שמענו בין הגפנים 19.8.22: המנהלים החדשים ביקבים, עוד על קצרין 2018, אתר חדש למועצת גפן יין

המנהלים החדשים – עידן חדש ביקבים

אלון גונן: לפני מספר ימים התבשרנו על מינוי חדש ביקב רקנאטי: אלי גידור מונה למנכ"ל היקב, ומחליף את יניב ענבר אשר פורש מיקב אחרי 22 שנים, מתוכן ארבע כמנכ"ל היקב. בתפקידו האחרון היה גידור סמנכ"ל סחר ומנהל רשת הסופרמרקטים של חברת דור אלון "זה לא סופר, זה מיני סופר"). בעבר שימש כמנכ"ל הום סנטר וכמשנה בכיר למנכ"ל שופרסל, וזה רק חלק מהקריירה העשירה שלו בתחומי שיווק וניהול. זו פעם ראשונה שביקב רקנאטי מביאים מנכ"ל חיצוני, שאינו מתוך הארגון וכמובן לא מענף היין והמשקאות.

מינוי זה מצטרף למינויו לאחרונה של אסף בן דב למנכ"ל יקב רמת הגולן (תפקיד אחרון מנכ"ל מכבי חיפה, קודם משנה למנכ"ל המשביר, ובמהלך אחורה איש שב"כ). גם יקב זה העדיף בשני הסבבים האחרונים למנות מנכ"לים מבחוץ (לפני בן דב היה יאיר שפירא שהגיע מקפה לנדוור). מעניין ששני הארגונים גם החליטו להביא מנהלים מבוגרים שניהלו ארגונים גדולים שנים רבות, והם מאסכולה ניהולית מסורתית המבוססת על סגנון של פיקוד ושליטה, ועל שימוש בכוח הסמכות הפורמלית.

ראוי לציין לפרוטוקול, שאורי שקד מכהן כיו"ר פעיל של החברה המשותפת של יקב רמת הגולן ומשפחת שקד בנושא הפצת יינות היקב. אני מציין זאת על מנת לנסות להבין, האם מה שקרה ביקב רמת הגולן בחמש השנים האחרונות לא הדליק אצל שקד נורה אדומה בנושא מנכ"לים שלא מכירים את הענף, הזמן שלוקח להם להבין אותו, והנזקים הגדולים שנגרמים בשל כך (וכן, אורי שקד גם שותף ביקב רקנאטי).

מאידך אלה עשויים להיות מנכ"לים שנוח לשלוט בהם, להכווין אותם, לתעל אותם למקומות בהם מעוניינים חבר המנהלים או היו"ר, ולמשוך בחוטים מאחורי הקלעים. מעניין דווקא שיקבים שמצהירים על חידושים ורעיונות שיווקיים חדשים, ושרוצים "להצעיר" את מעגל הלקוחות שלהם, אינם רואים לנכון לאמץ גישת ניהול שונה, של "המנהלים החדשים" כפי שקוראים להם. מדובר במנהלים שמתנהלים אחרת, חושבים אחרת ומשיגים תוצאות בצורה אחרת. העקרון שמנחה אותם הוא שאינם זקוקים לכוח הסמכות כדי להניע אנשים לפעול, ליצור ולקדם את הארגון. היכולת שלהם לדבר ולהתנהל בגובה העיניים עם העובדים שלהם, מייצרת אמון ושותפות עם כל ממשקי העבודה שלהם, ובעיקר עובדים, קולגות, ממונים, והם גם מגיעים ללקוחות. מבחינתם, מנהלים אלה רואים בכולם שותפי תפקיד בהצלחה שלהם, ורואים בכל עובד את הערך המוסף להשגת המטרות. המנהלים החדשים אוהבים להתמודד עם אתגרים, כל הזמן דוחפים את העובדים בכל הדרגות לשנות הרגלים, לעשות דברים אחרת, ולא להיות מקובעים. הם גורמים לדברים לקרות. המטרה היא בראש מעייניהם, ולא ההישרדות או סיום חוזה וקבלת הבונוס. הם ממוקדי מטרה, והכי חשוב שהם יודעים שאי אפשר לעשות זאת לבד. למצקצקים אציין שלא מדובר במנהל וירטואלי. יש עשרות כאלה בכל התחומים, והם אלה שמצליחים לשנות דברים.

