רוב האנשים מכירים את בית שאן כעיר בעלת עבר מפואר, מתקופת התנ"ך עד ל-1948 בה הסתיים המנדט הבריטי בארץ ישראל שהפכה למדינת ישראל. בביקור בעיר גילינו שגם הווה מעניין ועכשווי. בית שאן של היום היא עיר חיה ונושמת, המעידה על עבר מפואר והווה פועם ומתפתח. בעיר נוצרת חוויה קולינרית שורשית המשולבת עם סיפורם האישי של האנשים שגרים בה.
המסע בבית שאן הוא מסע בין עֵדוּת לעֵדוֹת. עם הכניסה לעיר המבקר נחשף במבט מהיר לעדות היסטורית מהעבר הרחוק והמפואר של העיר. האדמה עצמה, עם כל מה שחשוף בה – כמו עמודים ושרידי מבנים – היא העדות הראשונה.
בוקר של עדויות קדומות
בחודש ספטמבר הטמפרטורות במהלך היום עדיין גבוהות, ולכן מומלץ להשכים קום ולהגיע כשהאור הצלול מאיר את הגן לאומי בית שאן. זה המקום שבו האדמה מספרת את סיפורה בצורה הברורה ביותר. הגן הארכיאולוגי של בית שאן, מהגדולים והמרשימים במזרח התיכון, הוא עדות חיה לשיא עוצמתה של העיר הרומית-ביזנטית. תחת רגלינו נפרשים שרידי הקארדו המפואר, הרחוב הראשי המרוצף באבנים ענקיות, התיאטרון הרומי המרשים שהכיל אלפי צופים, בתי המרחץ הציבוריים והמוזאיקות המרהיבות. כל אבן, כל עמוד שנשאר עומד, הם עדות לכוחה הפוליטי והכלכלי של העיר שהייתה בעבר "מרכז העולם".
את הקרירות המיוחלת לאחר ביקור בגן הארכיאולוגי, ניתן למצוא במגוון אתרים בסביבת העיר. בית שאן ממוקדת בליבו של עמק המעיינות, ששמו כן הוא. אפשר לצאת לשכשוך נעים בגן השלושה או בנחל הקיבוצים. אנחנו בחרנו להגיע לגני חוגה, הנמצאים ממש קרוב לעיר.
גני חוגה הינו פארק נופש טבעי ומקסים, שמשתרע על שטח נרחב ומוקף בצמחייה עשירה, ובמרכזו בריכות מים טבעיות מלאות במים המשמשות לרחצה, ולבילוי משפחתי רטוב במגלשות מים קטנות. בסמוך לבריכות יש מדשאות רחבות, אזורי פיקניק עם שולחנות וספסלים, ופינות צל רבות.
אחר הצהריים, כשהטמפרטורות מתחילות לרדת, יצאנו לסיור רגלי במרכז העיר – מתחם הסראיה שהינו אתר מורשת מעניין הממוקם בחלק העות'מאני-בריטי של העיר. המתחם כולל מספר מבנים היסטוריים, ומוקדש לסיפורה של בית שאן בתקופות מאוחרות יותר. לאחרונה החל שיקום מסוים של האזור, אבל הדרך עוד ארוכה. המבנים המפוארים הבנויים מאבן בזלת שחורה המשולבת אבן גיר לבנה רומזים שהם יפים, חבל מאוד שהמתחם סובל מחוסר טיפול, והעדר השימור והשימוש במשאב תיירותי קסום זה.
בניין הסראיה הוא מבנה היסטורי משמעותי הממוקם במרכז העיר, והוא מהווה עדות להיסטוריה המאוחרת שלה. המבנה הוקם בשלהי התקופה העות'מאנית, בסוף המאה ה-19, ושימש כמבנה הממשל של המושל הטורקי באזור. המבנה בולט בזכות בנייתו מאבני בזלת שחורות, המעניקות לו מראה ייחודי ומרשים. הוא בנוי בסגנון האופייני למבני ממשל עות'מאניים, בעל חזית מרשימה וחצר פנימית פתוחה, ועם גן שבליבו פעלה מזרקה – כל אלה עומדים שוממים. חבל.
בניין הדואר העתיק הינו מבנה מתקופת המנדט הבריטי הינו משכנו של מוזיאון בית שאן, המציג תערוכות על ההיסטוריה המודרנית של העיר, ומהווה קרן אור יפה בעיר.
המוזיאון מספר את סיפורם של העיר, האנשים, המבנים והנוף, שחלקם קיימים אך חלקם כבר אינם. הסיור במוזיאון מלווה בסיפורי נוסטלגיה מפתיעים. המוזאון מהווה עוגן קהילתי, תרבותי ותיירותי בעיר, הפועל למען העברת המורשת של בית שאן לתלמידים, תושבים, קבוצות ויחידים. המוזיאון שעות פעילות: ימים א'-ה' 8:30-14:30 . שעות וימים נוספים בתיאום מראש.
