לפני שאביע את דעתי והתרשמותי על ההיבטים השיווקיים של סדרת "אסמבלאז'" (Assemblage) של יקבי ברקן, אני חייבת גילוי נאות: בין השנים 2005 עד 2010 עבדתי כיועצת שיווקית בחברת טמפו, שב- 2005 רכשה חלק מהמניות של יקבי ברקן. אהבתי לעבוד בחברה, ואני גאה על ההישגים אליהם הגענו ביחד עם חברת טמפו וצוות המכירות המיומן שלה, בשנים שעבדתי בחברה. לכן מובן שהתלבטתי אם לכתוב בכלל ביקורת על סדרת יינות זו , שנוצרה לאחר שעזבתי . בסופו של דבר החלטתי לכתוב מתוך ידיעה והכרה שאני מסוגלת לשפוט את הסדרה ללא משוא פנים, ולכתוב את דעתי בכנות ובהגינות.
על פי היקב, סדרת יינות אסמבלאז' (Assemblage) אמורה לייצג את אזורי הגידול השונים של כרמיו: ריחן – גליל עליון, צפית – שפלת יהודה, איתן – הרי ירושלים. שם הסדרה – אסמבלאז' – קשה לביטוי' ואני לא יודעת כמה צרכנים יודעים את פירוש המלה. על פי המילון, הפירוש הינו: 'מכלול'. מבחינתי השם היותר מתאים לסדרה הזאת הוא 'מ ה ו מ ה'. יין אחד עשוי מ- 4 זנים שמקורם ב- 4 כרמים. השני עשוי מ- 3 זנים מכרם אחד, והשלישי מ- 4 זנים "משוגעים" מכרם היקב באזור לכיש. למה משוגעים, בהמשך.
המשותף לכל היינות: עירית בוקסר-שנק הייננית, התיישנות של 12 חודשים בחביות שרובן צרפתיות, תווית אחוריות עם המון מידע ובאותיות קטנטנות, שגם עם משקפיים היה קשה לי לקרוא – אולי אני צריכה להחליף משקפיים; וכמובן המחיר המומלץ לצרכן: 79 ₪. באתר Wine Market נמכרים 6 בקבוקים ב- 340 שקלים (מחיר אפקטיבי של כ- 57 ₪ לבקבוק). החלטתי לטעום את שלושת היינות כטעימה השוואתית כדי לרדת לעומקם של ההבדלים, אם יש כאלה. מזגתי לכוס ראויה וזהה את שלושת היינות, והתחלתי לטעום.
ריחן בציר 2012
אז מה יש לנו כאן: קברנה סוביניון 52%, שיראז 23%, מרלו 21% ופטי וורדו 4%, מהכרמים דישון, מנרה, כרם בן זמרה ועלמה. זה היין הפחות נעים, והפחות טעים בחבורה. באף המון אלכוהול, שלא מתפוגג גם לאחר שהבקבוק היה פתוח 24 שעות. הצלחתי לדלות קצת ארומות של תפוחים, תות שדה, שמץ של ווניל ועור – שמקורו כנראה בחביות. ליין חמיצות מאוד גבוהה ולא נעימה. זהו יין לצ'ולנט עם כל מה שמשתמע מזה.
היין כשר לפסח, 14% כוהל בנפח. מחירו 79 ₪. האם הייתי קונה שוב במחיר הזה? לא. האם הייתי מביאה במתנה? לא
איתן בציר 2012
היין עשוי מקברנה סוביניון 40%, מרלו 31%, ושיראז 29%. מקור הענבים בכרם של היקב בקריית ענבים. אדמת הכרם: טרה רוסה. את היין הזה אני מגדירה כרדוד. על פניו, הרכב הזנים מבטיח. תכולת אלכוהול 13% לא מאיימת, ולמרות זאת – עם הלגימה הראשונה היכה האלכוהול באפי. הנחתי ליין, וחזרתי אל הכוס כעבור שעה. האף השתפר בכל מה שקשור לאלכוהול, אבל אז בצבץ ריח של נייר קרטון, שלא היה נעים. בפה הרגשתי בעיקר חמיצות וחוסר איזון. ובכל זאת כמה מילים טובות: צבע היין הגון, הטאנינים רכים, וגם הסיומת סבירה.
היין כשר לפסח, 13% כוהל בנפח. מחירו 79 ₪. האם הייתי קונה שוב במחיר הזה? לא. האם הייתי מביאה במתנה? לא
צפית בציר 2012
והנה ההפתעה: יין העשוי מ- 4 זני ענבים "מוזרים" כאלה, שכאן בישראל לא נתקלים בהם ביום יום. מאוד סיקרן אותי היין. רציתי לטעום את הבלגן הזה של הזנים. אז מה יש לנו כאן? מרסלאן (הכלאה של קברנה סוביניון וגרנאש) 46%, קלאדוק (הכלאה של גרנאש ומלבק) 28%, פינוטאז' (הכלאה של פינו נואר וסינסו) 14%, ומלבק – אחד מששת הזנים הבורדולזיים 12%. כל הענבים מקורם בכרם אחד: תל צפית באזור לכיש.
ליין צבע אדום כהה ובוהק. באף ארומות של ריבת שזיפים, פטל שחור, עלי ורדים עם רמזים לציפורן וקינמון, שמקורם כנראה בחביות. היין משתפר בכוס, ולאחר שעתיים ממש נהניתי לשתות אותו. בפה מרקם "לעיס". גוף היין מלא, החמיצות טובה, הטאנינים רכים. כל הרכיבים משתלבים יפה, ויוצרים יין מאוזן ומעניין. יין לאנטריקוט ובשרים "על האש"
היין כשר לפסח, 13.5% כוהל בנפח. מחירו 79 ₪. האם הייתי קונה שוב במחיר הזה? כן. האם הייתי מביאה במתנה? בהחלט כן, גם בגלל הסיפור המעניין של הרכב הזנים
