ציר מוריה – אם כול הצירים; ההוא שעבר את כול השינויים וכול ההחלפות. גם כשציבור הקולות התחיל לפזול לעיר התחתית, לנמל, עמד לו תות אחד על המשמר. קפה תות – מוסד קולינרי שהביא איתו בשורה כבר בשנות ה- 90 של המאה ה- 20, אחד הוותיקים בחבורה בקו איטלקי, מראה לנו שוב כי יש עם מי לדבר גם עכשיו, ולא סתם דיבור – שם את חיפה על ובמפה.
נכנסנו שניים למקום מגניב על הציר. ריהוט עץ ומתכת מודרני עם צינורות אדומים, בדיוק בצבע הפרי שאותו אני מחבב נורא – התות. דבר ראשון תפס אותי הריח. קשה לדמיין כמה ריח הוא דבר שנצרב בתודעה, במיוחד כשעומדת מולך מכונת קליה ענקית איטלקית, ואני, אני חי קפה – אספרסו קצר בבקשה לפני שמתחילים את ההופעה. תערובת שמורכבת מ- 6 מדינות בעולם, 6 איזונים, 6 ריחות וטעם אחד מנצח – זרקה אותנו לאיטליה, לאותם מקומות שמחביאים סליקים שלמים של קפה שעוברים בצינורות נחושת ישר אל הפה של המכונה.
ישבנו. מה אוכלים? הרצת תפריט חדש תמיד תופסת אותי לא מוכן, אבל… למה לא. שוט! בחור צעיר ושמו אילן יוצא אלינו, נראה כאחד שבאמת אוהב את "התות", ומסביר "תנו לי להוביל". וכשמישהו אומר להוביל’ אז קדימה. סגרנו תפריט.
לראשונה: בטטה שלמה בתנור, גבינת שמנת עירית – לבטטה מרקם ממכר, ומה שהפך אותה לסופר-ממכרת. זה שהשף מבין את מה שהוא עושה – לקח בטטה ופשוט אפה אותה עם הקליפה עד השחמה, מה שהביא אותה למרקם עדין וקרמלי של סוכר, עם טעם עדין של עישון מהקליפה, אך לא חזק מדי, היות והייתה שם גבינה שרק איזנה ואיזנה ואיזנה (42 ₪). חציל קלוי, רבותי, חציל – כן, אחד הירקות הפשוטים ואפילו בנאליים. האומנם? חציל חממה בגודל מדויק, עשוי על אש פתוחה – מה שהרים אותו לטעם ממכר של צליה, שעבר סינון נוזלים ואז קיבל באהבה כול מה שהיה מונח עליו (מבחינתי גם שדה תותים); קיבל מלח ים, פיסטוק חלבי קלוי, בוטנים, שקדים, ועוד כמה מרכיבים שעשו שם סימפוניה של טעמים מדויקים (37 ₪).
פאוזה – כוס יין טומאסי. אם כבר איטליה, אז בואו נשתה אותה. צורת הגשה נדיבה בהחלט של זן מרענן ויקב עוד יותר. סלט קפרזה – נכון insalata caprese; הסלט המיתולוגי מהאי קפרי הסמוך לנאפולי, קיבל כאן הצגה עם שחקן ראשי וחדש. את המוצרלה החליפה הבורטה – גבינת בקר טרייה עטופה כיס של גבינת מוצרלה, חשיבה נכונה ומעניינת. החשיבה הזו ישבה על מגוון צבעים של עגבניות שרי בשלל גדלים, עלי ריחן, בלסמי מצומצם, זיתי קלמטה ושמן זית – לדעתי מקומי. היופי במנה הזו, ובקפרזה בכלל, הוא שכאשר משחקים עם בורטה ומתייחסים אליה בכבוד, היא מחזירה אהבה והופכת להיות מלכה ליום אחד. חיתוך עדין מלמעלה, והר געש לבן של עושר ואושר מציף את הצלחת, והשרי מתחיל להפריש טעמים חמצמצים שמשתלבים כול כך טוב עם הקיים – היינו חייבים להשאיר את הצלחת ריקה ונקייה, ולחסוך עבודה מיותר לשוטף הכלים (58 ₪)
לאן מפליגים מכאן? שאלנו את אילן. "תנו לי להפתיע" – אמרנו תפריטים סגורים, אמרנו להוביל קדימה. עשר דקות ועוד כוס טומאסי, והכלה הגיעה: מנת ניוקי ורצועות טלה מעושנות – טוב, כאן צריך לעצור. ניוקי, אחת המנות שמאופיינות עם המטבח האיטלקי הקלאסי, אבל עם המון פנים, טכניקות, גישות וצורות שלא כולן ניתנות לחיקוי. אם יצא לכם פעם לעשות ניוקי ולא בחרתם את זן תפוחי האדמה הנכון (דזירה), נגמר הסיפור – או שקיבלתם עיסת מים, או שקיבלתם בטון ללא יכולת שבירה. אז ניוקי אוכלים באהבה, וכאן בהחלט קיבלנו מנה מדויקת במרקם ענן של פחמימות קטנות, רוטב שמנת עדין, וחלק שאליו הוכנסו רצועות טלה יבשות ומעושנות, והחדירו עקיצה קטנה ב- 60 שניות (58 ₪).
עכשיו כשהכול מובן, נשאר רק להבין היכן מחסן הסוכר. לזה לא ציפינו, עניין הקפה מקצועי מאוד וקולים במקום, אבל גם אפייה במקום? מסתבר שלכול הקונצרט מצטרף עוד חבר לתות: קונדיטור מדליק שאופה ומייצר הכול במקום, כמו מגוון הריבות שאליהן נחשפנו רק מרחוק (קלוריות, סוכר, קלוריות, סוכר…). הסתפקנו במקפא וניל עם קראסט מתובל ופירות יער; בהחלט סוגר חוויה (37 ₪).
נשען לאחור וכותב: "אילן היקר, תודה רבה על אירוח מיוחד. בהחלט לא זרקת אותנו לאיטליה, הדרכת אותנו איך למצוא אותה על ציר מוריה. יצרת כאן מקום עם נשמה, ואותה עטפת בקליית קפה ואפייה". אז אם אתם עוברים, נוסעים, הולכים או רצים באזור, או שסתם בא לכם להיחשף לתפריט מדויק וקליל, קפה אחד במקום ואת התערובת שלו לדרך, היכנסו ותשכחו את כול מה שכבר נאמר, סגרו תפריטים ותנו לתות להוביל…
קפה תות – שדרות מוריה 105 חיפה, 04-8252014. כל יום בין השעות 07:00-23:00
כפיר גליקו היה עד לאחרונה הבעלים של מסעדת השף שלו ביער בקריית טבעון במשך עשר שנים
