ממתיקים מלאכותיים אינם תרופת פלא

מגפת ההשמנה ומחלת הסוכרת נמצאות בעליה מתמדת בארץ ובעולם. צריכה עודפת של סוכר מקושרת למספר תחלואות: השמנה, אי סבילות לגלוקוז (גורם משמעותי בהתפתחות סוכרת סוג 2), סוכרת סוג 2 – מגפה עולמית שהולכת ומתעצמת בעשורים האחרונים, שהתפתחותה קשורה בשילוב גורמים גנטיים וסביבתיים, ועוד. במטרה להוריד את צריכת הסוכר התפתחה תעשייה של ממתיקים מלאכותיים, שצריכתם נמצאת בעלייה. הממתיקים המלאכותיים, לסוגיהם, מהווים אפשרות המתקה שנחשבה כאופציה פחות מזיקה. לשימוש בהם כשלעצמו אין יתרון תזונתי, והשיקול לשימוש נובע משקלול תועלת מול נזק.

ממתיקים מלאכותיים אינם תרופת פלא, ואינם מהווים תרופה להשמנה, אלא תחליף שמאפשר ירידה מסוימת במאזן הצריכה הקלורי, במטרה שתוביל לשליטה או לאי-עליה במשקל לאורך זמן. זהו יתרון משמעותי לאור מגפת ההשמנה על כל תחלואותיה. ממתיקים אלו נחקרו רבות מבחינה בטיחותית, רעילות ותופעות לוואי וישנה הסכמה לגבי בטיחותם. נשאלת השאלה, האם הממתיקים עונים על הצפייה לשמה הם נצרכיםם? האם הם מטיבים ולו במעט את המצב הבריאותי, ביחס להשמנה ובכלל?

מחקרים חדשים רבים בדקו את השפעת הממתיקים מבחינה מטבולית. להלן מוצגי מדגם של מחקרים שנעשו על בני אדם: מחקר שנעשה ע"י הסוכנות הבינלאומית לחקר הסרטן, שהינה חלק מארגון הבריאות העולמי, בדק כ- 60,000 נשים, ומצא שככל שתדירות ומשך השימוש בממתיקים מלאכותיים עולים, כך עולה הסיכון לחלות בסוכרת סוג 2. כמו כן נמצא קשר בין צריכת ממתיקים מלאכותיים לאורח חיים לא בריא: BMI (מדד מסת הגוף המודד את היחס בין משקל הגוף לגובה) גבוה יותר, פחות פעילות גופנית, ועישון. חשוב להדגיש שהמחקר מעיד על קשר בין ממתיקים מלאכותיים לסוכרת, ולא על סיבה ותוצאה. מסקנת החוקרים: צריכת ממתיקים מלאכותיים לא יכולה להיחשב אלטרנטיבה בריאה למניעת  סוכרת סוג 2.

בניתוח מספר מחקרים רב (מטא אנליזה) שמטרתם לבדוק גורמי סיכון למחלות לב וכלי דם (מחלות קרדיווסקולריות), נמצא שצריכת ממתיקים מלאכותיים קשורה באופן מובהק לעליה בהיקף מותניים, עליה בסיכון לסינדרום מטבולי, יתר לחץ דם, עליה בסיכון לשבץ מוחי, ועליה בסיכון לחלות בסוכרת סוג 2. מחקרים רבים ושונים ברחבי העולם, מצאו קשר בין צריכת ממתיקים מלאכותיים לעליה במשקל, או  עליה ב- BMI, או עליה בשכיחות של אי סבילות לגלוקוז, או עליה בסיכון לחלות בסוכרת סוג 2.

יש לכך מספר הסברים אפשריים: טעמם המתוק של ממתיקים אלו יגרום בפועל לדחף לאכול, משום שהוא עשוי לגרום להפרשת אינסולין, שהרי מטרת הפעלת הקולטן (מלבד עונג הטעם המתוק), היא להודיע על הגעת מזון עתיר סוכר. מחד, רמת האינסולין בדם עולה. מנגד, אין עליה ממשית ברמת הגלוקוז, התוצאה: ירידה ברמת הגלוקוז, ובפועל – תחושת רעב ודחף לאכול.

ממתיקים מלאכותיים מתוקים פי עשרות, ואף אלפי מונים, מסוכר. החך מתרגל למתיקות גבוהה. כתוצאה מכך, במקום להתרגל לירידה בצריכת מתוק, ממתיקים מלאכותיים מעלים את הסף, כך שמתיקות טבעית של מוצרי מזון (כגון פירות), כבר אינה מספקת. בהיבט הפסיכולוגי ישנו מנגנון "פיצוי" – שותים קפה עם ממתיק מלאכותי, לכן "מותר" לאכול עוגה. כך שבסופו של דבר, ייתכן מצב בו סך הצריכה הקלורית גבוהה יותר. בטווח הארוך יש חשש מהשפעה נוספת: ממתיקים מלאכותיים הינם מוצר בעל טעם מתוק מחד, אך ללא ערך קלורי מאידך. לכן עשוי להיווצר קישור חדש: מתוק לא תורם קלוריות, ולכן ניתן לצרוך ממנו בחופשיות. זהו מצב שעלול לפגוע במאזן ובשליטה על מנגנוני הרעב והשובע.

כבר בשנת 2009 פרסמה האגודה האמריקאית לסוכרת, מאמר שמסקנתו היא שצריכה יומית של משקאות דייאט נמצאה קשורה באופן מובהק לעליית רמת גלוקוז בצום, עליה בהיקף מותניים, ולסוכרת סוג 2. בשנת 2018 פרסמה האגודה נייר עמדה, בו נראה שינוי משמעותי בהתייחסות לממתיקים מלאכותיים, וכך נכתב: "אומנם רב המחקרים מראים יתרון בשימוש בממתיקים מלאכותיים לירידה במשקל, אבל כמה מחקרים מראים קשר לעליה במשקל".

שימוש בממתיקים מלאכותיים דומה ל"להיות בלי ולהרגיש עם" או להיפך. כלומר, לא לוותר על הטעם המתוק, אך בלי עוול הקלוריות ורגשות האשם. כמקדמי בריאות, אנו יודעים שאין פתרונות קסם. אין דיאטה – יש אורח חיים בריא. כנראה שגם במקרה של ממתיקים מלאכותיים אין קיצורי דרך. למרות כל זאת, בעידן של רפואה מותאמת אישית, כל המלצה תזונתית, כולל המלצה לצריכה או אי צריכה של ממתיקים אלו, צריכה להתקבל לפי צרכיו האישיים של כל מטופל.

לסיכום: ההמלצה לצריכה של ממתיקים מלאכותיים נובעת מההנחה שיש להם יתרון יחסי, על פני הסוכר מבחינה מטבולית. מחקרים חדשים בתחום מערערים את בסיס ההנחה. מחקרים רבים מראים שצריכה, אף מועטה, של ממתיקים מלאכותיים, אינה מטיבה מבחינה מטבולית, ואף מעלה את הסיכון לחלות בסוכרת סוג 2. על פי האמור לעיל, נדרשת בחינה מחדש של ההמלצות לצריכת ממתיקים מלאכותיים, ובמקביל יש להמשיך לחקור ולחפש, בשאיפה למצוא תחליפים יעילים ובריאים יותר.