בשנים האחרונות כתבנו רבות על מנכ"לים שמוצנחים ליקבים ולענף, והסיבות הן רבות. אני חושב שבעלי היקבים עדיין חושבים שניהול הוא ניהול, וכל מנכ"ל שהצליח בתפקידים דומים בעברו, יכול לקחת את היקב שלהם ולשדרג אותו. אבל התוצאות בשטח בעשור האחרון מצביעות על מגמה הפוכה. קחו לדוגמא את יקב כרמל – בעשור האחרון הוחלפו שם מנכ"לים כל מספר חודשים, כולם היו מצליחנים בתפקידים בכירים, אבל לא שרדו ביקב. עד שהשכילו בכרמל להביא מנכ"ל מהענף, ותוך ארבע שנים כרמל הפך למפלצת שיווקית, שנראה כי רק השמיים הם הגבול שלה. אותו דבר קרה גם ביקב ברקן-סגל – כשהצניחו שם אחרי שמואל בוקסר מנכ"ל מענף הקוסמטיקה, הבינו אחרי שנתיים שזה פשוט לא עובד. האחריות על היקב עברה ליואש בן אליעזר, המשנה למנכ"ל טמפו משקאות, שתחתיו פעל ניר גל (כבר 12 שנים ביקב) במשך שנתיים כמשנה למנכ"ל ומנכ"ל בפועל עד מינויו לאחרונה למנכ"ל ברקן-סגל, וההחלטה להחזיר את הניהול לאיש מהתחום עושה את שלה.

המעבר לפארק התעשיות בדלתון יאפשר ליקב רקנאטי לייצר יין בכמות בלתי מוגבלת (רק חומר הגלם יגביל), ואכן למעבר למבנה החדש קוראים ברקנאטי "עידן חדש". נראה כי הגדלת הכמויות ברקנאטי מסתמכת בעיקר על היכולת של חנויות 'דרך היין' למכור את יינות רקנאטי על חשבון יקבים אחרים, וזו לא בעיה מבחינתם. השיווק לא יהיה הבעיה העיקרית של המנכ"ל החדש, הוא יצטרך בעיקר ללמוד לנהל מפעל יין גדול. ימים יגידו איזה שינוי יעבור יקב רקנאטי עם הניהול החדש, ולאן ישאף גידור לפרוץ ולהגיע – בארץ ובחו"ל. אבל כשאורי שקד ולני רקנאטי באזור, לא ממש יהיו זעזועים ושינויים, ונראה כי לא יהיה פער בין מה שתכננו לבין מה שיתרחש בשטח.

בציר 2022 – יקב צרעה

ערן פיק – יינן ומנכ"ל יקב צרעה, כתב וצילם: "בכרם שורש התחלנו בציר השבוע, עם ענבי שרדונה עבור יין הרי יהודה לבן. השנה עונת ההבשלה איטית ורציפה, עקב מזג אויר נעים יחסית במהלך הקיץ. נראה כיום שהאיכות טובה מאוד וכמות היבול גבוהה מהממוצע. אנחנו מקווים שימשיך כך עד סוף הבציר. בינתיים נראה אופטימי מאוד".

קצרין 2018 – החלטה עסקית ותו לא

אלון גונן: ככה כמעט מתחת לרדאר עברו כמעט שלושה חודשים מאז שנכנס לתפקידו אסף בן דב, מנכ"ל יקב רמת הגולן. בשבוע שעבר פרסמנו ביקורת על יין קצרין 2018 ששוחרר לשוק במחיר של 650 שקלים ואף יותר. בעצם נראה שזו ההחלטה הראשונה שמקבל בן דב מבחינה עסקית. החישוב מאוד פשוט: 57 חביות קצרין 2018 בוקבקו כפול 300 בקבוקים – בערך 17,000 בקבוקים. היין נמכר לחנויות ב- 492 שקלים כולל מע"מ, כך שאנחנו מדברים על קצת יותר מ- 8 מיליון שקלים – בהחלט לא רע בשנת ניהול ראשונה.

