fbpx

אתם בבולוניה, תרגישו בבית

האיטלקית השכונתית במרכז אבן יהודה לא מנסה למשוך תשומת לב מיוחדת. האוכל הפשוט והאווירה החמימה עושים את העבודה
Share on facebook
Share on twitter
Share on pinterest
Share on whatsapp
Share on telegram
Share on email

הגענו למסעדת בולוניה באבן יהודה שבשרון, בערב קיץ לח, אחרי שהשחזנו בדמיוננו את מיטב הקלישאות המקובלות לגבי מסעדות איטלקיות מהז'אנר הנינוח. יכולנו לשוות בנפשנו מפות אדמדמות משובצות, יין קיאנטי נח בסלסלת קש ומצבורי שום מתנדנדים ברוח העדינה של המגף בגרסתו המקומית.

ובכן – עם כניסתנו למסעדה, שפועלת באבן יהודה מזה מספר חודשים, התפוגגו הקלישאות, ומצאנו את עצמנו במסעדה שאמנם מפליגה תחת דגל איטליה, אולם עיצובה אקלקטי, פשוט למדי, עם קריצה בחצי עין למוטיב איטלקי פה ושם, אבל בלי אג'נדה של נאמנות למקור כלשהו. אם כבר היה מזבח שסביבו הסתדרה המסעדה בערב הביקור שלנו, הרי שהיה זה מסך ה-LCD הרחב, ברוח גביע העולם בכדורגל, ולצידו שני רמקולים שפיזרו מוזיקת רקע או את הדהודי שידור הטלוויזיה, לפי העניין. בחוץ היו פזורים חלק משולחנות האוכל, באווירה רחובית מבורכת, שמתאימה למי שמעוניין להתרחק מעט מהמטבח הלוהט שבפנים (ממש כך – לוהט ומהביל, ללא שנינויות וחידודי לשון מיותרים).

מסעדת בולוניה של אבן יהודה, היא למעשה בולוניה 2.0. מסעדת בולוניה הראשונה נפתחה ברמת השרון על ידי השף גדי רוזנשטוק, והיוותה מוסד קולינרי איטלקי כפרי יציב למדי, עד סגירתה, ופתיחתה במקומה החדש. מה ההבדל, אתם עשויים לשאול, בין המסעדה שפעלה ברמת השרון לבין זו באבן יהודה? לדברי גדי, שבין הסגירה של האחת להקמת האחרת ניסה את מזלו (בין היתר) בתעשיית היין באיטליה – אין באמת הבדל. זו אותה גברת: מקום נעים ומזמין, עיצוב פשוט ולא מתנשא, אנשים רגילים ואוכל פשוט וטעים. פשוט, מבחינתו – כמילת מפתח.

במונחים שידברו לכל מי שחזר מטיול בין מסעדות איטליה – לא מדובר בריסטורנטה מעונבת, בה משאירים חלק נכבד מהמשכורת (או מתקציב הטיול), אלא בטרטוריה משפחתית פשוטה, בה לא צריך להתבייש לבחור מהתפריט פיצה יומיומית שהרגע נולדה על אבן, או בולונז "כמו-של-אמא" (שלוש מילים אלה הן, אם תרצו, סטנדרט הזהב של השף גדי).

בשונה מביקורות מסעדות בהן נכנסים השף ואנשי הצוות ללהטוטנות צלחות, שתכליתה לאפשר לטועמים להתרשם פחות או יותר מכל המנות בתפריט, גישתו של גדי היתה תכליתית וישירה מהרגיל. "אתם רוצים לטעום משהו?", נשאלנו, אחרי כוס פסיפלורה קפואה. כן, בעצם. למה לא.

התפריט, כמו האופי של המקום, היה ידידותי ולא יומרני. בחרנו מתוכו שלוש מנות: פיצה, ספגטי בולונז, וניוקי ברוטב רוזה עם פלפלים חריפים ו-וודקה. ואתחיל דווקא באחרונה: מנה חריפה ומדויקת. רוטב חמצמץ ובסך הכל קליל למרות היותו על בסיס שמנת, ניוקי עשויים במידה הנכונה. החריפות מדגדגת, לא מכאיבה, ולסיכום המנה – עולה על הציפיות (מהסוג שעושה חשק להזמין שוב בעתיד).

הפסטה בולונז, המלצת השף, כפי שוודאי תיארתם לעצמכם, היתה פשוטה ומינימליסטית. העגבניות התמוססו כמעט והבשר העסיסי שלט ברוטב – הן במראהו והן בטעמו, ולא הוסווה על ידי תיבול יתר. מנה נוספת שמקבילה בפשטותה היא מנת כדורי בשר בתוספת פסטה וסלט.

עוד המלצה חמה של השף היתה פיצה בתוספת עגבניות מיובשות, עם כמויות נדיבות של אורגנו טרי. העגבניות המיובשות הוסיפו לפיצה חמיצות ואופי. אורגנו טרי אינו עשב שצריך יחסי ציבור, והמכלול הוא פיצה שרחוקה קילומטרים מהפיצה המשפחתית שמגיעה עם בקבוק קולה. הבצק הקריספי נוצל היטב לניגוב שארית רוטב הרוזה החריף בניחוח הוודקה מצלחת הניוקי.

בתפריט תמצאו גם ארוחות ילדים, עסקיות ותפריטים עונתיים. מחיר מנה טיפוסית סובב סביב 35-45 ש"ח. לצד הפסטה והפיצה תמצאו גם המבורגר ומנות נוספות שאינן על טהרת איטליה, כחלק מהגישה המעשית שמאפיינת את המקום.
האוכל האיטלקי האיטי, המשובח והמשביע לא הותיר במקרה שלנו מקום לקינוח, כך שאתם מוזמנים לנסות בעצמכם את הפנקוטה או הטירמיסו, ולספר לנו איך היה.

בשורה התחתונה, מדובר במקום נטול פוזה שרוצה שתרגישו בבית. לא מנסה בכוח להיות מסעדה כפרית אותנטית, ולא מכוון לפלח הכבד והיקר. זה מקום שמייעד את עצמו להיות בית שני למי שרוצה ללגום בירה תוך צפייה באירוע ספורטיבי, או להיות ישוב לשולחן רחוב, ולברך את העוברים ושבים לשלום, בזמן שאלה מוציאים את הכלב לטיול.
כשאני שואלת את עצמי אם אני עוד אחזור לכאן, אין לי ספק שכן.

בולוניה
רח' המייסדים 55 אבן יהודה
טל. 09-8917264
א'-ה' 8:30 – 23:30, ו' 8:30 – 17:00, מוצ"ש עד 24:00
גישה לנכים: יש
ידידותי לצמחונים? כן
כשר: לא

Share on facebook
Share on twitter
Share on pinterest
Share on whatsapp
Share on telegram
Share on email

כתבו תגובה