ידיעה ומודעת אבל שראיתי בעיתון, העציבו אותי והזכירו לי שם שפעם היה מוכר לקוראי העיתונים במחנה ודבר השבוע, ושנים רבות במעריב, שם פרסם גם ביקורות מסעדות תחת החתימה מאו"ל – ראשי תיבות של מנחם אוהב לאכול. מי שהעיד על עצמו ככזה הוא מנחם תלמי, שנפטר בגיל 91 והיה מוכר גם כסופר שכתב סדרה של ארבעה ספרי תמונות יפואיות, שכל אחד איגד 20 סיפורים קצרים על הווי החיים ביפו של פעם, בשפה היפואית עם הדמויות היפואיות, שהפכו לגיבורות סדרת טלוויזיה בשם זה ששודרה בערוץ הראשון והיחיד אז.
אנחנו נתייחס למאו"ליות של תלמי – אהבת האוכל וביקורות המסעדות תחת החתימה הספרותית מאו"ל. כדי להיזכר בביקורות ובסגנון שלהן פניתי אל ידידי דייויד סלע, יו"ר המועצה לקידום המורשת הישראלית ועורך נוסטלגיה אונליין – אתר הנוסטלגיה הישראלית. סלע שלח לי חיש קל שלוש מהביקורות של תלמי הן מובאות כאן. אין בהן הסגנון הקטלני של המבקר ההוא, או הסגנון מבטל הכל ופתאום מתפעל ממסעדה שאכלתם בה ולא הבנתם למה וממה התפעל. יש כאן "תמונות שולחניות" – רשימות קצרות המציגות קצת מהתמונה הגסטרונומית של שנות ה- 80; כן, גם אז היו מסעדות בארץ.
אז בצפת הוא אכל ב"המיפגש" המחולקת לחלק עממי וחלק שני יוקרתי ובו מרתף יינות מסוגנן. מסעדה המערבבת אוכל מזרחי ואוכל מזרח אירופאי, כשהוא ממליץ לקנח בבקלאווה ומעמול. תתפלאו, מסעדת בשרים כשרה זאת ממשיכה לפעול גם היום ברח' ירושלים 75 בצפת. במזרח הכינרת מאו"ל אכל במסעדה בכפר הנופש רמות ובמסעדת הדגים של עין גב בה הדגים נפלטים מטוגנים מתוך מחבת המופעלת באמצעות מחשב, ו"מסוגלים להאביס שם בעת ובעונה אחת 600 איש". אהבתי את ה"להאביס" של תלמי, כי גם אני הרגשתי שם בארוחה שטיגנו אותי באמצעות מחשב. תלמי מציין גם שתי מסעדות שירות עצמי טברייניות, ולא שוכח את "הבית" הסינית המשובחת, ה"גיא" המזרחית (קיימת) ו"פאב הרועה" בהנהלת הג'ינג'י מחיפה, שכנראה כבר לא קיים (הפאב, לא יודע מה עם הג'ינג'י. אולי חזר לחיפה).
הביקורת השלישית פרי עטו של מאו"ל ששלח לי דייויד סלע, מביאה מקבץ נוסטלגי של מסעדות ירושלים: פטרה (פועלת), פילדלפיה (יש ליד גן הקבר, נדמה לי שזו לא פילדלפיה המיתולוגית בה אכלנו פעמים רבות), שה סימון (ז"ל), חן ברחוב יפו (לא קיימת, יש חן בתלפיות), בני דגים (קיימת גם קיימת), משכנות שאננים על מרתף היינות המצוין שלה (ז"ל), לאה ההונגרית ברחביה (אין בגוגל) , ואחרונה ברשימה אמא באגריפס – חיה ובועטת, וכשהכביש לכיוון גן סאקר לא חסום לשנים הבאות, רואים אותה כבר מהכביש. אולי נמשיך ל(ציטוט ממאו"ל): "כל מיני מזללות ומשפדות הנעוצות בשוק מחנה יהודה, יציעו לך שם צלחת חומוס ומעורב ירושלמי במחיר השווה לכל נפש".
מאו"ל, נוח בשלום על משכבך. שלח לנו ביקורת על שור הבר שתאכל שם כדי שנדע אם הוא באמת טעים כל כך, ומסור ד"ש לכמה צדיקים שכבר נהנים כל כך שם כבר שנים, כמו דן בן אמוץ, אריק אינשטיין, מאיר אריאל ואבא שלי. איך אני יודע שהם נהנים? כי אך אחד לא חזר משם עד היום.
