סיור אוכל ואומנות בגדרה – מסע בזמן

בבוקר של יום שישי, כשסוף השבוע כבר בפתח וקצב החיים מאט, אין כמו לגלות מקום חדש שמצליח לשלב בין עבר מתקופת הביל"ויים להווה יצירתי. סיור אוכל ואומנות במושבה הציורית. רחובות ירוקים ומבנים היסטוריים משוחזרים. עברה כיישוב של חלוצים נחושים עדיין מהווה חלק בלתי נפרד מהזהות של המקום. בסיור מתהלכים בין נבחרת של בתי עסק קטנים ומלאי קסם.

בשעת בוקר, כשהטמפרטורות עדיין יותר נוחות, נפגשת קבוצה מגוונת של א.נשים לסיור קולינריה, יצירה והשראה בגדרה. משפחה מעוטף עזה, זוג צעיר מראשון לציון, ושני זוגות  מהעיר חריש, שזה להם הסיור השלישי עם עדי רוזן שפתחה את מיזם "סיורים קולינריים בדרום".

כשראיתי את הפרסום אודות סיור אוכל ואומנות במושבה גדרה, חשבתי לעצמי מה יש לראות בגדרה? איזה קולינריה יש בגדרה חוץ ממגוון שווארמות על הכביש הראשי של המושבה?

הסיור עם עדי רוזן ואיתה מלכה דורון, משלב אהבה לאוכל טוב ועין חדשה לאומנות ולהיסטוריה אורבנית. ההליכה בין רחובותיה המשוחזרים הירוקים והשקטים של המושבה, שנוסדה על ידי הביל"ויים, מענגת עם החיבור בין סיפורי החלוצים לבין המבנים ההיסטוריים שנשתמרו, לפינות נסתרות וטעימות, תוך שימת דגש על כל עץ ובית אשר סיפורם עושה את ההבדל.

פותחים את הבוקר בחצר קסומה בפינת הבילויים – עם לחמי מחמצת, כריכי מחמצת יצירתיים, ואייס מאצ'ה ירוק ומרענן. המקום הומה אנשים, חלקם הגיעו לקנות לחמים ועוגות לשבת ואחרים באו לשבת בחצר הנעימה, לקפה של בוקר עם עוגה או כריך טעים. הכריכים עשירים במילוי גבינות ואגסים אפויים.

במרחק הליכה קצר עוברים את מוזיאון המושבה, ומגיעים לחצרו של אומן ברזל –  יומה שגב שיצירותיו מרגשות במיוחד. "יצירות הברזל נוגעות בלב, באדם הפנימי במקום מרגש וחיוך. האשפה של אחרים הופכת אצלי למשהו חדש – לאומנות", מספר יומה.

ממשיכים ללכת מעט –  הכל בגדרה קרוב, ומגיעים למבנה שבחצר האחורית שלו מתגלה פינת חמד – דנדילייט, המקום של אלי רוזנפלד. עם חיוך מעט מבויש מספר אלי, שבחר לעזוב את המקצוע אותו למד, וללכת עם הלב ולהתמסר לאהבתו לבישול מוקפד ולאירוח במקום אותו פתח ברחוב סברדלוב 3. אלי מגיש לנו טעימות מהמנות המוקפדות אותן הוא מגיש באירועים המיוחדים ובסדנאות הבישול שהוא שמקיים במקום.

ממשיכים להכיר את המושבה. עוברים ליד הקיוסק הישן, בניין המועצה, ולצד הפעמון המסמל את המורשת של הביל"ויים, חלוצי המושבה. הפעמון הראשון שימש כלי תקשורת חשוב: צלצולו הושמע כדי לכנס את התושבים לאסיפות, להודיע על אירועים חשובים, או כדי להזעיק אותם במקרה של סכנה.

ממשיכים למסעדת הבית התימני, שכשמה כן היא  – במקום מכינים ומגישים אוכל תימני כמו לחוח, קובאנה, מרק שעועית עם אורז ועוד.

במורד רחוב הבילויים, ממש על הכביש הראשי, הגענו לדרך החומוס שמציעה מגוון מנות חומוס, פלאפל, וחוויות נוספות מהמטבח המזרחי. לבעל המקום, איש צבעוני וחייכן שכינויו הוא ג'ינג'י, יש סיפור חיים מעניין. והכי חשוב: הוא יודע להכין חומוס טעים במיוחד. לשולחן מגיעות צלחות עם חומוס חמים מתובל היטב, קרעי בצל, וכמובן פיתות חמימות ודשנות. עונג של מנה.

לסיום חייבים משהו מתוק, אז ממש בצמוד לדרך החומוס שוכנת הפינה של טרנקילו – להרגעה בספרדית. מקום קטן שמעורר לכול מי שהיה בדרום אמריקה געגועים לאסאי, אותו פרי המוגש עם תוספות טעימות. במקום מוגשים קערות ושייקים על בסיס אסאי.

זה היה בוקר של טעימות קטנות – לא רק של אוכל גורמה וקולינריה משובחת, אלא גם של אומנות והיסטוריה של הביל"ויים. שישי בגדרה זו הזדמנות לשוטט בין בתים עתיקים ויצירות אומנות, לפגוש את האנשים, ולטעום מכול הטוב שהמושבה מציעה – תמהיל מוצלח של אומנות, היסטוריה ואוכל טעים. כל זה עם סיורים קולינריים בדרום.

הכותבת –איריס לוי   בפייסבוק  אינסטגרם