רבות הדרכים להכיר עיר
המפגש האישי הבלתי אמצעי בין אדם לאדם, מהווה את הדרך המושלמת להכיר ולהרגיש את העיר. פגשנו את בלה אופיר, ילידת פולין, שפתחה בפנינו את ביתה המיוחד ואת ליבה. בלה סיפרה את סיפור חייה המיוחד, מהגעתה לבית שאן ועד ימינו. זהו סיפור חיים שזור בחוט ומחט, בביתה שהינו ממש מוזיאון לעבודות רקמה אותן יצרה בעצמה. בלה מארחת קבוצות אותן היא משתפת בעבודות היד שלה. 050-5633445.
העיר בית שאן כמו הרבה ערים בארץ עם קום המדינה הייתה בית לעולים חדשים מכול קצוות הגלובוס. כל עליה הביאה איתה את טעמיה ומטעמיה לעיר.
המטבח המסורתי של עדות המזרח, הוא הלב הפועם של העיר. בבית שאן מאוד מומלץ ליהנות מטעמים אמיתיים ואותנטיים, אותם ניתן לפגוש במסעדות, ובעיקר בבתים של נשות העיר. אלה הן המבשלות הביתיות, השומרות בקנאות על סודות שעברו מדור לדור. הן מציעות מפרום שמנמן ונימוח, ג'חנון מתוק, קובות עסיסיות ברוטב חמוץ-מתוק, ועלי גפן ממולאים שכל ביס מהם מספר סיפור שלם על מסורת, אהבה, וגעגוע לבית אבא ואמא. ביקור אצלן הוא הזדמנות יוצאת דופן לטעום את הסיפור של בית שאן דרך האוכל הכי אמיתי שיש.
אנחנו השתתפנו בהדגמת הכנת עוגיות מרוקאיות מתוקות, אותן נהוג להכין לליל המימונה ולחתונות. בבסיס העוגיות מי ורדים, דבש, שקדים מולבנים ותמרים איכותיים. אסתר אברג'יל – אלופת גלגולי העוגיות הכינה מטעמים עסיסיים ולא חסכה בהסברים. לתיאום 052-8917610.
אבל בן האדם לא יכול לחיות רק על מתוקים. כשהבטן מקרקרת מומלץ לנגוס באיזה תבשיל או נתח עסיסי. בבית שאן יש מגוון מסעדות המתאימות לכול שעה ביום ולכול כיס.
שיפודי הכיכר – כשמה כן היא, מסעדת שיפודים ברחוב יצחק שמש 1, המציעה מגוון בשרים על האש במחיר הוגן – מעין ארוחה עסקית, בעלות קבועה לרוב סוגי השיפודים. תמורת 98 ₪ מקבל הסועד שני שיפודים לבחירה, ומגוון ענק של סלטים, חומוס, פיתות ושתייה. כל הסלטים מוגשים ברוחב לב – המילה שפע חוזרת כל הזמן. המסעדה גדושה באנשים, מקומיים ואורחים מחוץ לעיר, ואף שולחן גדול של תיירים. אכלנו את שיפוד הפרגית שהיה עשוי מדויק, קבב נהדר בתיבול עדין, וגם שיפוד מולרד שכבר מזמן לא טעמנו. המסעדה פועלת בימים ראשון עד חמישי משעות הבוקר עד שעות הערב המאוחרות. זוהי אפשרות טובה למי שמחפשים ארוחת צוהריים או ערב בשרית פשוטה וטובה.
מסעדת אמא – מסעדה מקומית קטנה, המציעה לסועד חוויה קולינרית אותנטית מיוחדת. המסעדה ממוקמת ברחוב רחבעם זאבי 5 בלב מתחם הסראיה, ומגישה אוכל ביתי טעים, המבושל על פתיליות. שמן וטעמן של הקובות ממסעדת אמא כבר יצאו למרחוק. המסעדה כשרה ופועלת בשעות הצהריים בימים ראשון עד חמישי.
אם חשקה נפשכם בארוחה יותר עכשווית – קולינריה בת ימינו, בדיוק לשם כך נפתחה לפני כשנתיים מסעדת בזיליה על ידי יורם וגלית. זו מסעדה חלבית, בה מוגש אוכל מודרני: ארוחות בוקר עשירות מאוד, ובשעות אחר הצהריים מתחלף התפריט לתפריט ערב מגוון, בו ניתן למצוא דגים, פסטה בעבודת יד ופיצות שמנמנות. המסעדה מצליחה ליצור מרחב שבו אפשר להתנתק מהמולת היום-יום החמה ולהתמסר לרגעים של הנאה. בין אם מדובר בארוחה משפחתית גדולה ובין אם במפגש אינטימי יותר.
הגענו לארוחת ערב בבזיליה. המקום המואר היה מלא בסועדים בית שאנים, קיבוצניקים וגם תיירים. פגשנו את שף המסעדה אלירן כהן עמל על הכנת הפסטה למשמרת הערב. מגלגל את הפסטה בדבקות כמו "מאמא מאיטליה", ואלירן מעיד על עצמו: "כך אני מכין כל ערב את הפסטה".
