שאפו לשאטו – מסעדת שף באילת

מסעדת שאטו באילת (Shato – שיבוש של Chateau או משהו שלא ידוע לנו?) צמודה למתחם עיר המלכים ומוגדרת כ"רסטו-בר", והמראה אכן סטייליסטי – אפשר לשים את שאטו בכל מקום אופנתי בעולם והיא תתאקלם בו מיידית.

אני מביט החוצה מהחלונות הגדולים בסגנון גותי – ספק כנסייתי, ספק סגנון תחנות רכבת באירופה. האמת? מעניין מאוד. מבעד החלון הגדול רואים את בריכת שיוט הסירות המשפחתיות של עיר המלכים, קצת ונציה מהחלון.

מבט על הבר הפנימי ועל וילון התאורה הצבעונית שמעליו, מבהיר לי כי הים של אילת השפיע על המעצבים. עובדה: גם הבר וגם וילון התאורה הנם בצורת ספינה עם חרטום.
בכלל, בעיצוב הפנים נראה כי רצו לשלב בין המילה האחרונה בעיצוב ובצבעוניות של מסעדות, לבין ההיסטוריה. אחר כך מתברר לי כי כל המבנה, על חלונותיו ומשקופיו המיוחדים, נמסר ליזמי המסעדה כמעטפת, וכל השאר הוא פרי עיצובם והשקעתם.

בחוץ העיצוב באמת מיוחד: עמודי במבוק ניצבים להם וחוצצים מהצד בין כורסאות הבמבוק ושולחנות זכוכית ובמבוק. גם כאן יש בר – כמו בפנים, אך כאן ממוקם גם טבון האפייה של השאטו, והלחמים הטריים יוצאים ממנו.

המוזיקה לאורך ביקורי במסעדה היא ג'ז טוב, באיכות שמע מעולה ווליום שמאפשר גם להקשיב, גם לשוחח, וגם לאכול.

זהו, אני מוכן לארוחה פרי מתכוניו של השף רונן דברת בלוך, שתפריט שאטו הוא המזכרת האחרונה לשהותו בעיר הדרומית ולעידן המסעדנות שלו בה; עתה עם חזרתו לתל-אביב וההכנות לפתיחת המקום החדש שלו ברח' מונטיפיורי במקום בו שכנה לה "מיקה".

עיון בתפריט מגלה מגוון אלכוהולים וקוקטיילים עשיר. תפריט היין סביר, עם צל"ש לעובדה שכולו ישראלי, תוך שליטה, או לפחות דומיננטיות של יקבי רמת הגולן במבעבעים, אדומים, לבנים חצי יבשים ויבשים. האמת שאפשר להסתדר בתחום היין, אם כי הייתי נהנה מחופש בחירה רב יותר גם בין יקבים ולא רק בין יינות. בחרתי כוס יין מרלו תבור – זה היין המוגש בכוס.

מהתפריט בחרתי לי:
פטה כפרי – פטה כבד עוף עם מרמלדת ענבים – 28 ₪.
מאגף סושי שאטו בתפריט רציתי קריספי סלמון: סלמון, אבוקדו, מטוגן בפנקו; אבל ליטל המלצרית החביבה הסבירה לי שהערב אין סושי ואין נודלס – "המטבח האסיאתי שובת", אמרה בחיוך. צפו להפתעה בהמשך.
התלבטתי בין קונפי שוק אווז מוגש על מצע של פירה תפו"א ורוטב רימונים – 52 ₪, לבין פילה מוסר ים עשוי בפלנצ'ה, עם שום ושמן זית – 78 ₪. מוסר הים ניצח.

יחד עם כוס היין מגיעה פוקצ'ה לוהטת מהטבון, ולצידה טחינה ירוקה ואריסה – שילוב מוצלח בהחלט.

הפטה הכפרי טעים מאוד, עם מרקם טוב, ומרמלדת הענבים אכן עשויה מענבים טריים שבושלו להם עד הפיכה למרמלדה.
לטעימה מגיע לשולחני גם כבד אווז עם רימונים וריבת תאנים – שילוב טעמים טוב – על לחם קלוי – 58 ₪.

והנה ההפתעה: למרות הכל מגיעה ליטל אל שולחני עם סושי: ספייסי טונה וסלמון – 26 ₪. סושי מצוין, החל מהאורז העשוי נכון, דרך הסלמון במעטפת והטונה בליבה. שווה.

ואחרי כל זה הגיע פילה המוסר. הדג עצמו עסיסי ודשן, עשוי טוב, ומגיע על מצע של ירקות ולידו תלולית של פירה לא מלהיב במיוחד, חשד לתעשייתיות.

עוד מנות בתפריט של שאטו, אותו מכנה השף רונן דברת בלוך, ובצדק, "אקלקטי":
אספרגוס צרוב ברוטב שום ושמן זית – 22 ₪, סרדינים כבושים במלח, סלט צנונית וכוסברה – 28 ₪, סביצ'ה לוקוס – 38 ₪, פוקצ'ת פלפלים אדומים קלויים – 24 ₪, סלט שאטו – לבבות ארטישוק, לבבות דקל, אבוקדו (בעונה), עלי חסה ירוקים, נבטים, פטריות, ברוטב ויניגרט וסילאן – 38 ₪, סשימי של אנטיאס עם ארטישוק ירושלמי וקרמל חצילים חריף – 48 ₪, טורטליני לוקוס עם אספרגוס בשום ושמן זית – 52 ₪, צלעות טלה בתבשיל ירקות שורש ורוטב ציר טלה – 96 ₪, סושי דניס ספייסי בציפוי אבוקדו – 26 ₪, ספיישל סלמון מעושן, אבוקדו וטאמאגו – 36 ₪.


אז שאפו לשאטו על העיצוב, הרצון ותשומת הלב, והמוזיקה המדהימה לאורך כל כמעט השעתיים בהן הייתי במסעדה.
טוב, לא תטוסו לאילת במיוחד בשביל שאטו (גם לא טסתם בשביל המסעדות של דברת בלוך בהרודס ולמסעדה שהייתה פעם לבוקששתר במרידיאן – אחרת לא היו נסגרות מן הסתם), אבל כשאתם באילת אל תירתעו מהמבנה של עיר המלכים. לפחות בשביל שאטו שווה להגיע לשם.


שאטו – Shato
עיר המלכים אילת
טל. 077-5008041
פתוח: א' – ה' מ- 18.00 עד השעות הקטנות של הלילה.
ו' – סגור
מוצ"ש – מיציאת השבת






היו הראשונים להגיב...

כתבו תגובה