה, גוף, טקסטורה, ומבטיח לו אורך חיים של 30-40 שנה. אני מאחל לפארקר שיזכה לטעום את היין בבוא העת, ולהיווכח בהתגשמות חזונו. מצד שני, אני מציע לא לחכות כל כך. לך תדע מה יילד יום. גם עכשיו היין נהדר ומצדיק פתיחתו לטעמנו.
גם ג'נסיס רובינסון נוטה יותר לדעתנו, ממליצה לשתות אותו בשנים הקרובות ונותנת לו ציון של 16.5 (93), בשונה מפארקר שהעניק את הציון 95.
אנחנו טעמנו אותו כשלצדו מנת סביצ'ה של דג בס וסביצ'ה של סלמון, ואני מוכן לחזור לאותה טעימה משולבת ברגעים אלו.
רשמי טעימה – צבע צלול מקסים. אף פירותי, פרחוני, מינרלי. שילוב של ריחות אשכוליות ואגסים מתובלים בריח סיגליות. בפה – לימוני, טעמי אשכולית/פומלה. חמיצות נהדרת. יין מורכב. ארוך מאוד, מעט שמנוני. מעט מרירות בקצה.
ציון יולו – 16.25 (93).

 

Domaine Rousset Peyraguey, Sauternes, 2003
הופעת הסוטרן מן הסתם הובילה אתכם למסקנה הבלתי נמנעת של מנת כבד אווז. בצדק. גם פה אשען על ג'נסיס רובינסון, מבקרת היין הבריטית הידועה, וזאת מכיוון שדבריה תואמים את מה שקרה אצלנו. בציטוט חופשי: "או שאתה אוהב אותו או שאתה שונא אותו".
אז אצלנו היו יותר שאהבו אותו, ולכן הסוטרן גם קיבל בסופו של עניין ציון לא רע, אבל נמוך ממנה שאהבה אותו ונתנה לו 16.5 (93). הרקע: יין מאוד מתוק וסמיך.
רשמי טעימה – צבע ענבר/דבש. אף מתוק ומעושן מעט. ריח המישמש וטעמו בולטים מאוד ביין. סוטרן עמוק, שמנוני, לא כל כך ארוך אבל מאוד מעורר את החך.
ציון יולו – 15.3 (91).

 

Chateau Cos d'Estournel, St Estephe, 1997
נכנסנו למגרש היינות הגדולים של בורדו. ההיסטוריה של יינות קוס האיכותיים מתחילה בתחילת המאה ה- 19. זהו יקב המייצר יינותיו מ- 91 הקטאר גפנים, מהם 60% קברנה סוביניון ו- 40% מרלו. אין עקביות בחלוקת האחוזים, ומשנה לשנה התמהיל משתנה בהתאם למאפיינים כדי לייצר את היין היותר איכותי. על מנת להשתלב בבלנד של יין השאטו, הגפנים חייבות להיות בנות 20 שנה ומעלה.
רשמי טעימה – הצבע בשלב המעבר לגוון החום, ומצביע על היות היין מעבר לשיאו. האף משלב פרי אדום, שזיף, ריחות עור. גוף בינוני, מאוזן. טעמי פירות אדומים, טאנינים עם נוכחות. היין עדיין בועט, למרות שמורגש שהוא בכיוון ההידרדרות לעתיד, ועדיף לא לחכות איתו. מעניין שחלק מהנוכחים ראו בו יין שסיים דרכו ומאוד לא נהנו ממנו, וכתוצאה ממוצע הציון נמוך מאוד יחסית.
ציון יולו – 14.45 (89).

 

Chateau Cos d'Estournel, St Estephe, 1982
זו חוויה לשתות במקביל שני יינות זהים בפער של 15 שנים ביניהם. וההפתעה במקרה זה: היין מ- 1982 בולט באיכותו וגובר בהליכה על אחיו הצעיר, אותו שתינו לפניו. רוברט פארקר סיקר אותו לאורך טעימות רבות, והגדירו כיין מונומנטלי. לטעמי, עצם העובדה שאני שותה יין בן יותר מ- 30 שנה, והוא מסב כזו הנאה, כפי שתראו בהמשך, כבר מהווה אירוע בפני עצמו.
רשמי טעימה – צבעו אדום ומעט עכור. אף בו בולטים מאוד ריחות האדמה, הטחב והעור. היין כבד, עדיין חריף, בועט, עשיר, מתובל ומעניין. יש לו חמיצות טובה מאוד. הסיומת ארוכה, עם מרירות נעימה בקצה. יחד עם זאת, למי שעוד רוצה ליהנות מהחוויה כדאי להזדרז. לדעתי, בשנים הבאות הוא כבר עלול לתת תמורה הרבה פחות טובה.
ציון יולו – 16.1 (92).

 

Chateau Haut Brion, Pessac Leognan, 2003
פה אנחנו כמובן בצמרת העילית של יינות בורדו, ויינות בכלל. 51 הקטאר של גפנים, מהם 3 הקטאר לבנים, והשאר מתחלק בין קברנה סוביניון, מרלו, קברנה פרנק ופטי ורדו. זו אחוזת אצולה שרגליה נטועות במאה ה- 15. הגדרת premier cru קיבלו במדרג המפורסם שנקבע בשנת 1855. נראה לי שזו בהחלט זכות לפגוש יין מיקב זה. בציר 2003 הוא בלנד של 58% מרלו, 31% קברנה סוביניון ו- 11% קברנה פרנק.
רשמי טעימה – צבע סגול עמוק ונפלא. אף עשיר, פרחוני, בו ריח הפטל השחור גובר על השאר. רגליים ארוכות ושמנוניות ניגרות על דפנות כוס השתיHה. בפה – שילוב של פרי אדום, חמיצות נפלאה, גווני קפה ווניל. גוף מלא. מאוזן להפליא. יין אלגנטי. הסיומת ארוכה שאינך רוצה שתסתיים. חגיגה.