לשולחן הגיעו פוקצ'ה שחומה (38 ₪) ולצידה מטבלים טעימים מאוד של חצילים, טחינה ושמן זית; פולנטה של תירס מקומי (63 ₪) – הפולנטה מהתירס הטרי, עם פרמז'ן ושמן כמהין, הייתה טעימה מאוד, נימחה וקרמית בדיוק כמו שאני אוהבת; סלט מנגו מאייה בתיבול תאילנדי (46 ₪) עם ירקות שורש, סלרי ונענע וגם בוטנים – חסר לי מעט תיבול; רביולי ריקוטה ברוטב עגבניות מיובשות (79 ₪) – הרוטב העשיר בו נכחו עגבניות שרי, שום יין לבן ועגבניות מיובשות, נענע, שמנת מתוקה, ורוטב עגבניות סן מריז'נו, היה מצוין. הרוטב השאיר מקום לפסטה ועטף אותה. צלחת חריפים (32 ₪) היא שם תמים לחגיגה לאוהבי החריף. בדרך כלל במסעדות מגיע במקרה דומה איזה פלפל חריף מטוגן, ולצידו שני סוגי סחוג במקרה הטוב. זה לא המקרה בבזיליה. כאן הגיעה לשולחן סימפוניה מענגת לאוהבי החריף, עם פלפלים מטוגנים, קרם חציל שחור, פלפל שיפקה, סחוג בעבודת יד, זיתים ירוקים וקונפי שום.
אם בחרתם כמונו להגיע גם לארוחת בוקר בבזיליה, ממליצה מאוד להתנסות במנת הדגל: קובלה (52 ₪) – סוג של הכלאה בין הקובנה התימנית והחלה המוכרת, שילוב מנצח שמנוני ומרגש. האמת היא שאני לא יודעת איך לא חשבו עליו קודם. לצד הקובלה מקבלים גם לאבנה עיזים, סלסה של עגבניות, שמן זית, חומץ בלסמי, זיתי קלמטה, עגבניות שרי, בצל סגול וצ'ילי טרי. אחרי פתיחה כזו של הבוקר, ההמשך יכול להיות רק טוב.
איפה ישנים בבית שאן?
כבר שנים מדברים על הצורך להקים בית מלון בעיר, אבל זה עדיין לא קורה. היום יש בבית שאן מבחר צימרים וחדרי אירוח. אנחנו ישנו אצל משפחת קופלזדה בצימר אל הגלעד סוויטות אירוח, בו יש להם שלוש יחידות דיור נעימות. המקום מבריק מניקיון. אביטל קופלזדה – בעלת הצימרים חשבה על כל הפרטים הקטנים כגדולים. ביחידה בה התארחנו מצאנו כל מה שזוג צריך לנופש רומנטי ושקט, כולל בקבוק יין, חלב לקפה של הבוקר, נשנושים קטנים בסלסלה, פרחים ונרות לצד הג'קוזי הענק בחדר.
אם אתם יותר בעניין קמפינג, בגני חוגה ישנו מתחם לקמפינג עצמאי: הקמת אוהלים משלכם על המדשאות הרחבות שבפארק, בקרבת הבריכות והמעיינות. כמו כן, למי שמעדיפים קמפינג נוח יותר, יש גם לינה באוהלי יורט מונגוליים ממוזגים ומאובזרים, הכוללים מזרנים.
עוד אלטרנטיבה מיוחדת לבילוי באזור בית שאן, למי שמחפש ללון בטבע בלי לוותר על הנוחות, היא לינה בקרוואן העמק – גם הוא בגני חוגה. הקרוואנים מתאימים לשש נפשות, מצוידים באבזור מלא הכולל מטבחון, שרותים, מקלחת, מקרר, כיריים, מזגן ועוד. חווית חופשה בקרוואן הינה מיוחדת ומאוד מומלצת.
בית שאן היא עיר בעלת פסיפס אנושי מרתק. המפגש בין התרבויות יצר מארג חברתי מיוחד אותו אפשר לראות בכל פינה בעיר: בשווקים, במסעדות, ואפילו בטיול בשעות בין ערביים בשדרה המרכזית. הגיוון התרבותי ניכר גם בשמות הרחובות, במאכלים, בבתי הכנסת השונים ובדיאלקט המקומי, המשלב מילים וביטויים שנולדו במקום וגם כאלה שיובאו משפות שונות.
אם בעבר בית שאן הייתה עבורי רק עיר שעוברים דרכה בדרך אל או מ-, או מקום שעוצרים לרגע אחרי בילוי בגן השלושה, היום אחרי שביקרנו והיכרנו את העיר, אני ממליצה להגיע לבית שאן כיעד מרכזי של חופשה. יש מה לראות ולהכיר, יש אנשים מעניינים שממש שווה לשמוע את סיפורם ויש הרבה אוכל טוב ומגוון בבית שאן.
