בגלריה של 'אסיף – המרכז לתרבות אוכל בישראל' שברחוב לילינבלום בתל אביב, מוצגת תערוכה חדשה (הכניסה חופשית), שעוקבת אחרי ההיסטוריה והגלגולים הרבים של מסעדות הפועלים בישראל. התערוכה, אותה אצרו ליאורה רוזין ורונה זינגר, מנהל מחקר ותוכן: מתן שופן; כוללת תצוגה של עשרות עבודות אמנות, צילום ועיצוב, וידאו וסרטים, מתכונים היסטוריים ועכשוויים, ומאמרים של אנשי אוכל, יוצרים, אמנים וחוקרים מתחומים שונים. אלה חברו יחד כדי לספר את הסיפור מנקודות מבט שונות, ולנסות לענות על השאלה: מהי מסעדת פועלים בישראל?
לפי האוצרות ומנהל התוכן של התערוכה, כך, ככל הנראה, נדמיין מסעדת פועלים מיתולוגית-קלאסית: מסעדה קטנה, משפחתית, הומה בעיקר בשעות הצהרים. סירים מהבילים של אוכל ביתי שמתבשל לאיטו מהבוקר. המנות נמזגות בנדיבות אל צלחות חצי עמוקות, לצידן פרוסות לחם עבות לניגוב שאריות הרוטב. התפריט מתבסס על מוצאו האתני של בעל הבית, האוכל משביע, המחירים נמוכים, העיצוב פשוט ויעיל, והסירים הם סירים של בית – אמיתי או מדומיין. כשנגמרת תכולת הסירים, מסתיים היום והמסעדה נסגרת.
מסתבר כי לא תמיד נראו כך מסעדות שנועדות להשביע את הפועל בארץ ישראל. המסעדות הקואופרטיביות שהוקמו בשנות העשרים והשלושים היו גדולות והמוניות בדומה לחדרי האוכל הקיבוציים. מאז ועד היום עבר מוסד זה שינויים רבים, וכך גם הסועדים עצמם. בעבר, רוב הפועלים היו עולים שהגיעו לא מכבר מארצות מוצא שונות. האוכל הפשוט הזין אותם, החליף את המטבח בביתם, ואולי גם הזכיר את הבית שעזבו כאשר עלו לארץ.
ממבט על קהל הלקוחות במסעדות הפועלים כיום אפשר להניח כי אינן מתבססות עוד על פועלים מקומיים (אם בכלל יש כאלה), גם לא הרבה מהגרי עבודה ומבקשי מקלט שלא יכולים להרשות לעצמם לסעוד בהן על בסיס יומיומי, ובדרך כלל ארוחת הצהרים שלהם מתקיימת באתר העבודה. במקומם מגיעים ל"מסעדות פועלים", סועדים שמגיעים למקום כדי לקבל חוויה אותנטית ומנות נוסטלגיה. מבחינה קולינרית האוכל של הפועלים כיום אומנם שונה, אך ממשיך להיות פשוט כדי שהסועד יוכל לעמוד בו כלכלית, משביע כדי שיוכל להמשיך את יום העבודה, ומחמם לב ומזכיר בית ילדות
התערוכה היא דיון מתמשך בשאלה מהי מסעדת פועלים בישראל. זאת באמצעות פירוק הדימוי, ערעור בפרשנויות השונות ושבירת המיתוס. האוצרות אומרות, כי גלגוליה השונים של מסעדת הפועלים מבטאים את התמורות החברתיות והכלכליות שהתרחשו בישראל, את רב-התרבותיות שמתקיימת כאן, ואת היחס לעולה החדש ולמהגר.
תערוכה קבוצתית של עבודות אמנות, עיצוב, צילום, סאונד, וידאו וסרטים:
הצלחת: 15 יוצרים מתחומים שונים: מאיירים, מעצבים גרפיים, קרמיקאים ומעצבי מוצר, יצרו צלחות מחווה עם פרשנות אמנותית למסעדות פועלים בישראל.
השולחן: עבודת וידאו שיצר נדב הראל ממבט על שולחנות וארוחות במסעדות פועלים.
שימורים: ליהיא ברגר מציגה דימויים ממסע שוטטות ושיחות עם לקוחות ובעלי מסעדות.
פועלים: הסרטים של דן פרץ ואיליה מרקוס מציגים את מיתוס הפועל המקומי ושברו – מעובדי חקלאות תאילנדים בערבה התיכונה, דרך עובדי חקלאות פלסטיניים מטול כרם, עד לפועלי בניין טורקים וסודנים באתר בנייה.
בין המאמרים, המתכונים, הסיפורים והצילומים בתערוכה הדיגיטלית שבאתר אסיף:
גלגולן של מסעדות פועלים בישראל מאת פרופ' ניר אביאלי – ממסעדות הקואופרטיב עד חדרי האוכל של פייסבוק וגוגל – תהליך הג'נטריפיקציה שעברו מסעדות פועלים, והמרדף של הציבור אחר אותנטיות. כיצד מתוארות מסעדות פועלים בספרות העברית? מאת נטע הלפרין; בועות של תרבויות זרות מאת נעמה אליהו – הצצה למסעדות האתניות של השכונה מדרום תל אביב, ודרכן הסיפור של האנשים המתגוררים בה. מהי מסעדת פועלים בישראל? מומחים ומומחיות מתחומים שונים עונים על השאלה: אביבית פריאל, חיים כהן, ד"ר דפנה הירש, נשאת עבאס, עמית אהרונסון, ד"ר עזרי עמרם, ישראל שר.
החמארות של מחנה יהודה מאת הילה אלפרט – בתי מרזח וחמארות, סיפור על דו-קיום ושברו. מתכונים בהשראת המחקר והתערוכה – מרק כרוב כבוש ובשר רוסי בהשראת מסעדות הקואופרטיב, תבשיל ריאות תימני, סלט חצילים קלויים ופלפלים רומני, לאפות מחבת ולאבנה בהשראת הפלאחים הפלסטיניים, תבשיל קציצות וחצילים עיראקי וקינוח הלו-הלו פיליפיני. המונה טועם – קובי רובין בוחר את מסעדות הפועלים מכל רחבי הארץ שהוא הכי אוהב. ארוחות הצהריים של פועלים פלסטיניים מאת גאדיר נז'אר, חוקרת ואדריכלית פלסטינית.
אסיף – לילינבלום 28 תל אביב, הכניסה חופשית. א'-ה' 17:00-09:00, ו' 15:00-09:00. סגור בשבת