מבחינה ייננית, אני מניח ששאלו את היינן הראשי האם היין יכול לצאת, והתשובה הייתה כן. אם היה מדובר במנכ"ל שבא מהתחום ומבין את הענף, לכל הפחות הוא היה דוחה את היציאה של יין בומבסטי ריבתי כזה לחורף.  גם כשבוחנים את המחיר, מקצרין 2017 הקודם היקב העלה את המחיר הסיטונאי ב- 60 שקלים. נראה כי היה ראוי שהמנכ"ל ידחה את יציאת היין לשוק לחורף, וגם יתנגד לעליית המחיר הזאת.

לדעתי השערורייה האמיתית שנקראת קצרין אדום, היא בכך שאף עיתונאי יין, צרכנות או עיתונאי חברתי לא זועק איפה יוקר המחיה, איפה הרגישות החברתית, איפה ההבנה השיווקית. האם היקב באמת מנותק מהמציאות ומנהליו לא מחוברים למציאות? זה פשוט בלתי נתפס שלא קם קול צעקה בנושא.

תגובת יקב רמת הגולן

"אנו גאים ביין קצרין המהווה את אחת הפסגות של היינות של יקב רמת הגולן. היין מיוצר בהליך ארוך של 24 חודשים, ומושקעים בו מיטב חומרי הגלם ומיטב אנשי המקצוע. היין מיוצר בכמות קטנה יחסית, ונמכר במחיר אשר משקף את איכותו הגבוהה. אנו סבורים שבהשוואה ליינות מקבילים, התמורה שהוא מעניק גבוהה במיוחד. ליקב רמת הגולן ישנן ארבע סדרות, ומגוון יינות הנמכרים במחירים המתחילים מ- 30 שקלים לבקבוק ברשתות השיווק".

בציר 2022 – יקב ויתקין

בציר ענבי פינו נואר מהכרם של יקב ויתקין בעמק האלה. לפי היקב: "מיקום הכרם והמעקב הצמוד לאורך השנה ובעיקר בתקופת ההבשלה עוזרים לנו לשמור על מאפייני היין והסגנון האהוב עלינו: יין עדין אך בעל עוצמת ארומות וטעמים, עם מאפייני פינו נואר ברורים".

אתר אינטרנט חדש למועצה לגפן היין

אלון גונן: השבוע הושק אתר האינטרנט החדש של המועצה לגפן היין. האתר עבר מתיחת פנים רצינית, ומה שהיה אתר כבד, מעיק וחסר אינפורמציה רלוונטית, הפך לאתר נגיש וחברותי למשתמשים.

המועצה לגפן היין הוקמה ב-1963, ומייצגת את הכורמים והיקבים בישראל. בניגוד למועצות חקלאיות אחרות היא גוף וולונטרי ואין חובה להיות חברים בה, אך כיום היא מאגדת ומייצגת כ-85% מענף היין בישראל.

מליאת המועצה מייצגת את בעלי המניות, וחברים בה 36 אנשים (18 כורמים, 9 יקבים, 9 נציגי ציבור, כשלצערי אין ייצוג נשי וצריך לתת את הדעת על כך), היא מתכנסת אחת לשנה או במקרה הצורך, ומטפלת בנושאים כגון שינויים בתקנות, מיזוג ואישור דוחות כספיים ודוחות דירקטוריון. המועצה מהווה גוף ייצוגי לשוק היין בישראל, ופועלת להכרה של משרדי הממשלה בענף כמוביל חקלאי ותעשייתי, וכן פועלת עבור הכורמים לקשר ישיר ורציף מול משרד החקלאות. המועצה פועלת לביסוס שוק היין כענף חקלאי מוביל, ומקדמת את העלאת איכות הגידול והמוצר הסופי, החל מחומר הריבוי עד אשכול הענבים הנבצר.

