טעימת 2000-2004 – ההוכחה שהמזל עיוור

לעתים קרובות העבודה כעיתונאי יין, מספקת הזדמנויות ייחודיות ליהנות מיינות אליהם אין בדרך כלל גישה, ובמצבים שרוב האנשים לעולם לא ייהנו מהם.
לאחרונה השתתפתי בערב טעימה עיוורת של 10 יינות ישראלים. פתיחת ושתיית כל אחד מיינות האלה היא אירוע מיוחד, אך פתיחת וטעימת כל עשרה בקבוקים נדירים ויקרים אלו (חלקם נמכרים, אם בכלל, בלמעלה מ- 1000 ₪ לבקבוק), הפכה ערב זה לבלתי נשכח.

רני רוגל, העורך והמו"ל של 'אכול ושאטו', ושף אלון גונן, אירחו מספר עיתונאים וחובבי יין בחצר ביתו של שף אלון גונן בתל אביב.
כולנו ישבנו סביב שולחן אחד ארוך, והעברנו את הבקבוקים המכוסים, אחד בכל פעם, דירגנו כל יין והוספנו הערות.

היינות כולם מהשנים 2000 – 2004, ומלבד חריג אחד טעמנו את היינות הוותיקים ביותר תחילה. אם זה היה יין אחד מבצירים שונים, היה ניתן להתייחס לערב זה כטעימת אורך, אבל מאחר שהיינות היו מיקבים שונים, אני מתייחס אליה כטעימה אלכסונית. ומכיוון שכשסיימנו את טעימת היינות עברנו לסעודה מפוארת אותה הכין שף אלון גונן עם היינות שנותרו בבקבוקים, המילה 'אלכסונית' היא דרך טובה לתאר איך חלק מאיתנו התנודדו בסופו של הערב.

אבל בתחילה התייחסנו לתפקיד שלנו ברצינות ובכובד ראש. הניקוד שלנו היה יחסי למה שטעמנו, ולא בהכרח ציון אובייקטיבי, בניגוד ליינות צעירים יותר או פחות יקרים עם שחרורם.
כל טועם נתן לכל יין ציון בין 1-5, כשאחדים מהיינות קיבלו ציון 5 על ידי חלק מהבודקים.

הבקבוקים נפתחו מראש, אך אף אחד מהיינות לא חודרר בדקנטר, מה שהיה מיטיב עם חלק מהיינות, אך היה עלול לגרוע מאחרים.
זהו הסוג של טעימה שהייתה יכולה להתקיים במשך יום שלם עם כוס נפרדת עבור כל יין, כך שניתן היה לחדרר את היין בכוס לאורך זמן.
לוגיסטית זה היה יכול להיות סיוט, ולמרות שאולי היה נוצר תרחיש ניקוד אידיאלי, האופן בו התקיימה הטעימה לא גרע מערב אידיאלי זה אותו ארגנו רני ואלון.

בכל טעימה ממין הזה, היינות הראשונים משמשים לכיול בלוטות הטעם והציונים. שוב, באופן אידיאלי זה היה יכול להיות נחמד לחזור ולטעום את היינות בצורה עיוורת עוד פעמיים אחרי מעבר על כולם בפעם הראשונה, אחרי שהאף ובלוטות טעם שלנו יתכיילו.

שני היינות הראשונים שפתחו את הערב היו ברבדו קברנה סוביניון, תחילה 2001 ואז 2002, מהיקב שבכרמי יוסף למרגלות הרי יהודה. יינות אלה בהחלט עוררו עניין, אף שכמה מאיתנו ציינו שהם אולי עברו את השיא שלהם בשנה או שנתיים והייתה ירידה דרמטית באיכות.
חלק מהמשתתפים העדיפו את ה- 2002 בהרבה על 2001 בזכות המראה והטעם שלו אחרי עשור, והייתה הרגשה כאילו יש
יותר ממרווח של שנה אחת ביניהם. ה- 2002 הציג פירותיות הרבה יותר חזקה בכוס, בעוד ב- 2001 עדיין היה פרי באף, שמרביתו אבדה בטעימה. ה- 2001 היה חיוור הרבה יותר, וחמיצות מרירה בסיומת רמזה על כך שהתחיל את ההידרדרות שלו. הוא עדיין היה טעים, אבל היווה רק צל של היין במיטבו, בעוד ה- 2002 אולי עדיין אטרקטיבי לאלה שמעדיפים יינות מיושנים.
ברבדו 2001 אולי היה מקבל ניקוד גבוה יותר אם היינו טועמים אותו כחלק מארוחה.
דעות של טועמים נוספים: ה- 2001 איבד חוזק אבל יופי שךל יין. ה- 2002 בסדר גמור, שמור. אפטר טייסט ארוך ומצוין, ודעה אחרת: ב- 2001 יש חמיצות ואיזון שאין ב- 2002.