ציון יולו – 18.35 (97). בזאת הוא הצטרף רשמית לרשימת עשרת היינות המובילים ששתינו במועדון יולו לאורך 10 שנים. אל חשש – אתם יכולים גם לחכות עוד שנים רבות איתו; הוא ימשיך וייתן תמורה אדירה.

 

Chateau Haut Brion, Pessac Leognan, 1975
אחיו המאוד בוגר של שאטו הו בריון ששתינו לפניו. שימו לב – מתקרב לגיל 40.
רשמי טעימה – שוב חזר הצבע הסגול, הפעם מעט יותר בהיר, יפה. באף ובפה – מדהים לגילו. שילוב מעניין של פירותיות, חמיצות, טבק, עשב קצוץ. היין בשרני, מאוזן, אלגנטי וקטיפתי, ארוך מאוד בפה. גוף מלא ומורכב. חווייתי בפני עצמו.
ציון יולו – 17.55 (95).

 

Chateau Margaux, Margaux, 2003
השם מדבר בעד עצמו, ולא נראה לי שהקוראים זקוקים למצגת ארוכה. אני אישית יכול רק להקדים ולומר כי לפני כעשר שנים טיילתי בין היקבים באזור בורדו. השקעתי זמני בין היתר ביקבים שונים באזור הכפר מרגו וסביבותיו, וממש לא הצטערתי. הנאה צרופה.
רוברט פארקר טעם את היין הספציפי שלנו בתחילת דרכו, וקשר לו כתרים רבים. ג'נסיס רובינסון המשיכה וטעמה אותו גם בהמשך הדרך, וציוניה החלו לרדת (יחסית כמובן). אנחנו נהנינו מאוד מהיין.
רשמי טעימה – צבע כהה אטום. אף עשיר – פרי שחור, מתובל בפלפל לבן, פרחוני, אדמתי ועטוף במין גוון של ניחוח אספרסו. בפה – היין עדיין מרגיש צעיר, והמתנה לטעימה הבאה רק תועיל לו לטעמי. יין עפיץ, בעל גוף מלא, איזון יפה בין הפרי, החמיצות והמרירות. היין אלגנטי וקטיפתי. הסיומת מאוד מאוד ארוכה.
ציון יולו – 17.1 (94).

 

Chateau Margaux, Margaux, 1986
הנה הגיע גם כאן האח הבוגר; עוד מעט בן 30. נחשב מהיינות המוצלחים ביותר באזור הגדה השמאלית לבציר 1986.
רשמי טעימה – בדרך כלל ביין שמיני בערב יולו, אנחנו כבר במצב נוקאאוט טכני ולא מסוגלים להבחין בטעמים. במקרה הנוכחי, העניין והייחודיות החזיקו אותנו בערנות מלאה, והצלחנו להבחין במאפיינים ולהגדיר את תחושותינו. צבע שחור מקסים. אף שבולטים בו הטחב והאדמה, כמובן לצד הפרי. למרות גילו היין עדיין עפיץ (כן כן, זו לא טעות) ומרגיש צעיר בפה. אין כל מניעה לשתות אותו שוב בעוד מספר שנים. הפה מנצח. הגוף מלא. איזון יפה. חמיצות ומרירות נעימות מאוד. סיומת ארוכה להפליא. אבל בכל זאת היין כבר היה פחות טוב מקודמו (השנים השאירו עליו חותם).
ציון יולו – 16.05 (92).

 

תודו שזו היתה חוויה מיוחדת. ערב נפלא של יינות גדולים, ולצדם מגוון מטעמים להם איננו נוהגים לתת ציונים, אבל מקומם בהחלט נכבד בערב.

 

מה זה YOLO
YOLO – you only live once, הוא מועדון חברים חובבי יין אותו הקמנו בשנת 2004. כולנו חובבי יין ותיקים, אשר החלטנו ליהנות יחדיו מהתחביב המשותף. אנו מתכנסים לערב יין ואוכל מדי יום ה' האחרון בחודש בביתו של חבר מועדון ולפי תוכנית שנתית קבועה מראש, בכ- 10 מפגשים שנתיים.
המארח קובע את תוכנית הערב ורוכש היינות. נוהגים לטעום כ– 7-8 יינות שונים בערב, לכתוב ההתרשמות מהיין בטבלאות מוכנות ולתת ציון, על בסיס 20. כל יין נטעם, והחברים מציגים בעל פה כל אחד בתורו את דעתם ואת הציון. ממוצע הציונים נרשם ומתועד.
המטרות אותן קבענו לעצמנו – ליהנות, להכיר יינות שונים מהארץ ומהעולם, ברמותיהם השונות, ללמוד ולהעמיק בתחום היין ולגלות בו גילויים חדשים, וכאמור ליהנות מהערב המשותף. לכן אנו גם נוהגים לעיתים לגוון ע"י שילובו של בעל מקצוע מתחום היין, ובביקורים משותפים ביקבים ובטעימות.
אנו מחווים דעתנו על היינות בפרמטרים המוכרים ובהתייחסות רצינית, אבל אנו מייחסים החשיבות קודם כול לאווירה המיוחדת שיצרנו, ולחוויה הכוללת של שתיית יין בחברותא ובלוויית אוכל מתאים, שגם הוא זוכה לתשומת לב מדי מפגש.