היא גם פועלת לייצור תדמית חיובית למדינת ישראל בשוק הבינלאומי, ומקדמת את תיירות היין בישראל ושילובה בשוק החקלאות והתיירות. בנוסף תפעל המועצה לניהול, ריכוז ופתרון בעיות ומשברים ענפיים: התמודדות עם בעיות גידוליות, חקיקה, רפורמות ועוד.

עם כניסתו של צחי דותן לתפקיד מנכ"ל ב- 2008 היה לו ברור שהוא חייב לקצץ בהוצאות המועצה. היו אז 17 עובדים בשכר, והיום יש בה רק שלושה תקנים של עובדים בשכר: נועה מעוז – אגרונומית המועצה לגפן היין, מלי גסרי – מנהלת לשכת המועצה, וצחי דותן המנכ"ל. המשימה השנייה הייתה לקדם את יעדי המועצה. העבודה כאן הייתה רבה, לאור השינויים הרבים בנושאי חקיקה, והיות שיין נכרך יחד עם אלכוהול, דבר שלא תמיד היה טוב לתעשיית היין.

המלחמה במסדרונות הכנסת ובמשרדי הממשלה הייתה גדולה. קידום תקן יין חדש ומפת אזורי יין היו דברים חדשים שאף אחד מאיתנו לא חשב שיכולים לקרות, אבל חוק יין קרם עור וגידים, וכך גם מפת אזורי יין שהניצן הראשון שלה, מטה יהודה, צץ לפני מספר חודשים. מדובר באבן דרך שללא ספק תשנה בעתיד הלא רחוק את חשיבות היין הישראלי בעולם.

אחת המשימות הקשות הייתה דווקא בזמן הקורונה, והיא העבודה מול הרגולטור בנושא עובדים זרים וכוח אדם מקצועי ומיומן שחסר במדינת ישראל. הכורמים מצאו עצמם חסרי אונים מול בירוקרטיה של משרדי ממשלה שלא נתנו להם מענה, בוודאי לא בזמן שמדינת ישראל הייתה עסוקה בשלוש מערכות בחירות תוך שנה, וכל הבטחה ששר כזה או אחר נתן לצחי דותן הייתה שווה כקליפת השום.

לדעתי, הדבר החשוב ביותר שהמועצה עשתה זה להציל, פשוטו כמשמעו, את תעשיית היין הישראלית מפני וירוס ליפרול 3. אני לא רוצה אפילו לחשוב מה היה קורה אם המועצה לא הייתה נכנסת לעובי הקורה ומחליטה לקחת את הטיפול בווירוס על עצמה. מאחורי הקלעים, בשקט ובמסירות, ארגנו משלחת לחיפוש חומרי ריבוי נקיים, סגרו את המשתלה המפוקפקת, והקימו משתלות אלטרנטיביות עם תקציב מינימלי אבל עם הבנה שאם זה לא ייעשה עכשיו, יש סיכוי טוב מאוד שתוך מספר שנים לא תהיה פה כזו תעשייה. שנות השמיטה הן כאב ראש לא קטן למועצה, וגם פה ללא המועצה כורמים וגם יקבים רבים, היו מקבלים פרוטות.

אתר האינטרנט של המועצה מאפשר הצצה על הנתונים האמיתיים על כמויות הענבים שנבצרות בישראל, זני הענבים ועוד. נכון שאלה נתונים שמועברים על ידי היקבים ולא כאלה שאפשר באמת לבדוק, אבל בגדול ניתן להסתמך עליהם. באתר תוכלו למצוא גם את כל המחקרים בהם המועצה תומכת ומממנת, בעיקר מחקרים חקלאיים ואונולוגיים.

השנה לקחה על עצמה המועצה לגפן היין, לקדם את ההכרה ביקבים המשפחתיים, וזה פרויקט לא פשוט מול רשות מקרקעי ישראל. איך צחי דותן אומר? "בסוף ננצח".