היין השלישי היה בקבוק בלנד צרפתי סלע 2002 של יקב נחשון בגלגולו הראשון. היקב סגר את שעריו לאחרונה, ויין זה קיבל בעצב את הציונים הנמוכים ביותר של הערב. מכיוון שמעולם לא טעמתי את היין הזה כשהיה צעיר, איני בטוח אם בלנד זה של מרלו – 50%, קברנה סוביניון – 33%, סירה – 10%, וקברנה פרנק – 7%, היה מצליח הרבה יותר טוב אם היה נטעם כמה שנים קודם לכן, אבל כאן ייחסו לו ריח של ביוב, מישהו אמר עליו שרק מי ששרד את קרבות סטלינגרד במלחמת העולם השנייה יכול לשתות אותו, אבל משתתף אחד הגדיר אותו כיין מרתק.

היין הבא היה מוכר לי במידה מסוימת, מאחר שטעמתי את יינות היקב ודיברתי ארוכות עם הייננים שלו בפסטיבל יקבי יהודה.
כץ רנואר רזרב 2003 היה אחד היינות האהובים עלי בערב זה, ובדרך כלל זכה לציונים טובים מהאחרים, ואף זכה לתואר הפתעת הערב.
לבלנד זה של קברנה/מרלו/פטיט סירה, היו נימות משולבות היטב של פירות אדומים ושחורים, ורמזים של עץ אלון מתובל ווניל, שהשתדכו ביניהם היטב. יתכן שהפטיט הסירה היה בכמות הקטנה ביותר כאן, אבל הסיבה העיקרית לכך שהיין (ללא ביסולפיט, דרך אגב) התיישן כל כך טוב. זהו תוסף נפוץ ליינות אדומים ישראליים רבים, כדי לחזק את היין עבור יישון ארוך יותר, עם יקב מרגלית כאחת הדוגמאות המפורסמות יותר.

יין מועדף נוסף של הערב, היה אמפורה קברנה סוביניון 2003. אם לא הייתה זו טעימה עיוורת, זה לא היה צריך להפתיע.
היינן גיל שצברג שהוכשר ב- UC Davis בארה"ב, זכה במספר פרסים עבור יינותיו בזמן שעבד ביקב אמפורה לפני שעבר ליקב רקנאטי בשנת 2008.
יין זה הציג מאפייני קברנה סוביניון קלאסיים ואת תחושת הקטיפתיות לה מצפים מיין אדום מתיישן. עבורי, האלגנטיות שלו רמזה על מה שאפילו היינות הצעירים שלו מציגים כעת ברקנאטי, למרות שיינות אמפורה בשנים אלו, הוגדרו עם השקתם יותר כיינות עולם חדש לעומת גלגולי עולם ישן הנוכחיים שלו.
והיה מי שאמר: הלוואי שאמפורה היו ממשיכים לעשות יינות כמו ה- 2003.

פינוק נוסף חיכה לנו עם הטעימה העיוורת של יער יתיר 2004. יין זה הוא אחד היינות האייקוניים המפורסמים ביותר של ישראל, והיה לי מספיק מזל להשתתף בטעימות אנכיות של יין זה, כדי לדעת שיש לו עדיין פוטנציאל יישון של לפחות שנתיים-שלוש , ויש לו עדיין עוצמה של פרי שחור עמוק .
בלנד זה בסגנון בורדו היה בגלגוליו המוקדמים יותר בומבסטי, ותחת היינן ערן גולדווסר שלמד באוסטרליה, היין השתנה והפך מורכב ומאופיין יותר.
מטעימת כל בציר שנעשה, אני חייב לומר שנהניתי מכולם, ללא חשיבות לסגנון שלהם, והם מהווים דוגמאות עשויות היטב לעד כמה יינות אדומים ישראליים יכולים להיות טובים עם יינן מוכשר וכרמים אידיאליים.

בנימה דומה, ויקטור שונפלד, בוגר UC Davis, היה אחראי לירדן קצרין 2004, יין הדגל האדום של יקבי רמת הגולן. לפי החשבון שלי, ויקטור עשה יותר זנים ויותר בקבוקי יין ישראלי איכותי במהלך 20 השנים האחרונות, מאשר כל יינן אחר.
קצרין 2004 זה היה דוגמה לשליטתו במלאכת הייננות. המון שזיפים שחורים, קסיס, גלית שמנת של פטל שחור עם רמזים של שוקולד, פולי קפה אספרסו וקופסת סיגרים מתובלת.
יין זה, שהיו כאלה שהתאכזבו ממנו, סבל הכי הרבה מהעדר דקנטר, וכשחזרתי אליו מאוחר יותר מצאתי בו יותר מורכבות והבעה של כל כך הרבה טעמים ומרקם. לטעמי הוא היה טוב מאוד, אם לא הטוב ביותר בערב זה.

