מי שמגיע בימים אלה לאילת, ימצא שדי קר שם במיוחד בלילה. מי שנמצא באילת וקר לו, ירגיש מיד תחושת רעב מטרידה שלא ניתן להתעלם ממנה בקלות.
לבסוף, למי שנמצא באילת, קר לו והוא גם רעב מאוד, אני ממליץ ללכת לאכול פיצה חמה. והמקום הכי טוב לעשות זאת באילת נקרא באריס' אספרסו בר, והוא נמצא על הפינה ליד מלון הילטון מלכת שבא. מצד אחד אני תמיד אומר שאם הפיצה חמה, זה מספיק, אי אפשר ליפול. מצד שני, אה… בעצם אין צד שני, למה תמיד צריכים להיות שני צדדים? מה, לא מספיק צד אחד?
בכל מקרה, ביקרנו אצל באריס' ביום חמישי קר מאוד, לאחר שהגענו לאילת ב-22:00 בלילה והיינו רעבים מאוד. אם באריס' לא היו ממש ליד המלון שלנו, ואם זה לא היה בערך אחד המקומות הפתוחים שאפשר לאכול בהם, הייתי אומר שזאת הייתה ברירת מחדל.
איך שהגענו הבחור החביב הוציא מהתנור מגש פיצה לוהט. אני מניח שהוא היה אופטימי אם חשב שיצליח במזג אויר כזה. למרות שהאינסטינקט הראשון שלי היה פשוט לזנק על המגש הזה, החלטתי להתאפק וללכת על משהו יותר מיוחד – הקלצונה.
אותו בחור חביב פרס בצק, והעמיס עליו מכל טוב כולל ירקות, רוטב פיצה וגבינה צהובה (מינוס זיתים שחורים בשבילי בבקשה, תודה לך) אחר כך לתנור, וזאת כל התורה. כעבור 10 דקות מתקבלת תוצאה חיובית מאוד, טעימה, משביעה, והכי חשוב – חמה.
חשוב לציין שהכול נאפה במקום ולפי דרישה, כך שאנחנו לא צריכים לשמוע את השאלה הכי מבאסת בעולם השגורה בפי מוכרי המאפיות – "לחמם לך את זה?"
נו באמת…
יש שתי סיבות אפשריות לכך שאדם פשוט כמוני יתאכסן במלון כמו הילטון מלכת שבא. האחת: נכנסתי בשביל המזגן. השנייה: תפסתי טרמפ עם חבר שלאבא שלו יש שם עסקים.
במקרה שלי שתי התשובות נכונות.
בכל אופן, לא התלוננתי על זה שהאירוח לא כלל ארוחת בוקר, ואמרתי: נלך לאכול משהו בחוץ. מטעמי עצלות, אך גם מהשפעת הערב שלפני, מצאתי עצמי שוב בבאריס' ושאלתי אם יש פיצה.
המוכר אומר לי "מה פיצה, עשר בבוקר עכשיו". לא הבנתי.
בדיוק כשעמדתי ללכת שמעתי את המילים הקדושות "נעשה לך פיצה אישית". כעבור רבע שעה קיבלתי פיצה רק שלי, שנאפתה רק בשבילי וטעימה מאוד. מומלץ בחום (בדגש על החום).
מעבר למאפים אפשר ליהנות בבאריס' מקפה, אייס קפה, טוסטים וכל מני.
אז בפעם הבאה שתהיו באילת ותרצו פיצה – אל תגידו שלא אמרתי.