עיצוב האתר ובנייתו: WEBREACG, תוכן מקצועי והכוח המניע מאחורי האתר: נועה מעוז, ליווי מקצועי, יעוץ ומדיה : אריאל אריאב

בציר 2022 – יקב כרם שבו

ארנון הראל – מנהל השיווק של היקב: "בציר שנין בלאן בכרם שבו קרוב לקיבוץ סאסא מצפון להר מירון, בגובה 800 מטר מעל פני הים. בזכות מיקומו על קו פרשת המים, נהנה הכרם מצירוף ייחודי של האקלים הנוח האופייני למרום הגליל, ושל השפעתן הממזגת של הרוחות המערביות מהים. הכרם מעובד על פי עקרונות חקלאות בת קיימא. היין הראשון יצא ב- 2009".

ביקורות יין: בומבסטיים ויקרים

אלון גונן: יינות בומבסטיים עם מחירים מופקעים – העץ והנגרייה שולטת, ולצערי יש יקבים שלא הפנימו שהז'אנר הזה צריך להיעלם. החוצפה היא לבקש מחירים של שלוש ספרות בלי שום בושה (ראו שוב למעלה את הקצרין של רמת הגולן, למרות שעל ידו אלה נראים כמו ילדים טובים, אבל רק נראים). המיתוג שלהם הוא "יין הדגל". טוב, נו לפחות זה לא הדגל שלי, ואין שום סיבה בעולם שיהיה הדגל של מישהו במחירים הללו.

יקב פסגות – פיק 2020

בלנד מענבי סירה, פטיט סירה ומורבדר. יין עשיר בארומות וטעמים. פירותי מאוד, דחוס, בומבסטי. לצערי ריבתי מדי, לצערי חובבי הז'אנר ייהנו. מחירו 145 ₪. ציון 90. תמורה לכסף (vfm) – מחיר דו ספרתי.

יקב דדה – פטי ורדו סירה רזרב 2019

20 חודשי חבית 14% אלכוהול. לצערי טעמי החבית השתלטו. פרי דחוס, ריבתי, חסר איזון בין החמיצות לאלכוהול ולטעמי העץ. מחירו 160 ₪. ציון 88. תמורה לכסף – מחיר דו ספרתי.

יקב בת שלמה – בטי'ס cuvee 2017

81% קברנה סוביניון, 10% קברנה פרנק, 9% פטי ורדו. 20 חודשי חבית. טעמי בורדו קלאסיים, בומבסטיים, כשהעפיצות עושה שמות בפה ולא מאפשרת ליהנות מהפרי. מחירו 189 ₪. ציון 89. תמורה לכסף – מחיר דו ספרתי.

יקב צובה – טרסה 2018

קברנה סוביניון וסירה. 12 חודשי חבית. יין מעושן. סלמי, עור. בפה המליחות  של הסירה מסקרנת, אבל לא מאפשרת לטעמי הקברנה להשתחרר ואין איזון ביין. מחירו 235 ₪. ציון 89. תמורה לכסף – מחיר דו ספרתי.

יקב אפוד – אביתר קברנה סוביניון-פטי ורדו 2018

50% ענבי קברנה סוביניון ו- 50% פטי ורדו. 18 חודשי חבית. יין ריבתי, בעיקר עם הטעמים הבומבסטיים של ענבי הפטי ורדו. לצערי פצצת פרי מעיקה. מחירו 229 ₪. ציון 89. תמורה לכסף – מחיר דו ספרתי.

בציר 2022 – יקב ירושלים

ליאור לקסר – יינן ומנכ"ל יקב ירושלים:  "לאחר חורף גשום עם מנות קור מרובות, החל הבציר בעיכוב קל. בשלב זה נראה כי היבולים חזרו לממוצע הרב שנתי לאחר הבציר הקטן של 2021. הפרי מתקבל באיכות גבוהה, עם מאפיינים זנים בולטים ורמות חומצה טובות.