יין מעניין נוסף בהקשר היסטורי היה רקנאטי קברנה סוביניון רזרב 2004. היין נעשה על ידי יינן רקנאטי המייסד לואיס פסק, שעזב לאחר בציר 2007 כדי לייעץ ליקבי קליפורניה, והחליף אותו גיל שצברג שהגיע מאמפורה.
הפרי מיזג לתוכו היטב את הטאנינים במשך הזמן, אבל הווניל היה בעוצמה נעימה, עם סיגליות פרחוניות התורמות לריחניות.
יש לציין כי לואיס פסקו חזר ארצה לבציר 2012 , כדי לייצר 10,000 בקבוקים מענבים מעמק שילה והר ברכה. אוהדים של יינותיו מימי רקנאטי, מקווים שהוא ישתקע שוב בישראל ליותר זמן מאשר רק הבציר האחרון.על היין אמרו כי הוא עגול, מתוק וחביב, חלק ובעל סיומת יבשה.

היין הבא היה המועדף שלי בטעימה ראשונה, ואולי הנדיר ביותר מבין היינות שנמזגו.
זה היה מותג פרטי – בלנד קברנה סוביניון/פטיט סירה מסה 2004 של יקב סוסון ים, שיוצר בימיה של הסומלייה מורן עשור עבור מסעדת מסה, אחת היוקרתיות והמכובדות ביותר בתל האביב. יוצרו ממנו 400 בקבוקים בלבד, והבעייתיות שלו הייתה בכך שדרש חדרור ממושך – כפי שנדרש לאחדים מהיינות בטעימה זאת, מה שהפריע למכירתו לסועדים שאינם מוכנים לחכות שעה וחצי עד שהיין שלהם יפתח.
איני יודע איך רני השיג את היין הזה, אבל למדתי שלא בודקים שיניים של סוסון ים שניתן במתנה.
מי שהיה בעבר קולנוען והיום יינן, זאב דוניה, הוכיח את עצמו כאחד הבלנדרים הטובים ביותר של יינות בארץ, ובלנד מסה קברנה סוביניון/פטיט סירה זה (אחת הטועמות הייתה בטוחה שהיין מכיל ענבי זינפנדל), היה דוגמה נוספת עד כמה יכולה פטיט סירה להרחיק לכת כדי לתמוך ביינות אדומים ישראליים לכיוון בגרות, אלגנטיות, פירותית מודגשת ועם זאת זורמת. היינות של דוניה כמעט תמיד מקסימים, כריזמטיים באופן ייחודי ומורכבים כמו היינן בעצמו.

אחרון חביב בטעימה היה מגנום (ליטר וחצי) והבקבוק העתיק ביותר של הערב: תשבי 2000 אסטייט קברנה סוביניון.
בדרך כלל יינות מתיישנים טוב יותר בבקבוק מגנום מאשר בבקבוק סטנדרטי (750 מ"ל), מאחר שהכמות הקטנה של אוויר בצוואר הבקבוק הנה במגע עם כמות גדולה יותר של יין, מה שגורם לחמצון איטי יותר והתיישנות ממושכת יותר.
זה היה יכול להיות אחד היינות הזולים ביותר מבין יינות הערב, כאשר שוחררו לראשונה (בפועל נרכש תמורת 500 ₪ כתרומה במכירה פומבית של היקב למען מחלקת הילדים בבית החולים הלל יפה בחדרה). עם זאת המגנום של תשבי זכה להצלחה גדולה בטעימה מאשר יינות שנמכרו במחיר גבוה פי 2-4 ממנו.
זו דוגמה יפה זו של עד כמה יכולים יינות העילית של תשבי להצליח מול יינות בוטיק נחשבים.
עם סיום טעימת היינות וסיכום הציונים, עברנו לארוחה טעימה אותה הכין עבורנו שף אלון גונן: מרק חרירה עם כדורי בשר ארנבת, ואחריו אוסובוקו שהתאים נפלא ליינות שנותרו בבקבוקים.
לא היה אחד שעזב את השולחן ואת ביתו של אלון, ללא הערכה רבה לערב זה, ליינות ולאוכל. יצאנו עם חיוך והכרת תודה על כך שהוזמנו לאירוע מיוחד כזה.

ואלה ציוני היינות בסולם של 1 (נמוך ביותר) עד 5 (גבוה ביותר), לפי סדר הטעימה:
ברבדו קברנה סוביניון 2001 – 3.45
ברבדו קברנה סוביניון 2002- 3.5
נחשון סלע 2002 – 1.9
כץ רנואר רזרב 2003 – 4
אמפורה קברנה סוביניון 2003 – 3.8
יער יתיר 2004 – 4.3
רמת הגולן ירדן קצרין 2004 – 3.5
רקנאטי קברנה סוביניון רזרב 2004 – 3.8
סוסון ים מסה (קברנה-פטיט סירה) 2004 – 4
תשבי אסטייט קברנה סוביניון 2000 מגנום – 4.3

מצטייני הטעימה:
יער יתיר 2004
תשבי אסטייט קברנה סוביניון 2000 מגנום

חביבי הטעימה של המשתתפים:
סוסון ים מסה 2004
תשבי אסטייט קברנה סוביניון 2000 מגנום