בילדותי, בשנות השבעים, סנדוויץ' היה עניין די פשוט: הכריך הפופולרי היה עם שוקולד, או גבינה לבנה ועגבנייה. המהדרין היו מתארגנים על כריך עם חביתה, נקניק או טונה, שבעליהם צוו להתרחק מפאת הניחוח החריג.

אבל כיום, סנדוויץ' הוא כבר עניין למומחים. בשנים האחרונות צצו במחוזותינו (בעיקר במחוזות תל אביב) "סנדוויצ'יות" גורמה – החל מכריך ההרינג של שרי אנסקי, דרך הכרובית בפיתה של אייל שני וכריכי הבשר המעושן של רובן. השחקן החדש בזירה הוא "סנדוויץ" בנחלת בנימין. השפים והבעלים קובי בנדלק ועופר אלמליח (שאחראים גם על מרקיית הזופה וקייטרינג מיראבל), מוכיחים שגם כריך יכול להיות מסקרן ומגניב.

המקום קטן, כולל מספר שולחנות זוגיים ובר ישיבה לכל אורכו, ממנו ניתן לראות את הכנת הכריכים בזמן אמת. עתה הושק תפריט חדש שכולל מבחר רחב של ברוסקטות במחיר 17 שקל האחת. בכל ערב יוצעו שש ברוסקטות שונות בטעמים המתאימים הן לצמחונים שבינינו והן לחובבי דגים, פירות ים ובשר.

אחד היתרונות בקונספט הוא, שגם מי שלא התנסה בעבר ב"טרטר עגל" או ב"קרם אספרגוס", יכול להרחיב את המנעד הקולינרי שלו מבלי להזמין מנה עיקרית ענקית ולהתבאס אחר כך. אבל האמת היא שלאחר שטעמתי את מגוון הברוסקטות, נראה כי קשה להתאכזב כאן.

הזוגי הצמחוני שלי אהב מאד את ברוסקטת הסלק הצלוי על בסיס חרדל, שום קונפי עם גבינה בלו סטילטון, אגוזי מלך ואנדיב – שילוב מוכר של עוקצנות ומתיקות, שגם כאן הוא מנצח.

אני אהבתי את ברוסקטות הדגים ופירות הים, בעיקר את ברוסקטת המולים מרינייר עם ירקות שורש, חמאת טרגון, גזר וג'ינג'ר ומעל לכל אלה ג'וליאנים קריספים של כרישה וגזר – מנה עמוקת טעם שהייתי שמחה לקבל אותה בתוך מחבת ענקית. לתשומת לבכם אנשי סנדוויץ'.

הופתעתי מאוד מברוסקטת הפסטרמה. אני לא מחובבי הפסטרמה, אבל כאן היא עשויה במקום ומוגשת עם פלפלים צלויים, איולי ודואה (תערובת תבלינים מצרית), שהפכה את העסק לחוויה מתקנת.

טעמתי גם מהמחבתות (39 עד 52 שקל) שמוגשות לאורך היום. המוצלחת ביניהן הייתה קבב דגים עם רוטב מנחם של פלפלים אדומים, לימון כבוש ומנגולד.

חובבי הקינוחים לא יקופחו כאן, מומלץ במיוחד קינוח שכבות השוקולד עם מזרק האספרסו.

לסיכום, מסתבר שנשנוש ברוסקטות מוקפדות, לצד עראק הבית, עם הל וקליפת לימון, היא אופציה קולינרית לא רעה בכלל לבילוי של ערב תל אביבי.


סנדוויץ'
רח' נחלת בנימין 59, תל אביב
טל. 03-5498082
כל יום 12:00 – חצות

צילום רן בירן