פתחנו את הבציר ב-25.7 עם ענבי גוורצטרמינר מהכרם ברמת ערד. המשכנו עם סוביניון בלנק מאותו הכרם. בהמשך קלטנו סוביניון בלנק, שרדונה, גוורצטרמינר ופינו נואר מהרי ירושלים, ואנחנו מתכננים לסיים את קליטת הלבנים בשבוע הבא עם סוביניון בלנק מהר ברכה, ומספר חלקות של קולומברד מאזור בנימינה וגבעת נילי. נכון לרגע זה טרם הוחלט על מועד תחילת בציר ענבים אדומים, אני מניח שנתחיל בשבוע של ה-28.8 עם מרלו ושיראז.

היקב מגדיל את היקפי הייצור שלו ברמת הפרמיום ומעלה, כאשר חלקם של היינות הלבנים והרוזה גדל מדי שנה. אנחנו צפויים לייצר כ-3 מיליון בקבוקים מבציר 2022".

ביקורות יין: מחירים בשמיים

יקב אור הגנוז הר סיני – פסגה 2016

אלון גונן: 80% ענבי קברנה סוביניון עם 20% מרלו. מדובר ביין שנעשה בצורה ייחודית: לפני הסחיטה הענבים עוברים תהליך קירור מבוקר במשך שלשה ימים, ורק לאחר מכן עוברים תהליך סחיטה שבסיומו מחומם היין על גבי אש טבעית שמוסקת בעצי זית, ומשם לחביות עץ למשך 36 חודשים תחת כיפת השמים. ארומות של שזיפים מיובשים ומעט סלמי. פה ריבתי, אלכוהולי, חמיצות מאוד מינורית. אחרי הכוס הראשונה מבינים שהכוס השנייה תהיה מעיקה. מחירו 299 ₪. ציון 88. תמורה למחיר – מגוחכת.

יקב סנילביץ – מי שמע? מי טעם?

עדיין לא מדובר ביקב מאחר והיינות מייצרים במתרני בית הספר שורק. הכרמים נמצאים במושב נווה ירק, ומטופלים על ידי הכורם והיינן סני  סנילביץ.  בתפריט היקב אפשר למצוא שני יינות לבנים, רוזה אחד, ושלושה אדומים. היינות שנטעמו הם שלושת האדומים.

קריניאן 2020: קריניאן ים תיכוני טיפוסי עם פרי נעים, לא עמוס או דחוס, מתובל אבל לא בומבסטי. בסך הכול קריניאן שעשוי טוב, מאופק וחמאתי. ציון 89. מחיר 190 ₪. תמורה לכסף – מחיר דו-ספרתי.

סירה 2020: תווית היקב מעוטרת כיאה לבתי שאטו צרפתיים של יקבים בני מאות שנים (סנילביץ קם ב- 2016), והתווית מעט מתעתעת כשטועמים את היין. אם ציפיתי לסירה של גפנים בוגרות בסגנון צרפתי עם טעמי גבינה בשלה, או יין עשיר מאוד וסמיך – כמעט לעיס, אז נזרקתי דווקא לסגנון השיראז האוסטרלי, עולם חדש משהו. ארומות אופיניות של פירות יער בשלים ופלפל לבן, מעט שוקולד וקפה, ובקצוות מוצאים עישון קליל. יין שעשוי טוב, אבל עוד אחד מתוך רבים. לצערי גם כאן המחיר לא משקף את הנוזל. מחירו 190 ₪. ציון 89. תמורה לכסף – מחיר דו ספרתי.

מרסלאן 2020: לטעמי הטוב ביותר בטעימה. ארומות של פירות אדומים, פרחים, אדמה ותבלינים, עם נגיעות של  שוקולד מהסוג שמופיע לדעתי רק במרסלאנים הטובים באמת. גוף מוצק, מרקם סמיך, מעט אגרסיבי ומחוספס. חמיצות גבוהה שמעט משתלטת, אבל היין עדיין צעיר וזו הסיבה. עוד כמה שנים בבקבוק הוא יתרכך. יופי של יין. מחירו 190 ₪. ציון 91. תמורה למחיר – לא יותר מ- 120 ₪.

