לפתיחתה של מסעדת טאיזו (בגין 23 תל אביב – מאחור בלובי של מגדל משולם לוינשטיין) המוגדרת כמסעדת קונספט, נלווה מסע מרשים של יחסי ציבור לשף יובל בן נריה ולמסעדה. כעבור כמה חודשים הלכתי לאכול שם ארוחת ערב עם מכר, והתאכזבנו. לאחרונה, השקת ארוחה עסקית הניעה אותי להעניק לטאיזו הזדמנות שנייה בסיכון כספי סביר (מחיר הארוחה הכוללת מנה ראשונה ועיקרית, נקבע לפי מחירה של המנה העיקרית, כשעבור שלוש מתוך שמונה הראשונות יש תוספת מחיר).
באנו, רני רוגל מאכול ושאטו, ואנוכי, בצהרי יום חמישי למסעדה הגדולה והנאה שהייתה מלאה עד אפס מקום, ורועשת מדי. אבל זו הביקורת היחידה. בכניסה, ניחוחות טובים מבשרי טובות. אציין מיד שהארוחה הייתה טובה ברוב שלביה. השירות, של המלצרית ניצן (גם מדריכת פסיכוטכני ב"קידום"), היה ידעני, יעיל ומעולה.
כפתיח לארוחה קיבלנו ללא תשלום סלסלת אידוי עם לחמניות, וצלוחית צ'טני עגבניות וחצילים עם יוגורט – טעים מאוד, וביקשנו וקיבלנו צלוחית נוספת. ראוי לציין גם את בקבוקי המים הקרים שהגיעו לשולחן ללא צורך לבקש אותם. לא כל המנות בארוחה שלנו היו באותה רמה. דאמפלינג שנחינזי (לחי עגל, מרק בשר, פיסטוק מסאללה, ציר רימונים – ראשונה, בתוספת של 16 ₪ ליחידה), סלט השרימפס (עם עשבים וייטנאמיים, קריספי שאלוטס, תמרינדי, קרקר שרימפס וביצה רכה – ראשונה, בתוספת של 15 ₪) והבאטר צ׳יקן (עוף עם עגבניות, חילבה, חמאה מזוקקת, עלי קארי, שמנת חמוצה – עיקרית, 95 ₪) – היו מצוינים.
טרטר דגים (בלחמניית באו, עם לימון כבוש, דלעת, סאמבל בלדו, טוביקו – ראשונה), ופילה לברק צלוי (עם חמאת תבליני האנוי, אטריות שחורות, ליים, שמיר, בצל ירוק – עיקרית, 96 ₪) – אכזבו, יחסית. פילה הלברק (יבש יתר על המידה, לא ערב לחכנו) הוחלף ברצון בשרימפס טנדורי טובים מאוד (עם יוגורט באפלו, ירוקת הסלע – לא הצלחנו להבין מה זה, עגבניות, חמאה חומה – עיקרית, 118 ₪).
שילוב המרכיבים (הרבים בכל מנה, כפי שניתן לראות בפירוט למעלה, שחלקם אינם מוכרים) היה, בכמה מקרים, מקורי מאוד ומפתיע. מטבח פיוז׳ני משהו. כדאי לשים לב לניואנסים של הטעמים והניחוחות. ולמרות החמאה השמנת, האוכל עורר בי תחושה נעימה של טריות ושל רעננות, כשהאורז הלבן ספג היטב את הרוטבים וטעמיהם. עם גביע יין לבן – פינו בלאן 2015 של טרימבך (32 ₪, אספרסו, שני דאמפלינג וסלט שרימפס בתוספת מחיר לעסקית, שילמנו 304 ₪, הוספנו בשמחה 15% עבור השירות של ניצן, ויצאנו עם חיוך על השפתיים, עם הוודאות, לפחות מבחינתי, שטאיזו היא מקום שאשוב אליו.