לסיכום: מחירים בשמיים ליינות שלא צריכים להיות מתומחרים כך. עיצוב הבקבוק והתווית מאוד מרשימים, אבל כאמור הביקורת היא על איכות הנוזל על פי פרמטרים של פגמים ביין. אלה יינות צעירים. לדעתי רק המרסלאן יכול להתיישן, ואת השאר צריך לשתות ולא לשמור.

 בציר 2022 – יקב עגור

אלעד כץ – בעלים ומנכ"ל היקב: "השנה צפוי יקב עגור לייצר כ- 50,000 אלף בקבוקים. אנחנו קולטים ענבים בעיקר מגבעת ישעיהו, מטע ועין כרם, בסדר הזה. כבר קלטנו ענבי רוסאן, סוביניון בלאן, שרדונה וגרנאש לרוזה. אנחנו מחכים לשנין בלאן, מרלו, קברנה פרנק, מורבדר, סירה ועוד ועוד".

הלך לעולמו אברהם פז  – אביהם של שרונה ואסף מיקב ויתקין

אלון גונן: משפחת יקב ויתקין נפרדה השבוע מאברהם פז – אביהם של שרונה פז-בלוגולובסקי – מנכ"לית היקב, ואסף פז היינן, שיחד עם דורון בלוגולובסקי בן זוגה של שרונה הקימו את היקב. ההיכרות עם האיש המדהים הזה הייתה זכות אדירה בשבילי. את אברהם ורעייתו יהודית שתחייה הכרתי לפני יותר מעשור. הם נחתו אצלי בבית באיזה ערב עם מארז יינות של היקב, שנשלחו אלי לטעימה לפני חג ראש השנה או פסח.

בדלת עמד זוג עם חיוך גדול על הפנים ומארז ביד – "אנחנו ההורים של שרונה ואסף ובאנו לאחל חג שמח". בואו תיכנסו, אמרתי, והיא כאצילה פולניה אמרה "מה פתאום, אתה בטח עסוק". אברהם פשוט נכנס, וסיפר לי שזה התפקיד שלו ביקב – לעבור בין בתי העיתונאים ולחלק יינות לטעימה. "חרשנו את כל הארץ בשלושה ימים".

תוך דקות על השולחן היו גבינות ופתחנו 'מסע ישראלי' שהם הביאו, והשיחה קלחה על מצב ענף היין, על פוליטיקה, נכדים (שלהם), כאילו שאנחנו מכירים כבר שנים. אחרי יותר משעתיים נפרדנו וקבענו להיפגש שוב, ואכן ההבטחה קוימה. לא היה חג שהם לא הגיעו אלי והריטואל היה חוזר – הם מביאים יין ואני מכין את האוכל.

למדתי להכיר את הזוג הזה באופן מאוד אישי. הפתיחות הייתה עצומה; אברהם תמיד קורן עם חיוך תמידי. היה בו משהו שהרגיע, נינוחות בלתי מוסברת. כשהיה נכנס היה לוחץ את ידי ביד עוצמתית, יד של איש עשייה. שרונה אומרת עליו: "אבא שלי עבד מגיל 14 – בנגרות, בבניין, במה שבא. הוא התפרנס מעבודה כמפקח בנייה עד שפרש לגמלאות, והיה נגר אומן – בעיקר ייצר ריהוט ליקב ועבורנו הילדים". איש חזק עם לב ענק. גם כשחלה ועבר טיפולים קשים וכואבים, לא הפסיק לחייך והמשיך להגיע.

בדרך כלל כשאני שותה כל יין, הדמות שצצה בראשי היא של היינן או בעל היקב. מבחינתי אברהם היה הכי מזוהה עם יינות יקב ויתקין, אף על פי שאסף הבן הוא היינן ושרונה המנכ"לית, שאותם פגשתי הרבה יותר מאשר את אברהם. יין 'מסע ישראלי' של ויתקין הוא בעצם המסע של האב, של אברהם. כזה שמוציא אצל כולם את השמש מהעיניים.

תם המסע של האיש המיוחד הזה שנעקר מהשורשים של היקב. לאישה שאיתו 62 שנים, יהודית, אני שולח חיבוק חזק